נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת מקץ | יש קץ לגָלות!
	תפקידו של רבי
	לזכור את כל שמונת נרות כבר ביום הראשון
	מקץ – קץ הגלות!
	להאזין לנרות החנוכה
	פרשת מקץ
	"הרבי אמירתו אמירה וברכתו ברכה"
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע משתמשים בחנוכה במנורה בעלת שמונה קנים? הרי ברוב הימים נותרים קנים חשוכים שאינם מאירים?! * כבר בעת הדלקת נר אחד יש לזכור כי התכלית היא – הדלקת שמונה נרות * "איני מבקש אלא לפי כוחן" ולפיכך בתחילה מניח על פתח ביתו נר אחד בלבד, אך כבר אז יש לדעת כי עליו להתקדם ולהאיר את החושך שבחוץ בשמונה נרות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. העניין העיקרי של ימי חנוכה הוא – הדלקת נר חנוכה.

דהנה, הדבר הראשון שעושים בימי חנוכה בפרהסיא, בבית הכנסת, "ברוב עם" (שזהו עניינו של בית הכנסת) – הרי זה הדלקת נר חנוכה (ואילו אמירת "הלל" היא רק למחרת כו').

ואף על פי שקודם הדלקת נר חנוכה מברכים ברכת המצווה – "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה",

[וכמבואר בכמה מקומות שבכל מצווה ישנם שלושת העניינים של מחשבה דיבור ומעשה: קיום המצווה במעשה בפועל – בחינת המעשה שבמצווה, ברכת המצווה – בחינת הדיבור שבמצווה, וכוונת המצווה – בחינת המחשבה שבמצווה.

ואף על פי שהמעשה הוא העיקר, וישנו חילוק מן הקצה אל הקצה בין מעשה המצווה וכוונת המצווה, היינו, שכאשר מקיים את המצווה במעשה בפועל ללא כוונה, יצא ידי חובת קיום המצווה, מה שאין כן אם כיוון את כל הכוונות ולא קיים את המצווה בפועל, לא יצא ידי חובת קיום המצווה – אף על פי כן, כדי שקיום המצווה יהיה בתכלית השלימות צריך להיות גם העניין של כוונת המצווה, וכמבואר בתניא¹ ש"תפלה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף בלי נשמה", ועל דרך זה מובן בנוגע לכל המצוות],

הרי כללות העניין של ברכת המצווה עניינו – הקדמה והכנה למעשה המצווה בפועל, ולכן, ברכת המצווה חייבת להיות בסמיכות ממש למעשה המצווה, זאת אומרת שברכת המצווה היא חלק ממעשה המצווה.

דהנה, כוונת ומחשבת המצווה אינה מוכרחת להיות רק בעת קיום המעשה, כי יכול לחשוב ולכוון את הכוונות שבמצווה ללא כל קשר עם המעשה בפועל. אבל ברכת המצווה יכולה להיות רק כאשר יודעים בוודאות ובאופן ברור שתיכף לאחרי זה יקיים את המצווה במעשה בפועל (ובלאו הכי הרי זה ספק ברכות, ברכה לבטלה כו').

ומזה מובן שהדבר הראשון שעושים בימי חנוכה הוא – הדלקת נר חנוכה, כי גם ברכת המצווה צריכה להיות בסמיכות ובקשר עם המעשה של הדלקת הנרות.

ב. והנה, בנוגע לכללות עניין נר חנוכה – ישנה הוראה פשוטה ביותר, אלא שמסיבות שונות ומשונות לא שמים לב על הוראה זו.

דהנה, כאשר מדברים אודות ההוראות הנלמדות מנרות חנוכה – מדברים אודות העניין של "מעלין בקודש", היינו, שעבודת האדם ב"נר מצווה ותורה אור" צריכה להיות באופן של מוסיף והולך ואור כו' – אבל אין מדברים אודות הוראה פשוטה ביותר שיכולים ללמוד מכללות העניין של הדלקת נרות חנוכה.

והוראה זו (דלקמן) נלמדת מעניין פשוט ביותר, המובן ונראה בגלוי לכל אחד ואחת מישראל, מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימך", ויתירה מזו: אפילו אינו יהודי רואה בגלוי את העניין שממנו יכולים ללמוד הוראה זו, כדלקמן.

ג. והעניין הוא:

מנהג ישראל להדליק נרות חנוכה במנורה שיש בה שמונה נרות, היינו, גם ביום הראשון של חנוכה, כאשר מדליקים נר אחד בלבד, מדליקים נר זה במנורת החנוכה שיש בה שמונה נרות, אלא שמדליקים נר אחד בלבד.

וביום השני של חנוכה מדליקים נר נוסף במנורת החנוכה (ושאר הששה נרות אינם דולקים), וכן הלאה, עד שמגיעים ליום השמיני של חנוכה, "זאת חנוכה",

[כמבואר בדרושי חסידות גודל העילוי של "זאת חנוכה". ומובן גם בפשטות – שהרי קריאת התורה של "זאת חנוכה" היא בריבוי מופלג ביחס לקריאת התורה בשאר ימי חנוכה],

שביום זה מדליקים את כל שמונת הנרות של מנורת החנוכה, היינו, שכל שמונת הנרות דולקים ומאירים על פתח ביתו מבחוץ, ועל ידי זה נפעל כללות העניין "דכליא ריגלא דתרמודאי".

