הסדר בענייני קדושה הוא ש"מעלין בקודש" וכמו כן צריך להיות בעניין השמחה * בחג הסוכות השמחה גדולה יותר מבשני הרגלים האחרים, ובשמיני-עצרת ושמחת-תורה השמחה גדולה אף מבסוכות * שמחה כללית מצד עצם הנפש המשפיעה על כל השנה כולה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. ידוע1 שכל ענייני חודש תשרי הם עניינים כלליים, וכמו כן השמחה דשמיני-עצרת ושמחת-תורה היא שמחה כללית.
והעניין בזה - כפי שמצינו בנוגע לקבלת-עול דראש-השנה שחלוקה מהקבלת-עול דכל השנה כולה, שהקבלת-עול דכל השנה הוא עניין פרטי, ואילו הקבלת-עול דראש-השנה עניינו קבלת-עול דעצם הנפש שכולל כל הכוחות2, וכן הוא בנוגע להשמחה דשמחת-תורה, שהיא שמחה כללית מעצם הנפש שכוללת כל הכוחות כאחד.
וכמו כן בנוגע לעניין הזמן - שאין זו רק שמחה השייכת לזמן פרטי זה, אלא שמחה כללית על כל השנה כולה.
ב. ומזה מובן שהשמחה דשמחת-תורה אינה יכולה להיות על-פי שכל טעם ודעת:
כיוון ששכל הוא כוח פרטי המדוד ומוגבל, הנה כאשר השמחה היא על-פי שכל, הרי היא בהתאם למדידה והגבלה של השכל - הן המדידה והגבלה של כללות עניין השכל, והן המדידה והגבלה של שכלו הפרטי, עד כמה שהוא מבין ויש לו טעם לשמוח. ובמילא, אין זו שמחה כללית שמצד עצם הנפש, ואינה מספיקה אלא לזמן פרטי זה, ולא על כל השנה כולה, שהרי יודעים רק מה נעשה עכשיו, ואי-אפשר לידע מה יהיה במשך השנה כולה.
ולכן, צריכה להיות השמחה מצד קבלת-עול - מפני שהקב"ה ציווה להיות בשמחה.
וזהו הטעם שהשמחה דשמחת-תורה מתבטאת בעניין הריקודים - כמבואר בדרושי חסידות3 שלכאורה היתה השמחה דשמחת-תורה צריכה להתבטא בעניין של הבנה והשגה בלימוד התורה, ואף-על-פי-כן מתבטאת השמחה דווקא בעניין הריקודים, ריקוד ברגל, שהוא הכוח ואבר היותר תחתון - כיוון שהשמחה דשמחת-תורה צריכה להיות מצד קבלת-עול דווקא.
ואף שעניין השמחה הוא רגש שבלב, ואם-כן, איך שייך שתהיה שמחה מצד קבלת-עול וציווי - ועל-דרך הקושיה במה שכתוב4 "ואהבת את ה' אלוקיך", איך שייך ציווי על אהבה שהיא רגש שבלב5 - אך העניין הוא, שכאשר מתבונן שעל-ידי שמחה זו מקיים מצוותו של הקב"ה, מצווה מלשון צוותא וחיבור6, שנעשה בצוותא וחיבור עם הקב"ה, הנה מזה גופא שמח הוא בשמחה גדולה.
וכאשר השמחה היא מצד הצוותא וחיבור עם הקב"ה, אזי השמחה היא בלי גבול - דכיוון שהקב"ה הוא אין-סוף, אזי גם השמחה שבאה מצדו היא באופן של בלי גבול - שמקיפה וכוללת את כל הכוחות והעניינים שבנפש, ונמשכת על כל השנה כולה.
ג. ונוסף לכך שהשמחה אינה יכולה להיות מצד השכל בגלל שצריכה להיות שמחה כללית, שמחה שאינה קשורה עם כוח פרטי, אלא שמחה בלי גבול - הרי כיוון ש"מצוות היום בשמחה"7, אין פנאי להתבוננות שכלית.
כ"ק מו"ח אדמו"ר אומר8 שצריכים לייקר את ארבעים ושמונה השעות דשמיני-עצרת ושמחת-תורה ולנצלם לשמחה וריקודים. ובמילא, חבל על הזמן שיוקדש להתבוננות שכלית, כיוון שבינתיים עוסק בעניין אחר שאינו מעניין השמחה, ויתירה מזה, כיוון שההתבוננות היא באופן של שקלא-וטריא אם צריך להיות בשמחה אם לאו (שהרי בשקלא-וטריא יש נתינת-מקום גם לשלילה), נמצא, שלא זו בלבד שבינתיים עוסק בעניין שאינו מעניין השמחה, אלא אדרבה, שעוסק בעניין שהוא היפך השמחה.
