מדורים נוספים
	התקשרות 579 - כל המדורים ברצף
	קיום מצוות בתכלית הביטול, ובאופן שחודר בכל מציאותו
	הקב"ה בעצמו מנחם את ישראל
	"אדוני אבי מורי ורבי"
	פרשת עקב
	והווי שפל-רוח בפני כל אדם
	י"ב הפסוקים בעצרת של 'העדה החרדית', בהוראת הגאב"ד

שלל התבטאויות של הרבי על אביו הגאון החסיד והמקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, לרגל כ' במנחם-אב * סקירה על שיחות-הקודש, סיומי המסכתות ומאמרי החסידות שנאמרו על-ידי הרבי בהתוועדויות שנערכו ביום פטירת אביו * סיפור התמונות של רבי לוי-יצחק

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

בהתוועדות שבת פרשת עקב, כ' במנחם-אב תשי"ג, נכח הרה"ג הרה"ח ר' אהרן-יעקב דיסקין ז"ל מבני-ברק (שלמחייתו עסק עם רעייתו בעבודה בישיבת תומכי-תמימים בלוד). מכיוון שהרב דיסקין הכיר את רבי לוי-יצחק, הרי על-פי בקשת הרבי סיפר בהתוועדות אודותיו, מסירות-נפשו וכו'. בעת סיפורו בכה הרבי הרבה [מאמרו של הרב דיסקין פורסם בשעתו באחד העיתונים החרדיים (כמדומה ב'שערים') והוא מצוטט בספר 'תולדות לוי יצחק' מהדורת תשנ"ה עמ' 761].

הרה"ח ר' זושא שיחי' פוזנר נכח בהתוועדות זו, והוא זוכר כי הרבי ביקש מהרב דיסקין לתאר את מצבו של אסיר הכלוא בבית-הסוהר בחרקוב. הרבי ניגב את דמעותיו הק' והקהל ביקש מיד מהרב דיסקין לחדול מלספר כדי לא לצער את הרבי.

"היה למשיב נפש"

תיאור מעניין על אותה התוועדות מצוי גם ביומנו של הגה"ח הרב יצחק-דובער אושפל (מחבר הספר דרכי-חסד), כפי שרשם לעצמו (נדפס לאחרונה ב'מגדל אור' שהופיע ע"י תלמידי ישיבת 'אור אלחנן חב"ד' בלוס-אנג'לס לקראת ג' בתמוז תשס"ד עמ' 16-15). להלן קטעים שיש בהם חידוש:

"כ"ק התפלל לפני התיבה בשבת-קודש כל התפילות בנוסח [=ניגון] התפילה דשבת-קודש, בקול נעים ומתוק שהיה למשיב נפש, גם בעת הקריאה (בבוקר ותפילת מנחה) על מקומו עמד אצל התיבה כמו בעת התפילה.

"בשבת-קודש בבוקר המשיך כ"ק ההתוועדות מהשעה 1 בערך עד אחר שעה השישית בערב. חלק מאנ"ש הרחוקים נשארו בהבית-מדרש עד לאחר תפילת ערבית".

נסתלקו קודם זמנם

הנה נקודות מאותה התוועדות (לפי 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ג, כרך ג) שבהן אמנם לא הזכיר במפורש את שם אביו אבל נרמז, אולי, הקשר עם אביו.

בשיחה הראשונה דיבר הרבי על-דבר גודל עניין המסירות-נפש כפי שמצינו שהבית-יוסף הצטער על שלא זכה לכך (אף שזכה להורות הוראה לכל בני ישראל), ועל-דרך זה במעלתם של 'הרוגי לוד', ו'עשרה הרוגי מלכות'; מטעם זה מצינו שכמה-וכמה אנשים כלליים נסתלקו קודם זמנם; עילוי זה - ביאר הרבי - אינו בנוגע לעצמו בלבד, אלא גם לכלל ישראל.

