מדורים נוספים
	שיחת השבוע 983 - כל המדורים ברצף
	המהפכה יוצאת לדרך
	בציפייה לגאולה
	יש חדש
	פרשת נח כמבוא למרחשוון
	פנימיות התורה
	שלוש קושיות
	וישלח את הציפור
	להציל את העולם
	טוב שיש 'הצלה' בבית
	שניים מקרא ואחד רש"י?

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 983, ערב שבת פרשת נח, ב' במרחשוון ה'תשס"ו (4.11.2005)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

המהפכה יוצאת לדרך

שוו בנפשכם כי אתם עומדים על שפת נהר גועש, הסוחף אלפי בני-אדם. האם תחושו סיפוק וגאווה מהעובדה שהצלחתם להציל כמה בני-אדם, בשעה שאלפים טובעים לנגד עיניכם?

תמיד זו חוויה מרגשת לראות כיצד מתהווה מהפכה. בעוד כמה חודשים ושנים זו תהיה עובדה מוגמרת, אבל עכשיו אפשר לראות את הניצנים הראשונים, את ההתרגשות של החלוציות, את המהפכה בהתהוותה. זו הייתה תחושתם של רבים שהשתתפו בכינוס המיוחד, 'הפצת היהדות הלכה למעשה', שנערך במוצאי השבת האחרונה בירושלים.

את ההמונים שגדשו את האולם אנחנו רגילים לראות בזירת המאבק על ארץ-ישראל. הם מיישבים את המאחזים ומחזקים את היישובים. בקיץ האחרון הם היו בכפר-מיימון ובשדרות, בנווה-דקלים ובכפר-דרום. הציבור הרחב פגש אותם בצמתים, מציעים לקשור לחלון או לאנטנה סרט כתום. אחרי ביצוע הגירוש דיברו רבים על תחושת שבר שפוקדת את הציבור הזה. מי שהיה בכינוס במוצאי שבת ראה שאין בו שום שבר, אבל בהחלט יש הסקת מסקנות.

קריאה להתגייס

הציבור הזה הבין שהמאבק על ארץ-ישראל עובר דרך המאבק על קיום התורה והמצוות. בשנה האחרונה התברר כי הינתקות מאמונה ומשמירת מצוות מוליכה בהכרח להינתקות מחבלי הארץ. התחוור כי המוני יהודים אינם מבינים כלל את עולם המושגים שעומד ביסוד הקשר שלנו לארצנו ולנחלת אבותינו, וממילא קל לשטוף את מוחם בססמאות-סרק על 'שלום' ו'שקט' שיבואו בעקבות נסיגות ובריחות.

ההכרה הזאת הביאה לידי הבשלה תהליך שכבר התחיל לפני כמה שנים – מתן דגש גובר והולך לצורך לקרב את המוני בית-ישראל לעולם התורה ומצוותיה. אי-אפשר להסתפק בהתנחלות בגבעות, וגם לא בניסיונות להתנחל בלבבות, במובן של אהדה בלבד. חייבים להנחיל יהדות בלבבות המוני העם, שכן בלא יהדות לא יהיו לנו חלילה לא עם-ישראל ולא ארץ-ישראל.

בכינוס הזה דיברו רבנים מכובדים, לצד פעילים בכמה וכמה ארגונים. בפעם הראשונה נשמעה קריאה ברורה ומפורשת להתגייס ולצאת במלוא העוצמה למשימה חיונית זו של 'התחברות' בין המוני בית-ישראל לאביהם שבשמים. כשם שכל נער הרגיש ביטחון לצאת לצומת ולשאת שלט או להציע חומר-הסברה, כך הוא יכול וחייב לצאת לחוצות הערים ולהציע ליהודים את סם-החיים – קיום מצוות.

גלגלי-ההצלה

אמנם בכינוס הזה השתתפו בעיקר תלמידי ישיבות תיכוניות וישיבות הסדר, אבל המהפכה חייבת להקיף את כל ציבור שומרי התורה והמצוות בארץ. זה ציבור שהוכה קשה מאוד בשנים האחרונות. צפינו בתדהמה בקריסת מערך שלם של הישגים, שהושג בעמל בשנים שעברו, הן בתחום הדתי, הן בתחום התקציבי והן בחזית השמירה על ארץ-ישראל. כל זה נובע מסיבה אחת ועיקרית – כי הפקרנו את המוני העם, והנחנו להם להתנתק מעולם הערכים היהודי.