וזהו הסבר נוסף לכך שהשמחה שמצד התבוננות שכלית אינה שמחה אמיתית (נוסף על האמור לעיל שכיוון שהשכל הוא מדוד ומוגבל, אזי גם השמחה היא במדידה והגבלה) - דכיוון שבעניין ההתבוננות ישנם חלקי הבונה וחלקי הסותר, הרי גם כאשר מסקנת ההתבוננות היא שצריך להיות בשמחה, נשארת ונרגשת הנתינת-מקום לסברה השלילית, ובמילא אין זו שמחה שלימה.
ד. ובנוגע לפועל:
יש להניח הצידה את כל העניינים של שקלא-וטריא והחשבונות שידע איניש בנפשיה.
- לכל דבר יש הזמן שלו, ועתה אינו הזמן לחשוב על עניינים אלו.
- וגם אם מצד השכל אין סיבה להיות בשמחה, צריכים להיות בשמחה מצד קבלת-עול.
וכאשר יהיה העניין ד"ישמח ישראל בעושיו"9 - אזי יהיה גם העניין ד"ישמח הויה במעשיו"10.
וסיים כ"ק אדמו"ר: "זאגט א פריילעכן ניגון".
* * *
ה. הסדר בענייני קדושה הוא - "מעלין בקודש"11, היינו, שצריך תמיד להוסיף יותר, וכן הוא גם בנוגע לעניין השמחה, שצריך תמיד להוסיף בעניין השמחה.
אמנם, ישנם בעלי מרה-שחורה ("מרה-שחורה'ניקעס") שחוששים שאם תהיה השמחה בלי גבול, אזי לא יוכלו אחר-כך להוסיף בהשמחה. ונמצא, שמצד טבע המרה-שחורה, לוקחים הם את עניין השמחה והחיוב להוסיף בעניין השמחה, ומנצלים זאת לצורך "חשבון" שהוא היפך השמחה (הגבלת השמחה).
ובכן:
לכל לראש - כבר דובר לעיל שאין זה הזמן לעשות חשבונות ממה שיהיה אחר-כך, אלא צריכים לשמוח באופן של בלי גבול.
ועוד זאת - שגם החשבון הנ"ל אינו נכון, כי, גם ב"בלי גבול" ישנם חילוקי מדריגות, ובמילא, גם כאשר השמחה תהיה באופן של בלי גבול, יוכלו תמיד להוסיף בה עוד יותר.
וכמובן גם מהסיפור12 שאדמו"ר הזקן רצה ליתן מתנה להצמח-צדק עניינים של ידיעה בתורה, והצמח-צדק סירב לקבל המתנה, באומרו שרצונו להתייגע בתורה, ואחר-כך הצטער שלא לקח את המתנה, כיוון שגם לאחרי קבלת המתנה היה יכול להוסיף ולהתייגע על עניינים נעלים יותר - הרי אף-על-פי שבוודאי היתה זו מתנה נעלית ביותר, בלי גבול, מכל-מקום, גם לאחרי קבלתה היה יכול להוסיף ולהתייגע בעניינים נעלים יותר, כיוון שגם ב"בלי גבול" ישנם ריבוי מדרגות עד אין קץ.
ו. הסדר ד"מעלין בקודש" בעניין השמחה - הוא גם על-פי נגלה:
לכל לראש - השמחה דחג הסוכות מצד הציווי "ושמחת בחגך"13, ובפרט על-פי מה שכתוב בילקוט14 "אתה מוצא שלוש שמחות כתיב בחג", היינו, ששמחת חג הסוכות היא גדולה יותר מהשמחה דחג השבועות וחג הפסח. אבל אף-על-פי-כן, יש הגבלה בשמחת החג, כהפסק-דין15 ש"חייבין בית-דין להעמיד שוטרים ברגלים וכו'".
ונוסף לזה, ישנה גם השמחה דיום-טוב שני של חג הסוכות, שלהיותו מדברי סופרים צריכה להיות בו שמחה גדולה יותר מיום-טוב ראשון של סוכות, כיוון שערבים וחביבים דברי סופרים יותר מדברי תורה16. אבל, כל זה הוא עדיין בהגבלה דשמחת החג.
