מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג
את השאלה הבאה הפניתי לשורה של רבני חב"ד בארץ ובעולם. עד עתה נתקבלה תשובה ממשית אחת, של הרב אליעזרוב, אב"ד בבית-הדין האזורי בירושלים. הנני מביא את הדברים לפניכם, ואם יש מי שבידו מידע נוסף, אנא יואיל להביאו לפנינו, כדי לזכות את הרבים
שאלה:
באגרות-קודש, כרך יז, עמ' קד ('שערי הלכה ומנהג' אה"ע סי' יא) מיום יז אייר תשי"ח, אודות אימוץ ילד מבית-ספר לא-יהודי לבנות, ולסמוך על דין 'קטן שמגיירין אותו על-דעת בית-דין', המענה (מתורגם מאידיש): "חס ושלום לחשוב אודות דבר כזה, ואם אצלו ואצל זוגתו תחי' מוחלט לאמץ ילד, צריך להיות מאב ואם יהודיים, שנולד בכשרות, ובמאמץ מתאים ניתן למצוא זאת..." ובקטע הבא "אינו כותב על המצב בביתם בנוגע ל[שמירת] תורה ומצוות...".
וצריך ביאור מדוע לא העיר הרבי על עניין יחוד, חיבוק ונישוק (הדבר היה כמה שנים לפני שהחל הרבי לעורר על כך ברבים), ובפרט שלפי האמור במכתב - זו משפחה שאין ידוע מצבה בשמירת מצוות.
מאידך, בכרך כב עמ' רצז (שנדפס שנה אחרי ההו"ל של 'שערי הלכה ומנהג' א-ד, וחבל שנשמט גם מחלק ה' של הספר, מסי' קנד השייך לנושא), מיום ח' מנחם-אב תשכ"ב, כתוב לכאורה ההפך ממש (גם זה מתורגם מאידיש): "לכותבם אודות אימוץ ילד (יהודי), הרי זה במקרים נדירים ביותר, שבהם יודעים בבירור שההורים היו זהירים בתורה ובמצוות. לרוב אין בטוחים בזה, ואז יש עדיפות כאשר האם אינה יהודייה, כי על-ידי גיור הילד נדחים הרבה ספקות ובעיות". [חבל מאד שאין גישה לדעת מה היו השאלות במענות אלו וכל כיו"ב].
האם ידוע לכם ההסבר לזה, והלכה למעשה?
ויש להעיר: סיבת ההסתייגות מאימוץ בכלל (בכרך כג עמ' כד נסמנו רוב המכתבים), לכאורה הוקהתה חריפותה מזה כמה שנים, כי כיום גם בקרב הפסיכולוגים וכו' מקובל שעדיף כן לגלות לילד שהוא מאומץ. ולכאורה זה הטעם שכמה וכמה פעמים היו ברכות (גם בחלוקת שטרות מצווה לצדקה) לעניין זה ללא הסתייגויות מפורשות כבעבר.
מה ידוע לכם בנדון?
הרב יוסף-שמחה גינזבורג, עומר
תשובה:
לדעתי התשובה פשוטה. במקרה הראשון, כפי הנראה, מדובר במשפחה שאינה שומרת מצוות, או שהדבר מוטל בספק, ולכן התנגד האדמו"ר זצ"ל שיגיירו את הילד המאומץ, אשר יגדל ללא שמירת תורה ומצוות, ואז לפי הרבה שיטות, כשיגדל יפקע הגיור למפרע, ויתערב ח"ו זרע גויים בזרע ישראל. ולכך הסכים בדיעבד רק שיקחו ילד מאומץ מהורים יהודיים, ומדובר שהוחלט אצלם לקחת ילד לאימוץ, ורק היה צריך לבחור באיזה סוג ילד שיקבלו לאימוץ. מה-שאין-כן במקרה השני, שהיה ברור שההורים הם שומרי תורה ומצוות, והילד שגויר יהיה גר-צדק, ולכן העדיף שיקחו ילד נכרי שאין עליו חשש ממזרות ולא חשש שאח יישא אחותו, ולכן במקרה זה עדיף לקבל ילד נכרי ולגיירו כדת וכדין.
לעצם הנידון של איסור יחוד וחיבוק ונישוק - באמת הורים שהם שומרי תורה ומצוות צריכים להיזהר לאחר שיגיע הבן לגיל 9 והבת לגיל ג' שנים להימנע מייחוד וכדומה. ובאמת בהרבה מבתי החרדים זהירים בכך. אך במקרה הראשון הרבי זצ"ל לא התריע על כך, משום שידע שלא יעמדו בזה, מאחר שאינם שומרי תורה ומצוות, וכבר החליטו בכל מקרה לאמץ ילד, והיה צריך להציל בכל מה דאפשר. במקרה השני - ייתכן שהיתה הוראה נוספת להיזהר בזה. ובפרט שבגיל קטן עדיין הדבר אינו נוגע למעשה, רק לאחר כמה שנים, ולכך כל הדברים נכונים וצודקים ואין בהם כל סתירה. כל זה כתבתי לענ"ד.
הרב יעקב אליעזרוב, אב"ד בבית-הדין הרבני האזורי, ירושלים ת"ו |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
