ההפתעה שציפתה לתושבי העיירה באותו יום שישי הייתה גדולה: הבעש"ט הופיע פתאום בעיירה והודיע שישבות בה. זו הייתה עיירה שהבעש"ט נהג לשבות בה בזמנים קבועים, אבל הפעם בא אליה בהפתעה, שלא במועד הקבוע.
הפתעה שנייה נרשמה כאשר הבעש"ט חרג ממנהגו לשבות בביתו של ר' הרשל הגביר, והודיע שהפעם יישאר בבית הכנסת ויערוך בו את סעודת השבת.
הפליאה התעצמה בתום תפילת קבלת שבת. הבעש"ט בירך את הקהל בברכת "שבת שלום" לבבית, ואז פנה בבקשה: "אנא הישארו בבית הכנסת ונקרא כולנו פרקי תהילים". דממה השתררה בקהל. באין אומר ודברים שבו המתפללים למקומותיהם. במקום לפנות לבתיהם לסעודת השבת, פצח הקהל כולו בפסוקי תהילים.
רק סמוך לחצות הלילה קטע הבעש"ט את אמירת התהילים. הוא הורה לנוכחים ללכת לבתיהם ולערוך את סעודת השבת, ולאחר מכן לשוב לבית הכנסת להמשך אמירת התהילים. הוא עצמו ביקש לסעוד את סעודת השבת בבית הכנסת.
האנשים התפזרו לבתיהם בתחושת מסתורין. רבים חשו בליבם דאגה. ודאי רואה הבעש"ט קטרוג המתוח מעל ראשם, והוא מתאמץ להעביר את רוע הגזירה. אך מהי אותה גזירה? זאת לא ידע איש.
התעלומה לא נפתרה גם בשובם לבית הכנסת. הבעש"ט ביקש מהציבור להמשיך באמירת תהילים רצופה עד אור הבוקר. עם הנץ החמה החלו להתפלל שחרית. כשנסתיימה התפילה פנה הבעש"ט אל מארחו הקבוע והודיע לו: "עכשיו אלך לסעוד על שולחנך". הבשורה הביאה אל בית הגביר קהל גדול, שנלהב מהזכות להסתופף בצל הבעש"ט ולשמוע מדברי תורתו.
לאחר שקידש על היין נהרו פניו של הבעש"ט. האווירה הכבדה ששרתה עד עכשיו על הציבור – התפוגגה. הבעש"ט השמיע דברי חסידות, והציבור התעלה לעונג שבת אמיתי.
ופתאום נפתחה הדלת ועל המפתן עמד גוי מקומי. "תנו לי מעט משקה", ביקש. בעל הבית עמד לסלק את האיש מביתו, אך הבעש"ט התערב וקרא: "תן לו את מבוקשו!". הוא הורה להכניסו פנימה ולכבדו בכוס משקה חריף, ואז פנה אליו: "ספר מה קרה בלילה".
הלה תחב פרוסת חלה לפיו, להפיג את חריפות המשקה, והחל לדבר: "אתמול בלילה כינס הפריץ את כל כפריי האזור. הוא חילק לכולם כלי משחית – סכינים, חרבות, גרזינים וקלשונים – ופקד עלינו להיערך להסתערות על יהודי העיר".
הגוי לגם עוד מעט מהמשקה החריף, והמשיך: "כל הלילה עמדנו בחצרו והמתנו לפקודתו. לפנות בוקר נכנסה פתאום אל חצר האחוזה מרכבה הדורה. פריץ נכבד ירד ממנה והסתגר עם הפריץ שלנו שעה ארוכה. לאחר מכן יצא הפריץ והודיע לנו על ביטול התכנית. התפזרנו אפוא איש-איש לביתו. אפשר עוד מהמשקה?"...
בעוד האיש מערה לגרונו את יתרת הבקבוק ויוצא החוצה, אמר הבעש"ט לקהל: "עכשיו אשלים לכם את התמונה.
"הפריץ עתיר הנכסים ותאב הבצע החל לדרוש מחיר מוגזם בעבור תבואת שדותיו, בהנחה שיימצא מי שייאות לשלם את המחיר שדרש. אלא שהמחיר הגבוה הרתיע את הסוחרים, והללו העדיפו לחפש חלופה במחיר הוגן יותר.
"במחסניו של הפריץ הצטברה סחורה שאין לה דורש, עד שהחלה להרקיב. גאוותו של הפריץ לא הניחה לו להודות בטעותו ולהתפשר על המחיר, והוא ראה בעיניים כלות את תבואתו יורדת לטמיון.
"ידידיו, שהבחינו במצב רוחו הירוד, החלו להסית אותו כנגד היהודים ולתלות את האשם בהם. הם בדו עלילה שהיהודים הניאו את הקונים מלקנות את סחורתו היקרה. זעמו על היהודים גאה, עד שגמלה בליבו החלטה לטבוח ביהודי המקום.
"לא הייתה לי ברירה", הוסיף הבעש"ט, "אלא לגייס למען הצלתכם חבר ילדות של הפריץ, שכבר מת לפני שנים, אלא שהפריץ המקומי לא ידע זאת. הבוקר הוא הופיע בבית הפריץ, ותהה לפשר כנופיית החמושים הממתינה בחוץ.
"הפריץ שיתף את חברו בכוונתו להיפרע מהיהודים. 'השתגעת?', הוכיח אותו חברו, 'אני התעשרתי בזכות היהודים, וכל עסקיי הם עם יהודים בלבד. נסה לקרוא להם אחרי השבת ולבקשם למכור את סחורתך הנרקבת, והם יצליחו להציל ממנה סכום יפה'. דבריו ריככו את העוינות של הפריץ, והוא החליט לחזור בו מכוונות הזדון".
את הסיפור סיפר רבי אברהם-יעקב מסדיגורה לאחיו, רבי מרדכי-פייביש מהוסיאטין. לאחר שסיים לספר שאל: "וכי הבעש"ט לא היה יכול לחולל מופת זה גם ממקום מושבו במז'יבוז'? מדוע הטריח עצמו לעיירה למשך כל השבת?!".
הסביר הרבי מסדיגורה: "הבעש"ט אמר: אם אצליח להציל את בני העיירה – מה טוב, ואם חלילה אכשל במאמציי – רוצה אני להיות עמם בצרתם".
(על-פי 'אבן ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