ולמעלה מזה היא שמחת בית-השואבה, עליה אמרו17 "מי שלא ראה שמחת בית-השואבה לא ראה שמחה מימיו". אמנם, גם בשמחה זו היו הגבלות, כמו שכתב הרמב"ם18 ש"לא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל כו' והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין כו', אבל כל העם כו' באין לראות ולשמוע".
והשמחה הכי נעלית היא השמחה דשמיני-עצרת ושמחת-תורה, שבה אין חילוקים בין חסידים ואנשי מעשה לשאר כל העם, אלא כולם משתתפים בהשמחה בשווה.
ולהעיר, שהחידוש דשמיני-עצרת ושמחת-תורה לגבי שמחת בית-השואבה הוא לא רק לגבי שאר כל העם (שבשמחת בית-השואבה היו באין רק לראות ולשמוע, ובשמיני-עצרת ושמחת-תורה היו שמחים ומרקדים בעצמם), אלא גם לגבי החסידים ואנשי מעשה - כנראה בחוש שכאשר ישנו ריבוי עם השמחים, אזי השמחה גדולה יותר, כיוון שריבוי העם גופא מגדיל ומרבה השמחה.
ז. וטעם החילוק באופן השמחה על-פי נגלה הוא בהתאם להחילוק מצד פנימיות העניינים למעלה - שככל שהולך וניתוסף במעלת ההמשכות מלמעלה הולך וניתוסף יותר בעניין השמחה.
ובהקדם החילוק שבין הזמן דראש-השנה ויום-הכיפורים לחג הסוכות - שבראש-השנה מתחיל עניין העלייה כו', ונמשך עד לאחר יום-הכיפורים, ולכן אין זה זמן של שמחה, אלא זמן של עלייה והעלם. ובחג הסוכות מתחיל עניין ההמשכה, ולכן הרי זה זמן של שמחה, ועל זה נאמר19 "בן חכם ישמח אב". וכיוון שבחג הסוכות גופא מזמן לזמן הולך וניתוסף במעלת ההמשכה, לכן הולך וניתוסף גם במעלת השמחה.
ח. ובפרטיות יותר20:
בחג הסוכות נמשך בחינת המקיף, שזהו עניין הסכך, אבל, זהו בחינת המקיף ששייך לפנימי, שלכן מודגש במצוות סוכה (מקיף) עניין הידיעה (פנימי), כמו שכתוב21 "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל גו'", שידיעה זו שייכת לקיום המצווה עצמה (דלא כבשאר המצוות שטעם המצווה אינו שייך לקיום המצווה עצמה)22, ומטעם זה אמרו "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה", "דאמר קרא למען ידעו... עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא"23.
ובחג הסוכות גופא ישנם שבעה ימים, כנגד שבעת הרקיעים24, אשר, עם היות שכל יום קשור עם רקיע נעלה יותר, מכל-מקום, בכללות עניינם אחד הוא.
ולאחרי זה בא שמיני-עצרת, שהוא שמיני לחג הסוכות, וביחד עם זה נחשב הוא גם "רגל בפני עצמו"25, ומזה מובן שמעלתו לגבי חג הסוכות היא לא רק כמעלת כל יום מימי חג הסוכות לגבי היום שלפניו, אלא נמשך בו גם עניין בפני עצמו.
וזהו שבשמיני-עצרת יושבים בסוכה, אבל אין זה כמו הישיבה בסוכה בשבעת ימי החג שמברכים עליה, וחיובה מן התורה, מה-שאין-כן בשמיני-עצרת אין מברכים על הישיבה בסוכה, ואינה מן התורה אלא מדברי סופרים26 - שבזה מודגשת השייכות דשמיני-עצרת לחג הסוכות, וביחד עם זה גם מעלת שמיני-עצרת לגבי חג הסוכות, שזהו מצד העילוי דערבים וחביבים דברי סופרים מיינה של תורה, וכידוע27 עניין ספר, סופר וסיפור28, שהעניינים דתורה שבכתב הם מבחינת ספר, ואילו העניינים שמדברי סופרים הם מבחינת סופר שלמעלה מספר.