בשיחה השנייה השיב על השאלה כיצד אפשר לתבוע מיהודי הנמצא במיצר, לא לחשוב על עצמו.

ברשימתו הנ"ל של הרב אושפל יש קטע שלא מופיע ב'תורת-מנחם' כלל: "דיבר הרבה מעניין הקיצים שנרמזו מכ"ק רבותינו הק' מאדמו"ר הזקן, האמצעי, מהצמח-צדק, מאדמו"ר מהר"ש, מכ"ק אדמו"ר [מהורש"ב] נ"ע, וגם מרבינו [=מוהריי"צ] זצוקללה"ה שהוא משנת תש"ג תש"ד וכו'" (ר' לויק נפטר, כידוע, בשנת תש"ד).

דרגות במסירות-נפש

בשבת מברכים מנחם-אב תש"ו (או תש"ז) דיבר הרבי על מסירות-הנפש של אביו, ובקשר לזה הזכיר את ההבדל בין מסירות-הנפש של רבי עקיבא לבין מסירות-הנפש של אברהם אבינו - רבי עקיבא חיפש מסירות-נפש, "מתי יבא לידי ואקיימנו", מה-שאין-כן אברהם אבינו, כל מציאותו היתה לקיים את רצון הקב"ה, וממילא כאשר נדרשה מסירות-נפש, הוא קיים גם את זה.

הרבי הזכיר גם את ההבדל בין רבי עקיבא לרבי יוסף קארו בעל המחבר 'בית יוסף', שלרבי עקיבא היתה מסירות-נפש בפועל, מה-שאין-כן ה'בית יוסף' לא זכה לכך (ואף שלכאורה הוא היה צריך לסיים לכתוב את השולחן-ערוך, הרי מישהו אחר יכול היה לכתוב זאת במקומו).

לאחר-מכן הוסיף הרבי שכאשר יבוא משיח יתקיים הפסוק "אודך הוי' כי אנפת בי", ולאחר-מכן זלגו עיניו דמעות (מרשימת הת' יעקב-צפריר שיחי' קם - היכל מלך, לוד, חוברת ה, עמ' 13-12 בשם הרה"ח הר"ר יוסף קרינסקי שיחי' מקראון הייטס).

"שמעתי מאבא מארי"

סח הרה"ח הרב דובער אלניק: בהתוועדות שהתקיימה לפני הנשיאות, בחיי חותנו, זה היה בשמחת בית השואבה תש"ז, ירד גשם רב ולכן עלו ל'זאל' (בית-המדרש) הקטן. הרבי הזכיר את דברי הגמרא שאסור לקרוא קריאת-שמע פרקדן אלא צריך להטות על הצד. הגמרא מספרת על אמורא אחד שהיה בעל בשר ולכן קרא פרקדן. כלומר, מפני שהיה בעל בשר לא היה יכול להטות על צידו. אך הרבי אמר "שמעתי מאבא מארי ז"ל" שכוונת הגמרא היא שאותו אמורא היה בעל-הבית על הבשר שלו - כלומר השליט הצורה על החומר - לכן היה יכול לקרוא קריאת-שמע כדבעי גם כשהוא פרקדן (מרשימת הנ"ל - 'היכל מלך', לוד, חוברת ה, עמ' 13).

תלמידו וגם בנו...

במהלך התוועדות כ' במנחם-אב תשל"ט (שיחות-קודש תשל"ט, כרך ג, עמ' 559) ביקש הרבי, כמידי התוועדות שבת-קודש, להזכיר מתורתו של אביו, אך הפעם התבטא בצורה מעניינת ובלתי-שגרתית. וכך אמר הרבי:

בנידון דידן אין צורך להבטיח זאת [=הדגשת שם אומרו] בדוגמה לדברי הגמרא (יבמות צו,ב) שרבי יוחנן הקפיד על כך ש"רבי אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה רבי יוחנן". ועל-כך השיבוהו "רבי אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא". ושם, הוסיף הרבי, מדובר בתלמיד גרידא, לא בבנו של רבי יוחנן; על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בתלמיד שהינו גם בנו, שאז אין צורך להדגיש ולומר זאת בשמו משום ש"הכל יודעין כי שלך היא".

