ניצול הזמן הנותר לעשיית תשובה

חודש אלול הוא בדוגמת "ערי מקלט", "לנוס שמה" מפני "גואל הדם", "עד עומדו לפני העדה למשפט", ובינתיים, יכול וצריך לנצל את הזמן באופן כזה שב"עומדו למשפט" יהיו מסודרים אצלו כל הטענות שיכול לטעון לזכותו, שעל-ידי זה יוכל להיות "והצילו העדה", ודוגמתו בנמשל, שיש לנצל את הזמן שנותר עד ימי הדין והמשפט [...] עד ראש-השנה - לעבודת התשובה, שיכולה להיות גם "בשעתא חדא וברגעא חדא", כפירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"שעתא (חדא)" הוא גם מלשון הפנה, "מיט איין קער", וכמובן גם מהפסק-דין המקדש את האשה "על-מנת שאני צדיק (גמור), אפילו רשע גמור, מקודש, שמא הרהר בתשובה בדעתו", היינו, שעל-ידי הרהור תשובה שהוא ברגע אחד נעשה צדיק (גמור).

מענייני ההכנה העקריים - צדקה

מהעניינים העיקריים שבהם צריכים להשתדל בזמן שנותר עד ימי הדין והמשפט כדי לפעול "והצילו העדה" - הוא עניין הצדקה, כאמור, שעל-ידי פעולתו להחיות את נפש העני, מחיה הקב"ה את נפשו ונפש בני ביתו בגשמיות או ברוחניות, בשעה שזקוקים לכך, ולכן, מבלי הבט על החשבונות בנוגע להנהגתו בשנה שעברה, יכול לבקש מהקב"ה בתורת צדקה, "לך הוי' הצדקה", כיוון שגם הוא השתדל בנתינת הצדקה להחיות נפש העני.

(מהתוועדות ח"י באלול ה'תשי"א, 'תורת-מנחם - התוועדויות'
 ה'תשי"א, חלק שני עמ' 318,310 - בלתי מוגה)

כשמקיימים צדקה בלי "חשבונות" הקב"ה ממלא כל הצרכים

כאשר בני ישראל היו במדבר (לאחרי יציאת מצרים) נתן להם הקב"ה כל צורכיהם - הן ברוחניות והן בגשמיות - מן המוכן: לחם מן השמים, מים מבארה של מרים, וענני הכבוד שהיו מכבסים ומגהצים את מלבושיהם. וטעם הדבר - לפי שיציאתם ממצרים למדבר היתה מתוך מסירות-נפש, "שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צידה, אלא האמינו והלכו... לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

אבל כיום, לדאבוננו, כשבאים ליהודי ומבקשים ממנו ליתן לצדקה, למשל, עושה מיד "חשבונות": לכל לראש עליו לדאוג לעצמו, ואם יתן עתה לצדקה, יחסר לו עבור הוצאותיו בשנה הבאה, וכן צריך לדאוג שיהיה לו מה להשאיר לבניו לאחרי מאה ועשרים שנה... ובכלל - טוען הוא - כסף שהרווחתי בעמל וזיעת אפיים, אתן למישהו אחר לצדקה?!... בנוגע לצורכי עניים - טענתו - הקב"ה עשאם עניים, צריך לדאוג להם? וכיוצא-בזה.

צריכים לידע ולזכור, כאמור, שכאשר מקיימים רצונו של הקב"ה ללא חשבונות, אזי דואג הקב"ה לכל הצרכים, הן ברוחניות והן בגשמיות.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת נשא, י"א בסיוון ה'שי"ת
 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'שי"ת, חלק א עמ' 101 - בלתי מוגה)