כשנסע בעל חידושי הרי"ם אל הרבי מקוצק, לקח עמו בעגלה את שני נכדיו הקטנים (שלימים גדלו לבעל ה'שפת אמת' ובעל 'שפתי צדיק' מפילץ). הימים היו ימי חורף קשים וסופת שלגים השתוללה בחוצות. במהלך הדרך עצרה העגלה באכסניה, ושם הבחין בבעל חידושי הרי"ם אחד ממכריו, מלמד בפראגה. הוא הציץ אל תוך העגלה וראה את שני הילדים, מכורבלים בשמיכות ושיניהם נוקשות מרוב קור.

שאל המלמד: "הייתכן לקחת ילדים קטנים כל-כך לדרך ארוכה בקור הזה? האם בגילם חסרה להם החסידות?".

השיב בעל חידושי הרי"ם: "הכול כדאי, ובלבד שיזכו לראות את פניו של יהודי אמיתי".