יעקב שר: "במו-ידיי איבדתי שוב את חוט הקשר"
יעקב שר סיים את תפילת שחרית בבית-הכנסת 'סיני', הסמוך לביתו בשיכון ג בבני-ברק, ופנה לסידורים בצד השני של העיר. עלה לאוטובוס והתיישב במושב שמאחורי הנהג. לידו התיישב גבר חרדי בשנות השישים לחייו, והחל לנעוץ בו מבטים. בשלב מסויים לא התאפק יעקב: "מדוע אתה מביט בי כך, אני לא מוצא-חן בעיניך?!". "להפך, אתה דווקא מאוד מוצא-חן בעיניי!", ענה לו הנוסע והוסיף להתבונן לתוך עיניו.
שתיקה מעיקה השתררה. "יענקל?", הופרה השתיקה. "כן... ומי אתה?", ענה יעקב בהיסוס. "מוניק. אני מוניק". כמחצית השנייה – מחצית שנייה שכיווצה כמעט שישים שנה – נדרשה ליעקב כדי לעכל את המידע המרעיש. "אתה מוניק?!", שאל בתדהמה. אחר-כך באו החיבוקים והדמעות וההתרגשות הגדולה של השניים וגם של שאר נוסעי האוטובוס.
מהבית נותר תל חורבות
יעקב (85) נולד בפולין. בליבו חרות היטב הרגע שבו נתלש בכוח מזרועות אמו והועלה לרכבת שהובילה חיילים למערכה נגד הגרמנים. בן עשרים ואחת היה כשהוטל לאחד הקרבות הגדולים והמכריעים במלחמה – בעיר סטלינגרד. לחימתו הנועזת זיכתה אותו לאחר מכן באותות הצטיינות. כששוחרר מהצבא, שב לעירו כדי להתאחד עם משפחתו. במקום שבו עמד לפנים ביתו נותר רק תל חורבות שרוף. אחת השכנות סיפרה לו את האמת המרה על אביו ואימו, שאינם עוד בין החיים.
שבור ורצוץ גמלה בליבו ההחלטה – לעלות לארץ-ישראל. הוא החל לחפש יהודים שיצטרפו אליו למסע. "פגשתי שני ידידים יהודים, והחלטנו לעשות את המשך דרכנו יחד", מספר יעקב. "התגלגלנו ממקום למקום, ובכל מקום מצאנו יהודים תשושים, אבודים וחסרי כיוון. עודדנו את רוחם וסייענו להם להתארגן לקראת עלייה לארץ. אני הייתי בריא וחזק, ובעצמי סייעתי לכמאה יהודים לחצות גבולות בדרכם ארצה".
שעות על הכתפיים
בין היהודים שליווה היה גם ילד קטן כבן חמש, שבמהלך המלחמה הוסתר במנזר. הוריו נספו, ככל הנראה, וגם אחותו נרצחה כשבאה להוציאו מהמנזר. הוא נותר אפוא בודד בעולם. "אני פרסתי עליו את חסותי", מוסיף יעקב ומספר. "כשהגענו להר גבוה ותלול, בדרכנו לאחד הגבולות, הרמתי אותו על כתפיי ונשאתי אותו שעות רבות במעלה ההר וגם בירידה ממנו. מאוחר יותר נפרדו דרכינו. לילד הזה קראו מוניק".
יעקב ניסה לעלות לארץ וגורש על-ידי האנגלים לקפריסין, שם הכיר את מי שהייתה רעייתו ז"ל. יחדיו עלו אחרי-כן ארצה והקימו משפחה לתפארת – בן ובת, נכדים ונינים.
מוניק, צור קשר
בחזרה למפגש המרגש באוטובוס: "מוניק סיפר לי על עצמו ועל המשפחה שזכה להקים. הוא אף הזמין אותי לביתו, אבל אני, שהייתי נרגש מאוד, דחיתי בנימוס את הזמנתו. ראיתי בעצם המפגש איתו, לאחר שנים רבות כל-כך, סגירת מעגל יוצאת-דופן והסתפקתי בזה. רק לאחר שחזרתי לביתי וסיפרתי למכריי ולמשפחתי על המפגש המרגש, הבנתי שבמו-ידיי איבדתי פעם נוספת את חוט הקשר עם מוניק".
רבים הסיכויים ש'מוניק' עצמו, או אחד מבני-משפחתו, קורא עכשיו את השורות הללו. אנחנו נשמח לסייע בחידוש הקשר בינו ובין יעקב שר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
