נושאים נוספים
	מנורה של אש
	הפצת המעיינות בהתלהבות, כמו הלכות השולחן ערוך!
	חברי ה"מזכירות" – אנשי קשר עם הרבי
	צדקה בלילה
	"מהשגת גבול לא תיבנה חב"ד"
	פרשת תרומה
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

יום שישי, ג' אדר ראשון

לקראת השעה 13:00 הגיע קהל רב שמנה אלפי אנשים נשים וטף, והתאסף מול 770 משם יצא מסע הלוויה של מרת פעסיא לאה לאפיין הי"ד שנרצחה על קידוש ה'. הלוויה נמשכה עד לביתה של המנוחה בלפרץ עוו. הכבישים הסמוכים נסגרו לתנועה, כולל שדרת איסטערן פארקווי. צוותי טלוויזיה וכן עיתונאים הגיעו לסקר את האירוע, והוא הועבר בשידור ישיר לחלק מרשתות הטלוויזיה המקומית. המארגנים ביקשו מהקהל להשתדל ככל האפשר לשמור על הסדר והשלום כדי שלא לגרום ח״ו להיפך הכבוד.

הרב יהושע העכט דיבר בקצרה אודות הנפטרת, באמרו שמכיוון שעל פי הלכה אסור להספיד בערב שבת אחר חצות, הרי זהו הכבוד היותר גדול לנפטרת על-פי מאמר רז"ל שבע״ש סימן יפה כו'. אחריו דיבר אחיו הרב שלום בער ברגש ובכאב על האסון שאירע. התעוררות והתרגשות רבה ניכרת בקהל.

לקראת השעה שתים הגיע הארון, ונודע שתוך דקות ספורות יצא הרבי ללוויה.

בשעה שתים לערך יצא הרבי, מלווה במזכיריו, ממלמל בפיו ופניו הקדושות היו מאוימות. הרבי הביט על הרכב בשדרת איסטערן פארקווי.

משם פנה לקינגסטון והמשיך לצעוד עד לבניין 'הכנסת אורחים'. לפני שהגיע לשלט ״משיח איז אן דע ווי" [משיח בדרך] הגביה את ראשו והביט בו, אחר נעמד תחתיו, נעצר, והמתין כעשר דקות עד שכל הקהל חלף על פניו. אח״כ חזר הרבי ל-770, כשהוא צועד בשביל הצר שליד חומת העץ המקיפה את שטח הבנייה. ליד מקום חניית המכונית היה מונח ספל עם מים. הרבי לקח את הספל בימינו, העבירו לשמאלו, נטל שלושה פעמים לסירוגין ושמט את הספל לצידו על גבי הכסא, הביט על המזוזה ונכנס לחדרו הק' בשעה 14:20 לערך.

בשעה 15:15 בדיוק יצא הרבי לתפילת מנחה. בצאתו מחדרו הק' נתן את הסידור לחתן ובירכו, וכן נתן לו מטבעות לצדקה. ביציאתו מגן עדן התחתון המשיך לחלק מטבעות לצדקה לילדים שעמדו שם. גם למטה חילק מטבעות לילדים, ולכמה שאל אם הם לפני בר מצוה. כן הניח מטבעות בקופות צדקה בדרך למקומו. בעלותו לבימת התפילה לא עודד את השירה.

לקבלת שבת נכנס הרבי כמה דקות לפני השעה שש. ב'לכה דודי' ניגנו מנגינת 'בך ה' חסיתי', ובסיומו בניגון 'יחי אדמו״ר'. בסיום עודד את השירה כמה וכמה פעמים בחוזק רב שהביע דרישה לשמחה רבה ועצומה.

שבת קודש פ' תרומה, ד' אדר ראשון

לתפילת שחרית נכנס הרבי בשעה 10:15. הש״ץ ניגן 'שיבנה ביהמ״ק', והרבי עודד את השירה בסמנו לחזור שוב ושוב על הניגון. 'האדרת והאמונה' ניגנו בניגון המארש הצרפתי, גם כאן עודד הרבי בחוזקה בעיקר בסיום. ב'ממקומך' ניגן הש״ץ בניגון 'זשעבינער הארץ' וכשהגיע לסיום הניגון בקטע התנועה העליזה עודד הרבי כמה פעמים בעוז.

ב'הוא אלקינו' עודד בחוזק וסימן לחזור על הניגון שוב.