אל לנו להתבשם יתר על המידה מסיפורי תנועת התשובה ומהגידול במספר התלמידים בחינוך הדתי. מול כל יהודי ששב לחיי תורה ומצוות יש מאות שנפשם משוועת ליהדות, והם אינם יודעים זאת. עדיין רוב ילדי ישראל לומדים במערכת חינוך שמייצרת בורים גמורים בכל הקשור ליהדות. האם עשינו דיי כדי להציל את כל אותם מיליונים?

שוו בנפשכם כי אתם עומדים על שפת נהר גועש, הסוחף אלפי בני-אדם. האם תחושו סיפוק וגאווה מהעובדה שהצלחתם להציל כמה בני-אדם, בשעה שאלפים טובעים לנגד עיניכם? ברור שתרוצו בכל כוחכם כדי לזרוק למים גלגלי-הצלה, ואפילו קרשים, כדי לאפשר למספר גדול ככל האפשר של בני-אדם להינצל.

גלגלי-ההצלה של העם היהודי הם תפילין, נרות שבת, מזוזות כשרות, אוכל כשר ועוד מצוות מעשיות. כשאנחנו משכנעים יהודי לקיים מצווה, הענקנו לו קרש-הצלה בשיטפון הסוחף. כולנו יכולים לעשות זאת, וכולנו חייבים בכך, כי בנפשנו הדבר.

בציפייה לגאולה

"אמר הקב"ה: בני נח צדיק היה, והייתי תופס בידו ומטייל עמו. אף אתם, שנקראתם צדיקים, שנאמר 'ועמך כולם צדיקים', לעתיד לבוא אף אני עתיד להיות מטייל עמכם, שנאמר 'והתהלכתי בתוככם'" (ילקוט שמעוני בראשית פרק יב)

יש חדש

"חגיגות החומש"

ביום שלישי, ו' במרחשוון (8.11), יחלו בבית צעירי-חב"ד בכפר-חב"ד חגיגות החומש. בחגיגות ישתתפו בע"ה רבבות תלמידי כיתות ב מכל רחבי הארץ, לרגל תחילת לימוד החומש בבתי-הספר. הילדים ייהנו מחוויית 'הכנסת אורחים' ב'אוהלו של אברהם אבינו', יפגשו סופר סת"ם, יתנסו בכתיבה על קלף, יבקרו בתערוכה ומרכז למידה של מוצרי סת"ם, יחזו בסרט 'אני והתורה שלי', יועסקו בסדנה יצירתית, והעיקר – תכנית חווייתית מיוחדת בבית-הכנסת, שבשיאה ריקוד עם ספר-התורה. כל ילד יקבל שי מיוחד בתום האירוע. הביקורים בהרשמה מראש בלבד, טל' 03-9607588.

"דבר בעתו" תשס"ו

לוח-השנה הפופולרי של הרב מרדכי גנוט, 'דבר בעתו', מופיע זו השנה ה-21. בלוח כל המידע הדרוש לכל יום: השיעורים היומיים, הלכות, מנהגים, זמנים, קורות העיתים, מידע אסטרונומי ועוד. בלוח החדש 1376 עמודים. הפצה: מבחר הספר, טל' 03-61888161.

דפי שופר

הופיעה המהדורה העשירית של מדריך דפי שופר, לכשרות, נופש וצרכנות דתית. במדריך 320 עמודי מידע על בתי-כנסת, בתי-ספר, ישיבות, תשמישי-קדושה, ציוד לבתי-כנסת ומוסדות ועוד.  טל' 03-9678555.

מונה 5

המלחין והמעבד החסידי ר' משה-מרדכי (מונה) רוזנבלום מגיש את מונה 5 – תקליט חדש ובו עשרה שירים חדשים, מושרים בפי טובי הזמרים ומלווים במקהלה משובחת.  טל' 972-3-9606120.

