מדורים נוספים
	התקשרות 547 - כל המדורים ברצף
	גם לאחר ההסתלקות הרבי מסייע לעשות מהעולם "דירה" לה' יתברך
	"גואל ראשון הוא גואל אחרון"
	ראש בני ישראל
	הלכות ומנהגי חב"ד

פנינים מימי ה'שבעה' לאחר הסתלקות הרבי הקודם * מדוע לא צריך לפחד בשום מקום? * "עד מתי" על פרנסתו של אברך ו"תיכף ינגנו 'הוא אלוקינו... ויגאלנו'" * שלל נושאים מ'יחידויות' ומכתבים, המבטאים את דאגתו העמוקה של הרבי לכלל ישראל

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בימי ה'שבעה' על כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ דיבר הרבי דיבורים שונים. חלק מהם באו בדפוס והוגהו על-ידו ונדפסו בליקוטי-שיחות, ב'קובץ יו"ד שבט' ועוד. להלן שתי פנינים שלא פורסמו (כמעט) עד היום, מהיום החמישי או השישי של ה'שבעה' [(את הדברים שמע אחד הנוכחים, הר' יעקב-צבי ז"ל פלאקס  (סיגייט, ברוקלין) ונרשמו ע"י הרה"ח ר' אברהם-חיים שי' זילבר, משפיע בישיבת חב"ד בצפת, אשר אף הואיל לציין להם מראי-מקומות והערות]:

א. דיבר בקשר למנהגנו ('היום יום', א' תשרי; ספר-המנהגים עמ' 56) לומר היהי-רצון על התפוח בליל ראש-השנה "אחר הברכה וקודם האכילה", שלכאורה, הרי בשולחן-ערוך (אדמו"ר הזקן סתקפ"ג ס"ג - ממגן-אברהם ס"ק ב) נפסק ש"אסור להפסיק בין הברכה לאכילה" באמירת היהי-רצון. וביאר דמה שכתוב בשולחן-ערוך שאין להפסיק הוא דווקא כשאומרים היהי-רצון בשם ומלכות [כהנוסח בכמה וכמה סידורים ראה שער-הכולל פרק מב, סעיף ב] שאז הוא מהווה הפסק בין הברכה לאכילה, מה-שאין-כן למנהג חב"ד שנאמר בלא שם ומלכות - הרי השם ומלכות של הברכה חל גם-כן על היהי-רצון ["שמטעם זה ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך (פסחים קד,ב) - שם] וממילא הרי הוא כהמשך להברכה, ואינו מהווה הפסק, [וראה גם איגרות-קודש, כרך ג, עמ' קלט. ספר-המנהגים עמ' 105 (בשינויים)].

ב. סיפר שאדמו"ר הרש"ב נ"ע היה פעם בנאות דשא בגרמניה, וכשחזר משם אמר על בתי-הכנסת שלהם שזוהי תמונה יפה מאוד. והכוונה: בית-הכנסת שם הכול בסדר מסודר. התפילה בדיוק בזמן הקבוע, אף אחד אינו מתיישב בכיסא של מתפלל אחר, ושורר שקט מוחלט. והרי זה כמו בתמונה יפה מאוד שהכל מדוייק שם והאיש נמצא בתמונה ללא רוח חיים. מה-שאין-כן בבתי-כנסת שלנו [=החסידים] הכל מפוזר, רעש וכו' "אבער ס'לעבט!" [=אבל זה חי]!

[ייתכן שהדברים הם בהמשך או כהקדמה להמדובר אודות אשכנז באחת השיחות בימי ה'שבעה' - ראה ליקוטי-שיחות, כרך ב, עמ' 508].

"עד מתי" על קשיי פרנסתו של אברך

בתקופת חנוכה תש"מ היו החיים בארגנטינה קשים ביותר, בעיקר מצד יוקר המחיה. בעקבות הקשיים נסע הרב פינחס-שלמה בוימגרטן (בנו של השליח המפורסם הרה"ח הרב דובער (בערל) בוימגרטן ז"ל) לחצרות-קודשנו והכין את עצמו לכניסה ל'יחידות', אך לפני כן כתב מכתב ארוך ורווי מרירות על המצב.

