נושאים נוספים
	קריאה של חיבה
	לציית ולהתברך
	מדוע אסתר לא שאלה רב?
	אשרי חלקם של המשתתפים ב'מבצע פורים'
	הכוח היהודי לפעול טהרה
	הלכות ומנהגי חב"ד

על-פי ההלכה ייתכן שהליכת אסתר אל אחשוורוש "אשר לא כדת" הייתה אסורה, שכן אל לאדם להעמיד את עצמו בסכנת נפשות בשביל חברו * החינוך שקיבלה אסתר דרש מסירות-נפש ללא שאלות ודרישות * הורים צריכים להעניק לילדיהם חינוך בדרך התורה, בלי להתרשם משיקולים עתידיים וחשבונות של פרנסה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות הענין הבא לקמן – כבר כתבתי במכתב¹. אמנם, על פי מה שכתוב בתניא² ש"אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראי' וקריאה בספרים" – אחזור בהזדמנות זו על הענין בעל פה:

אף ש"כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות"³ – הרי מצינו, שבמועדים דפסח, חנוכה ופורים, גם הן חייבות, כיון שמועדים אלו שייכים גם לנשים, ש"אף הן היו באותו הנס"⁴.

ובעניין זה יש מעלה יתירה בפורים – שנוסף לכך ש"אף הן היו באותו הנס", שהלשון "אף" מורה שהן טפלות⁵, הרי בפורים הנשים הן העיקר, כמודגש בכך שכל המגילה נקראת על שמה "מגילת".

והטעם לזה⁶ – לפי שבפורים כתיב⁷ "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות", שזהו הגמר והקיום דמתן תורה. ולכן, כשם שבמתן תורה נאמר תחלה "כה תאמר לבית יעקב", "אלו הנשים", ורק אחר כך "ותגד לבני ישראל" (האנשים)⁸ – כך בפורים, שהוא גמר וקיום הדבר דמתן תורה, העיקר הן הנשים. ולכן גם בגשמיות היתה ההצלה על ידי אסתר דוקא.

ב. והנה, אופן הצלת בני ישראל על ידי אסתר היה על ידי מסירות נפש:

בשעה שאסתר שמעה שיש גזירה על בני שראל – אזי "ותתחלחל המלכה"⁹, וזאת – למרות שהגזירה לא הייתה נוגעת אליה אישית, שהרי הייתה בבית המלך, ואחשוורוש לא ידע כלל שמוצאה מבני ישראל (עד המשתה השני), ואף על פי כן, בשמעה שיש גזירה על בני ישראל, אזי "ותתחלחל המלכה"; הענין נגע לה ("עס האָט איר דערנומען")!

ולכן הלכה לעצור את הגזירה מתוך מסירת נפש – דכיון ש"כל איש ואשה גו' אשר לא יקרא אחת דתו גו' ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום"¹⁰, הרי הליכתה אל אחשורוש היתה קשורה בסכנת נפשות ודאית, וע"פ דין היה אסור לה להעמיד את עצמה בסכנה, כיון שעל פי דין¹¹ אסור לאדם למסור נפשו בשביל אדם אחר!

אילו הייתה אסתר שואלת "רב מתנגד" האם מותר לה ללכת אל אחשוורוש – היה בודאי פוסק לה שהדבר אסור, כיון שעל פי שלחן ערוך חייב אדם לשמור את רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, כפי שנצטווינו¹² "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם";

ה"מזל" היחידי ("דער איינציקער גליק") היה – שאסתר לא הלכה לשאול, ולא חשבה כלל אם מותר או אסור לעשות זאת, אלא בשעה שהיה מדובר אודות גזירה על בני ישראל – התנהגה באופן של מסירת נפש.

ג. מהיכן נבעה הנהגה כזו אצל אסתר – מהחינוך שקיבלה בביתו של מרדכי, שהיה בעל מסירות נפש ("אַ מס"נ איד").

