נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת ויקהל-פקודי | ממון מפריד, ממון מאחד
	אין יסוד לדאגה!
	פרשת החודש – חידוש בעבודת ה'
	מבצע תפילין בדיקתן והמזוזה
	טיפול רפואי סמוך לשבת
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

התחדשות בעבודת ה' באה כהמשך לעבודת ה' אשר עבדו בה עד עתה, כמובן מכך שפרשת החודש באה אחרי פרשיות שקלים זכור ופרה * כאשר ישנו "חידוש" בעבודת ה' פועל הוא גם על עבודתו אשר עבד בעבר * מלבד מה שיש לוודא שלא יהיה חיסרון בלימוד חת"ת בעתיד יש לוודא שאין חיסרון בזה בעבר * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כללות העניין של פרשת החודש – מורה על עבודה באופן של חידוש. וכמובן גם מזה שבראש חודש ניסן (שעליו נאמר "החודש הזה לכם גו' "¹) היו מתחילים להקריב קרבנות ציבור מתרומה חדשה, היינו, תרומה חדשה וקרבנות חדשים, וכללות עבודת האדם (המביא את התרומה החדשה) היא באופן חדש לגמרי.

זאת אומרת: לא זו בלבד שעבודתו היא באופ ן של "מעלין בקודש"², אלא זוהי עבודה חדשה לגמרי – שלא בערך לגבי העבודה שלפני זה.

אבל אף על פי כן, גם עבודה זו באה לאחרי ההכנה וההקדמה של כללות העבודה שלפני זה – היינו, שבת פרשת החודש באה לאחרי שבת פרשת פרה, שאז נפעל כללות עניין הטהרה מעניינים בלתי רצויים, ולפני זה – שבת פרשת זכור, שאז נפעל העניין של מחיית זכר עמלק בעבודתו, ולפני זה – שבת פרשת שקלים, שזוהי העבודה של נתינת מחצית השקל, "כופר נפשו", "לכפר על נפשותיכם"³, וכמבואר בירושלמי⁴ שעל ידי זה נפעל הכפרה על חטא העגל (כאשר לוקח מממונו "חיי נפשו", ונותן זאת עבור בניין המשכן ועבודת הקרבנות כו').

זאת אומרת: לכל לראש צריכה להיות העבודה של מחצית השקל, "לכפר על נפשותיכם" (שבת פרשת שקלים), ולאחרי זה באה העבודה של שבת פרשת זכור, כי גם לאחרי שביטל את עניין עמלק בעבודתו, הנה על פי מאמר רז"ל "אל תאמין בעצמך כו' "⁵, מובן, שעליו לזכור אודות כללות עניינו של עמלק ("זכור את אשר עשה לך עמלק"⁶), ולאחרי זה באה העבודה של טהרת פרה אדומה (שבת פרשת פרה) – כי גם לאחרי שנפעל העניין ד"לכפר על נפשותיכם", וכללות העניין ד"זכור את אשר עשה לך עמלק", זקוק הוא עדיין לטהרת פרה אדומה כדי שיוכל להיכנס למשכן ומקדש כדי להקריב קרבנות כו'.

ורק לאחרי הקדמה הנ"ל – יכולה לבוא כללות העבודה של פרשת החודש – עבודה באופן חדש לגמרי, שלא בערך לגבי כללות העבודה שלפני זה.

ב. האמור לעיל – שהעבודה באופן של חידוש קשורה עם העבודה שלפני זה – מודגש גם בפירוש המושג "חידוש" ("החודש"):

עצם המושג חידוש מורה על היותה מציאות הדבר לפני זה – קודם שנפעל החידוש, כי לולי זאת לא שייך לומר שהדבר נתחדש.

ובפשטות: כאשר אומרים "עולם חדש ראה"⁷, מובן, שכללות מציאות העולם ישנו גם לפני זה, ועתה נפעל בעולם עניין של חידוש – "עולם חדש ראה". מה שאין כן כאשר מדובר אודות בריאת העולם (בפעם הראשונה) – שאז לא שייך לומר על זה "עולם חדש", כי לפני זה לא הייתה כלל מציאות של עולם, אלא זהו עניין של בריאה (ולא חידוש).

ועל דרך זה מובן בנוגע לעבודת האדם – שכאשר מדברים אודות עבודה באופן של חידוש, הרי זה מורה שישנה עבודה ומעמד ומצב שלמטה מזה, ועתה נפעל עניין של חידוש.

ועל פי זה מובן, שגם כאשר עבודתו היא באופן של חידוש, שלא בערך לגבי העבודה שלפני זה – אף על פי כן, יש לזה קשר עם כללות העבודה שלפני זה.

ג.   [...] אבל לכאורה צריך להבין:

מאחר שמדובר אודות עבודה באופן של חידוש, היינו, שמדלג ממעמדו ומצבו הקודם לדרגא נעלית יותר באופן שבאין ערוך לגמרי – אם כן, מדוע מקשרים זאת עם אופן העבודה שבעבר?!