ולאחרי זה בא שמחת-תורה, שבו אין יושבים בסוכה כלל, היינו, שהוא עניין שלמעלה מחג הסוכות באופן שבאין-ערוך לגמרי.
ט. ויש לבאר עניין זה על-פי משל דהשפעת השכל מרב לתלמיד29:
כאשר הרב משפיע שכל לתלמיד - אינו יכול ליתן לו את כל השכל כמו שהוא, אלא הוא מוכרח לצמצם תחילה את השכל, וליתן לו רק מה שלפי ערכו. אבל אף-על-פי-כן, בהשפעת השכל כפי שהוא לפי ערך התלמיד מכניס הרב גם את פנימיות השכל, אלא שפנימיות השכל נמצא בהאותיות בהעלם ובבחינת מקיף, ועל-ידי זה יוכל התלמיד סוף-כל-סוף להגיע גם לפנימיות השכל.
וזהו שאמרו חז"ל30 "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין", אבל לאחר ארבעין שנין "קאי אדעתיה" - הרי אין הכוונה שלאחרי ארבעים שנה צריך הרב לחזור ולהשפיע את השכל, כי אם, שלאחרי ששמע מהרב את חיצוניות השכל השייך אליו, ונתקבל ונקלט בפנימיותו על-ידי הלימוד והיגיעה במשך ארבעים שנה, "בן ארבעים לבינה"31 - אזי יכול להגיע גם לפנימיות השכל (קאי אדעתיה דרביה), כיוון שבחיצוניות השכל נמצא בהעלם פנימיות השכל.
ובפנימיות השכל (שלמעלה מהשגת התלמיד ובבחינת מקיף) גופא - יש ב' מדריגות: (א) שכל נעלה שאף שאינו יכול לקבל בפנימיות, מכל-מקום, נרגש אצלו על-כל-פנים שיש כאן עניין נעלה יותר אלא שאינו יכול לתפסו - שזהו מקיף הקרוב, (ב) שכל עמוק ביותר עד כדי כך שאינו נרגש אצלו כלל - שזהו מקיף הרחוק.
וסדר קבלת השכל על-ידי התלמיד הוא - שתחילה מקבל חיצוניות השכל ומתייגע במשך ארבעין שנין שיוקלט בפנימיותו, ובמשך זמן זה נרגש אצלו שישנו עניין עמוק יותר שאינו קולטו - מקיף הקרוב. ולאחר ארבעין שנין - הנה המקיף הקרוב (שהרגיש אותו) נמשך בפנימיותו. ואז מתחיל להרגיש שישנו מקיף נעלה יותר - מקיף הרחוק. ואחר-כך נמשך גם המקיף הרחוק בפנימיותו.
י. ועל-פי זה יובן בנוגע לג' הזמנים - סוכות, שמיני-עצרת ושמחת-תורה:
בחג הסוכות - שאז מתחילה ההמשכה שלאחרי העליות דראש-השנה ויום-הכיפורים - נמשך בפנימיות רק הגילוי השייך לנבראים, אלא שנרגש גם שישנו גילוי נעלה יותר שהוא בבחינת מקיף הקרוב וצריכים להתייגע שגם זה יומשך בפנימיות, שזהו עניין "בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם גו'", שצריכים לישב תחת המקיף שיודעים אודותיו (מקיף הקרוב) ולהתייגע שיומשך בפנימיות - על-דרך ובדוגמת עבודת התלמיד במשך ארבעין שנין בחיצוניות השכל, ובהאותיות שבהם נרגש שישנו עניין עמוק יותר (מקיף הקרוב) ולכן מתייגע להשיג זה. ומובן שבעבודה שבמשך הארבעין שנין גופא ישנם כמה וכמה מדריגות, ודוגמתו גם בעבודה שבמשך שבעת ימי חג הסוכות.
וזהו שמברכים על מצוות סוכה במשך שבעת ימי חג הסוכות - שעניינה של ברכה זו הוא בשתים: (א) בנוגע להמשכת בחינת החיצוניות (הגילוי השייך לנבראים) בפנימיות, (ב) בנוגע להמשכת בחינת מקיף הקרוב32.
ולאחרי העבודה דשבעת ימי הסוכות - הנה בשמיני-עצרת נמשך המקיף הקרוב בפנימיות, ומתחיל להיות נרגש המקיף הרחוק.
