תורת החסידות מסבירה, שהעולם הזה הוא 'עלמא דשקרא' (=עולם השקר), ותכלית עבודת האדם להפוך את שקר העולם לקדושה. כך מוסבר, למשל, שעניינו של המשכן להפוך את ה'שקר' ל'קרש' - קרשי המשכן. זאת עושים על-ידי שמשתמשים באותן שיטות שנהוגות בעולם השקר, אבל בכיוון החיובי.
למשל, בעולם השקר מקובלות מוסכמות שונות, הנובעות לאו-דווקא מהיגיון, אבל יש בהן כוח רב ואיש לא יעז להפר אותן. לעומת זאת, כשבאים לענייני תורה ומצוות, כאן פתאום שואלים שאלות. צריך להחיל על התורה והמצוות את התפיסה, שאלה דברים מוסכמים ובסיסיים, שאין שואלים עליהם שאלות.
דוגמה נוספת: כשאתה מתקשר לביתו של חברך ואומרים לך שהוא נח - זה קודש-קודשים וברור שאסור להפריע, אבל אם עונים לך שהוא יושב ולומד, אתה מבקש להפריע "רק לרגע". למה? כך קבעו מוסכמות העולם, ששעת השינה והמנוחה קודש היא. יהודי נדרש להפוך את המציאות, ולקבוע ששעות התורה והתפילה הן הקדושות ואסור להפריע בהן. וכפי שאמר הרבי מליובאוויטש לאחד מחסידיו, שבשעת הלימוד עליו להרגיש כאילו שבת עכשיו והטלפון הוא מוקצה.
מרכיב של אמת
חסידים נזהרו מאוד מכל שמץ של שקר. הגאון החסיד רבי אייזיק מוויטבסק נמנע כל ימיו מלאכול עוגת-דבש ['לעקאח']. בזקנתו שאלוהו לפשר הדבר, והוא סיפר שבראשית כהונתו, כאשר היה צעיר לימים, הוזמן פעם אחת למסיבה. על השולחן הונחו כמה מיני מזונות, וביניהם 'לעקאח'. הוא לקח מה'מזונות' האחרים, בירך ואכל. שאלו אחד המסובים, למה לא לקח מן ה'לעקאח', והרי הוא חשוב יותר? האמת הייתה שפשוט שכח זאת, אבל בהיותו רב צעיר לא רצה לומר ששכח, ולכן ענה: אינני אוכל 'לעקאח'... כשהבין שנכשל באי-אמירת אמת, החליט להפוך את אמירתו לאמת, ומאותו יום לא בא 'לעקאח' אל פיו.
שקר בעולמה של החסידות איננו רק הפך האמת. גם דבר שלכאורה הוא אמיתי, אלא שהוא זמני ובר-חלוף, נחשב שקר. הראיה היא מ"נהרות המכזבים" (פרה פרק ח), שהנהרות הללו נקראים 'כזב' מאחר שלפעמים נפסקת בהם זרימת המים (לקוטי תורה מטות פג,ג).
בספר התניא (פרק יג) דן רבנו הזקן בעבודתם של ה'בינונים', שבשעת התפילה הם חשים רגשות של אהבת ה' ויראתו, אבל אחר התפילה היא חולפת ועוברת. הוא מסכם, שלגבי מדרגות הצדיקים "אין בחינת אהבה זו נקראת בשם עבודת אמת כלל", אבל בכל-זאת, במושגיהם של ה'בינונים', יש כאן מרכיב של אמת. לכן הוא קורא לעבודתם 'שפת אמת', הואיל ובכוחם לחזור ולעורר אהבה זו לקב"ה מדי יום ביומו בשעת התפילה.
נדרשת הבחנה
אומר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "עולם הזה נקרא 'עלמא דשקרא'. גשמיות היא שקר, שכן המציאות האמיתית היא החיות הרוחנית, לא המציאות הגשמית, והמציאות הגשמית מכסה על החיות הרוחנית" (לקוטי דיבורים, לה"ק, חלק א, עמ' 243). עוד הוא אומר: "יצר הרע הוא צבוע ושקרן. לפעמים הוא משים עצמו כתמים וכחרד, אולם 'שבע תועבות בלבו' (משלי כו,כה). משום כך נחוצה תמיד הבחנה שכלית - לדעת מיהו המדבר כעת: יצר הטוב, או יצר הרע" (ליקוטי-דיבורים חלק ג עמ' 834).
שקר הוא גם ראייה מוגזמת של החסרונות: "יש אנשים הרואים רק את נגעי עצמם ומכאוביהם. הנהגה כזו היא בבחינת שפלות של שקר וענווה של שטות, והיא מאבדת ומפסידה את מהות האדם" (איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך א עמ' סג). שכן "כשם שאדם צריך לדעת את חסרונותיו, כך עליו לדעת את מעלותיו" (ליקוטי-דיבורים חלק ד עמ' תקפא). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