בהיכנסו ל'יחידות' - לאחר שנקרא פעמיים באותו ערב להיכנס לחדר היחידות כדי לתרגם לנמצאים שם, דוברי ספרדית, את דברי הרבי שנאמרו ביידיש - לקח הרבי את הפתק בידו הק', הביט בו והחל לדבר. והיה  נראה כאילו לא דיבר אליו אלא אל מישהו אחר, וכך אמר: "הוא עובד בתלמוד-תורה, עובד בחברא-קדישא ובלילה עובד בישיבה ואינו מגיע לסוף החודש. עד מתי, כמה השיעור?!".

ואז החל להרעיף ברכות וסיים באומרו, "שהקב"ה יעזור שיהיה למעלה מדרך הטבע" ועוד. בסיום הברכות הגביה ראשו הק' עם חיוך. וכך תמה ה'יחידות'. כעבור תקופה לא ארוכה, התחולל שיפור גדול במצבו הכלכלי של האברך (הסיפור פורסם בהרחבה ב'כפר חב"ד', גיליון 900, עמ' 246-247).

אכן יש אלוקים...

פעם התלונן פלוני ב'יחידות' (בשנת תשל"ד) לפני הרבי שהוא חש פחד במקום עבודתו. בתגובה אמר לו הרבי ('מקדש מלך', ד, עמ' תיח): "כשם שיש הקדוש-ברוך-הוא בחדר הזה כך הוא נמצא בכל מקום, ולכן אין ממה לפחד"...

"הוא אלוקינו.. ויגאלנו"

בהתוועדות כ' במנחם-אב תשכ"ד ניגש מישהו לרבי ואמר: "טייערער רבי (רבי יקר), הנני אולי המאושר מכל הנוכחים כאן, שכן הנני מביא לכם דרישת-שלום מכפר-חב"ד, ויזכני השם-יתברך לראותכם בביתי שבארץ-הקודש".

הרבי הגיב: "כן, לחיים, תיכף ינגנו 'הוא אלוקינו... ויגאלנו'".

האיש המשיך להכריז, והרבי אמר לו: אבל אתם תשירו עמם - והקהל התחיל לשיר בשמחה גדולה "הוא אלוקינו". כשגמרו לשיר צעק הנ"ל: "לחיים", והרבי ענה: "לחיים ולברכה". והמשיך הנ"ל,  "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

פרשת האוניות הישראליות

נושאי שיבת ציון וארץ-ישראל בתקופתנו היו בין הנושאים שנידונו רבות במסגרת הקשרים הענפים שקיים הרבי עם העסקן הדגול ר' שלמה-זלמן שרגאי (על חלק מהם סיפרנו במדור זה בגיליון תקמ"ג).

בי"א בתמוז תשט"ז (איגרות-קודש, כרך יג, עמ' רסב-ג) שיגר הרבי לשרגאי את המברק הבא:

מהומה גדולה כאן בעניין האוניה הישראלית העומדת להפליג מכאן ערב שבת זה ובה נוסעים כיתות המאורגנות ממחלקת תרבות תורנית וכדומה ונוסף להנ"ל מסרבים להחזיר הממון לאלו שביטלו נסיעתם בכדי להימנע מחילול שבת... דעת הקהל  הולך וסוער ותקוותי שכבודו יאחז באמצעים נמרצים לתקן כל הנ"ל. איסור ברור לנסוע בשבת באוניות האמורות ואין צורך בשקלא-וטריא כיוון שידוע לכל מכונאי שאין סכנת נפשות לעגן הספינה ואפילו לכבות המכונות למשך זמן שרוצים, וחזקה וברור שלא יעשו זה.

בכבוד ובברכה,

מנחם שניאורסאהן

"בעיה כללית"

כשבועיים לאחר-מכן כותב הרבי אל הרב יוסף-שלמה זווין (שם עמ' רצ): "אשר גם ממר שרגאי שי' מפריז נתקבלה גם-כן השאלה להרבנות הראשית באופן דחוף...".

מכתב מפורט ומקיף שיגר הרבי לשרגאי בד' במנחם-אב (שם עמ' שלג-ו) ובו עמד על פרטי הבעיה מצידה ההלכתי, והן מצד האפשרויות הטכניות. בתחילת המכתב הסביר הרבי כי הבעיה "אינה מצטמצמת עתה לעצם השאלה, אלא לובשת צורה של בעיה כללית המשקפת את היחס לתורתנו ולמצוותיה... ובפרט אצל הנוער... אם היישוב והמשטר הוא זה של ממלכת כוהנים וגוי קדוש, או משטר נייטרלי אשר איש כל הישר בעיניו יעשה, או של הקצה השמאלי".

