נושאים נוספים
	פרשת מטות | צבא חדור באהבת ישראל
	התעסקות בחינוך – צינור של שפע
	להפיץ המעיינות או לנהוג בפרישות
	טעימה והתחלה של הגאולה
	"עבודה תמה" של תלמידי 'תומכי תמימים' בדור השביעי
	מעלת מצוות תפילין
	פרשת מטות
	ויהי מורא שמים עליכם
	עת לדעת
	תשמ"ה
	הלכות ומנהגי חב"ד

אדם הנודר להימנע מעניין גשמי כלשהו, האם הדבר מעיד על נחיתותו ביחס לעבודת הבירורים, או על היותו בעל מדרגה גבוהה יותר * יש צדיקים שנהגו ברחבות ובעשירות, ויש שהתנזרו מענייני העולם הזה לגמרי * מדוע פוטר פקיד הרכבת הסמוכה לליובאוויטש? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בדרך כלל מבואר בחסידות¹ שעניין הנדרים הוא למטה מעבודת הבירורים, והיינו, שכאשר האדם נמצא במעמד ומצב שבגלל היותו שקוע בגשמיות אין ביכולתו לברר את הדבר הגשמי על-ידי זה שישתמש בו "לשם שמים", אזי מוכרח הוא לפרוש ממנו (שזהו עניין הנדרים).

וכידוע הפתגם שמסר כ"ק מו"ח אדמו"ר² בשם החסידים הזקנים: מה שאסור – אסור, ומה שמותר – לא צריך. ופירושו של פתגם זה – שכיוון שאינו יכול לברר את הדבר המותר, אזי צריך לפרוש ממנו, עד כמה שאפשר.

- ישנם אומנם דברים המוכרחים שאי-אפשר להתקיים בלעדיהם, ולדוגמא, כדאיתא בגמרא³ שאין ביכולת האדם שלא לישון שלושה ימים, או שלא לאכול שבעה ימים; אבל בנוגע לשאר העניינים המותרים - צריך לפרוש מהם עד כמה שאפשר.

והיינו, שעניין הנדרים - שפורש מדברים המותרים - הוא למטה מעבודת הבירורים.

אמנם, ישנו מאמר מכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע⁴ בו מבואר דבר חידוש - שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים⁵.

ובהקדמה - שהיסוד לחידוש זה הוא מה שאיתא במדרש שמואל בפירוש מאמר המשנה⁶, "נדרים סייג לפרישות", ש"פרישות תקרא מילי דחסידותא", והרי מעלת החסיד היא למעלה ממעלת הצדיק⁷.

וזהו היסוד לחידוש שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים, כי, עניין הבירורים הוא באופן של התלבשות בדבר המתברר, מה-שאין-כן עניין הנדרים הוא למעלה מהתלבשות, שהרי פורש מהדבר ודוחה אותו - לא בגלל שאין ביכולתו לברר את הדבר, אלא בגלל שנמצא במעמד ומצב שלמעלה מהעולם לגמרי, ואין ברצונו לירד ולהתלבש בעולם כדי לבררו.

אמנם, אף-על-פי שפורש מהדבר הגשמי ודוחה אותו, מכל-מקום, מצד זה ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"⁸, הנה גם על-ידי הפרישות והדחייה נעשה בירור ועלייה בדבר הגשמי, ולא עוד אלא שעל-ידי הפרישות והדחייה נעשית עליית הדבר הגשמי למקום נעלה יותר - למקום שלמעלה מהתלבשות. וכל זה - נוסף לכך שעל-ידי הפרישות והדחייה ניתוסף במעלת האדם.

ועל-דרך זה מצינו בנוגע למצוות לא-תעשה: בדרך-כלל מבואר שעניין הזיכוך והעלייה נעשה על-ידי מצוות-עשה, היינו, שמתעסקים בהדבר לזככו ולהעלותו. אבל במקומות ספורים בדא"ח נתבאר שגם על-ידי מצוות לא תעשה נעשה עניין של זיכוך⁹. ובזה יתפרש מאמר חז"ל¹⁰, "ישב ולא עבר עבירה כו' כעושה מצווה". וכן הוא גם בעניין הנדרים.

ומוסיף בהמאמר שישנה דרגה נעלית עוד יותר - שזהו עניין שהחכם מתיר את הנדר, שבדרגה זו אין צורך לפרוש מהדבר הגשמי, כיוון שאינו מנגד, ואדרבה: אתהפכא חשוכא לנהורא¹¹.