שלחן שבת

פרשת נח כמבוא למרחשוון

בתוך עולם המוצף כולו במים שטה לה תיבה, שיושביה מוגנים מפני השיטפון והסערה. העולם כולו אינו מתפקד. המזלות אינם נעים במסלוליהם. תיאור זה, שעליו מספרת פרשת נח, מנוגד לחלוטין לחיי שגרה, שמתנהלים בתוך מסגרות העולם הרגילות.

תקופה מעין זו, בלוח-השנה היהודי, הייתה בחודש תשרי. זה זמן שבו אנו מתעלים מחיי החולין והשגרה ומתעלים לעולם עליון ורוחני. חגי תשרי ומועדיו מרוממים את האדם מעבודת ה' הרגילה, לעבודה של מסירות-נפש, שבמהותה היא למעלה מהעולם.

התכלית לצאת

לפי זה היה מן הראוי שפרשת נח תיקרא בחודש תשרי, שכן תוכנה מתאים לעניינו של חודש זה, שבו מתעלים מעל חיי העולם השגרתיים. מדוע נקראת הפרשת דווקא בחודש מרחשוון, שמייצג את העבודה השגרתית, בתוך מסגרות העולם הרגילות?

אלא ההדגשה העיקרית היא בפסוק "צא מן התיבה". אמנם, השהייה בתוך התיבה היא דבר נעלה ונשגב, ומסירות-נפש היא דרגה עליונה ונפלאה, אבל התכלית היא להביא את האור הזה אל תוך המציאות הרגילה, שגם בחיי היום-יום הרגילים תורגש אותה תנועה של מסירות-נפש.

להיכנס ל'תיבה'

חודש תשרי הוא בדוגמת השהייה בתיבה. אכן, יש זמנים שעל האדם להיכנס ל'תיבה', על-פי הציווי "בוא אל התיבה". ה'תיבה' רומזת לתיבות התורה והתפילה, ועל האדם להיכנס לתוך אותיות התורה והתפילה, ולהיות מוגן באמצעותן משיטפון ה'מבול' שבחוץ. זו הדרגה שבה אנו שרויים בחודש תשרי, וכפי שהזוהר מפרש (ורבנו הזקן מבאר), שהפסוק "ותנח התיבה בחודש השביעי" רומז לחודש תשרי, החודש השביעי.

אבל המטרה אינה במבול עצמו ובשהייה בתוך ה'תיבה', אלא דווקא ביציאה מן ה'תיבה' לעולם. התכלית היא שגם כשעוסקים בענייני העולם יעמוד האדם באותה דרגה כבתוך ה'תיבה'. זה עניינו של חודש מרחשוון.

להחדיר את האור

אפשר לקשר זאת להשוואה שמופיעה בספרים בין המבול למקווה-טהרה. כשם שהמקווה מטהר, כך המבול טיהר את העולם. אולם הרמב"ם אומר, שגמר הטהרה אינו בשעה שנמצאים בתוך המקווה, אלא כאשר יוצאים ממנו. כלומר, המטרה היא שטהרת המקווה תהיה ניכרת על האדם גם לאחר צאתו ממנו.

כך גם המטרה של "בוא אל התיבה" – הכניסה לתוך תיבות התורה והתפילה – היא דווקא ב"צא מן התיבה". יהודי נדרש לצאת מחומת ההגנה של ה'תיבה' אל העולם, ולעמוד גם אז באותה דרגה רוחנית כמו בשעת התורה והתפילה, ויתרה מזו – להחדיר את אור התורה והתפילה גם לענייני העולם הגשמיים.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 14)

מן המעיין

פנימיות התורה

נפתחים השערים

"בשנת שש-מאות שנה לחיי נח... נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (בראשית ז,יא). בשש-מאות שנה לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה, ויתתקן העולם לעלות ולהיכנס לאלף השביעי.

(זוהר)

נביעת החכמות

"שערי החכמה למעלה" הם חכמת התורה, ו"מעיינות החכמה למטה" הם חכמות העולם. ואכן, ראינו שבאותו זמן, במאה השישית לאלף השישי, החלה התגלות מרובה בחכמת התורה, בפנימיות התורה, וכמו-כן החלה אז התפתחות גדולה בחכמות הטבע והעולם.