בסיום המכתב (בעמ' שלו) כותב הרבי:

וכיוון ששמא מילתא הוא, ועל אחריות כבודו (חלק מ)העלייה, בוודאי ינצל כל השפעתו ואפשרויותיו (שגדולות הן הרבה מאשר משער) לשמור מאות ואלפים מאחינו בני-ישראל מחילול שבת... ויהי-רצון שחפץ ה' בידו יצליח.

"ביודעי בתור מכונאי"...

בסיום שנת תשט"ז (שם עמ' תפב-ג) שיגר אליו הרבי שוב איגרת:

שלום וברכה,

קיבלתי מכתבו מכ"ב אלול, מפריס,  וכן הפרישת-שלום על ידי הרב קירשבליום שי', ותשואות-חן על תשומת לבו.   

ובהנוגע לעצם העניין, מוכרחני להודות כי עדיין לא נתקררה דעתי כלל... וגם עתה אבוא בקיצור הכי נמרץ, והוא:

...ביודעי בתור מכונאי אופן הנהלת האוניות ואופן הפעלתם שהוא דבר מפורש וידוע שאינו נותן כל ספק לפסק-דין בזה... וכיוון שכבודו כותב במכתבו בעצמו שעל-ידי הלחץ שלו עלה בידו לתקן כמה דברים, פשוט שגם בזה יש תקווה גדולה שיצליח באם יעשה במרץ הדרוש. והרי מכמה טעמים יכול כ' ללחוץ יותר מאשר יכולים אחרים.

ובמה שכותב אודות אלו שכתבו לו בשאלה האמורה, אשר לא קדושת השבת נגעה לנפשם אלא להזיק כו', מובן שאין תגובה זו מקילה את האיסור שבזה (וביחד עם זה) וגם הסכנה לבטחונה של אה"ק ת"ו, ובטחון יושביה, וככמה מאמרי רז"ל בדבר הקישור שבין שמירת שבת ובטחונם של הנ"ל, וסוגיא שלימה מוקדשת לזה במסכת שבת (קיט,ב) נוסף על כמה מאמרי רז"ל המפוזרים בתורתנו. ובוודאי לדכוותיה המראה-מקומות אך למותר.

סכנה נוספת על העניין מצד עצמו עוד על-ידי הידיעות בעיתונות והשמועות בכמה חוגים, אשר ישנם מתירים הפלגת האוניות והנסיעה בהם, כיוון שבהרווחים משתמשים לקניין נשק וכו'. ובוודאי ראה גם כ' הידיעה ב"הצופה" על-דבר הדיון שבין הרבנות הראשית ורב החובל האלפרין, ומזה לומדים גזירה שווה בניין אב ואפילו קל-וחומר שבתי החרושת שבאה"ק ת"ו מצווה עליהם לעבוד שבעה ימים בשבוע כו' וכו'.

דרך אגב, בהנוגע להעלייה מאפריקה שבה נגע במכתבו וגם היא נעשית על-ידי האוניות, קל בזה הסידור עוד יותר, כיון שהנסיעה מחופי אפריקה הצפונית ועד אה"ק יכולה להיעשות במשך ששה ימים, זאת אומרת, באם תפליג ביום הראשון תסור כל הבעיה בהנוגע לנסיעות אלו. ופשיטא אשר בזה לכ' הדיעה המוחלטת, כיוון שעתה הכל מודים שהעולים מאפריקה הם כולם חרדים לתורה ולמצוותיה.

ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי לכ' ולכל אשר לו ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

בכבוד ובברכה.

מלאכה דאורייתא

"דרך אגב" - כותב הרבי למר צבי הרכבי, יליד יקטרינוסלב ('מקדש מלך', כרך ג, עמ' קצג) - "כששוחחנו כאן עם מר ש.ז. שרגאי שי', כמובן נסבה השיחה גם על-דבר האוניות ועל-פי בקשתו שלחתי לו העתק מכתב - שמוסגר-בזה ועוד טופס מההעתקה (נשלח בפני עצמו)".