ניגון מאביו ז"ל

בשנים הראשונות לא היה הדבר רגיל כל-כך. זה היה אפוא דבר-חדש כאשר במהלך התוועדות יום ה' פרשת עקב, כ' במנחם-אב תשי"ד "ציווה לנגן ניגון מאביו ז"ל" ('תורת מנחם' כרך יב עמ' 151).

דרכו בלימוד

במהלך ביקורו של האדמו"ר מבעלז, בשנת תשמ"א ('בצל החכמה' עמ' 114) אמר הרבי:

אאמו"ר, כשהיה מבאר עניין, היתה דרכו לדייק לא רק באותו עניין עצמו, אלא גם באיזה מקום מופיע הדבר בתורה. ובאם זה כתוב בפרשה מסויימת, בהכרח שישנה שייכות מיוחדת לאותה פרשה, למרות שהעניין עצמו הוא בכל חלקי התורה.

בשנת תש"נ ('התוועדויות' תש"נ, כרך ד, עמ' 146) ציין הרבי ש"גימטרייה [=הינה] אחד מדרכי הלימוד בתורה, ובהדגשה יתירה בתורתו של אאמו"ר, כידוע ומפורסם".

התוועדות ו'סיומים'

מדי שנה בשנה, ביום כ' במנחם-אב, נהג הרבי להתוועד כאשר במהלך ההתוועדות ערך (בדרך-כלל) סיום מסכת.

כבר בשנת תש"י ('תורת מנחם', כרך א, עמ' 152) ערך הרבי סיום על מסכת קידושין, וכהקדמה אמר:

ביקשו ממני לכתוב סיום  על-פי נגלה, על מסכת קידושין, ודחיתי זאת על היאר-צייט. וכיוון שהנוכחים כאן הם אנשי תורה או בחורי ישיבה שמונחים עתה בתורה, בוודאי לא יהיה להם איכפת אם יתארך הזמן. וכדי שיהיה מתוך שמחה ("עס זאל זיין פריילעכער צו הערן") - יאמרו תחילה 'לחיים').

בתשי"א ערך הרבי סיום על מסכת תענית ('תורת מנחם', כרך ג, עמ' 242) תוך שהוא משווה בין הבבלי והירושלמי (שם עמ' 246 ואילך).

בתשי"ב ('תורת מנחם', כרך ו', עמ' 110) ערך סיום על מסכת ראש-השנה.

בתשי"ג (שם, כרך ט, עמ' 116) נשא שיחה תורנית בטעם שלא מנה הרמב"ם "הישמר לך פן תשכח וגו'" במנין הלאווין (שמנאו הסמ"ג עפ"י חלום).

בתשי"ד (שם, כרך יב, עמ' 147) ערך סיום על מסכת סוכה. בין השאר התייחס למושג "אשתכח יתיר", ולכאורה טוענים אלו שלא זכו לראות ולהכיר את הצדיק - הרי עתה אי-אפשר לראותו ולשמוע את דבריו, ואם-כן מה אפשר לקבל ממנו עתה ובמה מתבטא ה"אשתכח יתיר"? התשובה - ביאר הרבי - מצויה ב"אשרי לצדיק אשרי לשכנו" (שבסיום מסכת סוכה) שגם שייכות חיצונית פועלת על האדם ומרוממת אותו גם בפנימיות.