– מרדכי היה חסיד, שהרי הוא תיקן את הענין ד"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע¹³", ומי היה מעלה על דעתו לתקן תקנה לדורות שצריך להיות ענין של "עד דלא ידע", אם לא חסיד?!...

[כדי שתהיה נתינת מקום גם ל"מתנגדים" – ישנה עצה בשלחן ערוך¹⁴ לקיים את הענין ד"עד דלא ידע" על ידי שינה... אבל אמיתית הענין הוא – יציאה מהגבלות¹⁵].

מקודם לכן לא היה שום מקום בשלחן ערוך לענין של "עד דלא ידע", שכן, אפילו שמחת יום טוב צריכה להיות במדידה והגבלה¹⁶. אלא שאצל חסיד ישנו הענין של יציאה ממדידה והגבלה, ולכן, מרדכי שהיה חסיד, תיקן לדורות את הענין ד"עד דלא ידע".

בבית חסידי – אין מתפעלים מהעובדה שאומרים "לחיים" גם באמצע השבוע ("אין אַ פשוט'ן מיטוואָך")... ובפרט בסעודת "מלוה מלכה", ומכל שכן – בפורים.

– בעיר¹⁷ שבה כיהן אאמו"ר ז"ל ברבנות, היו לו מנגדים רבים, כיון שהיה נוהג לחזור חסידות, והנהיג בעיר חומרות והידורים שונים.

פעם אחת הלשין אחד המנגדים בפני מושל המחוז ("גובערנאַטאָר"), על כך שהתאספו כמה יהודים ובחרו להם רב – אדם שמשתכר וקורע בגדים מעל אנשים!...

מפקד המשטרה התפלא מאד על כך שרוב יהודי העיר בחרו רב שכזה, ושלח אחד מפקידיו לבית אאמו"ר, כדי לבדוק מה מתרחש שם.

כשהגיע הפקיד לבית אאמו"ר – ראהו יושב ולומד תורה, בלי שום "משקה" על השולחן, והכל בסדר... הפקיד התפלא עוד יותר לפשר הענין ("וואָס פאַר אַ מעשה דאָס איז") וסיפר לאאמו"ר על ה"מסירה", ואאמו"ר ענה שאינו יודע כלל במה מדובר ("ער ווייס ניט פון קיינע מעשיות").

לבסוף התברר, שאכן היה לסיפור זה יסוד. ומעשה שהיה כך היה: בי"ט כסלו התקיימה התוועדות, והנוכחים התוועדו היטב ("מען האָט זייער גוט פאַרבראַכט"). אאמו"ר חזר הרבה חסידות, הכל היו במצב-רוח מרומם ("אויפגעלייגט"), וההתוועדות נמשכה עד לשעות הלילה המאוחרות. פעם היה סדר בהתוועדויות של חסידים, שלפנות בוקר היו פושטים את הבגדים העליונים ("די זופּיצעס"), ויוצאים בריקוד ללא הבגד העליון. וכך נהגו גם באותו י"ט כסלו. כנראה שאחד המשתתפים לא רצה לפשוט את בגדו העליון מיד, ואאמו"ר – שלא היה אז מוטרד מ"דאגות הפרנסה", זמן לא רב קודם לכן הגיע מליובאוויטש, והיה במצב-רוח מרומם... – "סייע" לו להפשיט את ה"סירטוק", כך שהשרוול נשאר בידיו של אאמו"ר, וה"סירטוק" – אצל אותו אדם...

ונחזור לענייננו:

מרדכי חינך את אסתר באופן כזה, שכאשר מדובר אודות יהודים – אין לחשוב על שום ענינים אחרים, וצריך ללכת במסירת נפש. בשעת הגזירה אמרו מרדכי ואסתר: צומו יהודים בעיצומו של חג הפסח¹⁸!... שכן, כאשר ישנה גזירה על בני ישראל, אין להתחשב בעניין הפסח. וכך נהגה אסתר עצמה, שהעמידה את חייה בסכנה והלכה אל אחשוורוש.