הנה כי כן, כותב הרבי בד' באדר תשי"ח (איגרות-קודש, כרך טז, עמ' שטז):

בהמשך לשיחתנו (וחליפת מכתבינו מאז) בהנוגע לשאלת האוניות, הנה אף שלא שמעתי שוב מכבוד-מעלתו על-דבר זה, אבל בטח עושה בזה ככל יכולתו מתאים למה שנדברנו. ומוסגר בזה - כמדובר - העתק מנוסח מכתבי באנגלית שנמנו בו כמה פרטים - אבל לא כולם - בהנוגע להנהלת אוניות שיש בהם מלאכה דאורייתא שאי-אפשר לבטל אותם בהנהלת איזו אוניה שהיא, לרבות הכי חדישות והכי "אוטומטיות"...

בכבוד ובברכה לבריאות ולבשורות-טובות.

עלייה בגשמיות תלוייה בעלייה ברוחניות

במסגרת מאמציו המרובים לפתור את בעיית הפלגת האוניות הישראליות בשבת-קודש, הרבי אינו מרפה וממשיך לעורר את שרגאי לפעול בעניין. באיגרות-קודש, כרך יז, עמ' קיח נדפס המכתב הבא:

ב"ה, כ"ב אייר, תשי"ח

ברוקלין

הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים ובעל מרץ וכו' הרש"ז שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו עם המצורף אליו, חוזרים והוראות בענייני כשרות ודת באוניות. כן נתקבל גם-כן מילואים להנ"ל הנשלח על-ידי משרדו, ותשואות-חן תשואות-חן על שימת לבבו בשולחו אליי כל האמור.

אף שאינו מזכיר על-דבר זה, תקוותי שבשעתו נתקבל מכתבי עם העתק ההוראה בהנוגע להמכונות או חלק מהמכונות, שמוכרח הפעלתם ביד, בכל יום כמה פעמים במשך המעת-לעת ובהתאם להאמור, בוודאי פעל כ' בהנוגע להוצאות פסק-דין ברור בהאמור. מתאים למה שנדבר כאן.

בכבוד ובברכה אשר סוף-סוף יזכה השי"ת ויצליח, אשר תהיה העלייה, עלייה בגשמיות ועלייה ברוחניות גם יחד, ובפרט שבהנוגע לעם ישראל זה בזה תלוי, שהרי גוי אחד הם בארץ, דהיינו שגם בענייני ארץ לא יפרדו מאחד האמת ח"ו (עיין איגרת-הקודש לרבנו הזקן סימן ט'), ותהיה ארץ-ישראל גבוה מכל הארצות, גם בגלוי לעיני כל הארץ, בכל המובנים, כי יקויים היעוד, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

בכבוד ובברכה.

"תשובה אפשר לעשות בברוקלין"

העניין של 'אתחלתא דגאולה' עלה כמה פעמים במסגרת קשריו של הרבי עם שרגאי. הנה דוגמה אחת, מ'יחידות' משותפת של הלה עם מר דוד זכות (בחודש סיון תשכ"ד). זה האחרון פרסם את הדברים ב'דבר' מב' בתמוז תשל"א ('מקדש מלך', כרך ד, עמ' תיח-תיט). סביר להניח ששרגאי הוא ששאל את השאלות:

שאלה: מה אשנה לנכדי אם ישאלני מדוע אין המתפללים כל ימיהם על ציון וירושלים עולים בהמוניהם לשבת בארץ הבחירה שהיא עתה כולה בידינו, והוא הרבי שבעל השפעה הוא אינו עולה ואינו מעלה עמו גל גדול של שבי ציון?

מענה: עדיין אין אני רואה בכל אלה אתחלתא דגאולה ותשובה אפשר לעשות בברוקלין כאשר בירושלים.

כששואלים לעצתי בדבר עלייה לארץ-ישראל אני חוקר למצבו של השואל ועונה לו לפי הנסיבות: עובדה היא כי יש כפר של חסידים.

שאלה: תעודד עלייתם של יראים ושלמים והם ישפיעו דרך חבורתם בכנסת על הליכות המדינה.

מענה: הכנסת אינה יכולה לחוק חוקים. כבר הם נתונים לכל הדורות בשולחן-ערוך ובחושן-משפט. מי שחושב כי טיטוס הוא שהחריב את בית-המקדש והגלה את ישראל אפשר לו לחשוב כי כבר באה הגאולה. אך אלה היודעים כי מפני חטאינו גלינו מארצנו, יודעים כי עוד לא עשינו תשובה וחטאינו לא נתכפרו והדור לא איכשר לגאולה.

