כשהורד יוסף למצרים ונמכר לפוטיפר, הועמד בניסיון קשה: אשת פוטיפר ניסתה להחטיאו, והוא נמלט מפניה, ובעקבות זאת העלילה עליו עלילות שגרמו להשלכתו לבית-הסוהר.

במבט ראשון, אשת פוטיפר מסמלת כאן את הרוע והחטא, אך למרבה הפלא אומרים חז"ל: "אשת פוטיפר – לשם שמים נתכוונה". היא חזתה בכוכבים שעתידים להיוולד לה וליוסף צאצאים משותפים, ולכן עשתה את מה שעשתה. טעותה הייתה בכך, שהצאצאים הללו באו לא ממנה, אלא מבתה, אסנת, שנישאה ליוסף ונולדו להם הבנים מנשה ואפרים.

כוונה פנימית

כאן מתגלים העומק והמורכבות של הנהגת הקב"ה – יש דברים שבחיצוניות ובגלוי הם היפוכה הגמור של הקדושה, אך בפנימיותם טמונה כוונה לשם שמים, ומטרתם להוסיף קדושה ולהביא תועלת לקדושה.

בספר התניא מובאת דוגמה לזה מיהודי העומד ומתפלל, ומתייצב כנגדו גוי המנסה להפריע לו ולבלבלו מתפילתו. על היהודי לדעת, שהמטרה הפנימית של ההפרעה הזאת היא לעורר בו כוחות עמוקים יותר, כדי שיתפלל ביתר כוונה, ממעמקי הלב.

השורש הרוחני יודע

לכאורה, אם המטרה בהתייצבותו של הגוי כנגד היהודי היא כדי לעוררו לתפילה ביתר כוונה, מדוע הדבר מתבטא דווקא בהפרעה לתפילה, היפוכה הגמור של תפילה בכוונה?

הדבר נובע מכך שהמציאות התחתונה אינה תמיד כלי לקבלת הכוונה הפנימית כמות שהיא. שורשו הרוחני של הגוי יודע וחש שעליו להוסיף קדושה בעולם, אך מאחר שהדבר צריך לעבור דרך מי שבדמותו הגלויה, כפי שהוא כאן למטה, אינו כלי לקדושה ואף עומד לנגד הקדושה, באה הכוונה הפנימית לידי ביטוי דווקא בדמות הפרעה ומכשול לקדושה; אלא שגם אז טמונה בזה הכוונה הפנימית להביא בסופו של דבר תוספת קדושה.

שתי תגובות אפשריות

זו ההוראה הכללית שיהודי צריך ללמוד מהמעשה של אשת פוטיפר: כשיהודי נתקל בהפרעה לענייני הקדושה הוא יכול להגיב בשתי דרכים: האחת, לראות בזאת הפרעה, דבר העומד באמת כנגד הקדושה, ולעמול בכל הכוחות להילחם בהפרעה זו. הדרך השנייה, הנעימה יותר, היא להבין שגם ההפרעה, בפנימיותה, נועדה לסייע לקדושה, וממילא אין כאן הפרעה אמיתית, אלא ביטוי חיצוני בלבד לעניין שמטרתו האמיתית היא להביא תוספת קדושה. עצם הגישה הזאת מסייעת לגלות את הכוונה הפנימית המסתתרת מאחורי ההפרעה.

כשיהודי יודע שבכל דבר טמון ניצוץ אלוקי ו"אין רע יורד מלמעלה", הרי גם כשהוא נתקל במכשולים ובהפרעות הוא יודע שתכליתם אחת – להוסיף קדושה ולסייע לקדושה. הוא אינו מתרשם מההשתקפות החיצונית, שבה הדברים נראים כהפרעה לקדושה, ולכן הוא מוסיף ללכת בדרכו בביטחון מלא, שגם הדברים הללו נועדו לסייע לעבודת ה'.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 79)