ונוסף לזה שמרדכי ואסתר לא חשבו על עצמם, והתנהגו במסירות נפש – אספו גם עשרים ושנים אלף ילדי ישראל, ועוררו אותם שילמדו תורה במסירות נפש, ועל ידי תינוקות של בית רבן עוררו את כח המסירות נפש אצל כל בני ישראל (גם אלו ש"השתחוו לצלם" דנבוכדנצר, ו"נהנו מסעודתו של אותו רשע" – אחשורוש), ש"לא עלה על דעת שום אחד מהם מחשבת חוץ חס ושלום" במשך כל השנה¹⁹, ודוקא על ידי זה ביטלו את הגזירה.

ד. ועניין זה מהוה לימוד והוראה לנשי ובנות ישראל בכלל, ולנשי ובנות חב"ד בפרט²⁰:

כאשר מדובר אודות חינוך הילדים – אין לחשוב אודות "תכלית", אלא יש לחנכם ברוח התורה.

ישנן כאלו המסתכלות על חברותיהן, שילדיהן יגדלו "מסודרים" ("פאַרזאָרגטע") – זה יהיה "רופא", זה יהיה "עורך דין", וזה יהיה לפחות "מצחצח נעליים"...

– ב"אמריקא" ישנו פתגם, ש"מצחצח נעליים" הוא גם דבר חשוב ("איז אויך אַ זאַך"), שהרי "ראַקפעלער" היה בתחילה "מצחצח נעליים", ואח"כ נעשה "גביר גדול"... –

ואילו הבן שלה – אם תשלח אותו לישיבה, יהיה "בטלן"... הוא לא יוכל אפילו לצחצח נעליים, כיון שאינו יודע איך לאחוז בידו את המברשת... ולכן חוששת היא לשלחו לישיבה – כי מנין תהיה לו פרנסה?!...

ובכן: יש לדעת שאין לעשות חשבונות שכאלו. יש לדעת שהקב"ה הוא הזן ומפרנס לכל, ואין צורך "לסייע" לו ו"לחסוך לו עבודה" ("מען דאַרף אים ניט העלפן און פאַרשפּאָרן קיין אַרבעט")!

הדבר היחיד שצריך לעשות הוא – לחנך את הילדים בדרך התורה, ועל ידי זה יהיה להם אושר ועושר גם בגשמיות.

אין להביט לעבר דלתו של השכן, שבנו של פלוני יהיה לו בית משלו, רכב משלו, וכיוצא בזה, "אַן אַנדער שוואַרץ יאָר"...

אלא יש למסור את הילד ל"מלמד" שאינו יודע את "שפת המדינה", ואפילו אינו יודע את שמו של ה"פּרעזידענט" הנוכחי, ומי היה ה"פּרעזידענט" לפניו, ונוסף לזה – מגדל הוא "זקן מלא"... ודוקא "מלמד" זה – יחנך את הילדים בדרך התורה והמצוות.

ודוקא על ידי זה מצילים את הילדים שלהם, ועל ידי זה – גם את כל עם ישראל.

ה... בגלל גודל חשיבות הענין דתינוקות של בית רבן, הרי כל מי שיכול לעשות ולסייע בזה, עליו להתייגע²¹ בממונו, בגופו ובנפשו, להרחיב את החינוך הכשר.

ישנם כאלו העושים "חשבונות", שענין זה אינו לכבודו, הוא צריך לעסוק בעניין נעלה יותר. ללמוד עם ילדים "אלף בית" – יכול גם אדם פשוט יותר; לדבר על כסף עבור "חדר" או ישיבה – הוא עניין השייך ל"משולח" ולא אליו, וכדומה. – אומרים לו, שחשבון זה הוא בשנים כתיקונם ("אין נאָרמאַלע צייטן"). בשעת שריפה רחמנא ליצלן – אין עורכים "אסיפות" לדון מי יכבה את השריפה, אלא כל אחד עושה, כל אחד חייב לעשות מה שביכלתו כדי לכבות את השריפה.