והחילוק שבין דרגות הנ"ל בעניין הספירות: עניין הבירורים הוא מצד בחינת ז"א, עניין הנדרים הוא מצד בחינת הבינה, ועניין היתר נדרים הוא מצד בחינת החכמה¹².

ב. על-פי זה יש לבאר מה שמצינו חילוקי הנהגות בעבודת הצדיקים, שיש צדיקים שהנהגתם הייתה באופן של פרישות מהעולם, ויש צדיקים שהנהגתם בענייני העולם הייתה באופן של התרחבות.

ובהקדם הסיפור שאחד החסידים שקיבל עצה או ברכה מהצמח-צדק ונתעשר על-ידה. וביודעו בבירור שנתעשר מהעצה והברכה של הצמח-צדק, הנה בנוסעו לליובאוויטש להודיע לצמח צדק אודות הצלחתו, הביא לצמח צדק מתנה - עגלה ללא גלגלים שמחליקה על השלג ("א שליטן", "א סלעד"¹³), נאה ומהודרת בכל מיני ההידורים. ואמר הצמח-צדק: אני - איני צריך לכך, תן זאת לבני - בנוקבו בשמו של המהר"ש¹⁴.

ולכאורה אינו מובן: כיוון שהצמח צדק אמר על עצמו שהוא אינו צריך לכך - למה ציווה לתת זאת לבנו?

וההסברה בזה - שישנם שני אופני הנהגה אצל צדיקים, בהתאם לצורך הדור; לפעמים ישנו מצב שמצד הדור נדרש עניין הפרישות, ולפעמים ישנו מצב שמצד הדור נדרש עניין של התרחבות, כמו בשביל לבטל גזירות, וכיוצא בזה.

ועל-פי זה לא קשה מה שהצמח צדק ציווה לתת מתנה הנ"ל לאדמו"ר מהר"ש כי, בנוגע לאדמו"ר מהר"ש, לא זו בלבד שאין בזה קלקול, אלא אדרבה, זהו עניין הדרוש לעבודתו, כיוון שמצד דורו הייתה צריכה להיות ההנהגה באופן של התרחבות.

וכידוע שהנהגתו של אדמו"ר מהר"ש הייתה בהתרחבות גדולה¹⁵. ולדוגמה: קופסת הטבק שלו הייתה מזהב, וכן המזלג ושאר כלי תשמיש (גם הדברים שאין להזכירם בשבת) היו עשויים מזהב.

וכמו כן הייתה הנהגתו באופן של התרחבות בעניין הנסיעות - שכמעט בכל שנה היה נוסע לחוץ לארץ, ולפעמים - פעמיים בשנה. וסדר הנסיעה היה באופן שהרכבת היתה ממתינה עבורו.

– בעיירה ליובאוויטש עצמה לא הייתה תחנת-רכבת, והיו צריכים לנסוע במרכבה לתחנת-הרכבת בעיירה סמוכה. ולפעמים היה אדמו"ר מהר"ש מתאחר, והרכבת הייתה ממתינה עבורו.

פעם הגיע לתחנת הרכבת פקיד חדש, שלא ידע אודות הסדר שצריכים להמתין לרבי מליובאוויטש, וכשהגיעה השעה המיועדת לנסיעת הרכבת, שרק שריקה, והרכבת יצאה לדרכה, מבלי להמתין לאדמו"ר מהר"ש, שהגיע לאחרי שהרכבת יצאה לדרכה, והוצרך לנסוע ברכבת אחרת. כעבור ימים אחדים, הגיעה פקודה מהממשלה לפטר את הפקיד הנ"ל¹⁶. – הם לא ידעו מדוע הם מפטרים אותו; הם תלו זאת בטעמים אחרים, אבל האמת היא שסיבת פיטוריו הייתה בגלל שלא המתין על אדמו"ר מהר"ש, שכן, הרכבת כולה (עם כל הנוסעים שבה) היא בשביל הרבי מליובאוויטש, ואם לא ממתינים עליו - אזי אין נתינת-מקום עבור הפקיד!...

ג. ונקודת הביאור בזה - ששני אופני ההנהגה אצל צדיקים, באופן של פרישות או באופן של הרחבה, הם בהתאם למבואר לעיל בעניין הנדרים, ובעניין חכם מתיר את הנדר.