וזהו שבשמיני-עצרת יושבים בסוכה אבל אין מברכים על הישיבה בסוכה - כי, המשכת המקיף הקרוב נעשית בדרך ממילא על-ידי העבודה דשבעת ימי הסוכות, ואילו מקיף נעלה יותר לא נמשך עדיין33.
ובשמחת-תורה - נמשך גם בחינת מקיף הרחוק בפנימיות, ולכן אין יושבים בסוכה כלל.
יא. וכאמור לעיל - מצד ההוספה בהמשכה מלמעלה מזמן לזמן, הולך וניתוסף גם בעניין השמחה, ועד לשמחת-תורה, שאז ההמשכה היא היותר נעלית, ולכן גם השמחה היא הגדולה ביותר, בלי גבול.
ועל-פי האמור שב"בלי גבול" גופא ישנם ריבוי מדריגות עד אין קץ - הרי מובן שההמשכה שבשמחת-תורה גופא היא באופן של הוספה בעילוי אחר עילוי, ובמילא צריכה גם השמחה להיות באופן ד"מעלין בקודש".
(קטעים מהתוועדות ליל שמחת-תורה ה'תשי"ג.
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"ג, חלק ראשון (ו) - בלתי מוגה)
----------
1) ראה סה"מ תקס"ו עמ' שעט. אוה"ת סוכות עמ' א'תשנו. ברכה עמ' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד עמ' לו. תרע"ח עמ' רעח. תש"ב עמ' 49. ועוד.
2) ראה המשך תער"ב ח"א עמ' קמד ואילך. סה"מ תרס"ב עמ' רכה ואילך. תרצ"ט עמ' 6. 13. תש"ב עמ' 8.
3) ראה סה"מ תרפ"ט ריש עמ' 57, ובהנסמן שם בהערה 375.
4) ואתחנן ו,ה.
5) ראה ספר הערכים חב"ד ערך אהבת ה' בתחילתו (עמ' רסז). וש"נ.
6) ראה לקו"ת בחוקותי מה,ג. מז,ב. ובכ"מ.
7) ראה שיחת שמחת-תורה תש"ג ס"ב (סה"ש תש"ג ריש עמ' 8), תש"ה ס"ב (סה"ש תש"ה עמ' 58). נתבאר בשיחת ליל שמחת-תורה תשמ"ה סי"א ואילך (התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 363 ואילך).
8) שיחת ליל שמיני-עצרת תש"ד ס"ג (סה"ש תש"ד עמ' 31).
9) תהילים קמט,ב.
10) שם קד,לא. וראה לקו"ת דרושי שמיני-עצרת פח,ד ואילך.
11) ברכות כח,א. וש"נ.
12) ראה לקו"ש חט"ו עמ' 81. ועוד.
13) פ' ראה טז,יד.
14) יל"ש אמור רמז תרנד (בתחלתו).
15) רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הכ"א. טושו"ע ואדה"ז או"ח סו"ס תקכט.
16) ראה סנהדרין פח,ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה"ד. ע"ז לה,א (ובפרש"י). ירושלמי שם פ"ב ה"ז.
17) סוכה נא, סע"א (במשנה).
18) הל' לולב פ"ח הי"ד.
19) משלי יו"ד,א. וראה לקו"ת דרושי סוכות פ,ד. פב,א.
20) בהבא לקמן - ראה גם לקו"ש ח"ט ס"ע 230 ואילך.
21) אמור כג,מג.
22) ראה ב"ח לטואו"ח ר"ס תרכה.
23) משנה וגמרא ריש מס' סוכה.
24) בעניין זה נזכר גם שצריך שיהיו כוכבים נראים מתוכה* (סוכה כב, רע"א) - חסר (המו"ל).
25) סוכה מח, רע"א. וש"נ.
*) ראה גם לקו"ש שם עמ' 231 הערה 40.
26) ראה נ"כ השו"ע או"ח ר"ס תרסח. שו"ת מנחת-אלעזר ח"ד סל"א. ספר המנהגים חב"ד עמ' 68.
27) ראה לקו"ת דרושי סוכות פ. ב. ובכ"מ.
28) ספר יצירה פ"א מ"א.
29) בהבא לקמן - ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע מט ואילך. תש"י עמ' 151 ואילך.
30) ע"ז ה, רע"ב.
31) אבות ספ"ה.
32) דובר שיש ב' עניינים שבברכת המצוות, ועניין עובר לעשייתן - חסר (המו"ל).
33) חסר קצת (המו"ל). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
