עד שנעשה "דם ובשר כבשרו"
משיח צדקנו בא בקרוב ממש, והראיה - שהרי "אחכה לו בכל יום שיבוא", וכפי שאומרים בכל תפילה (כמה פעמים בכל יום) "ותחזינה עינינו בשובך לציון" - ואין עניין יוצא מידי פשוטו!
ובפרט כאשר נמצאים בסיום "אחרון-של-פסח", ומתכוננים להתפלל תפילת מעריב, ולומר "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"!
ואדרבה: ב"אחרון-של-פסח" מודגש כללות העניין דביאת משיח צדקנו עוד יותר מאשר אמירת "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" (שבתפילת מעריב במוצאי יום-טוב) - כי ב"אחרון-של-פסח" אוכלים "סעודת משיח", היינו, שכללות העניין דביאת משיח צדקנו חודר בפנימיותו, ועד שנעשה דם ובשר כבשרו.
וזוהי השייכות המיוחדת ד"קודשי שעה" אלו (עבודת ההכנה לביאת משיח צדקנו) עם "אחרון-של-פסח" - כי בדורנו זה גופא מודגשת העבודה ד"קודשי שעה" ב"אחרון-של-פסח", שאז אוכלים "סעודת משיח".
(משיחת אחרון-של-פסח תשמ"ב, ספר-השיחות תשמ"ב, עמ' 1299)
ההבדל בין גואל ראשון לגואל אחרון
כ"ק מו"ח אדמו"ר אומר באחת משיחותיו: שביעי-של-פסח קשור עם משה רבנו, ולכן קורין בו "אז ישיר משה"... ואחרון-של-פסח קשור עם משיח, ולכן קורין בו (בהפטרה) "ויצא חוטר מגזע ישי וגו'".
משה ומשיח שייכים זה לזה, ועד ש"גואל ראשון (משה) הוא גואל אחרון" (משיח)... שהחילוק ביחס לשבטים [שמשה הוא משבט לוי, ומשיח ("חוטר מגזע ישי") הוא משבט יהודה] הוא רק בחיצוניות, אבל בפנימיות, "גואל ראשון הוא גואל אחרון". ויש מעלה מיוחדת לכל אחד מהם.
- באחד הביכלאך ישנו סיפור, שפעם אמר הצמחִ-צדק דרוש שהיה משמע ממנו שמעלת משה רבנו גדולה ממעלת משיח. חלשה דעתו ונתנמנם, ובא אליו רבנו הזקן (בחלומו) ואמר לו שיש מעלה במשה ויש מעלה במשיח: משה היה "א פראקטיקער דאקטאר" (רופא בעל ניסיון מעשי), ולכן ניתנו על-ידו מצוות מעשיות, ואילו משיח אינו "פראקטיקער דאקטאר", כי אם, שעל-ידו תתגלה פנימיות התורה.
(משיחת ליל ב' דחג-הפסח תשי"א, 'תורת מנחם', כרך ג) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