(לקוטי שיחות)

הכנה לימות המשיח

אפשר להבין שהתגלות פנימיות התורה היא הכנה והקדמה לאלף השביעי, שאז יקויים הייעוד "ומלאה הארץ דעה את ה'", אך מה הקשר בין התפתחות המדע לבין ימות המשיח? אלא תכלית הכוונה בהתפתחות המדע היא שישתמשו בו-עצמו להפצת חכמת התורה., ויתרה מזו, על-ידי חכמות העולם אפשר לפעמים להבין טוב יותר עניינים של חכמת התורה.

(לקוטי שיחות)

לרצות באמת

תורת החסידות פותחת שערי בינה ומאפשרת להשיג את ההשגות העמוקות ביותר במוחש ממש. צריכים רק לרצות באמת ולהתייגע באמת. האמת היא המפתח הפותח את כל מנעולי ההשכלה.

(לקוטי דיבורים)

אוויר גן-עדן

הרבי הריי"ץ מליובאוויטש אמר: כשמתעמקים בהשגה עיונית בעניין של חסידות, חשים באוויר גן-עדן.

להבין ולצייר

הרבי המהר"ש מליובאוויטש אמר לבנו, הרבי הרש"ב: יש ללמוד חסידות בהבנה של גמרא וברגש של ציור. כל עניין שלומדים יש לציירו בכוחות הנפש ובחושיה.

חובה להבין

כל יהודי מאמין בה' באמונה פשוטה וליבו תמים עם ה', אך חובת המוח והשכל להביא אמונה זו בידיעה והשגה, כפי שנאמר (דברי-הימים-א, כח,ט): "דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם".

(היום יום)

מהבנה לאמונה

ככל שאדם מבין יותר באור ובחיות האלוקיים המושגים בשכל, הוא מתעלה באמונה ומגיע לידיעת הפלאת האלוקות, שאינה ניתנת להשגה שכלית. אמונה טהורה זו מחזקת אותו בכל ענייניו.

(ספר המאמרים קונטרסים)

אמרת השבוע

שלוש קושיות

בשנת תי"ט נתמנה הגאון רבי אברהם אביש לרבה של פרנקפורט, כממלא-מקומו של ה'פני יהושע'. בשבת, כשעלה על הבימה לדרוש, אמר שיש לו שלוש קושיות: על עצמו, על פרנקפורט, וכביכול על הקב"ה.

על עצמו – איך הוא מרשה לעצמו לשבת על כיסא הרבנות שישבו עליו גאונים מפורסמים כמו השל"ה וה'פני יהושע'.

על קהילת פרנקפורט – איך היא משפילה את עצמה ומקבלת אותו לרבה.

ועל הקב"ה כביכול – הלוא הוא מזווג זיווגים, וכי באמת לא מצא רב מתאים ממנו...

מעשה שהיה

וישלח את הציפור

באחד ממסעותיו נקלע הצדיק רבי זושא מאניפולי לפונדק-דרכים. באותה שעה היו כל מעייניו נתונים ליהודי שבמשך שבועות רבים נמק בבית-הסוהר, בגלל חוב כספי גדול שהתקשה לפרוע. משפחת האסיר שיוועה לעזרה ואין מושיע לה. כשנודע הדבר לרבי זושא נרתם ללא שהות לגיוס הכסף שיביא לשחרור היהודי ממאסרו ומשפחתו ממצוקתה.

בעודו יושב וסועד את ליבו, שקוע בשרעפיו, קלטו אוזניו של רבי זושא קולות ציוץ צווחניים ושקשוק כנפיים נמרץ. קם ממקומו והלך בעקבות הקולות. לעיניו נגלה כלוב קטן, שבו התעופפו מצד לצד כמה ציפורי דרור.

ממעוף הציפורים ניכר היה כי אין זה מעוף של חדווה ושעשוע, אלא ניסיונות נואשים להיחלץ מתוך הכלוב. נכמרו רחמיו של רבי זושא על הציפורים, שיד אדם שללה מהן את החופש והמרחב וגזרה עליהן חיים בתנאי צפיפות אכזריים.

"מכתת אנוכי את רגליי מעיר לעיר לשם מצוות פדיון-שבויים", חלפה מחשבה בראשו של רבי זושא, "והנה כאן, ממש מול עיניי, ציפורי דרור שבויות... וכל זאת בשעה שהתורה אסרה עלינו לצער בעלי-חיים". ניגש רבי זושא לאחד מעובדי הפונדק ושאל על בעל-הבית. "בעל הפונדק עזב את העיר ויחזור רק מחר", השיב לו העובד.