ולכאורה אינו מובן: מאחר שביום הראשון מדליקים נר אחד בלבד – מדוע מדליקים אותו במנורה שיש בה שמונה נרות, כאשר שאר שבעת הנרות אינם דולקים ומאירים, ועל דרך זה בנוגע לשאר הימים שבהם לא מדליקים את כל שמונת הנרות שבמנורת החנוכה – מדוע מדליקים זאת במנורה שיש בה שמונה נרות, באופן שחלק מהנרות אינם דולקים ומאירים?!

והביאור בזה:

כאשר מדליק ביום הראשון נר אחד בלבד, ומקיים על ידי זה מצוות הדלקת נר חנוכה באופן של מהדרין מן המהדרין – הרי כבר עתה יודע הוא שאינו יכול להסתפק באופן עבודה זו, אלא תיכף למחרת עליו להעלות בקודש ולהדליק נר נוסף.

ולכן, גם בימים שאין מדליקים עדיין את כל שמונת נרות החנוכה, מדליקים את הנרות במנורה שיש בה שמונה נרות – כדי להדגיש שיודעים כבר עתה שביום שלאחרי זה יצטרכו להדליק נר נוסף עד שמגיעים לתכלית השלימות – הדלקת כל שמונת הנרות שבמנורת החנוכה.

ד. ההוראה מזה בעבודת האדם:

כאשר יהודי נמצא בתחילת עבודתו, אינו יכול להתעסק תיכף ומיד בכל העניינים בתכלית השלימות כו' – אבל אף על פי כן, גם כאשר מתחיל בעניין אחד, עליו לדעת שישנם עוד ריבוי עניינים, והוא יודע כבר עתה שיצטרך להוסיף בעבודתו ולהעלות בקודש וכו'.

זאת אומרת: אף על פי שכל המצוות (וכל ענייני עבודת ה') נקודתם שווה – "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", קיום רצון העליון, "אני נבראתי לשמש את קוני", ולמעלה מזה: רעווא דכל רעווין, ביטול לבעל הרצון כו' – אף על פי כן, אינו יכול להתעסק בכל העניינים  בבת אחת כו'. אבל לאידך – גם כאשר עוסק בעניין אחד, הרי הוא יודע שאינו יכול להסתפק בזה, אלא יצטרך אחר כך להתעסק בשאר ענייני העבודה, ולהוסיף בעבודתו כו'.

ולדוגמא:

בימי החנוכה צריכה להיות עיקר העבודה בנוגע לענייני חנוכה כו', אבל לאידך – גם בימי החנוכה הרי הוא יודע שבפורים תהיה עיקר עבודתו בנוגע לענייני פורים – בבוא הזמן.

דהנה, בימי החנוכה צריכים ללמוד דרושי חסידות המבארים ומדברים אודות ענייני חנוכה, וכמאמר רז"ל "כל העוסק בתורת עולה כו'", ובענייננו – לימוד פנימיות התורה (דרושי חנוכה בימי חנוכה) היא העולה לה' כו'.

וכאשר לומדים את הספר "שערי אורה" לאדמו"ר האמצעי (ששם ישנו "שער החנוכה"), הנה בעת לימוד הקדמת הספר לומדים כבר גם אודות כללות העניין של פורים. זאת אומרת: אף על פי שהעבודה של ענייני פורים בנוגע למעשה בפועל שייכת רק בימי הפורים (ולא בימי החנוכה), אף על פי כן, גם כאשר נמצאים בימי החנוכה יודעים כבר שבבוא חג הפורים יצטרכו להתעסק בענייני העבודה השייכים לפורים, ויתירה מזו: בימי החנוכה לומדים כבר אודות ענייני פורים (כי בהקדמת "שערי אורה" מבואר גם כללות העניין של פורים).

ומובן שהלימוד (של ענייני פורים וחנוכה) הוא על מנת לעשות כו' – אלא שהמעשה בפועל יהיה לאחר זמן, בבוא ימי הפורים.

[דוגמא לדבר – בנגלה שבתורה:

בספר "יד החזקה" לרמב"ם נתבארו הלכות פורים וחנוכה ביחד, תחת הכותרת "הלכות מגילה וחנוכה". ויתירה מזו: מניין הפרקים של הלכות חנוכה אינו מתחיל מהפרק הראשון, אלא הוא בהמשך להלכות מגילה – ולכן, התחלת הלכות חנוכה היא בפרק השלישי (אף על פי שלכאורה היה הרמב"ם צריך לכתוב הלכות מגילה לחוד, והלכות חנוכה לחוד).

וזאת – למרות שספר "יד החזקה" נכתב באופן שהעניינים של פנימיות התורה, "יין" שבתורה, אינם בגלוי כו' – כמבואר בכמה מקומות (על יסוד המבואר בכתבי האר"י ז"ל) אודות החילוק שבין הרמב"ם והרמב"ן כו'²].