(משיחת שבת פרשת צו, שושן פורים תשי"ד. תורת מנחם חי"א עמ' 144 ואילך)

________________________________

1)    אגרות קודש חלק ח' עמ' ערב ואילך.

2)    בהקדמת המלקט (ג, ב)

3)    קידושין כט, א (במשנה).

4)    מגילה ד, א. וש"נ.

5)    תוספות שם.

6)    ראה גם תורת מנחם חלק ח' עמ' 36 ואילך.

7)    אסתר ט, כג.

8)    יתרו יט, ג (מכילתא, פירוש רש"י).

9)    אסתר ד, ד.

10)  שם, יא.

11)  ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך הצלת נפשות ס"ב (עמ' שמו ואילך).

12)  ואתחנן ד, טו. וראה ברכות לב, סע"ב ובחידושי אגדות מהרש"א שם.

13)  מגילה ז, ב.

14)  רמ"א אורח חיים סימן תרצה ס"ב.

15)  ראה גם תורת מנחם שם עמ' 39 ואילך.

16)  ראה רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה כא. טור ושלחן ערוך אורח חיים סוף סימן תקכט.

17)  ראה גם התוועדויות תשמ"ה חלק ג' עמ' 1482 ואילך. רשימת זכרונות הרבנית חנה חוברת לג בתחילתה.

18)  ראה מגילה טו, א. הובא בפירוש רש"י אסתר ד, יז.

19)  ראה תורה אור מגילת אסתר צז, א. צט, ב. הוספות קכ סע"ד. ובכ"מ.

20)  בהבא לקמן – ראה לקוטי שיחות חלק א עמ' 112.

21)  ראה לקוטי שיחות שם עמ' 114 – בעניין "עמלנו אלו הבנים".

סיכום:

על מנת להציל את עם ישראל סיכנה אסתר את חייה ובאה אל המלך "אשר לא כדת". על פי דין לא היה עליה לנהוג כך, שכן ההלכה אוסרת על האדם לסכן את חייו עבור הצלת חיי חברו.

אלא שאסתר לא שאלה שאלות ולא חקרה אחר החיוב מצד הדין, אלא פעלה מתוך מסירות נפש להציל את עם ישראל.

את מסירות הנפש הזו ספגה אסתר בבית מרדכי. מרדכי חינך את אסתר, שכאשר עם ישראל שרוי בצרה יש להניח בצד את כל העניינים ולפעול בכל דרך להצלתו. מרדכי ואסתר עוררו את כוח המסירות נפש אצל כל ישראל ו"לא עלה על דעת שום אחד מהם מחשבת חוץ", ועל-ידי מסירות הנפש – התבטלה הגזירה.

אף בזמננו יש לפעול מתוך מסירות נפש:

על ההורים לדעת כי עליהם לחנך את ילדיהם בדרך התורה, ולפעול במסירות-נפש לשם כך. אין לערוך חשבונות מה תהיה פרנסת הילד בעתיד באם ילמד בישיבה; הקדוש-ברוך-הוא הוא זן ומפרנס לכל, ואין צורך לעזור לו בכך על-ידי עריכת חשבון שכזה... ובאמת, כאשר מחנכים את הילדים בדרך התורה, יהיו להם אושר ועושר גם בגשמיות.

כמו כן, חובה על כל אחד ואחת לפעול ולסייע כפי יכולתו לחינוך ילדי ישראל בדרך התורה, גם אלו שאינם ילדיו שלו. אין לערוך חשבונות האם אכן הדבר שייך אליו ומתאים עבורו, אלא יש לפעול בדבר מתוך מסירות נפש.