בלי אומר ודברים שב רבי זושא אל הכלוב, אחזו בשתי ידיו ויצא עמו אל מחוץ לפונדק. שם, באוויר הפתוח, הסיט את שער הכלוב ושחרר לרווחה את הציפורים הכלואות. הציפורים חגו מעל ראשו של רבי זושא כמה שניות, משל ביקשו להודות למיטיבן, ולאחר מכן פרשו כנפיים ונפוצו לכל עבר. חיוך של עונג התפשט על שפתיו של רבי זושא, שהאמין כי עשה את הדבר הנכון. את הכלוב הריק החזיר למקומו.

למחרת, בטרם המשיך רבי זושא לדרכו, שב בעל הפונדק. עד מהרה הבחין בכלוב הריק הפתוח לרווחה. בירור קצר העלה כי ידו של האורח האלמוני הייתה במעל. רותח מזעם ניגש אל רבי זושא ואחזו בגסות בדש בגדו. "למה עשית את זה?!", צעק בטון מאיים.

רבי זושא התקשה להיזכר במעשה רע שעשה ושעליו הוא נדרש להגן כעת. "הציפורים!", צווח בעל הפונדק. "מי נתן לך רשות לשלוח יד בציפורים שצדתי במו-ידיי והבאתי לכאן?!".

על-אף המצב הלא-נעים חייך רבי זושא ברוך אל האיש. "דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אומר בתהילים: 'ורחמיו על כל מעשיו'. הקב"ה חס ומרחם על כל ברייה וברייה, גם על ציפור עלובה שהוכנסה לתוך כלוב קטן כדי לשעשע בני-אדם", אמר.

זה היה הרגע שבו פקעה כליל סבלנותו של בעל הפונדק. בידו האחת הידק את אחיזתו בבגדו של רבי זושא ובידו השנייה הלם בו באגרופיו. עצוב וחבול עזב רבי זושא את הפונדק, לא בטרם שילם את דמי הלינה והארוחות.

מסעו של רבי זושא הושלם רק כאשר הצטבר בידו מלוא הסכום שנדרש כדי לפרוע את חובו של האסיר האומלל ולפדותו מכלאו.

זמן קצר לאחר מכן פגש רבי זושא את אחיו, רבי אלימלך, והשניים סיפרו זה לזה את קורותיהם בתקופה שבה לא התראו. בין השאר סיפר רבי זושא לאחיו על הציפורים ששיחרר בפונדק ועל המכות שספג בגלל זה מבעל הפונדק. "לא בכל יום זוכה אדם לספוג מכות למען בעלי-חיים", הגיב רבי אלימלך בחיוך.

חלפו שנים. יום אחד הסבו רבי זושא ורבי אלימלך לסעודה משותפת. בעודם נוטלים את ידיהם הופיע בפתח עני לבוש בלויי-סחבות. רמז רבי זושא לאחיו להביט לעבר העני. לאחר שבירכו על הפת וטעמו ממנה, ביקש רבי אלימלך מאחיו הסבר לרמיזתו. "מיד תבין", אמר לו רבי זושא וסימן לעני להתקרב אליהם.

החל רבי זושא לחקור את העני על עברו. מתוך תשובותיו למד רבי אלימלך כי מדובר באותו בעל פונדק שהכה את רבי זושא משום ששילח לחופשי את הציפורים. "מה עלה בגורל פונדקך וכיצד הגעת למצבך הנוכחי?", התעניין רבי זושא בהשתתפות כנה. העני גולל באוזני השניים את מסכת תלאותיו שהובילה לאבדן כל כספו ורכושו. רבי זושא לא הזכיר לאיש, אפילו ברמז, כי כבר נפגשו בעבר, על-אחת-כמה-וכמה את נסיבות המפגש...

לאחר התייעצות קצרה בין האחים הוציא כל אחד ואחד את צרור הכסף שהיה בכיסו. בשני הצרורות הצטברו סכומי כסף לא-מבוטלים, שנאספו לשם צדקה. הם העניקו לעני המופתע את כל הכסף.

