נושאים נוספים
	קהל גדול
	דיוק בכתיבה
	להקהיל הכוחות להקמת המקדש הרוחני
	יהודי שאינו רואה גילוי שכינה, דורש ותובע "היכן השכינה!"
	מעשה בדין תורה...
	פרשת ויקהל
	הלכות ומנהגי חב"ד

'התקפה' כנגד "מבצע תפילין" שזכתה לתשובת עורך 'המאור' הגאון רבי מאיר אמסעל תוך ציטוט מקורות משיחת הרבי * מדוע מיעטו במזכירות הרבי להשתמש במכונת-כתיבה בשפה הרוסית? * התנהלות בדין-תורה שלא נשאה חן בעיני הרבי * הפתגם נכון; האם מקורו באדמו"ר הזקן – לא שמעתי מחותני * הסיפור מאחורי קונטרס "שני מאמרים" שנדפס בשנת תשמ"ז

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

ב'המאור' בעריכת הרה"ג רבי מאיר אמסל (כסלו-טבת תשד"מ) נתפרסם מכתב למערכת, בו מתלונן הכותב על ה'המצאה' של זיכוי יהודים בהנחת תפילין, וכך נאמר שם:

"מאין ההיתר להניח תפילין לפושעי ישראל

"כבוד הרב הגאון עורך המאור שליט"א

"כ"מ [=כבוד מעלתו] כתומך תמימים ומליץ יושר בעד כל המנהגים שהנהיג הרבי שליט"א מליובאוויטש, נא להראות לי איזה מקור או רמז להמנהג שהנהיגו זה כמה שנים, לחטוף בעלי עבירה מן השוק ומפתים אותם להניח תפילין על ראשם לרגע כמעט, וגם לברך עליהם, ואנן קיימא לן שתפילין צריכין גוף נקי ואותם החטופים בשוק, חקרתי עליהם ומצאתי שהם מלוכלכים בעבירות של חילול שבת טו"נ [=טריפות ונבילות] וכו'. ואפשר שהרבי שליט"א מצא איזה יסוד לזה באיזה ספר מספרי החסידות אבל בתורת הנגלה בודאי שאין שום היתר לזה, וחבל על חילול קדושת תפילין בחנם.

"חיים שלמה ראטה

"ברוקלין נ.י.

"תשובת הרב העורך: אודה ולא אבוש שאין לי עסק וידיעה בנסתרות ואיני יודע באיזה ספר חסידות נמצא דבר כזה. אולם להוי ידוע לו, אם יעיין בחיבוריו, קונטרסיו ומאמריו של כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, יווכח לדעת שבראשית הכל הוא גאון עצום וכל רז לא אניס לי' בש"ס ופוסקים, והוא אינו יוצא בשום דבר או מנהג מגבולי השו"ע הפוסקים הראשונים והאחרונים, ואני תפילה, ויריביו ומתנגדיו של אדמו"ר שליט"א שאני יודעם היטב היטב, הלואי שיהיו כ"כ זהירים בכל דקדוקי מצוה כחסידי ליובאוויטש.

אין זו המצאתם של חסידי ליובאוויטש

"בנוגע הנחת תפילין ל'פושעי ישראל', אין זו המצאתם של חסידי ליובאוויטש, וכבר היה לעולמים דבר זה. הראשון שהנהיג מנהג זה בעולם הי' רבנו הסמ"ג, אשר בדרשותיו שדרש לגלויות ישראל בספרד ואדום, כפי שמוסר לנו בסמ"ג מ"ע ב', דרש כזאת בנוגע תפילין, וז"ל:

"'עוד זאת דרשתי להם, כי מה שאמרו רבותינו (שבת דמ"ט) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, שלא יישן ושלא יפיח בהם, זהו באדם שמניח כל היום כולו כמצותן פן ישכחם עליו ויעשה בהם דבר שאינו הגון, אבל בשעת תפלה אין לך רשע שלא יהא ראוי לתפילין קו"ח [קל וחומר] מספר תורה וכו'.