לאחר סיום שיעור התהלים היומי ניגן החזן את הפסוק האחרון 'הושיעה את עמך' בניגון הידוע, הרבי עודד את השירה למשך זמן.

הרבי נכנס להתוועדות ב-13:40. התיישב, בירך על היין וטעם מהמזונות. ניגנו 'עס קומט שוין די גאולה', באמצע השירה נתן הרבי לילד שארף פרוסת עוגה. לאחר זמן מה החל לעודד בחוזק רב לעבר קבוצות האורחים שהגיעו לשבת תוך שהוא עונה 'לחיים' לכל הכיוונים.

בשיחה הראשונה דיבר הרבי על ענין הצדקה המודגשת בפרשת השבוע - נדבת המשכן, שהייתה גם על ידי ילדים קטנים, כפי המנהג עוד בזמן הגלות - שמרגילים את ילדי ישראל בנתינת צדקה לא רק בתור שלוחים אלא גם על ידי מתנה והם נותנים מכספם הם. וסיים בברכה ״קהל גדול ישובו הנה״.

לאחר השיחה ניגנו ״שובה ה'״ וכשהגיעו לתנועה החוזרת ללא מילים עודד הרבי וסימן לחזור כמה פעמים.

בשיחה השנייה הדגיש הרבי את עניינו של חודש אדר - 'בריא מזלי'', הזכיר גם שבגאולה העתידה יניח כל יהודי ארבע זוגות תפילין המאחדים למציאות אחת. לאחר השיחה ניגנו ״כי אלקים יושיע ציון״.

אחר כך פתח בשיחה השלישית בה דיבר בהרחבה על הנושא אותו הזכיר כמה פעמים בשיחות השבוע - שלכל יהודי צריך להיות, ויש לו, עשירות מופלגה, ולא רק שמתנדב 'לכשירחיב', אלא יש לו במזומן זהב וכסף, ואבני שוהם וכו'. כן התבטא שגשמי הברכה יהיו באופן דתגבורת והצפה המבטלת את כל ההצפות הבלתי רצויות.

לאחר השיחה ניגנו 'יחי אדמו״ר' וכשסיימו לנגן קם על רגליו א' מאנ״ש (ר' יצחק שי' ג.) ואמר שכעת כולנו תובעים ומתחננים וזועקים ובוכים ״רבש״ע גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה״ וכו'. ניכר שתביעה ובקשה זו ביטאה את הרגשת כל המסובים, ובמיוחד עתה!

הרבי הקשיב היטב לדבריו, ולאחר שהנ״ל סיים אמר הרבי בחיוך רחב: ״אויב עס איז דא א רב, זאל ער מכריז זיין אז אין שבת טאר מען ניט ויינען״ [באם יש כאן רב, שיכריז שבשבת אסור לבכות]. לאחר שהות קצרה אמר: ״פון אלע מסובים איז ניטא קיין איין רב?״ [מכל המסובים כאן, אין ולו רב אחד?], ושוב אמר: ״קלייבט אויס א רב, נו?״ [תבחרו רב, נו!]. כעבור התמהמהות קלה קם הרב מארלאוו והכריז כהוראת הרבי שבשבת אסור לבכות.

מאחר וההכרזה הייתה בשקט אמר הרבי : ״אויב ער וועט זאגן העכער, וועל איך אויך קענען הערן״ [באם הוא יכריז בקול, אוכל גם אני לשמוע]. הנ״ל הכריז שוב בקול, והרבי ענה לו בקול: ״ברכה והצלחה״, ומיד התחיל לנגן את ניגון ההקפות לאביו הרלוי״צ ז״ל!..

ברגעים אלו היה הקהל נרגש ביותר ומופתע מהתייחסות הרבי, הדיבורים והניגון...

במהלך השירה עודד הרבי בחוזק רב, בפרט כשהגיעו לתנועה הידועה עליה סימן לחזור 11 פעמים, גם אחר-כך המשיך לעודד בחזקה. בשיחה הרביעית עורר הרבי על כך שצריכים להרבות בשמחה בחודש אדר בפועל ממש, שזה פורץ את כל הגדרים. הזכיר בקשר למאורע שנהרגה אשה ל״ע על קידוש השם ״שזכותה תעמוד לנו ולה״, שתקום עם הצדיקים שקמים ראשונים לתחיית המתים, ושזה יהיה המקרה האחרון לעניינים אלו ובכלל. לאחר השיחה ניגנו ניגון שמחה והרבי עודד בחוזק, אחר סימן לש״ץ לנגן 'שיבנה' ועודד בב' ידיו הק' במהירות רבה שוב ושוב.

