הסתכלות נכונה תקל את קושי ההתמודדות - הכיצד?

לא זו בלבד שיודעים שבוודאי ייצאו מהגלות, אלא יתירה מזה - שיודעים שכל רגע שנמצאים במעמד ומצב של גלות, מהווה הכנה והכשרה ליציאה מן הגלות אל הגאולה. ובמילא, מסתכלים על כל רגע בגלות - לא כמו רגע בגלות, אלא כמו רגע של הכנה לגאולה.

וההסברה בזה - שבכל פעולה שיהודי עושה בכל יום ויום במשך שהותו בגלות, הרי הוא מאיר עוד חלק בעולם-הזה הגשמי והחומרי, ובמילא הרי הוא מברר ומזכך עוד חלק בעולם-הזה הגשמי והחומרי, עוד חלק מקליפת נוגה כו', שעל-ידי זה פועלים את תכלית השלימות של ימות המשיח שהוא גילוי אור-אין-סוף בעולם-הזה הגשמי, כמבואר בארוכה בתניא. וכיוון שכן, הרי מובן שצריכים להסתכל על כל רגע שבו מוכרחים עדיין להיות בגלות - לא כמו רגע של גלות, אלא כמו רגע של הכנה והקדמה לגאולה. ואז, נקל יותר להתמודד עם קשיי הגלות ולעבוד עבודתו כדבעי.

(מהתוועדות י' בשבט ה'תשי"ד - בלתי מוגה)

לימוד חסידות - הכנה קרובה למשיח

כללות הגילוי דתורת החסידות בדורות האחרונים הוא התחלת הגילוי דמשיח, והיינו ש"חשף הוי' את זרוע קודשו" והתחיל לגלות את הגילוי דמשיח.

ובהקדמה - שבגאולה העתידה יהיה העניין ד"רכוש גדול", ובמכל-שכן וקל-וחומר מיציאת מצרים (שלא היתה גאולה שלימה, אלא גאולה שיש אחריה גלות) שבה נאמר "ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול"

וה"רכוש גדול" הוא הריבוי וההוספה בתורה - כפי שמצינו (אפילו) באחאב ש"מחמד עיניך" קאי על התורה.

וב"רכוש גדול" גופא - יש אבנים טובות שצריכים להיות "מבין" לידע ערכם, כי כאשר אדם פשוט (שאינו "מבין") מסתכל עליהן, חושב הוא שהן אבנים פשוטות, כיוון שהיוקר שבהן הוא בהעלם; ויש אבנים טובות שכל מי שמסתכל עליהן, גם מי שאינו "מבין", רואה מיד שהן אבנים יקרות.

ודוגמתו בנוגע לתורת החסידות - שלא צריך להיות "מבין" כדי להעריך את היוקר שבה. צריך רק להסתכל, "א קוק טאן", על-כל-פנים "כחודה של מחט", ואז רואים מיד במה דברים אמורים.

לימוד החסידות מביא גם תוספת הצלחה בלימוד הנגלה, ותוספת ברכה גם בעניינים גשמיים, והעיקר - שזוהי הכנה קרובה לביאת משיח צדקנו, בעולם-הזה הגשמי והחומרי למטה מעשרה טפחים.

(מהתוועדות י' בשבט ה'תשי"ג)