מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

כמו הרמב"ם, שמציין את הצורך להעניק פרסי עידוד כאמצעי חינוכי, מעודד הרבי לחלק פרסים אך מגביל זאת בסייגים * רצוי שיהיה ספר-קודש וחובה להדגיש את המטרה האמיתית של הלימוד * שולח מתנות לילדים בפריז, מעודד חלוקת ספרי קודש למשתתפי 'חידון התנ"ך', ולילדי 'הצופים' בארגנטינה מציע לתת מנורה יפה, נרתיק למזוזה, וכדומה * על פרסים ומתנות

בחודש כסלו תשד"מ פנה אחד החסידים אל הרבי בשאלה ('היכל מנחם' כרך ג' עמ' קצב): בתי... תחי' מעצמה אינה רוצה לברך... וכיוצא בזה, והנני שואל מה לעשות? תשובת הרבי הייתה קצרה (שם עמ' קצג):

כהרמב"ם - לתת פרס.

במקום אחר (ליקוטי-שיחות כרך ב עמ' 319 ואילך) כותב הרבי:

ג' דרכים... איך שיזרז המלמד, בכסף - שכר גשמי, בשטר - שכר רוחני... ובביאה - ...שלימות הלימוד, שלא על-מנת לקבל פרס כלל.

"דברים שהם אהובים אצלו"

רעיון הפרסים בכלל מבוסס על דברי הרמב"ם בפירושו למשניות בתחילת פרק 'חלק' בסנהדרין (ד"ה והכת החמישית): "שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה  וזהו הטוב הגדול לו לעניין מה שישיג מן השלימות אלא שהוא למיעוט שניו וחולשת שכלו אינו מבין מעלת אותו הטוב... ולפיכך בהכרח שיצטרך המלמד, שהוא יותר שלם ממנו, שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו: קרא ואתן לך אגוזים או תאנים ואתן לך מעט דבש. בזה הוא קורא ומשתדל, לא לעצם הקריאה - לפי שאינו יודע מעלתה - אלא כדי שיתנו לו אותו המאכל ואכילת אותן המגדים אצלו יקר בעיניו מן הקריאה וטוב הרבה בלי ספק... וכשיגדיל ויחזק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים... ויאמר לו מלמדו: קרא ואקח לך מנעלים יפים או בגדים חמודים. ובזה ישתדל לקרוא, לא לעצם הלימוד, אלא לאותו המלבוש והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה... וכאשר יהיה שלם בשכלו יותר... יאמר לו רבו: למוד פרשה זו או פרק זה ואתך לך דינר אחד או ב' דינרין... וכשיהיה דעתו גדול... יאמר לו רבו: למוד כדי שתהיה ראש ודיין ויכבדוך בני-אדם ויקומו מפניך...".

תשורה לנבחנים בפריז

בשנת תש"ז ביקר הרבי בפריז ושהה שם תקופה. ביקור זה היה לצורך סידור הניירות של אימו, הרבנית הצדקנית מרת חנה, שיצאה מרוסיה ונסעה דרך פוקינג לצרפת. הרבי ארגן אפוא את המשך נסיעתה לארצות-הברית. עם שובו לארצות-הברית שיגר הרבי לצרפת חבילות ספרים, שחלק ניכר מהם נשלח כפרסים לבני הנוער שהרבי בחן אותם ("ומטובו לתת לכל אחד מהילדים שבחנתים תשורה, ספר אחד"). על כל אחד ואחד מהספרים שהוענק כפרס לבני הנוער, או המבוגרים (שעסקו בהפצת היהדות או ממשפחת בית הרב), ביקש הרבי שיחתמו בחותמת מיוחדת שביקש להזמין ועליה מוטבעות המילים "מתנה מאת המרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל". רוב הספרים היו סידורים בנוסח 'תהילת ה''.

"נכון במאוד מאוד"

נכון במאוד מאוד מה שנערכה התחרות (קאנטעסט) וחילוק ספרים, וכבר ידוע פסק תורתנו תורת חיים, 'קנאת סופרים תרבה חכמה' ויעויין גם-כן פירוש המשניות להרמב"ם (ריש פרק חלק) בהעניין דחנוך לנער שעל-פי דרכו דווקא, ומעין זה הובא לפסק-דין בספרו הלכות-תשובה פרק יו"ד.

- כך כותב הרבי בכ"א באדר א' תשי"ט (אגרות-קודש כרך ח"י עמ' רכה). באותה שנה ביקש הרבי להעלות את רמת האווירה של 'חידון התנ"ך' בכל הנוגע ליראת-שמים. כמו כן הציע לכלול ב'חידון התנ"ך' גם חלקים מתורה שבעל-פה - "חידון תנכ"י ומשנה ביחד" - כדי להגדיל ולהגביר את המעשה שהוא העיקר.  הרבי (אגרות-קודש שם עמ' לח) מציין:

כנהוג בכזה בוודאי חידון האמור קשור יהיה בחילוק פרסים ובזה עניינים של דפוס, ומובן שגם זה אפשר לעשות צינור להחדרת יהדות אמיתית בחוגים אודותם כותב.

