עזור אתה
״וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו״ (ויקרא כה,לה). הפסוקים הקודמים נאמרו בלשון רבים, אבל כשהתורה מדברת על עזרה ותמיכה לעני היא מדברת בלשון יחיד – ״כי ימוך אחיך... והחזקת״. כי כשיש צורך לעזור למישהו נוטים בני-אדם להעביר את המשימה לזולת, בטענה שהשני קרוב יותר, עשיר יותר וכדומה. לכן התורה מדברת בלשון יחיד, ואומרת: עליך החובה לחזק את ידי העני, ואל תפטור את עצמך בטענה שאחר יעשה זאת.
(אלשיך)
עזרה ממשית
קודם לכן דיבר הכתוב במצוות שמיטה, ושם התורה דורשת מן האדם ביטחון ואמונה כי הכול בידי ה׳. אם כן, אפשר שתעלה על דעתו של אדם להסתפק גם אל מול מצוקת העני בביטחון ובאמונה בה׳, שבוודאי יעזור לו השם יתברך להיחלץ מן המיצר. לכן התורה מצווה: ״והחזקת בו״.
(עיטורי תורה)
לרדת ולהעלות
כדי לעזור ליהודי צריך להיות מוכן ללכת בבוץ עד צוואר. רצונך להרים אדם המוטל בבוץ, עליך לירד לתוך הבוץ ולהעלותו משם. לא תוכל להעלותו כל עוד תישאר למעלה.
(רבי שלמה מקרלין)
הנותן פיקח
"אשרי משכיל אל דל" (תהילים מא,ב). היה צריך להיאמר 'נותן אל דל'. אלא דוד רצה לסתור את האִמרה הידועה 'טיפש נותן ופיקח לוקח'. אמר דוד: להפך, מי שנותן לעני נקרא משכיל, חכם ופיקח.
(רבי מאיר מפרמישלן)
מעשים ולא מילים
כשיש צורך לעזור לעני תהיה 'משכיל'. אל תפטרהו במילות אמונה וביטחון בה׳, אלא תהיה כ'משכיל' שאינו מאמין בשום דבר חוץ ממעשי האדם. עזור לו במעשים ולא במילים.
(קהילת יצחק)
באותה מצוקה
המדרגה הגבוהה בצדקה היא, שאתה עוזר לרעך בשעה שהוא נמצא ״עימך״ – שרוי עימך באותה מצוקה. זאת כוונת הפסוק ״אשרי משכיל אל דל ביום רעה״ – שהוא עצמו, הנותן, נמצא ״ביום רעה״.
(אמרי שפר)
העיקר העידוד
״והחזקת בו״ – בכל ענייני צדקה וחסד העיקר הוא העידוד. כך זה בצדקה, שהעיקר הוא לפייס את החבר ולהשתתף בצערו, לנחמו בדברים ולחזקו. וכך בגמילות חסדים, שבה יש לחוש את צערו של השני, עד שהלה ירגיש שהגומל חסד עימו לא נותן לו סתם הלוואה, אלא משתתף בצערו ממש.
(ספר המאמרים תש״ט)
שלך כשלי
בימי אדמו״ר הזקן היה שגור בפי החסידים הפתגם: פת הלחם שיש לי היא שלך כפי שהיא שלי. והקדימו את 'שלך' ל'שלי'.
(היום יום) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