בסגנון אחר: בעמדו במעמד ומצב שעבודתו היא באופן של חידוש, למעלה ממדידה והגבלה – מהי התועלת בזה שמזכירים את מעמדו ומצבו הקודם, לשם מה צריכים לגרום לו הרגשת מועקה ("קאלאמוטנע") בזכרו שבעבר הייתה עבודתו במעמד ומצב נמוך?!

והביאור בזה:

כאשר יהודי בא לידי ניסיון בעניין שכבר נתנסה בו בעבר, בהיות עבודתו באופן נמוך יותר – הנה כאשר מזכירים לו עתה את עבודתו הקודמת, הרי זה מועיל ומסייע שיוכל שוב לעמוד בניסיון זה (וכיוצא בזה).

במכל שכן וקל וחומר: מאחר שהצליח לעמוד בניסיון זה בהיותו בהתחלת העבודה (במעמד ומצב נמוך), כאשר "כל ההתחלות קשות"⁸ – הרי בוודאי שבהיותו עתה במעמד ומצב נעלה יותר (באופן שבאין ערוך), יכול הוא לעמוד בניסיון זה.

ועל פי זה מובן מהי התועלת בזה שמזכירים לו עתה את עובדתו הקודמת – כדי שיוכל לעמוד בניסיון (שכבר נתנסה בו בעבר) בנקל יותר.

ועוד עניין בזה – והוא העיקר:

כללות העבודה באופן של חידוש, עבודה חדשה לגמרי באופן שבאין ערוך, צריכה להיות לא רק מכאן ולהבא, אלא גם בנוגע לכללות העבודה שלפני זה, היינו, שצריכים לפעול עניין של חידוש גם בנוגע לכללות העבודה הקודמת. ולכן מקשרים את העבודה החדשה עם העבודה שלפני זה.

והביאור בזה:

כאשר יהודי מתעלה בעבודתו בעילוי שבאין ערוך לגבי מעמדו ומצבו הקודם, היינו, שעבודתו היא באופן חדש לגמרי – אין הכוונה ששוכח אודות כל המעשים הדיבורים והמחשבות שהיו בעבר, באמרו "אני את נפשי הצלתי", מאחר שעתה עבודתו היא באופן חדש לגמרי, אלא הכוונה היא – להעלות את כל ענייני העבודה שהיו בעבר ל"עולם חדש", שגם הם יהיו באופן חדש לגמרי.

וכל זה אפיחו כאשר עבודתו הקודמת הייתה בשלימות, אלא באופן של מדידה והגבלה, בדוגמת העניין ד"עולם על מילואו נברא". ועל אחת כמה וכמה כאשר בעבר היו אצלו עניינים בלתי רצויים - שבוודאי צריך להעלות עניינים אלו.

ובדוגמת כללות העניין של עבודת התשובה ש"זדונות נעשו לו כשגגות"⁹, ולמעלה מזה: "זדונות נעשו לו כזכויות", היינו, שהעניינים הבלתי רצויים שהיו בעבר נהפכים ונעשים ל"זכויות".

ד. האמור לעיל – שאין להסתפק בזה שהוא מתעלה לדרגא נעלית יותר, אלא צריך הוא לקחת עמו את כל ענייני עבודתו שבעבר – מודגש גם בכללות העניין של יציאת מצרים:

תכלית הכוונה של גלות מצרים והיציאה מגלות מצרים היא – לא רק שבני ישראל עצמם יצאו מגלות מצרים [כי עניין זה היה גם קודם הירידה לגלות מצרים, ובשביל זה לא הייתה צריכה להיות כללות ירידת הגלות], אלא כדי שבני ישראל יבררו ויעלו את כל ניצוצות הקדושה שבארץ מצרים, שזהו כללות העניין ד"ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול"¹⁰, היינו, לקחת עמהם בגאולתם את כל העניינים שהיו שייכים לעבודתם בעבר – ניצוצות הקדושה שבארץ מצרים¹¹.

ולכן, היציאה מגלות מצרים הייתה לא רק "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו¹²", כלל העם בשלימותו, אלא גם "יצאו ברכוש גדול" על ידי זה ש"וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות"¹³, הן העניינים הפנימיים והן העניינים המקיפים, ובאופן ד"וינצלו את מצרים"¹⁴ – היינו, שביררו והעלו את כל ניצוצות הקדושה שהיו במצרים, כללות עבודתם בעבר.

דהנה, מובן בפשטות שכאשר יעקב ובניו ירדו למצרים, הביאו עמהם גם את רכושם הפרטי, ואם כן, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים היה להם רכוש פרטי שלהם, ואף על פי כן, כאשר יצאו ממצרים היו צריכים לקחת עמהם "כלי כסף וכלי זהב ושמלות" של מצרים, ובנוסף לביזת מצרים הייתה גם ביזת הים בריבוי גדול.

ועל דרך זה מובן בנוגע לגאולה מגלות זה האחרון – שלא זו בלבד שכל בני ישראל יצאו מהגלות, אלא היציאה מהגלות תהיה באופן ד"כספם וזהבם אתם"¹⁵, היינו, שבני ישראל מבררים ומעלים עמהם בגאולתם את כל ניצוצות הקדושה שבענייני העולם (כללות העבודה הקודמת), על ידי זה שעושים מענייני העולם כלים לענייני אלוקות.