"הרבי מליובאוויטש לא קיבל דעתי"...

במכתביו (עמ' 122) כותב שרגאי בין השאר:

"לפני הרבה שנים כתבתי מכתב לר' צבי יהודה זצ"ל, שהשימוש במושג משיחיות זר לנו ורק עלול להזיק. הוא לא קיבל דעתי. טען שהמשיחיות וחזון הם אותו הדבר, אלא שמשיחיות היא מסימני התקופה, ואני, גם אחרי הסברו, לא קיבלתי דעתו, ועד היום לא שיניתי דעתי. אין לערבב את שני המושגים, שלדעתי שונים הם.

"נגד ראיית המדינה כמשיח או כמשיחיות - התרעתי באסיפה פומבית בדבלין (שהשתתפו בה יותר מאלף איש) במוצאה של שבת שבה הוחלט בלייק-סאקסס על תקומתה מחדש של מדינת-ישראל, וחזרתי על כך עשרות פעמים. דבריי פורסמו אז, בתש"ח, ב'הצופה' ואחר-כך חזרתי עליהם בהזדמנויות שונות בכמה מספריי, קראתי לחזק בנו ולשנן לנו את האני מאמין בביאת המשיח.

"מתוך שאני רואה את הפועל המזרחי כמגשימה של הציונות הדתית בחיים, ומאמין שעל-ידי עלייה וכו' מקרבים את הגאולה, היינו שאם נעשה את כל אשר מוטל עלינו בגאולת הארץ ובבניינה נקרב את הגאולה - אני נכון לקבל את מה שקבעו רבותינו במדינת ישראל,  בארץ ישראל - שתקומתה מחדש של מדינת ישראל היא ראשית צמיחת הגאולה, אני משתמש הרבה פעמים בביטוי שיש בתקומת המדינה משום פעמי-גאולה, אבל חס-לי לקשור זאת במשיחיות או במשיח ח"ו.

"אגב, הרבי מליובאוויטש אמר לי שהוא שולל את ההגדרה של ראשית הצמיחה כי 'ראשית הצמיחה', היתה מיד עם החורבן; הוא נטה לקבל את הנוסחה 'המשך תהליך הגאולה', כי תהליך הגאולה החל עם החורבן ונמשך עד שנזכה לביאת המשיח.

"הסברתי לו דעתי שצמיחה מתחילה בהסתר, באדמה, ואין רואים את ראשית הצמיחה, אותה אנו רואים כשהיא מתחילה לצאת מההסתר לאור העולם, אבל עוד רבה הדרך להשלמת הצמיחה, הוא לא קיבל את דעתי - לדעתו הנכון הוא 'המשך תהליך הגאולה'...".

"על פי הנקודות ... בעת שיחתנו"

באחת מאיגרותיו כותב לו הרבי:

אף-על-פי שאמרו חכמינו ז"ל עניי עירך קודמים, בכל זאת תקוותי חזקה אשר בזמן שהותו בחו"ל  ובארצות-הברית ינצל את השפעתו במילואה לחיזוק הדת ברוח ישראל סבא והפצתה גם בחו"ל בכל מקום שידו מגעת ועל-פי הנקודות שדיברנו עליהן במשך שיחתנו.

הקמת כפר-חב"ד ב'

בכ"ח באדר תש"כ ('איגרות שלמה-זלמן שרגאי' עמ' 319) משגר שרגאי לרבי את האיגרת הבאה:

"לכבוד כקש"ת האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א

"ניו-יורק

"ברכת ד' מציון!

"בפגישתנו האחרונה נכנסה לאוזניי תרעומתו על כי טרם ניגשו לפעולה מעשית להקמת כפר-חב"ד ב', בשעה שמונחים כמאה אלף דולרים למטרה זו.

