שיעורי חת"ת ורמב"ם לנשים ובנות

ב'התקשרות' גיליון תעב, במדור 'בירור ענייני הלכה ומנהג', נדון עניין שייכותן של נשים ובנות ל'סיומים', וכן ללימוד שיעורי החת"ת. והביא הרב גינזבורג סברה שכיוון שנאמר על שיעורים אלו שהם "שווים לכל נפש", הרי נכללות בזה גם הנשים.

אמנם העירני דודי הרה"ח וכו' ר' שלום שיחי' חריטונוב, שלכאורה מדברי הרבי בעת תקנת לימוד הרמב"ם - אחש"פ תשד"מ (לקו"ש כרך כ"ז עמ' 235) - שאז הוכיח הרבי בארוכה את שייכות תקנה זו גם לנשים, בהביאו מקורות וכו' לעניין לימוד התורה לנשים, ולא הזכיר כלל מתקנת החת"ת בתור הוכחה ודוגמה לכך - עולה לכאורה שנשים ובנות אינן כלולות בעצם תקנת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעניין החת"ת, ואין זו אלא הוספה טובה והידור יתר שקיבלו על עצמן.

[ועל-כל-פנים, לפי זה מובן שצריך להדגיש יותר בקשר לנשים ובנות את תקנת לימוד הרמב"ם, שנצטוו בה במפורש (משא"כ בחת"ת, כנ"ל). ודלא כאלו שמשום מה לימוד החת"ת יותר חזק אצלן מאשר לימוד הרמב"ם, וכלפי לייא].

אלא שלאידך גיסא יש להעיר ממענה כ"ק אדמו"ר לאשה אחת (כ' אלול תשמ"ו, נדפס בלקו"ש כרך ל"ד עמ' 285), וזלה"ק:

"...תקיים בפשטות מה שנאמר בתורתנו תורת חיים, תמים תהיה עם השם - היינו חיי עקרת הבית בפשטות:

כשרות האכילה ושתייה, טהרת המשפחה, הכנסת אורחים שיעורי חת"ת וכו' וכנ"ל כל זה בפשטות ממש..." (ההדגשה אינה במקור - ועיי"ש להמשך המענה).

הרב מנחם-מענדל רייצס, קריית-גת

עוד בקשר ללימוד הרמב"ם לנשים ולקטנים

ב'התקשרות' גיליון תלח עמ' 14, הובא מהתוועדויות תשמ"ז ח"ג עמ' 348 (מוגה) ועוד, בקשר לעדיפות שישנה גם לנשים בלימוד המסלול דג' פרקים ליום דווקא, אם אפשר להן.

ולהעיר מ'שלשלת היחס' הנדפסת במבוא ללוח 'היום יום' (תח"י מהדורת כפר חב"ד תשמ"ט עמ' 21):

"ג) אלה שאינם שייכים ללימוד ספר משנה תורה (מפני איזו סיבות - כולל מפני שהם קטנים או קטנות (כפשוטו או בידיעות כו')) - ילמדו ספר המצוות להרמב"ם...".

ואם אכן קטע זה הוא מוגה - לכאורה, יש ללמוד ממנו:

שנשים שייכות לכל המסלולים, כמו אנשים, כל עוד הן שייכות להבין.

שגם קטנים וקטנות השייכים להבנה, עדיף שילמדו במסלולים א-ב (ג' פרקים או פרק ליום) וכל-שכן גדולים וגדולות.

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, עומר

ניחום לאחר ה'שבעה'

בקשר לדברי הרבי בנושא "ניחום לאחר שבעה" ('התקשרות', גיליון תסח עמ' 14)*:

א) לכל לראש ברור, שכוונת הרבי אינה שאין מנחמין אחרי ה'שבעה', אלא רק שאין לומר נוסח זה מכאן ואילך. ואכן, עד כמה שידוע - המציאות היא שרק בתוך ה'שבעה' נוהגים לומר נוסח זה.

