התורה קובעת שחג הפסח חייב לחול בעונת האביב, מפני שבאביב יצאו בני ישראל ממצרים: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב... כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז,א). זו הסיבה שאחת לכמה שנים מעַבְּרים את השנה ומוסיפים עוד חודש אדר, כדי שחודש ניסן אכן יחול תמיד בעונת האביב.
התזמון של חג הפסח באביב אינו סתמי, אלא נושא עמו מסר מהותי, המשתקף במהותו של החג. המעבר מעונת החורף לעונת האביב כרוך בהתרחשות גדולה בעולם הטבע, בדגש על ממלכת הצומח. חודשים של מזג אוויר סוער, רוחות עזות וגשמים, יצרו תחושה של שיתוק וריק. העלים נשרו, הפירות נעלמו, והאדמה חדלה מלהפיק יבול.
אוגרים כוחות
והנה מגיע האביב, ולפתע מתפרצים התחדשות גדולה, פריחה ולבלוב. עולם הצומח מתעורר לחיים, וממלא את האופק במרבדי פרחים ועצים מוריקים. מתברר שכוח הצמיחה, שבימי החורף נרדם, ונראה היה כי לא ישוב עוד, לא אבד באמת. הוא תמיד היה שם, ממתין לפריצה הגדולה של עונת האביב.
יתרה מזו, גם היעדר הצמיחה לא היה אובדן וקמילה, אלא התכנסות פנימה, שנועדה להכשיר את הקרקע לקראת הצמיחה העתידה בבוא האביב. בעונת החורף כוחות הצמיחה מתכנסים לתוכם, אוגרים יכולות ומתעצמים לקראת תנופת הפריחה העתידית בעונת האביב. כדברי הגמרא (ברכות מג,ב): "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום'".
גלות לשם גאולה
עונות השנה מייצגות את התנודתיות בחיי האדם. החיים אינם חדגוניים וקבועים, אלא מאופיינים בעליות וירידות. יש רגעי צמיחה ולבלוב, המתחלפים בתקופות של ירידה ומשבר. חילופי העונות מעבירים מסר חשוב להתמודדות בזמנים קשים. אל לנו לחשוב שהסערות הפוקדות אותנו הן לרעתנו ומסמלות סוף פסוק וחידלון. ההפך הוא הנכון; הירידה והמשברים אינם אלא שלבים של צבירת כוח, שנועדו להביא לידי התחדשות גדולה בחלוף הטלטלה.
ההוכחה המובהקת לכך היא יציאת מצרים עצמה. זו התרחשה אחרי תקופת גלות מרה וארוכה, שנמשכה מאתיים ועשר שנים. זו הייתה גלות הגוף והנפש. בני ישראל סבלו ייסורים של עבודת פרך ועינויי רדיפה יום-יומיים, ובד-בבד שקעו בגלות רוחנית – הם נטמעו בתרבות האלילית של מצרים, אימצו את אורח החיים הזר, ושקעו במ"ט שערי טומאה.
בזכות גלות מצרים
הזוהר (תרומה ע,ב) מעיד על כך בהביאו את דברי הקטרוג של השׂר המלאך הממונה על מצרים כלפי בני ישראל, בניסיונו למנוע את קריעת ים סוף: "ריבון העולם... הרי כולם רשעים לפניך... אלה עובדי כוכבים ומזלות ואלה עובדי כוכבים ומזלות".
ובכל-זאת, בתוך זמן קצר ביותר נהפכו בני ישראל לצדיקים גמורים, עד שכאשר התייצבו לרגלי הר סיני כבר היו כשרים וראויים לקבל את התורה. תורת החסידות מסבירה שגלות מצרים פעלה זיכוך בבני ישראל, מירקה את נשמתם, כיפרה על מכירת יוסף והכשירה אותם לקבלת התורה. אילולא הגלות לא היו משיגים זאת.
(אגרות-קודש, כרך ד, עמ' רסז) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