"לפני זמן מה ביקרתי בכפר-חב"ד ושוחחתי עם קהל חסידיו, ולאחר מכן השתתפתי בישיבת הוועדה בביתו של הרב המרא דאתרא, ובישיבה זו סוכם לגשת לפעולה להקמת כפר-חב"ד ב', אם יהיה זה רצונו של כבוד תורתו שליט"א, ואם יתן הסכמתו וברכתו לכך. כפי שביררתי, אפשר למצוא מספר אנשים מכפר-חב"ד הקיים שיעברו לכפר-חב"ד ב'. אפשר שגם אנשים מחסידיו המפוזרים בארץ יצטרפו, ואין ספק שאפשר למצוא מספר מאנשי שלומו בארה"ב ובארצות אחרות שיעלו ויבואו לכפר-חב"ד ב'. אני מוצא לנכון להעיר, כי דחיית הקמת כפר-חב"ד ב' עלולה להביא לידי כך, כי השטח המיועד למטרה הנ"ל יישמט מידינו בשביל יישובים אחרים הזועקים לאדמה באזור ההוא.

"באותה הישיבה נבחר ועד הפעולה בן חמישה חברים להקמת כפר-חב"ד ב' ואת הוועד מרכז מר מ"ז [=משה זלמן] שניאורסון. למותר לומר שאני מוכן לעמוד לימין הוועד ולעזור בכל מה שאוכל, כמו שאני עוזר בכלל לבניין הארץ ולעליית יהודים דתיים, ולעליית חסידים בפרט. אולם נדמה לי שרצוי שהדברים יימסרו למר שזר, שנמצא עכשיו בארצות-הברית, כדי שכשישוב נוכל לעשות הכל יחד.

"אשמח ואודה לכת"ר שליט"א אם יואיל לכבדני בתשובתו.

"בברכת מועדים לשמחה, חג שמח וכשר.

"בכבוד רב ובהוקרה

"שלמה-זלמן שרגאי".

"הטעות הכי מבהיל"

בימי ההגבלה של אותה שנה (איגרות-קודש, כרך יט, עמ' שלא-ב) שיגר לו הרבי מכתב כללי-פרטי לחג השבועות ובשוליו באה התייחסות למכתב האמור:

בעתו קיבלתי מכתבו בהמשך לשיחתנו על-דבר כפר-חב"ד שני, ונתעכב המענה שלי, כי מיום ליום חיכיתי לידיעות נוספות, ואיתו רוב הסליחה. והידיעות שחכיתי עליהן הן בנוגע ההכנות וסידור העבודה על-ידי אנשים המתאימים לכך. וכשאקבלם אכתוב לכת"ר ובינתיים תשואות-חן עוד הפעם בעד הבטחתו לעזור מצדו ככל האפשר.

אגב, כשהיה כאן מר אברהם שי' הרצפלד, דיברתי איתו בעניין זה ובדרך כלל הביע אהדה לעניין והבטיח עזרתו אם יהיה צורך בה, ומכל-שכן וקל-וחומר בהנוגע לידידנו מר שזר שי'.

בהזדמנות זו ברצוני להוסיף שראיתי בעתונות שכ' ישתתף בכינוס שיתקיים בקשר עם הילולא המאתיים של הבעש"ט ז"ל, תקוותי שאחת התוצאות מהכינוס תהיה לבטל מעיקרא הטעות הכי מבהיל כאילו תורת החסידות, ובפרט תורת הבעש"ט, הקילה ח"ו בקיום המצוות בפועל, והאם דרושה הוכחה גדולה מזו שכשמזכירים שפלוני חסיד הוא הרי מיד עולה על דעתו של השומע שכיוון שכך מן הסתם פלוני מניח ב' זוגות תפילין, לובש ציצית כפולות שמונה, מאריך בתפלתו וכדומה. ולמרות האבסורדיות שב"האשמה" הנ"ל, רבים חללים הפילה.

מוסגר פה העתק מכתבי כללי מענינא דיומא, שתקוותי שימצא בו עניין.

ועוד בעניין זה - בנושא זה של הקמת כפר-חב"ד ב' כתב הרבי למר שרגאי כבר בכ"ט בסיוון תשח"י (איגרות-קודש, כרך יז, עמ' קצז):

ת"ח בעד מאמריו והחוברות ששלח לי, ובטח גם להבא יעשה כן ותודתי אמורה לו מראש.

גם מאשר אני קבלת מכתבו מכ"ה בסיוון, ומתאים לשיחתנו מודיעים לאנ"ש אשר באה"ק תיבנה ותיכונן על-ידי משיח צדקנו, כשיוסרו הקשויים שלהם בהנוגע ליסוד כפר-חב"ד שני באה"ק יבואו אתו בקשר ותקוותי שיסייע בידם.