ומה שכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בנוסח זה לרבי על הסתלקות אביו הרה"ג הרה"ח המקובל ר' לוי-יצחק נ"ע, לאחר ה'שבעה' ('מנחם ציון' ח"א עמ' 39) - כיוון שלא הודיעוהו מזה בתוך ה'שבעה', וזו היתה ההזדמנות הראשונה לנחמו, היינו כאילו הוא בתוך שבעה.

ב) יש לחפש את המקור הראשון לאמירת נוסח הנחמה "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", שהוא "מנהג ישראל - תורה" ('תורת-מנחם - מנחם-ציון' ח"ב עמ' 382), ש"נתקדש על-ידי מסורת של דורות רבים" (שם עמ' 544),"מעשיריות דורות" (כאמור במכתב שעליו באה ההערה, ליקוטי-שיחות כרך לה עמ' 269, 'מנחם ציון' שם עמ' 549) שתוכנו נתבאר פעמים רבות על-ידי הרבי (כנסמן במפתח העניינים שבסוף ספר 'מנחם ציון', בערכו), אך משום-מה לא צויין בכל הנ"ל המקור הראשון לזה. [ואגב, כך נהוג בין האשכנזים, והספרדים אומרים "מן השמים תנוחמו", ובנטעי-גבריאל (הל' אבילות ח"א פרק צ הע' א) מציין מקור למנהגם מס' 'מעבר יבוק', 'שפתי רננות' פי"ט ע"פ המשנה (רפ"ב דסנהדרין)  שהעם מנחמים את הכהן הגדול "אנו כפרתך" והוא אומר להם "תתברכו מן השמים"].

בספר נטעי-גבריאל (שם הע' ב) מציין המקור מפרישה על הטור, סי' שצג ס"ק ג ["ה' ינחמך עם שאר אבלי ציון". נפ' בשנת שע"ד]. כן מציין הרבי ('מנחם ציון' ח"א עמ' 276 הע' 5, וכן הנטעי-גבריאל שם הע' א) לס' 'נגיד ומצוה' - ענייני אבלות (בדפוס-צילום ירושלים תשמ"ז הוא בס"ע קעג) בביאור הלשון "המקום ימלא חסרונך" [לפלא שמשתמש בלשון זו, שהרי זה הנוסח שאומרים על עבדו ושפחתו של אדם שאין אומרים עליהם תנחומי אבלים, "המקום ימלא לך חסרונך" ברכות טז,ב. ועד"ז, בלשון זו בדיוק, בקשר לממון, ויק"ר ה,ד] ע"פ קבלה. והרבי מבאר זאת ע"פ חסידות (מנחם ציון ח"ב עמ' 347).

ג) בתוך ה'שבעה' מנחמים אפילו כמה פעמים (נטעי-גבריאל שם פרק פה ס"ב). ולכאורה מוכח כן מלשון הנימוקי-יוסף (מו"ק יג,ב מדפי הרי"ף), שכל האמור בברייתות (מו"ק כא,ב) בקשר לניחום לאחר ה'שבעה' הוא רק "אם עדיין לא ניחמו". וכן משמע מזה, שאם כבר ניחם פעם אחת - אינו מנחם עוד אחר ה'שבעה'.

את זה שהרמב"ם השמיט ברייתות אלו מבארים בכך, שלדעתו עיקר מצוות הניחום הוא בתוך ה'שבעה' דווקא, וכל מה שלאחר מכן אינו אלא רשות (וראה נטעי-גבריאל ח"ב רפי"א בהערה). מאידך, במאירי שם בפירוש "מדבר עמו מן הצד", כתב: "אבל אם רצה לדבר עמו מן הצד...", משמע שתוך זמן האבילות הווי חובה.

ולהעיר מדברי הערוך-השולחן (סי' שפה ס"ג) שעכשיו לא נהגו ב'תתנחם' לאחר ל' [לשאר קרובים. ובפועל - גם לא לאביו ואמו לאחר י"ב חודש].

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, עומר

*) תודה להרה"ת ר' יצחק-יהודה שיחי' רוזן מלוד, שעוררני על כמה מקורות ופרטים מהבא להלן.