"דוד נעים זמירות ישראל אומר בתהילים 'ורחמיו על כל מעשיו'", פנה רבי זושא לעני בנועם. "הקב"ה חס ומרחם על כל ברייה וברייה. אף אנו נצטווינו להידמות לו וללכת בדרכיו. קח את הכסף הזה ובעזרת ה' תצליח להתייצב מחדש על רגליך ולשקם את פרנסתך".

אפשר שהמילים האחרונות, כמותן כבר שמע פעם, ניגנו על מיתרי זיכרונו של בעל הפונדק, שירד מנכסיו, ואפשר שלא. כשעיניו מביעות תודה ופיו מרעיף דברי שבח וברכה על ראשיהם של רבי זושא ורבי אלימלך, יצא העני מן הבית ונעלם כלעומת שהופיע.

קירוב לבבות

להציל את העולם

קורה שאדם פועל ככל יכולתו כדי להשפיע על סביבתו ולקרב את אחיו לאבינו שבשמים, אבל בגלל סיבות שאינן תלויות בו (לכאורה) אין הוא רואה הצלחה בעמלו. יכול האדם לחשוב: אני את נפשי הצלתי. עשיתי ופעלתי ככל הדרוש לא רק בכל הקשור לעבודתי האישית, אלא גם בפעילות לטובת הזולת. העובדה שלא הצלחתי, אינה בעיה שלי.

גישה זו נקט נח. הוא הודיע לאנשי דורו שהקב"ה עומד להביא מבול על העולם, אם לא ישובו מדרכיהם הרעות. הוא אף בנה תיבה, כדי שהכול יראו שהמבול הוא עניין רציני, ושנעשו כל ההכנות הממשיות לקראתו. לצערו, בני דורו לא שבו בתשובה, והמבול שטפם. נח ובני-ביתו היו יכולים לשבת בתיבה בתחושה שעשו את כל התלוי בהם, ואת נפשם הצילו.

אולם הזוהר (נח סז,ב. וירא קו,א) אומר שדבר זה נזקף לחובתו של נח, ולכן נקרא המבול על שמו ("מי נח"): "כיוון שאמר לו הקב"ה שיצילו, לא ביקש רחמים על העולם, והעולם אבד. לכן נקרא המבול על שמו". מסיק מזה הרבי מליובאוויטש: "זאת אומרת, שאפילו כששומעים ציווי מפורש מבורא העולם ומנהיגו (ככתוב שם: 'ובאת אל התבה ומחיתי את כל היקום'), אין זה פוטר את האדם כלל וכלל מלשלול את העניין של 'אני את נפשי הצלתי'. ואם לפני מתן-תורה כך – על-אחת-כמה-וכמה לאחרי נתינת התורה, אשר ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בה, ובפרט לאחרי... שכל ישראל ערבים זה בזה" (אגרות-קודש כרך חי, עמ' 41).

צדיק בפרווה

גישתו של נח מכונה 'צדיק בפרווה'. בחוץ קר ומנשבות רוחות רעות, אבל הוא עטוף בפרוותו, חם לו ונעים לו. אמנם יש הסברים מדוע נהג נח, שהיה "צדיק תמים", לפי גישה זו (מפני שלא הייתה לו זכות אבות, משום שמצב הדור לא אפשר לבקש רחמים ולהצילו), אבל בעבורנו משמשת התנהגותו זו דוגמה לגישה שאינה ראויה (משום כך הזוהר מדבר בחובתו של נח, כדי שנלמד מזה הוראה, שלא לנהוג בדרך זו).

"ייתכן שהאדם אכן פעל ככל יכולתו – אין זה שהוא מדמה שפעל בשלמות, אלא על-פי שולחן-ערוך (תורת אמת) אכן פעל ככל יכולתו – ובכל-זאת עליו לדעת שאסור לו לסיים את פעולתו בנקודה זו. אסור לו להיות מרוצה מהמצב, אלא מחובתו לבקש רחמים... וזה עצמו גורם שהקב"ה מבטל את הסיבות למצב הבלתי-רצוי, ונותן ליהודי הזדמנות לבקש רחמים על אנשי דורו, עד שהם אכן יעשו תשובה" (לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 22).