בתשט"ו ('תורת מנחם', כרך יד, עמ' 246) ערך הרבי סיום על מסכת ביצה. בתום דבריו אמר (שם עמ' 258):

וכן הוא גם בהנוגע לכל מנהיגי ישראל, שיש להם מושפעים כו', והנהגתם היתה באופן של אהבת ישראל, כדעת רבי, לקרב את כולם - הנה גם אצלם הלכה כרבי. וגדול שכרם - שנותנים להם מלמעלה ב"מידה כנגד מדה", שעולים תמיד בעילוי אחר עילוי, ולא עוד ש"צדיקים אין להם מנוחה כו'", היינו שהעליות שלהם הן שלא בהדרגה, היפך המנוחה... ובפרט ביום ה"יאר-צייט" שאז העלייה היא באין-ערוך, שזהו השכר על הנהגתם עם המושפעים שלהם באופן המתאים לשיטת רבי.

בתשי"ז (תורת מנחם כרך כ' עמ' 215) דובר על המשנה "שלשת תריסין הם". בתשח"י (תורת מנחם כרך כג עמ' 218) ערך סיום על מסכתות ברכות ומועד קטן. בתשי"ט ('תורת מנחם' כרך כו עמ' 156 ואילך) סיום מסכת גיטין. בתש"כ (תורת מנחם כרך כח עמ' 269 ואילך) ביאור ענין ברכת-המזון ומאמרי הזהר ודיוקי בעל הילולא. בתשכ"א - סיום על מסכת תענית. בתשכ"ב - סיום על מסכת עירובין. בתשכ"ד - סיום מסכת בבא-קמא. בתשכ"ה - סיום מסכתות ברכות ומועד-קטן וכן סיום על מסכת תענית. בתשכ"ח - סיום מסכת יומא. בתשכ"ט - סיום מסכת זבחים. בתשל"א - סיום מסכת חגיגה. בתשל"ב - סיום מסכת תענית. בתשל"ד - סיום מסכת מכות. בתשל"ה - סיום מסכת ברכות ומועד-קטן (וכן תענית). בתשל"ו - סיום מסכת חולין. בתשל"ז - סיום מסכת קנים. בתשל"ח - סיום מסכת תענית. בתשמ"א - סיום על מסכתות ברכות, נזיר, יבמות וכתובות. בתשמ"ב - סיום על סדר מועד. בתשמ"ה - סיום מסכתות תענית ומועד-קטן. בתשמ"ו ערך הרבי סיום למסכת ברכות וסיום הש"ס כולו.

שנים-עשר מאמרים, ארבעה מוגהים

שנים-עשר מאמרי חסידות אמר הרבי בכ' במנחם-אב (חלקם 'מאמרים כעין שיחה'). זה היה בשנים תשט"ז ("והיה עקב תשמעון"), תשי"ז ("ויענך וירעיבך" - כעין שיחה), תש"כ ("לא היו ימים טובים לישראל"), תשכ"ג ("ויענך וירעיבך" - כעין שיחה), תשכ"ו ("ואכלת ושבעת וברכת"), תשכ"ז (שני מאמרים) - "והיה עקב", ו"ועתה ישראל"), תש"ל ("ארץ הרים ובקעות") תשל"ג ("ואכלת ושבעת"), תשמ"ג ("ואכלת ושבעת"), תשד"מ ("ויאכילך את המן"), תשמ"ז ("ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים").

בכל אותן שנים חל כ' במנחם-אב בשבת-קודש. הפעם היחידה שהרבי אמר מאמר בכ' במנחם-אב כשחל בחול היה בשנת תשל"ז ("ועתה ישראל").

בשנת תש"נ יצא לאור מאמר מוגה - זה שנאמר בשנת תשכ"ג ('תורת-מנחם - ספר המאמרים מלוקט, חלק רביעי, עמ' קפב). המאמר "והיה עקב" תשכ"ז יצא-לאור מוגה בשנת תשמ"ז (שם עמ' קפז ואילך) והמאמר "ועתה ישראל" תשכ"ז יצא-לאור בשנת תשמ"ט (שם עמ' קצה ואילך). בשנת תשמ"ח יצא-לאור המאמר של שנת תשל"ז (שם עמ' רח ואילך), והמאמר של שנת תשט"ז נדפס אף הוא (בספר הנ"ל עמ' שכה - מהנחה בלתי מוגה בתוספת הערותיו של הרבי).