על משמר ארץ-הקודש

"בביקורי האחרון בארצות-הברית הייתי אצל האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, הוא הביע את דעתו באופן הברור ביותר נגד הדעות השונות המנסרות באוויר העולם כאילו יש מקום לדון על הצעה להחזיר לערבים את שכם, ג'נין וטול-כרם. לדעתו ייצור הדבר משולש חדש של ערבים מזויינים, ואילו ערבים בשכם, ג'נין וטול-כרם שבתוך גבולות מדינת ישראל יהיו ערבים בלתי מזויינים" - כתב מר שרגאי בכ"ד באלול תשכ"ז ('איגרות שלמה-זלמן שרגאי' עמ' 293) למזכירות חוגי הצעירים של המפד"ל, תל-אביב.

ומיד בתום מלחמת ששת הימים (כ"ה באייר תשכ"ז) כתב (שם עמ' 31) אל מר א' גרינוולד בניו-יורק: "נכונים הדברים כפי שמסרו לך, שנתקבלו מברקים מהרבי מליובאוויטש... שיהודים לא יעזבו. הדברים עשו רושם עז, אין לי כל ספק שהמברקים הללו עשו את שלהם...".

"הגדושה" בברכת המזון

"לפני כשנה בערך - כתב שרגאי בי"ח בטבת תשכ"ד (שם עמ' 205) - דיברתי בארצות-הברית עם הרבי מליובאויטש שליט"א בעניין הזה והוא אמר לי שיש לו סידור הבעש"ט ושם באמת כתוב "הגדושה", הוא התפלא מאין ידע הרבי מטשעכאנאוו [בסידור התפילה "צלותא דאברהם" הופיע בתל-אביב לפני כמה שנים, בעמוד תק"כ] על נוסח זה של הבעש"ט".

חזית דתית לצורך הבחירות

ב'איגרות שלמה זלמן שרגאי' עמ' 26 נדפס המכתב הבא:

"כ"ו בניסן תשי"ט

"לכבוד האדמו"ר הרב הצדיק

"כבוד קדוש שמו תפארתו

"הרבי מליובאוויטש שליט"א

"ניו-יורק

"יברכך ה' מציון,

"חוזר אני למכתבו וברכתו לחג הפסח ואני מביע את תודתי הרבה ואת שמחתי. יהי-רצון שברכתו תתקיים לפי ניסוחו: שנזכה לעבודת ה' "כמצווה עלינו בתורתנו, תורת חיים" בכלל ובפרט, גם בחו"ל וגם בארץ-ישראל וגם במדינת-ישראל.

"בנוגע לחזית הדתית, אני מצטער צער רב שאין בידי לבשר לו בשורה טובה כמשאלתו וכמשאלתי, והייתי מעז לומר כמשאלתם של רוב בית ישראל הדתי במדינת-ישראל.

"הסיבה היא שהרב מבריסק שליט"א עומד בדעתו בגלוי ובסתר נגד חזית דתית, ואלה שדעתם אחרת בוכים באוהליהם ואינם מעיזים להמרות את פיו...

"אילו כבוד תורתו וגדולי הרבנים בארה"ב היו מביעים דעתם בגלוי בעד חזית דתית, ייתכן שזה היה מרתיע את הרב מבריסק ומחזק את ידי אלה שהם בעד חזית דתית.

"אשמח מאד אם כבוד תורתו יורה לי מה עליי ועל חבריי ועל כל אלה החושבים כמונו לעשות לשינוי המצב.

"בכבוד רב וביקר

"שלמה-זלמן שרגאי".

בנושא זה נתבע מר שרגאי על-ידי הרבי גם באיגרת מכ"ג באדר שני תשי"ט (איגרות-קודש, כרך יט, עמ' רצ-רצא): "מוכרחני להביע תמיהתי שעדיין לא נשמע כלום בענין חזית מאוחדת, וידוע לכבודו השקפתי שגם בבחירות הקודמות היה הכרח בחזית דתית מאוחדת... העדר העשייה בעוד מועד יוכל להביא היזק בל ישוער מראש" (בד בבד עם הבהרתו כי "דעתי ברורה בכל התוקף נגד חזית תמידית").