הרבי מביא לזה משל מ"החילוק שבין פקיד ושכיר העושה באיזה עניין באמונה", לבין "התעניינות בעל-הבית באותו עניין": "הראשונים, כיוון שעובדים באמונה עושים ככל יכולתם בכוחות הגלויים, ואחר-כך הולכים לישון במנוחה, ועושה חשבון בנפשו שהוא עשה שלו. מה שאין כן בעל-הבית - שאינו יכול לישן במנוחה, אף אם עשה בזה ככל יכולתו, ממילא מתגלים אצלו כוחות נעלמים, המצאות שונות וכו'" (אגרות-קודש כרך י, עמ' עט).

הצלה כפולה

כשפורצת שרפה בבית יהודי, איש לא יתיישב לחשוב אם כבר עשה את המוטל עליו ואם יש לו דברים אחרים לעשות או אם הוא מחזיק בשיטה כזאת או אחרת. ברור שכל אחד ואחד ירוץ מיד להציל נפשות. ואם כך בחיי העולם הזה, כל-שכן שיש למסור את הנפש כדי להציל יהודי בחיי העולם הבא והעולם הזה גם יחד (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 30).

"אם בכל הזמנים ובכל המקומות, השיטה ד'אני את נפשי הצלתי', הייתה מגונה, על-אחת-כמה-וכמה בתקופתנו... שבשנים אלו ניכרת התעוררות חזקה בין הצעירים לתשובה לה' לתורתו ולמצוותיו, אלא שצריכים שמי שהוא יורם הדרך" (אגרות-קודש כרך חי, עמ' 343).

חיים יהודיים

ר' אריה והתינוקת הניצולה. המלאך הגואל

טוב שיש 'הצלה' בבית

כבר תשע שנים מתנדב ר' אריה מוכתרי, אברך 'כולל', תושב רמת-שלמה בירושלים, בארגון 'הצלה ישראל'. תשע שנים של הקפצות-פתע – בימי שרב לוהטים ובלילות שלג קפואים, באמצע הלימוד ובעיצומה של תפילה, במהלך קנייה במכולת או בשעת בילוי בחיק המשפחה. עם הצפצוף העצבני במכשיר הזימונית מזנק ר' אריה לרכבו, שם כבר ממתין לו ציוד העזרה הראשונה, ושועט אל זירת ההתרחשות.

מטרתך היא – כך הוסבר לו ולמתנדבים האחרים, בקורס ההכשרה שעברו – להגיע לזירה ולתת לחולה או לפצוע טיפול ראשוני עד בוא האמבולנס. מהירות הגעתם של מתנדבי 'הצלה' לזירה והדיווח המקצועי שהם מעבירים למד"א (שבמסגרתו, למעשה, פועל הארגון), מאפשרת למוקדן התחנה לשגר למקום את האמבולנס המתאים.

שבר כפית

ואולם ר' אריה, איש נעים-סבר, כבן ארבעים ואב לשישה, לא שיער כי אירוע ההצלה הדרמטי ביותר בכל שנות התנדבותו יקרה דווקא בבניין שבו הוא מתגורר. זה קרה בחודש אלול האחרון. ר' אריה שהה בחצר ביתו כאשר מאחת הקומות העליונות של הבניין נשמעו זעקות מצוקה: "הצילו!", "הצילו!", "היא לא נושמת!". אמבולנס כבר הוזעק על-ידי אחד השכנים, אבל הדקות היקרות שיחלפו עד בואו עלולות להיות קריטיות.

ר' אריה דילג במדרגות, ומצא את עצמו מול רחל הקטנה, תינוקת תכולת עיניים, בת כשמונה חודשים, במצב מתקדם של חנק והכחלה. אבחון קצר הבהיר לו כי הפעוטה הכניסה לפיה דבר-מה החוסם את דרכי הנשימה. בידיים בוטחות הפך אריה את רחל על בטנה וטפח במיומנות על גבה. לאחר כמה טפיחות החלה התינוקת להשתעל. כעבור כמה שניות נשלף מגרונה שבר פלסטיק של כפית חד-פעמית.