בשיחה החמישית הזכיר הרבי שוב את ההוראה שצריך לשמוח בפשטות ולהשפיע בזה על כל סביבתו, וסיים בנוגע לחלוקת המשקה. הפעם היה מספר לוקחי המשקה קטן יחסית - ששה בקבוקים. לאחר סיום החלוקה החל הרבי לנגן זו הפעם השנייה בהתוועדות זו - ניגון ההקפות לאביו ז״ל!

אחר-כך הזכיר הרבי על דבר אמירת ברכה אחרונה.

בתפילת מנחה, בעת חזרת הש״ץ עמד אחד האורחים מצרפת על ספסל מול הרבי ונופף לו בידו לשלום. הרבי החזיר לו בתנועת שלום. בצאתו עודד הרבי את השירה בניגון 'ויהי בימי אחשורוש' (ניגון זה מושר רבות בימים האחרונים).

לתפילת מעריב נכנס הרבי בשעה 18:05. בכניסתו עודד את השירה וכן הביט על השעון, וביציאתו אף בירך נוסעים.

יום ראשון, ה' אדר ראשון

לתפילת מנחה שהתקיימה כרגיל לאחרונה בימי ראשון בגן עדן התחתון יצא הרבי בסביבות השעה שתיים, דקות ספורות אחר התפילה יצא הרבי לחלוקת הדולרים. למרות הקור העז ששרר באותה שעה בחוץ ניתן היה להבחין בקהל הרב ומגוון שהגיע לקבל את ברכתו של הרבי. החלוקה ארכה הפעם למעלה משלוש שעות, והסתיימה ב-17:25.

תפילת מעריב התקיימה בזאל הקטן בשעה 18:10. לאחר שיצא הרבי מהזאל בסיום התפילה, פנה מיד וסב על עקבותיו, עודד את השירה - דבר שגרם להתרגשות מרובה וכוננות מסוימת - אך מיד פנה ויצא לחדרו.

יום שני, ו' אדר ראשון

למקווה נסע הרבי בשעה 13:40 לערך. חילק מטבעות צדקה למזכירים ולעומדים שם.

בשעה 14:45 נסע הרבי לאהל, וחזר ב-18:10 לערך. כעבור דקות מספר ירד לבית המדרש לתפילות מנחה ומעריב. בסיום השיחה סימן שיאמר שיחה.

השיחה ארכה כרבע שעה, במהלכה התייחס לחקירה האם בשנת העיבור חל ז' אדר באדר ראשון או באדר שני. כן ביאר את ההוראה ד״ואתה תצוה״ שזה קאי על גילוי העצם של כל יהודי. בהמשך הזכיר את העניין שמשה שימש בחלוק לבן לכמה דעות.

לאחר אמירת השיחה, ירד הרבי למקום חלוקת הדולרים ושם המשיך לדבר - מיד הובא המיקרופון - ואמר שיום זה הוא יום הילולא של ה'מנהל פועל' של תומכי תמימים (הרש״ג ז״ל) ושמו ״שמריהו״ מורה על שמירה על כל עניני עבודתו בימי חייו, ו״זרעו בחיים״ - תלמידי תו״ת וכו'.

לאחר סיום השיחה החל הרבי לחלק שני שטרות של דולר לכאו״א.

יום שלישי, ז' אדר ראשון

לאהל נסע הרבי בשעה 14:15 וחזר ב-17:30. כעבור דקות מספר נכנס לתפילות מנחה וערבית. בסיום תפילת ערבית הסתובב הרבי לעבר הסטענדער כסימן לשיחה.

השיחה נסבה אודות מעלת השביעי - משה רבינו ״כל השביעין חביבין״ ובעבודת האדם. לאחר השיחה חילק הרבי דולר אחד לכאו״א. בסיום הניח ב' שטרות בתוך סידורו, ויצא תוך כדי עידוד השירה בחוזק רב.

יום רביעי, ח' אדר ראשון

לפני תפילת מנחה, שהתקיימה היום (לראשונה השבוע - במועדה הקבוע) ב-15:15, נתן הרבי את הסידור לחתן, והמשיך לחלק מטבעות לצדקה לאורך הדרך בבית המדרש למטה עד הגיעו למקומו.

לאחר התפילה יצא הרבי ובירך נוסעים לדרכם.

