שאלה: מה מברכים על שניצל או דג שמצופה פירורי-לחם?

תשובה: הכלל הוא שתערובת שיש בה שני רכיבים, שאחד מהם הוא ה'עיקר', שאותו רוצים לאכול, והשני  'טפל', שבא כדי לתת צבע, לדבק או להוסיף טעם – מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל. אולם אם המין שבא להטעים את התבשיל (אבל לא לדבק או לצבע) הוא מין דגן, ומתכוונים לאכילתו, הוא נחשב עיקר ומברכים על כל התבשיל את ברכת הדגן ('מזונות' או 'המוציא').

לכן קציצות דג או בשר, קציצות סויה וכן כדורי פלאפל, ברכתם בדרך-כלל 'שהכול', גם אם מעורב בו לחם, מכיוון שהלחם אינו בא אלא לדבק או לייצב את העיסה, או אף להגדיל את הנפח. רק אם ברור שאכן הכוונה (גם) לאכילת הדגן עצמו, יש מקום לדון אם לברך עליהם 'מזונות'.

במקרה שלפנינו, בדרך-כלל מעטה הקמח או הפירורים דק, וברור שתפקידו לשמש תבלין, להקל את הטיגון, או לשפר את המראה בלבד, ואז מברכים 'שהכול'. אולם אם הבשר או הדג דק והמעטה עבה ביותר (כפי שנוהגים לפעמים במוסדות ובמסעדות), והוא מעיקר התבשיל – רבים פוסקים לברך 'מזונות'. אם יש ספק – יש לאכול את השניצל רק בתוך הסעודה; ואם אוכלים אותו מחוץ לסעודה, יש להפריד תחילה מעט מן המעטה ולברך עליו 'מזונות' ומעט מן ה'פנים' ולברך עליו 'שהכול'. ויש שפוסקים במצב זה (על-פי בעל התניא), שאם אין אוכלים זאת בתוך הסעודה, די ב'שהכול'.

מקורות: ברכות מד,א. שו"ע סי' רח ס"ג וסי' ריב ונו"כ. סדר ברכת הנהנין פ"ג ה"ב-ג ובביאור הרב גרין שם, ובלוח הברכות שבסופו. שו"ע הקצר סא,ד; וזאת הברכה (תשס"א) עמ' 110,  248; פסקי תשובות סי' רח ס"ק ה-ו, וש"נ.