"אדוני אבי ז"ל?"

בשנת תש"ל יצאו לאור שניים מספריו של רבי לוי-יצחק. האחד, 'ליקוטי לוי-יצחק - הערות לספר התניא' והשני, 'ליקוטי לוי-יצחק - הערות לספר הזוהר בראשית' - שניהם מההערות שרשם בשולי הספרים, בזמן שהיה בגלות.

ב'פתח דבר' לספרים אלו - שנחתם על-ידי הרבי ב"ר"ח מנחם-אב, ה'תש"ל ברוקלין, נ.י." - נכתב: "...הננו מו"ל... ובתור הקדמה א) תמונה - כנראה בזמן היותו בגלות צ'יאלי...".

ואכן בעמוד V נדפסה (ב'הערות על התניא' על דף חלק שהודבק שם) תמונתו של רבי לוי-יצחק כשמתחתיה הכיתוב:

"תמונת הרה"ג הרה"ח והמקובל וכו'

ר' לוי יצחק זצ"ל שניאורסאהן

י"ח ניסן, תרל"ח - כ' מנחם-אב, תש"ד".

זוהי תמונתו הידועה של רבי לוי-יצחק אביו של הרבי שצולמה, כנראה בזמן היותו בגלות ציאלי, והיא תמונתו שנתפרסמה לפני שהגיעה התמונה הברורה מתיק החקירה שלו. מדובר בהעתק בגודל של תמונת פספורט שהגיע לידי הרבי (לאחר שהשתדלו להכין תוצאה בהירה ומושלמת ככל האפשר מהתמונה הקרועה שהגיעה מרוסיה).

כאשר הובאה אל הרבי תמונה זו של אביו, כפי שנראה לאחר שחרורו ממקום גירושו, כתב בכתב-יד קודשו על הניר שעליו מודבקת התמונה: אאז"ל? [=אדוני-אבי זכרונו-לברכה?] כתיבה זו ביטאה את זעזועו העמוק של הרבי למראה השינוי העצום שחל בתואר פניו הקדושות של אביו רבי לוי-יצחק מחמת ייסוריו במאסרו ובגלותו, עד כדי-כך שהיה קשה לו לזהות בוודאות שזו דמות פניו של אביו (ראה 'תולדות לוי-יצחק', תשנ"ה, כרך ג' ע' 965).

התמונה השנייה

בשנת תנש"א הצליחו חברי המשלחת המיוחד ששיגר הרבי לרוסיה, לצורך גאולת הספרים, להשיג את תיק החקירה של רבי לוי-יצחק. בתיק נמצאו תמונות חדשות וברורות שלו. חברי המשלחת מיהרו לעשות העתקים של התמונות ולשגרן אל הרבי.

בספר 'יומן השליחות המיוחדת', בתאריך "יום א', אסרו-חג הפסח", כותב הרה"ח הרב שלום-דובער שיחי' לוין (ע' רסה):

התמונה [של רבי לוי-יצחק אביו של הרבי בעת שנלקח למאסר והיא מתיק החקירות שלו] והעתקיה התקבלו בהצלחה, ואתמול בלילה שלחנו את המקור לרבי. במכתב המצורף כתבנו (אני והרב יוסף-יצחק אהרונוב) בין השאר: מצורף-בזה תמונה המקורית של אבי כ"ק אדמו"ר שליט"א, שנלקחה בשתי פוזות בעת האסרו בשנת תרצ"ט. תקוותנו חזקה שגם שאר המסמכים של ארכיון המאסר ייגאלו בקרוב.

(להעיר שאף שמצבו של רבי לוי-יצחק שפיר ביותר בתמונה זו לגבי התמונה האחרת, אף עליה העיר הרבי בעל-פה: קוקט אויס ניט געזונט [=הוא נראה לא-בריא]).

