זו הייתה שעת בוקר בעיר טשקנט שבאוזבקיסטן. בבית צנוע ישב ר' חייקל חאנין ללימוד חשאי עם החברותא שלו. הספרים הוצאו מהמחבוא, וחושי השניים התחדדו בהאזנה דרוכה לכל רחש מחשיד. לפתע קפא ליבו של חאנין. דמות מוּכרת חלפה ליד החלון. ליבו ניבא לו רעות.
אלו היו שנות האימה ברוסיה הסובייטית. שלטון הרשע קידש מלחמת חורמה ביהדות. פעילות דתית נאסרה, ו'עבריינים', כמו רבנים, שוחטים ומלמדים, נרדפו בידי המשטרה החשאית ונידונו לעונשים חמורים.
אדם אחד העז להרים ראש כנגד המשטר האימתני – אדמו"ר הריי"צ, רבי יוסף-יצחק שניאורסון. בעוז רוח קם ופרשׂ בכל רחבי ברית-המועצות מחתרת שפעלה לשמר את הגחלת היהודית. חסידיו נרדפו, נכלאו, נשלחו לסיביר ואף הוצאו להורג, אולם במקומם באו אחרים והמשיכו במאבק ההירואי.
חסידים רבים מצאו מפלט בערים טשקנט וסמרקנד שבאוזבקיסטן, שבהן ידו של הקג"ב הייתה רופפת יחסית. אלא שגם שם היו החיים אפופי פחד ורצופי תלאות. נוסף על הקושי לקיים אורח חיים יהודי, הייתה גם מצוקת הקיום.
בשם עקרון השוויון אסר השלטון עסקים פרטיים. הדרך היחידה להתפרנס הייתה על-ידי עבודה בתאגידים הציבוריים, אך שם בלתי-אפשרי היה להימנע מחילול שבת. מצב זה דרדר רבים מהחסידים לחרפת רעב.
באין ברירה פנו לאפיקי פרנסה לא-חוקיים, כדי להביא בכל-זאת טרף לביתם. שניים כאלה, בעיר טשקנט, היו בן-ציון שם-טוב ומרדכי ריבקין. הם סחרו בחומרי גלם שנקנו בשוק השחור. חלק נכבד מההכנסות הועבר לישיבת 'תומכי תמימים' המחתרתית ואִפשר את קיומה.
השניים החזיקו משאית ובאמצעותה שינעו את הסחורה מטשקנט לסמרקנד. קטעי הנסיעה היו מסוכנים, שכן המשטרה נהגה להציב מחסומים ולבדוק את המשאיות. כל בדיקה הייתה עלולה להמיט עליהם אסון.
ואכן, יום אחד התרחש הגרוע מכול: המשאית נתפסה. זה היה ערב חתונתו של מרדכי ריבקין. הוא עצמו הצליח בדרך נס לחמוק ולהסתתר. כעת לא ידע את נפשו. כיצד יוכל להינשא, כשמעל ראשו תלוי צו מעצר.
הוא פנה אל חייקל חאנין, שהיו לו קשרים עלומים עם גורמים בעלי השפעה. חאנין שמע את אשר אירע והרגיע את החתן הדאוג. "העניין בטיפולי", אמר לו.
אחד מאנשי הקשר של חאנין היה ראש המשטרה החשאית. בין השניים נרקמו קשרי ידידות, וחאנין דאג לתַגמל את האיש כהוגן, כאשר עדכן אותו על חסידים שעלו על כוונת הקג"ב.
הופעתו של ראש הקג"ב ליד ביתו של חאנין הייתה אות מבשר רעות. בתירוץ כלשהו נפטר חאנין מן החברותא שלו ויצא לרחוב. "חבר חאנין", לחש באוזנו ראש הקג"ב, "עלינו לשוחח בדחיפות".
חאנין הוסיף ללכת, וראש הקג"ב בעקבותיו. בגינה שקטה עצר חאנין, וראש הקג"ב הוציא תיק עבה והניחו בידי החסיד. זה הצטמרר. הופיעו שם תמונותיהם של ריבקין ושם-טוב, ולצידן הוראה חד-משמעית ללכוד את המבוקשים חיים או מתים. "הצו הזה הופץ בכל רחבי ברית-המועצות", הנחית ראש הקג"ב עוד מהלומה על ראשו. כעת גם בריחה מהעיר ירדה מעל הפרק.
בעוד חאנין חושב בקדחתנות על מוצא מהסבך דחק בו ראש הקג"ב: "נו, חבר, אפילו אם ארצה להצילם – מה בידי לעשות?".
חאנין הצליח לכבוש את רגשותיו, וביקש מאיש שיחו לחזור למשרדו ולקרוא בעיון את החומר. "ניפגש אחר-הצהריים ונראה מה לעשות", סיכם איתו.
בפגישתם השנייה הוציא חאנין מכיסו מעטפה שמנה, ובה הון עתק במונחי אותם ימים. כשהתשר התקבל בברכה אצל ראש הקג"ב, חש רגיעה מסוימת. הוא הציע לאיש להתלוות אליו לטיול קצר.
בעודם מטיילים חלפו ליד בית מרזח. חאנין הציע לעמיתו להיכנס ולשתות כוסית. הלה קפץ על ההזמנה. מייד בהיכנסם הבחין חאנין באח הבוערת. "נשב סמוך לתנור", החווה לעבר ראש הקג"ב.
בעוד האיש לוגם בהנאה כוסית וודקה, ביקש חאנין לעיין בתיק המסמכים. הוא הביט כה וכה, הרים את תיק המסמכים, ובתנופה חדה השליכו אל תוך האש.
פיו של ראש הקג"ב נפער בתדהמה. "זה הפתרון לבעיה", אמר חאנין. "אין לך תיק, אין לך מסמכים ותמונות, ואיש מלבדך אינו יודע דבר על התיק הזה!".
הטון ההחלטי שבו דיבר הסתיר את המתח העצום שמילא את ליבו. הוא המתין לתגובת עמיתו. האיש קם וגירד בפדחתו. "חבר חאנין!", אמר, "אני מעריך כל-כך את עוז רוחך, ובעיקר את אחוות האחים שיש ביניכם, היהודים".
האיש הרהר רגע והוסיף: "אינני יודע מה יילד יום. ייתכן שמחר יוציאו אותי להורג. אבל אמור לחבריך, שכל עוד ראשי על כתפיי – לא יאונה להם רע. רק הזהר אותם שלא ייצאו מטשקנט!".
באותו ערב, זמן קצר לפני חתונתו של ריבקין, קיבל מסר מחאנין: "הסכנה חלפה. לך לחופתך בלב שקט ובשמחה".
(על-פי 'אלה תולדות פרץ') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