"ידיעותיו ממקור ראשון"

השורות הבאות מלמדות, בין השאר, על מידת ההשפעה של הרבי על אישים שעמהם עמד בקשר, כמו גם על מידת ההערצה שחשו הם כלפיו.

בח' ניסן תשמ"ב (עמ' 306-305) כותב רש"ז לפרופסור מרדכי ברויאר שליט"א: "לא אשוב לעניין של הרבי מליובאוויטש, אוסיף רק, שהוא עומד בקשר הדוק עם הממשלה היום, כמו שעמד בקשר הדוק עם ממשלת תנועת העבודה בזמנה, וידיעותיו, גם בענייני ביטחון, הוא ממקור ראשון. אף זאת: רבים קשריו עם אנשי השלטון בארה"ב, ולא על דעת עצמו. קשר זה היה קיים גם בשעה שתנועת העבודה היתה בשלטון אין זאת אומרת שמשום כך הוא מזדהה עם דעתו של השלטון; אף-על-פי-כן יש לו דעה משלו וזוהי זכותו...".

וכך כותב שרגאי לעסקן משה אונא (בי"ח במרחשוון תשמ"ה - שם, עמ' 53):

"יכול אדם להיות נאמן לחסידות ולחסידות ליובאוויטש, ונאמן לרבי מליובאוויטש שליט"א ולדרכו - ואני רואה עצמי כך - ויחד עם זה, מבחינת ארץ-ישראל, להיות נאמן לציונות הדתית ולקבל מרותה של הרבנות הראשית. אני בא מבית מדרשה של חסידות איזביצא-ראדזין, ועדיין אני דבוק בה, מהיום שנעשיתי לבר-מצווה ואבי מורי  זצ"ל - שהכניסני בבית-מדרשה ולימדני תורה וגם משנת החסידות - הכניסני בהיכלו של בעל תפארת-יוסף זצ"ל ומאז לא חדלתי לקחת לקח מפי התפארת-יוסף זצ"ל, ואח"כ מהאדמו"ר האחרון, מקדש השם, רבי שמואל-שלמה זצוק"ל הי"ד, ומעולם לא הרגשתי סתירה, למשל, כשהייתי בא לחו"ל בענייני הציונות הדתית והפועל המזרחי, בין נאמנותי לציונות הדתית ולמשנה תורת ועבודה לבין דביקותי זו בחסידות.

"אבי מורי זצ"ל, שזכה עוד לקחת תורה מן האורחות-חיים זצוק"ל, ואביו, הוא זקני ר' יהודה-לייביש זצ"ל, שזכיתי לקחת תורה מפיו והוא זכה בהיותו ילד קטן להיות באיזביצא ולראות את מי-השלוח - נטעו בי יחד עם החסידות את הציונות הדתית, ללא סתירה לדביקותם בארחות חיים של חסידות איזביצא-ראדזין, למרות שאדמו"רי איזביצא-ראדזין לא היו מחסידי-הציונות הדתית. אף אני אינני רואה כל סתירה בין דביקותי בחסידות ונאמנותי לרבי מליובאוויטש שליט"א ודביקותי בציונות הדתית וברעיון תורה ועבודה, וקבלת הגדרתה של הרבנות הראשית בנוגע למדינת-ישראל.

"בברכה שלמה-זלמן שרגאי".

על ביקור שזר אצל הרבי

בה' בתשרי תשכ"ז (עמ' 216) מתכתב מר שרגאי עם הסופר מר חיים גרדה, ובין השאר הוא מביע דעתו בקשר לרעש שהתחולל (ראה ספר 'נשיא וחסיד' פרק שלושים וארבע) סביב ביקורו של זלמן שזר אצל הרבי:

"בנוגע לביקורו של הנשיא אצל הרבי מליובאוויטש: אני מסכים לעמדתך, ולא רק מן הטעמים שלך, ואינני רואה כל פגם שהנשיא ביקר אצל הרבי מליובאוויטש. אולם מה שצורם זה כל ההשערות שפורסמו בעתונות אם כן ילך או לא ילך, אם הרבי רוצה לבוא אליו או לא רוצה. דברים כאלה נאמרים בלחישה כמו "ברוך שם כבוד מלכותו" והטיפול הדיפלומטי בעניין זה הוא אשר פגע לדעתי גם בנשיא וגם ברבי מליובאוויטש".