"'עוד זאת דרשתי להם שיותר חפץ הקב"ה באדם רשע שיניח תפילין מאדם צדיק, ועיקר תפילין נצטוו להיות זכרון לרשעים וליישרם דרך טובה, ויותר הם צריכין זכר וחיזוק מאותם שגדלו ביראת שמים כל ימיהם וכו'.

"'ויהי אחר ארבעה אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לברה"ע היתה סיבה מן השמים להוכיח, ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיחם ואמץ הקב"ה זרועותי בחלומות היהודים ובחלומות העכו"ם וחזיונות הכוכבים ויט עלי חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלקים ועשו תשובות גדולות וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין מזוזות וציצית. וכן בשאר ארצות הייתי אח"כ ונתקבלו דברי בכל המקומות וכו'', עכ"ל.

"הרי שהסמ"ג נסע למרחקים לדרוש בקהילות שהרשעים יניחו תפילין.

"עיי"ג [עיין גם] ב[ספר ה]חינוך מצוה תכ"א, ואמרו בגמרא מה גוף נקי שיזהר שלא יפיח בהם, אבל אין הענין לומר שצריכין גוף נקי מעבירות או מטומאה, כי כל אדם ואפילו טמא ובעל עבירות מחוייב במצות תפילין ובלבד שידע להיזהר שלא יפיח בהן ואולי מתוך התמדתו במצות תפילין שמהם הזכרון הגדול במלכות שמים, ישוב מדרכו הרעה ויטהר מכל גילוליו וכו'.

הפתגם נכון; אך לא שמעתי מחותני

בפורים תש"כ ('תורת מנחם' כרך ז"ך עמ' 430) מתבטא הרבי:

יש פתגם שאומרים בשם רבינו הזקן (לא שמעתי זאת מכב'-קדושת מורי-וחמי אדמו"ר, ולכן אינני יודע אם כן הוא), ששקר אסור לומר, ואילו אמת לא חייבים לפרסם ולהכריז מן הגגות...

מן העובדה שהרבי הביא-הזכיר פתגם זה סימן שתוכנו אמיתי, והספק הוא אם נאמר בשם אדמו"ר הזקן משום שהרבי לא שמע זאת מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. ואולי יש לומר שזה על דרך נביא שצריך לחזור רק על דברים ששמע בעצמו כו' [כמ"ש הרמב"ם בהל' עבודה זרה פרק ה' הלכה ח': או מי ששמע דברי כו' חברו ואמר שדבר זה לו נאמר והוא נתנבא בו]

ומכיוון שהרבי, שהוא ממלא-מקומו, לא שמע זאת ממנו, לכן נדרש להדגיש זאת.

ולהוסיף: הרבי העיד על הרב חודקוב (כ"ה תמוז תש"ט – 'לקוטי שיחות' כרך כד עמ' 416) "ואם היה מכיר את הרב חדקוב לא הי' כלל ספק אצלו שאינו שייך לדבר שקר וגוזמא".

והנה על-פי פרסום שנחשף בשנת תשס"א, נמצא שהרב חודקוב שמע את הדברים ישירות מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ.

ביום ט"ו מרחשון תש"ב רשם הרב ח.מ.א. חדקוב ביומנו ('עטרת זקנים', כ"ט סיון תשס"א, עמ' 50):

"אמר כ"ק [אדמו"ר מוהריי"צ] כי האדמו"ר הזקן נשמתו-עדן אמר כי שקר אסור לאמר ואת האמת אינם מחוייבים לאמר".

על "מחסור במכונת כתיבה בשפה הרוסית" במזכירות הרבי

הרבי כתב בח' תמוז תשי"ב:

תיכננתי לכתוב לו את הנ"ל ברוסית, בהתאם להתכתבות הקודמת שלנו. עם זאת, עקב מחסור במכונת כתיבה בשפה הרוסית, ביקשתי ממזכירי הד"ר ניסן מינדל לכתוב זאת באנגלית.

