השמועות בתל-אביב עברו מפה לאוזן ונהפכו במהירות לשיחת היום. ראש העירייה, מאיר דיזנגוף, לקה במחלה קשה. לטענת יודעי דבר, הרופאים נואשו מלהביא מזור למחלתו.
זה היה בשנת תרצ"ו (1936). הארץ הייתה נתונה לשלטון הבריטי, והעיר תל-אביב עדיין הייתה קריה צנועה. היעדרותו של ראש העיר מאירועים מרכזיים והיעלמותו מהנוף הציבורי חשפו במהרה את מצבו הבריאותי הרעוע.
ראש העיר דיזנגוף טיפח את העיר בנאמנות, היטה אוזנו לצורכי התושבים, ואף דאג לשוות לעיר החדשה צביון יהודי. לפיכך מנע פתיחת חנויות בשבת קודש, וקרא לציבור לשמר את ערכי היהדות בפרהסיה הציבורית.
באותה עת התמודדו תושבי תל-אביב עם התנכלויות גוברות והולכות משכניהם הערבים, תושבי יפו. הללו יזמו מעשי אלימות רבים, נטפלו ליהודים בהצקות והטרדות, והטילו אימה ופחד ברחובות.
דיזנגוף החליט לנקוט יד קשה כלפי הפורעים. הוא תבע את התערבות המשטרה הבריטית, ודרש שתעניק הגנה לתושבים היהודים מפני תוקפיהם. עם זה ידע כי אין להסתמך על הכוחות הבריטיים, והחל לטפח קבוצות הגנה עצמאיות, שבהן השתתפו צעירים יהודים חסונים. הללו אומנו להשיב מלחמה שערה ולהגיב בנחישות על כל מעשה התגרות ופורענות.
דיזנגוף הפעיל את אנשיו בחשאי, ואט-אט הצליח ליצור הרתעה של ממש בקרב התוקפים הערבים. היהודים האמיצים הצליחו פעם אחר פעם להדוף תוקפים וללמדם לקח בלתי-נשכח, ומעשי הפשיעה פחתו והלכו.
שמעו של ראש העיר החל להתהלך בקרב תושבי יפו. הללו התיזו את שמו של מאיר דיזנגוף בשנאה. עתה, עם היוודע דבר מחלתו, התפרצה שמחה לאיד בקרבם. הם לא הסתירו את אושרם מכך שסופו של ראש העיר קרב. הגדיל לעשות העיתון הערבי 'אדיפע', שהתריס בכותרת העמוד הראשון: "מאיר דיזנגוף בא בשערי המוות".
ואכן, זה לא היה דמיון מפותח, אלא תיאור נאמן של המציאות. ראש העיר שכב במיטתו מעורפל הכרה, מתייסר במכאוביו, ורופאיו אובדי עצות.
באותה עת התגורר בעיר יהודי ושמו ר' ישעיה. באמתחתו החזיק אוצר יקר: עלי ערבה יבשים, שבהם השתמש ה'דברי חיים' מצאנז בחג הסוכות.
עלי הערבה שימשו סגולה לחולים, וסיפורי ישועות נקשרו בהם והפכו אותם למבוקשים בקרב חוג מכריו של ר' ישעיה. סודם של עלי הערבה עבר מפה לאוזן, ומיום ליום התרבו הפניות. ור' ישעיה נידב אותם בטוב ליבו, ושמח לשמוע את סיפורי ההחלמה שהצטברו.
עתה חשב, אם טובה הסגולה, מדוע לא אציע אותה גם לראש העיר החולה? הוא אזר אומץ, הלך אל ביתו של ראש העיר ועמו העלים היבשים, והציע את עזרתו בריפוי מחלתו של דיזנגוף.
כפי שהיה יכול להעריך, ההצעה לא התקבלה בהתלהבות יתרה. ואולם רעייתו של דיזנגוף פנתה אליו והביעה התעניינות בהצעתו. הלוא בעלה יליד העיר קישינב שבסרביה, שאנשיה התאפיינו באמונת חכמים תמימה. "אם לא יועיל, לא יזיק", אמרה, וביקשה לאפשר לר' ישעיה להפעיל את הסגולה שהביא.
ר' ישעיה ניגש למראשות החולה ודחק בעדינות את העלים היקרים מתחת לכרית שעליה היה מוטל ראשו. הוא יצא מן הבית ואיחל רפואה שלמה לחולה. את שלו עשה. מעתה התפקיד מסור לידי הצדיק.
יצא ר' ישעיה לרחובה של עיר, ולא היה מודע כלל לסערה שהתחוללה באותם רגעים ממש. בפעם הראשונה זה ימים רבים פקח מאיר דיזנגוף את עיניו. כל בני הבית זינקו לעברו בהשתאות. הם נדהמו למשמע הברות בוקעות מפיו. "מצבי הוטב", אמר. קולו היה חלוש, אבל ברור. השמחה הרקיעה שחקים.
בדקות הבאות הוחשו אליו הרופאים, ואלו איבחנו כי אכן חל שיפור מובהק במדדי גופו. חומו ירד, והוא החל להראות סימני חיוניות. הכרתו נעשתה צלולה מרגע לרגע, וכוחותיו חזרו אליו.
להפתעת הכול, כבר למחרת בבוקר הצליח החולה לרדת ממיטתו ולעמוד על רגליו. הוא פסע בזהירות על רצפת הבית, נתמך בבני משפחתו, ומרגע לרגע התחזק ושב להתהלך כאחד האדם.
כעבור כמה ימים ותיהום כל העיר. "ראית? שמעת? מאיר דיזנגוף יצא מביתו, וכבר צעד ברגל ללשכתו שבבית העירייה", בישרו האנשים זה לזה.
בתוך השמחה הגדולה לא נשכח מקומם של עלי הערבה. ראש העיר ומקורביו לא הסתירו את מעורבותם של העלים האלה בהחלמה הפלאית. סוד כוחן של ה'הושענות' נהפך לנושא שיחה בכל העיר.
הללו קיבלו ביטוי גם בעיתונים שפרסמו את ריפויו של ראש העיר, כנגד כל הסיכויים. אחדים ציינו את זכות התפילות שנערכו לשלומו בבתי הכנסת, והיו שסיקרו בהרחבה את סיפורם של עלי ההושענות של הצדיק מצאנז.
(על-פי 'מעשים נפלאים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