ה. וזוהי ההוראה הנלמדת מנרות חנוכה:

כאשר נמצאים בחושך הגלות, "משתשקע החמה" – הרי כללות העבודה היא להאיר על פתח ביתו מבחוץ, עד דכליא ריגלא דתרמודאי.

וסדר העבודה בזה – שביום הראשון מדליקים רק נר אחד. ביכולתו אומנם להכין את השמן והפתילות שבכל נרות המנורה, אבל אינו יכול להדליק אלא נר אחד בלבד, כי הלכה כבית הלל שביום הראשון מדליק נר אחד וביום השמיני שמונה נרות, "כנגד ימים היוצאין", ואם ידליק ביום הראשון יותר מנר אחד, הרי יגרום "בלבול" במספר ה"ימים היוצאין" כו'.

אבל לאידך – הדלקת נר אחד זה הוא במנורה שיש בה שמונה נרות, היינו, שכבר ביום הראשון מראים לו שישנם שבעה נרות נוספים שתפקידו להדליקם – במשך הזמן, בימים שלאחרי זה.

דהנה, לא ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו דבר אחד לבטלה, ובפרט על פי תורת הבעל שם טוב שבכל דבר שיהודי רואה ושומע ישנה הוראה בעבודתו לקונו. ואם כן, מאחר שרואה שיש לפניו מנורה בת שבעה נרות, הנה גם כאשר אומרים לו שעתה עליו להדליק נר אחד בלבד, הרי הוא יודע כבר שאינו יכול להסתפק בהדלקת נר אחד, אלא סוף כל סוף יצטרך להדליק את כל שמונת הנרות.

זאת אומרת: כללות העבודה של הדלקת כל שמונת נרות המנורה כדי להאיר בחוץ – הרי זו עבודה השייכת אליו, וכמודגש בזה שהדלקת הנרות צריכה להיות על פתח ביתו (בית שלו) מבחוץ. אבל היות ש"איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כוחן", לכן סדר העבודה הוא באופן שביום הראשון מדליק נר אחד בלבד. ואף על פי כן, כבר ביום הראשון יודע הוא שצריך להעלות בקודש, ולמחר יידרש ממנו להדליק נר נוסף כו'.

ויתירה מזו: הדלקת הנרות של היום השני של חנוכה (כ"ו כסלו) צריכה להיות קודם צאת הכוכבים, היינו, בזמן השייך עדיין (בנוגע לכמה דינים) ליום הראשון של חנוכה (כ"ה כסלו). זאת אומרת, טרם סיום היום הראשון של חנוכה הרי הוא כבר מוסיף בעבודתו ומדליק נר נוסף.

(משיחת שבת פרשת מקץ, שבת חנוכה, א' דר"ח טבת ה'תשמ"ב.

תורת מנחם התוועדויות ח"ב עמ' 610 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

____________________________

1)    פרק לח.

2)    ראה ספר השיחות קיץ ה'ת"ש עמ' 41 ובמראי מקומות שנסמנו בהערה 27.

סיכום:

עניינו העיקרי של חנוכה הוא – הדלקת נרות חנוכה.

מנהג ישראל להדליק את נרות החנוכה במנורה בעלת שמונה קנים. נמצא, כי במשך שבעה ימים יש במנורה קנים שאינם מאירים, שהרי רק ביום השמיני מדליקים את כל שמונת הנרות.

לכאורה אינו מובן: מדוע מדליקים נרות באופן בו במשך רוב הימים חלק מהקנים אינם מאירים?

ההסבר לכך הוא: בעת הדלקת הנר הראשון יש לזכור כי אין להסתפק בהדלקת נר אחד, בהמשך יש להתקדם ולהדליק שני נרות ואחר כך שלושה עד שיבואו לשלימות – הדלקת שמונה נרות. זוהי הסיבה שמשתמשים במנורה בעלת שמונה קנים במשך כל ימי החנוכה, בכך מכריזים שאין מסתפקים במספר הנרות שהודלק אלא מעוניינים להתקדם ולהגיע לשלימות – שמונה נרות.

ההוראה מכך בעבודת ה':

כשנמצאים בתחילת העבודה ועדיין אין אפשרות לעסוק בכל העניינים בשלימות, וממילא, עוסקים בעניין אחד – יש לזכור כי בכך לא די. גם בעת שניתן לעסוק בעניין אחד בלבד, יש לדעת שישנם עניינים נוספים בעבודת ה' וכי במשך הזמן יש להתקדם ולעסוק גם בהם.

כשנמצאים בחושך הגלות, "משתשקע החמה", יש להאיר את החושך ולהפיץ אור, "מצווה להדליקה בפתח ביתו מבחוץ". כיון ש"איני מבקש אלא לפי כוחן", הסדר הוא שבתחילה מדליקים נר אחד בלבד, אך כבר אז יש לזכור ולדעת כי בנר אחד לא די אלא יש להאיר את החושך עוד ועוד – אחרי שמאירים את חשכת הגלות בנר אחד יש להתקדם ולהאיר את החושך בשני נרות, עד שמגיעים לתכלית השלימות – הארת החושך בהדלקת שמונה נרות.