שניות קריטיות

"שנים של התנדבות, כולל ברגעים של קושי עצום, קיבלו ברגע אחד צידוק מלא", אומר ר' אריה, וחיוך גדול של אושר על פניו. "השניות הללו היו קריטיות לתינוקת הקטנה, שכל עתידה לפניה". בכל- זאת, את הצלת חייה של רחל אין הוא זוקף לזכות עצמו אלא לזכותו של ה"מלאך שליווה אותי". אבל אם תשאלו את אמה של רחל, "ר' אריה בעצמו הוא המלאך".

מאז אירוע ההצלה המרגש של רחל הקטנה הוזעק ר' אריה וכמוהו חבריו המתנדבים בארגון, לעוד אלפי מקרים שבהם נדרשה עזרה ראשונה. בכמה מהאירועים הצילו זריזותם ומיומנותם של המתנדבים, חיי אדם.

שמונים אופנועים

'הצלה ישראל', בניצוחו של היו"ר הרב דוד (דוקי) גרינוולד, מפעיל כאלף כוננים, בכשלושים וחמישה ערים ויישובים ברחבי הארץ. "אלה אנשים המקדישים את עצמם ואת רכביהם הפרטיים למטרה הקדושה של הצלת חיים, וכל זאת בהתנדבות גמורה, ואפילו הוצאות הדלק ממומנות מכיסם הפרטי", אומר ירחמיאל (ירח) טוקר, דוברו החביב של הארגון.

בשנים האחרונות רכש הארגון כשמונים אופנועים, אשר הזניקו את מהירות הגעתם של המתנדבים לזירה לשיאים חדשים. "לחצי דקה או דקה יש במקרים רבים משמעות של חיים או מוות", אומר טוקר. תשאלו את ר' אריה מוכתרי ואת אמה של רחל.

פינת ההלכה ומנהג

שניים מקרא ואחד רש"י?

שאלה: האם בקריאת פרשת-השבוע "שניים מקרא ואחד תרגום" יש ללמוד גם את פירוש רש"י?

תשובה: נוסף על קריאת הפרשה בציבור, תיקנו חז"ל שכל אדם יקרא אותה לעצמו באותו שבוע "שניים מקרא ואחד תרגום". הכוונה ל'תרגום אונקלוס', שעל-אף היותו קצר ופשוט, יש בו לא רק תרגום ארמי מצומצם של המילים, אלא גם הבהרות ופירושי-מילים ועניינים שאי-אפשר להבינם מתוך הפסוק עצמו.

נחלקו הפוסקים אם תרגום מפורש, המסביר את העניין יפה (לדוברי שפה מסויימת), או לחלופין פירוש רש"י, הבנוי על יסוד הסברי חז"ל בתורה שבעל-פה, עדיפים מתרגום אונקלוס. יש מהגאונים והראשונים הסוברים שיש מעלה לתרגום בשפה הארמית דווקא, מפני שגם בתורה עצמה יש מילים בשפה זו.

בשולחן-ערוך נפסק, שאפשר לקרוא תרגום מפורש או פירוש רש"י במקום 'אונקלוס' (ובשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן פסק שהם עדיפים מתרגום אונקלוס), וסיים: "וירא-שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י" [וגדולי ישראל למדו מכך רמז, שלימוד פירוש רש"י הוא סגולה ליראת-שמים], וכן כתב המשנה ברורה שיש לנהוג לדינא. לעומת זאת, המקובלים כתבו שיש להקפיד לקרוא תרגום אונקלוס דווקא.

למעשה תיקן בעל התניא (ואדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש קבע זאת כאחד משיעורי 'חת"ת' השווים לכל נפש מישראל - חומש תהילים ותניא) ללמוד בקביעות בכל יום קטע מפרשת-השבוע עם פירוש רש"י (ביום ראשון - עד 'שני', ביום שני - עד 'שלישי', וכן הלאה). לפי מנהג זה נאמרת הפרשה עם רש"י בנפרד בדרך האמורה, וקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" נעשית לחוד ביום שישי אחר-הצהריים.

מקורות: טור, שו"ע ונו"כ סי' רפה ס"ב, ע"פ שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ב (וראה מ"מ וציונים ו'קיצור הלכות' שם וש"נ, ביאור הלכה ד"ה תרגום ובהגהות והערות בטור השלם אות ה). כף החיים שם ס"ק כב. היכל מנחם ח"ב עמ' לז.