ה. וזוהי ההוראה מכללות העניין של פרשת החודש:

גם כאשר עבודתו של יהודי היא באופן ד"החודש הזה לכם", היינו, שעבודתו היא באופן של גאולה לגבי כללות העבודה הקודמת, כי זוהי עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה – אינו יכול להסתפק בזה שהוא נמצא במעמד ומצב של גאולה (בנוגע לעבודתו מכאן ולהבא), אלא עליו לפעול את החידוש של הגאולה גם בנוגע לכללות עבודתו בעבר.

ו.  ההוראה מהאמור בנוגע לפועל – באותיות פשוטות:

כאשר שואלים מישהו – האם למדת היום את השיעורים של "חת"ת"?! עונה הוא – שעדיין לא למד "חת"ת", כי היה עסוק באמירת תהילים של שבת מברכים. וכאשר שואלים אותו – ואמירת התהילים סיימת כבר?! עונה הוא – שעדיין לא "הסתדר" ("ער האט ניט איספראוועט") עם אמירת כל התהילים!

וכאשר שואלים אותו – ומה בקשר ללימוד שיעורי "חת"ת" של אתמול, הרי אתמול לא היו צריכים לומר את כל התהילים?! – מתברר שגם אתמול לא למד את השיעורים ד"חת"ת"!

אמנם כל ישראל בחזקת כשרות הם¹⁶, אבל זה כאשר מדברים אודות לימוד זכות על ישראל, שאז צריכים לומר שאונס רחמנא פטריה¹⁷ וכו'; ואילו בנוגע לפועל – כנראה שנמצאים כאן אחדים (ואולי מניין שלם) שעדיין לא למדו שיעורי "חת"ת" של יום השבת, וגם לא למדו שיעורי "חת"ת" של ערב שבת!

ולכן מדברים עתה אודות עניין זה – כדי שמכאן ולהבא יקפידו על לימוד שיעורי "חת"ת"!

ולא רק מכאן ולהבא, אלא גם להשלים את ענייני העבר (כנ"ל בארוכה) – ללמוד את שיעורי "חת"ת" של ערב שבת, וכיוצא בזה. 

(משיחת שבת פרשת ויקהל פקודי, פרשת החודש, ה'תשמ"ב)

__________________________

1)    שמות יב,ב.

2)    מסכת מגילה, דף כ"ו, עמוד א', רש"י ד"ה אבל מכרו תורה. ועוד.

3)    שמות ל,טו.

4)    שקלים פרק ב הלכה ג.

5)    מסכת אבות פרק ב משנה ד.

6)    דברים כה,יז.

7)    בראשית רבה ל,ח.

8)    שמות י"ט,ה. רש"י ממכילתא שבת פז.

9)    יומא פו,ב.

10)  בראשית טו,יד.

11)  ראה כנפי יונה ח"ג סנ"ו. הובא במגלה עמוקות אופן נח. תורה אור בא ס, ג. ובכ"מ.

12)  שמות י,ט.

13)  שמות יב,לה.

14)  שמות יב,לו.

15)  ישעיהו ס,ט.

16)  קידושין עו. רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יט הלכה יז.

17)  נדרים כז,ב. בבא קמא כח,ב. עבודה זרה נד,א.

סיכום:

פרשת החודש מורה על חידוש בעבודת ה'. כלומר, מלבד מה שתמיד צריך להיות "מעלין בקודש" בעבודת ה', ישנו עניין של חידוש בעבודת ה' – הוספה ועליה שלא בערך כלל.

פרשת החודש באה בהמשך לפרשיות שקלים זכור ופרה. מכאן למדים שגם כאשר ישנה התחדשות בעבודת ה', מגיעה היא כהמשך לעבודת ה' הקודמת וקשורה אליה.

צריך ביאור:

מדוע מקשרים את עבודת ה' הנמוכה שהייתה קודם לכן עם העבודה ה"חדשה" הנעלית ממנה?

הביאור בזה:

התועלת היא בשניים:

א) כאשר בא לידי ניסיון שכבר נתנסה ועמד בו בעבר, הנה, כשזוכר שגם קודם שהתעלה ו"חידש" את עבודתו עמד בניסיון זה, הרי זה מוסיף בכוחו עתה לעמוד בו.

ב) יש לפעול גם על מעשי העבר. כאשר מוסיף בעבודתו ו"מחדש" אותה, מרומם הוא גם את העובדה אשר עבד עד עתה, כמו שמצינו בתשובה ש"זדונות נעשות לו כזכויות".

זוהי ההוראה מפרשת "החודש":

יש "לחדש" את עבודת ה' – הוספה שלא בערך, אך לא רק מכאן ולהבא, אלא גם להעלות ולרומם את כל עבודתו בעבר.

ובאותיות פשוטות: מי שעד עתה לא הקפיד על לימוד שעיורי חת"ת, הנה מכאן ולהבא יקפיד על כך, וכן גם ישלים שיעורים שחיסר בעבר.