אין שלילה, אך גם אין התלהבות

באיגרותיו הקדושות של הרבי אנו מוצאים גישה מורכבת לכל סוגיית הפרסים. כך למשל כותב הרבי בכ"ג בתמוז תשט"ו (אגרות-קודש כרך יא עמ' רעו):

ומה שכותב אודות הפרסים השונים - למתמידים, לאותם הבאים לתפילה וכו', הנה יש להתוודע מהנהוג בזה בשאר הישיבות, ומובן שיש להיזהר שלא יאמרו מקדושה חמורה לקדושה קלה, והוא הדין בנוגע לזמני חופש בישיבה... סוף-סוף צריך להיות ניכר ב... שזוהי ישיבה חסידותית...

והנה מהנ"ל אנו למדים על נימה של הסתיגות מסויימת מהרגלת התלמידים לפרסים.

בצורה בהירה עוד יותר מבהיר הרבי את השקפתו בנושא זה באיגרת שכתב לאשה נדיבת-לב ותומכת מוסדות תורה (האיגרת נכתבה ביידיש, מיום א' בניסן תשט"ז, אגרות-קודש כרך יב עמ' שעו), להלן תוכן הדברים: לימוד התורה בישיבות קדושות צריך להיות בשל מניע רוחני ומצד הקדושה ולא כל-כך בגין אינטרסים חומריים ככסף וכדומה. ולכן, למרות שאין התנגדות ישירה, הרי אין התלהבות יתרה מרעיון זה של מתן פרסים כספיים. בכל-זאת, בשנים האחרונות החלו בישיבות רבות, ובפרט בארץ-ישראל, להנהיג הענקת פרסים לא כספיים, אלא בצורת ספרים תורניים.

פרסים קדושים

במענה הרבי שנכתב בחורף תשט"ו להרה"ח הרב דובער בוימגרטן (נדפס ב'כפר חב"ד' גיליון 1025) עמ' 42 בקשר לחניכי תנועת הנוער ה'צופים':

אולי אפשר לסדר שהפרסים יהיו ענייני קדושה  (סידורים, תנ"ך וכיוצא-בזה - על טהרת הקודש). כמובן בכריכה יפה וכו' מנורת חנוכה, תיק למזוזה.

וכך כתב שנים רבות לאחר מכן להנהלת צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק, בקשר לתהלוכות ל"ג בעומר "העירותי כמה פעמים, שבכל כיוצא-בזה צריכה להיות הגרלת ספרי קודש, וקל להבין".

וכשכתבו פעם לרבי שמלבד ספרי קודש יחולקו גם פרסים רגילים הורה הרבי (צוטט ברשימתנו בגיליון מב עמ' 15): "שהספרים יודגשו בהפרסומת".

בהזדמנות מסויימת כתב הרבי (נעתק ע"י הרב י.ש. גינזבורג ב'התקשרות' גליון תס עמ' 20): "לכאורה הוצאת הפרסים גדולה וביותר - ועל פי סברא, גם בהרבה פחות מזה ישיגו המקווה".

פרס מלשון פרוסה

בשנת תשט"ז קיבל הגאון רבי יהודה-זרחיה הלוי סגל את 'פרס הרב קוק' מטעם עיריית תל-אביב-יפו. גאון זה היה קשור ברבי (ראה בהרחבה 'שמן ששון מחבריך' כרך ג' עמ' 159-151; 'כפר חב"ד' גיליון 947 עמ' 96-100) והיה זה אך טבעי כי ידווח על כך לרבי.

האיגרת שזכה לה במענה על אותה הודעה נושאת את התאריך כ' באייר (אגרות-קודש כרך יג, עמ' 82). כותב לו הרבי:

נעם לי לקרות בו שזיכו אותו בפרס על חידושי תורתו, ויהי-רצון שיזכה ללמוד תורה לא על מנת לקבל פרס כדבר משנה, ופירושו שמקבלים פרס, אבל יודעים שאין זה אלא פרס מלשון פרוסה (ראה ליקוטי-תורה שיר-השירים יז,א), ובמילא דרכו של עני, אין עני אלא בדעת, בפרוסה, אבל הזוכה לטעום מדעת תורה, מעריך את העניין שבלימוד התורה, ששכר מצווה מצווה, שיכול לקיים רצונו של הקב"ה, ומזה תוצאות על אתר, שממלא ענייניו שאי-אפשר לעשותם על-ידי אחרים, היינו עניינו בתור רב ומורה הוראה במילואם...

הפרס מחייב

בט"ו בכסלו תשי"ז (אגרות-קודש כרך יד עמ' קפא) כותב הרבי למי שקיבל פרס - העלאה במשכורת:

נתקבל מכתבו... ונעם לי לקרות בו אשר נסתדר עניין המשכורת, שסידור עניין הפרס מגדיל האפשריות דלימוד ומעשה שלא על-מנת לקבל פרס, ובאמת אין נוגע בזה כל כך גודל כמות המשכורת אלא היסח הדעת מהדאגות שנעשה אז בקל יותר ומובן זה גם מדברי הרמב"ם בהנוגע לימות המשיח שהוא בכדי שימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כי יהיו פנויים בתורה בחכמתה, אף שבעניינים גשמיים ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר גו', וכדברי רבותינו ז"ל סנהדרין צד,ב.