קהל גדול במיוחד נכח גם הלילה בתפילת מעריב, אך הפעם לא הייתה שיחה. בסיום התפילה סימן הרבי באצבעו לאות על חלוקת דולרים. הרבי חילק שטר אחד לכאו״א מהעוברים.

ביציאתו העיף מבט לשמאלו, עודד את השירה לעבר העומדים שם באופן מיוחד.

יום חמישי, ט' אדר ראשון

למקווה נסע הרבי בשעה שתים לערך, ולאהל יצא ב-15:40. לפני צאתו לאהל (כשהוא לבוש במעיל) נתן הרבי את הסידור לחתן, בירכו ונתן לו מטבע לצדקה. גם בחוץ חילק מטבעות למזכירים ולצלם שנכח שם. לפני שנכנס לרכב פנה לפתע וסימן לעומדים בקרבת מקום שיתקרבו, חילק אף להם מטבעות לצדקה.

ב-18:30 לערך חזר מהאהל, כעבור דקות מספר יצא לבית המדרש לתפילות מנחה ומעריב. בכניסתו לבית המדרש, שלא כרגיל, לא עודד כלל את השירה. לאחר תפילת מעריב הסתובב הרבי לעבר המיקרופון, ומיד הוכן הסטענדער המיוחד לאמירת שיחה. השיחה ארכה קרוב לעשר דקות, הדברים נאמרו מתוך התרגשות ומרירות, נימת הדברים הייתה עזה, הסטענדער של הרבי אף הזדעזע בשעת מעשה.

תוכן השיחה היה אודות המאורע של ״קידוש השם״ [- היום קמו בני משפחת לאפיין מה'שבעה'] - בשל עיכוב הגאולה בפשטות! הרבי אמר שהיה זה קידוש ה' על ידי אם צעירה לילדים קטנים, ש"עוד יתגעגעו לאמם במשך כמה וכמה שנים, לאריכות ימים ושנים טובות – באם יתעכב, ח"ו, הענין ד"הקיצו ורננו שוכני עפר", ועד שהם עוד יספרו לילדים שלהם גם-כן – אודות געגועיהם לאמם, אודות מעלותיה, ואיך שלאחר-מכן היה אצלה הענין דקידוש השם ברבים – שאזי השאלה האמורה היא ביתר שאת וביתר עוז!...".

בהמשך התבטא ש"עובר עוד יום ועוד יום ועוד שבוע ועוד שבוע ועוד רגע ועוד רגע... וכשאומרים "עד מתי ועד מתי" – צועקים "עד מתי", ואומרים "עד מתי", וחושבים "עד מתי" וכו' וכו' – הנה מה שיוצא בפועל הוא, שמתווסף בפועל עוד ענין של קידוש השם בפשטות!!...

"נלקחה עוד נשמה יהודית, ולא עוד, אלא, שהיא נלקחה מילדיה, שבנוגע לאמא, הרי מסירת נפש זו – שהיא מפקירה את ילדיה, והיא מוסרת את חינוכם לאחרים – היא מסירת-נפש גדולה יותר מהמסירת-נפש שלה בעצמה –  מסירת-נפש למעלה ממסירת-נפש!!!".

בהמשך אמר הרבי בכאב: "מה יצא מזה שנאמר עוד טענה ושוב טענה, (נאך א מאל א טענה און ווידער א מאל א טענה), ועד שכבר לא יודעים – מה עוד אפשר לעשות: ניסו כבר באופן של שמחה; ניסו כבר באופן של שמחה דשישים יום רצופים של אדר, ו"בריא מזלי", וכו' וכו'; ניסו כבר בכל האופנים – ועדיין לא בא!... עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות!!!״.

הקהל הנסער היה אפוף רגשי כאב וציפייה עזה לגאולה. אחר החלוקה ניגש הרבי למקום החלוקה וחילק לכאו״א מהנוכחים שלושה שטרות של דולר לצדקה.

לקראת סיום החלוקה הגיע ר' חיים דוד לאפיין, בעלה של מרת פעסיא לאה הי״ד, עם בנו. הרבי נתן לו שלושה דולרים נוספים, באמרו: ״ברכה והצלחה, פאר עליית הנשמה״.

בצאתו מבית המדרש לא עודד את השירה. מיד אחר-כך הושמעה הקלטה מהשיחה שנאמרה זה עתה. הקהל האזין שוב ושוב למילים הנוקבות וחודרות הלב של הרבי.