והעניין בזה:

על-פי המבואר בדרך-כלל שעניין הנדרים והפרישות  הוא למטה מעניין הבירורים, אינו מובן מה שמצינו שיש צדיקים שהנהגתם הייתה באופן של פרישות מהעולם - שהרי עניין הבירורים הוא עניין של עבודה שעל-פי תורה ששייכת לכל בני-ישראל, אלא אם כן מי שאינו יכול לברר את הדבר בגלל היותו שקוע בגשמיות, שאז צריך לפרוש ממנו, והרי פשיטא שעניין כזה לא שייך כלל אצל צדיקים?

ואפילו לפי המבואר לעיל שחילוקי ההנהגות אצל הצדיקים היו לפי הצורך מצד הדור - הרי עניין של פרישות שלמטה מהעבודה על-פי תורה בעניין הבירורים, לא שייך אצל צדיקים אפילו מצד הדור.

אך הביאור בזה - על-פי החידוש במאמר הנ"ל שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים, ועל-פי זה מובן שהנהגת הצדיקים באופן של פרישות מענייני העולם היא בגלל היותם למעלה מהתלבשות בענייני העולם. אלא שבזה גופא יש שתי מדריגות - שהם בהתאם לצורך הדור - מצד בחינת הבינה (עניין הנדרים), או מצד בחינת החכמה (עניינו של החכם שמתיר את הנדר).

ד. ההוראה מהנ"ל בעבודה:

ישנם כאלו שכאשר תובעים מהם לצאת ממקומם ולנסוע ולעסוק עם הזולת - חוששים שמא יתוסף להם ישות. והיינו, שבגלל פחיתות מדריגתם שהם בישות ומציאות, אזי מצד התפשטות של הנסיעה והפעילות, יתוסף אצלם ישות. ובפרט אם אכן יצליחו לפעול משהו - אזי בוודאי יתוסף אצלם ישות.

וכיוון שאינם יכולים לעסוק עם הזולת כדבעי, היינו, באופן שלא תהיה להם ישות מזה - רוצים הם לפרוש לגמרי מההתעסקות עם הזולת (על-דרך עניין הנדרים מפני שאינו יכול לברר את הדבר).

והמענה על זה - שעניין הפרישות יש לו מקום בהחשבון שנוגע לעצמו, אבל כשמדובר בנוגע להזולת אין להתחשב בחשבונות שלו, וצריכים להשתדל להתעסק ולפעול על הזולת.

– אצל אדמו"ר האמצעי היה הסדר שכאשר החסידים היו חוזרים מליובאוויטש לבתיהם, היו מתעכבים בדרכם בעיירות שבינתיים וחוזרים המאמרים ששמעו בליובאוויטש. אחד החסידים שהיה חוזר המאמרים בטוב, התאונן פעם בפני אדמו"ר האמצעי, שניתוסף אצלו ישות בגלל חזרת המאמרים, ובגלל זה רוצה להפסיק לחזור המאמרים. וענה לו אדמו"ר האמצעי: "פון דיר זאל ווערן א ציבעלע, און חסידות זאלסטו חזר'ן"¹⁷. 

ופירוש המענה, שכל החשבונות הם רק בנוגע לעצמו, אבל כאשר הדבר נוגע אל הזולת, ולדוגמה, כאשר מדובר אודות חזרת חסידות ברבים¹⁸, אין לעשות את החשבונות שלו, אלא צריכים לחזור חסידות ולפעול עם הזולת, ואז, לא זו בלבד שלא יהיה קלקול, אלא אדרבה כו'.

וזהו העניין שחכם מתיר את הנדר - שכאשר ישנו עניין של נדר, ולדוגמה, שרוצה לפרוש את עצמו כיוון שחושש מפני ישות, אזי מתיר לו החכם את הנדר, ולכן אינו צריך להפריש את עצמו, ואין לו לחשוש מעניין בלתי רצוי, כיוון שאתהפכא חשוכא לנהורא.

[משיחת שבת פרשת מטות, מברכים חודש מנחם אב, תשי"ד.

 תורת מנחם חלק י"ב עמ' 138 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה]

__________________

1)    ראה ליקוטי תורה פרשתנו פב, ב. פד, ב. ובכמה מקומות.

2)    אגרת קודש שלו חלק ד' ע' עד (נעתק ב"היום יום" כה אדר שני). ועוד.