בחודש אלול תנש"א הצליחו חברי המשלחת לרוסיה לגאול משם את תיק המאסר של רבי לוי-יצחק, ושניים מהם, הרה"ח הרב יוסף-יצחק שיחי' אהרונוב והרה"ח הרב שלמה שיחי' קונין, הביאו אותו לרבי.

השניים המתינו לרבי ב'גן עדן התחתון', אך הרבי סימן להם להיכנס לתוך חדרו הק' ושם קיבל מידיהם את התיק. או אז קיבל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו את התמונה באופן רשמי וכו'.

פרסום התמונה

לאחר קבלת התיק כתבו 'ועד הנחות בלה"ק' לרבי:

בס"ד. יום הבהיר ח"י אלול ה'תנש"א

כ"ק אדמו"ר שליט"א

הננו בזה לשאול ולבקש מכ"ק אדמו"ר שליט"א על-דבר הדפסת התמונה החדשה (שהגיעה לאחרונה באופן רשמי וכו') דכ"ק הרה"ג והרה"ח המקובל מוהר"ר לוי יצחק ז"ל נ"ע שניאורסאהן, אביו של - יבלח"ט - כ"ק אדמו"ר שליט"א, בראש הספר "תורת מנחם - תפארת לוי-יצחק" על ספר שמות, שהכנתו לדפוס מסתיימת בעזה"י בימים אלה. התמונה המפורסמת עד עתה (מזמן היותו בגלות ציאלי) - נתפרסמה לראשונה בהספר ליקוטי לוי"צ, ולכן, חושבים אנו שיש מקום לפרסם התמונה החדשה (תואר וזיו פניו הק' לפני הגלות כו') בהספר שבו נעתקו ונתבארו תורותיו.

ושואלים ומבקשים הסכמת כ"ק אדמו"ר שליט"א על זה.

בשם ועד הנחות בלה"ק

דוד בן פרידא באבע מאלע פלדמן

על מכתב זה ענה כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו בכתב-יד-קודשו:

באם בהסכם (עכ"ז [=על-כל-זה])

הנהלת קה"ת (שלה שייך כ"ז [=כל-זה] כפשוטו)

ובציון עליהם מקום דהנ"ל [?] כמשוער ובביאור

(שהוא בריא משא"כ לאח"ז [=מה-שאין-כן לאחרי-זה])

ומתחת למילה "עליהם" סימן בחץ וכתב:

מתחת לכל ציור (תמונה)

ואכן בספר "תורת מנחם - תפארת לוי יצחק" על ספר שמות פורסמה התמונה שבה נראה רבי לוי-יצחק בכל זיוו והדרו כשמתחת לכל תמונה נכתב זמן ומקום הצילום.

מדגיש הפלאת מעלתו

נחתום את רשימתנו זו בציטוט מה'פתח-דבר' לספר הנ"ל:

"בהזדמנות זו מתפרסמת כאן לראשונה תמונת כ"ק הרלוי"צ ז"ל שבה רואים תואר פניו הק' בעת שנלקח לבית האסורים (בניסן תרצ"ט) לפני הסבל הכי גדול של קושי המאסר והגלות במשך תקופה ארוכה שהחלישה ורופפה את בריאותו לגמרי (עד שנפטר בגלות), כנראה גם בשינוי תואר פניו הק' עד לבלי הכר בתמונה הידועה בהיותו בגלות ציאלי.

"השוני שבין שתי התמונות מדגיש ביותר גודל הפלאת מעלתו של כ"ק הרלוי"צ ז"ל - אשר, גם בהיותו בגלות ציאלי, במצור ובמצוק, מעונה וחלוש כו', נבעו מעיינותיו בתורת הקבלה בגאונות ועמקות נפלאה שרשמם בקיצור על גיליוני הספרים שהיו ברשותו במקום גלותו, שמהם נדפסו ספרי 'ליקוטי לוי-יצחק'".