3)    נדרים טו, א. וש"נ. ירושלמי שם פרק ב סה"א (ובשירי קורבן שם). וראה רמב"ם הלכות שבועות פרק א הלכה ז. פרק ה הלכה כ (ובכמה מקומות שם – ראה מנ"ח מצוה ל').

4)    ד"ה "וידבר משה אל ראשי המטות גו'" עטר"ת (ספר המאמרים עטר"ת עמ' תקלז ואילך).

5)    הערת המערכת: בתחילת ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר מאמר ד"ה "להבין עניין הנדרים", וציין כי הוא מיוסד על המאמר מהרבי נ"ע.

6)    אבות פרק ג משנה יז (ולגרסת אדמו"ר הזקן משנה יג).

7)    שער הקדושה להרב חיים ויטל ז"ל (ח"א ש"ג). הובא בספר המאמרים עטר"ת שם סוף עמוד תקמ.

8)    ב"ק לח, ריש עמוד ב. וש"נ.

9)    ספר המאמרים תרס"א ריש עמוד קע. וראה ספר המאמרים עמוד ע. וראה גם ליקוטי שיחות חלק יט עמוד 427 ובהערה 13 שם. ש"נ.

10)  קידושין לט, סע"ב. ספר המאמרים שם. וראה גם סוף ד"ה וידבר משה גו' דשבת פרשת מטות מסעי תרד"ע (המשך תרע"ב ח"א ע' תקסג).

11)  ראה זוהר חלק א ד, א. תניא סוף פרק י.

12)  ספר המאמרים עטר"ת שם עמוד תקמג ואילך.

13)  = מזחלת שלג.

14)  ראה תורת מנחם – רשימת היומן עמוד רפה. וש"נ.

15)  ראה גם בהנסמן בספר השיחות תרפ"ט עמוד 38 הערה 13.

16)  ראה תורת מנחם – רשימת היומן עמוד רג. וש"נ.

17)  = "בצל ייעשה ממך, אך חסידות תחזור".

18)  חסר איזה תיבות במעלת העניין (המו"ל).

סיכום:

מבואר בחסידות, שעניין הנדרים הוא למטה מעבודת הבירורים. כלומר, הנודר מצוי במדרגה נמוכה, ואינו יכול לברר ולהעלות את הדבר, ולפיכך נאלץ לפרוש ממנו באמצעות נדר.

ברם, ישנו מאמר מאדמו"ר הרש"ב בו מבואר להיפך – שעניין הנדרים הוא למעלה מעבודת הבירורים. כלומר, הנודר מצוי במדרגה גבוהה ונעלית, ולפיכך פורש מירידה והתעסקות בבירור עניינים נמוכים.

גם הנהגה של פרישה מהתעסקות בעניינים שאינם לפי ערכו פועלת בירור ועליה בענייני העולם. על דרך המבואר בחסידות, שגם מצוות לא תעשה שעניינן הוא הימנעות מדברים אסורים, פועלות בירור ועליה.

עוד מבואר במאמר, שישנה מדרגה גבוהה עוד יותר, והיא – "חכם המתיר את הנדר", היינו שהדבר כלל אינו מנגד לקדושה, ולפיכך ואין צורך לפרוש ממנו.

על פי זה יש לבאר מה שמצינו שני מיני הנהגה אצל צדיקים: יש צדיקים שהנהגתם הייתה באופן של פרישות מענייני העולם, ויש שהנהגתם בהרחבה ובעשירות.

והביאור בזה: הנהגת הצדיקים לפרוש מהעולם היא מחמת היותם נעלים ומרוממים מכדי לרדת ולבררו על ידי התעסקות עמו. ואילו הנהגת הצדיקים באופן של הרחבה ועשירות היא שלגבם הדברים הגשמיים אינם מסתירים כלל על ענייני קדושה.

ההוראה בעבודת האדם:

ישנם כאלה הנמנעים מעיסוק בהפצת המעיינות, מחשש שהדבר יוסיף בהם ישות וגאווה. והמענה על זה: עניין הנדרים והפרישות הוא רק בעניינים הנוגעים לעצמו, אך כאשר עוסקים בטובת הזולת אין לערב בזה חישובים אישיים, רק הזולת יהיה ניצב לנגד עיניו. וכשהעבודה נעשית באופן זה, אין מקום כלל לעניינים בלתי רצויים, "חכם עוקר את הנדר".