יצויין כי בדרך כלל המכתבים שנכתבו ע"י הרבי (ומזכיריו) לרוסיה בשפה הרוסית לא הוקלדו במכונת כתיבה אלא בכתב-ידו של המזכיר (בדרך כלל הרב מינדל) ובחתימת כינויים כגון "זיידע" [=סבא] וכדומה.

ניתן לשער כי הסיבה לכך היא החשש שגם אם ייחשפו עקבות המכתבים, לא יובן שמדובר בהתכתבות רשמית כי-אם פרטית, המוגשת בכתב-יד.

בשנים מאוחרות יותר יש מכתבים מוקלדים ברוסית – בדרך-כלל לעולים שעלו לארצנו-הקדושה (חלקם הודפסו בסדרת אגרות-קודש – בעיקר מכרך כז ואילך).

מעשה בדין תורה

מעשה בדין-תורה שהתנהלותו לא נשאה חן כל-כך בעיני הרבי.

הרי המסמך כלשונו:

"ב"ה, כ"ח כסלו תש"כ

"ברוקלין, הנהלת... ה' עליהם יחיו

"שלום וברכה!

"הגיעה לכאן שמועה מוזרה בהנוגע להתביעה שהיתה להרה"ח.. שי'.. להנהלת.. בענין הפיצויים, אשר לאחרי ששאלו דעת כ"ק אדמו"ר שליט"א וקבלו המענה, אשר יש לעשות כהוראת רב, בחרו ברב מסוים ובנציג הנהלת.. להיות הב"כ בהד"ת [=הבא-כח בהדין-תורה], ונתאשר הב"כ על ידי ההנהלה,

"ולאחרי זה – דרש.. שי' שילכו אל רב אחר והלך לא זה שהנהלת... אישרו אותו לנציגם ובתור ב"כ להד"ת [בא-כוחם להדין-תורה]

"ובטח יודיעו אם השמועה נכונה. ואם הן – מהי הסיבה להשינויים, ומה הכריח לעשות את זה.

"בכבוד ובברכה

"א. קווינט המזכיר

"נ.ב.

"העתק להרב... שי'".

הדפסת 'דידן נצח'

פתח דבר

ע"פ בקשת רבים הננו מוציאים לאור ד"ה ראשית גוים עמלק, תר"פ (אשר לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע) וד"ה באתי לגני תשי"א (אשר לכ"ק אדמו"ר שליט"א) בקונטרס מיוחד

מערכת "אוצר החסידים"

עש"ק תבוא, ח"י אלול תהא זו שנת משיח

ברוקלין, נ.י.

בשלהי שנת תשמ"ז הופיע קונטרס שני מאמרים שהכיל:

1) המאמר ראשית גוים עמלק תר"פ – מאמרו הראשון של כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ, שנדפס לראשונה מגוף-כתב-יד-קודש בשנת תשמ"ג.

2) המאמר באתי לגני תשי"א – מאמרו הראשון של כב' קדושת אדמו"ר נשיא-דורינו.

בשער הראשון נכתב סתם קונטרס שני מאמרים ואחרי פתח דבר צולמו המאמרים האמורים כולל עמוד השער שלהם. בסך-הכל הכילה החוברת 28 עמודים.

מה מסתתר מאחורי חוברת זו?

ניתן לשער שהדבר כרוך בפרשת הספרים של ספריית ליובאוויטש שהחלק המרכזי בה הסתיים ביום ה' טבת תשמ"ז (6 בינואר 1987). היום בו "דידן נצח" באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאוויטש.

כבר בתחילת הפרשה התבטא הרבי כי המאבק איננו רק על הספרים אלא על הנשיאות ("על הכסא") – מפי הרב שניאור זלמן גורארי' – אחרי הנצחון של ה' טבת עירער הצד שכנגד דבר שהוכרע בסופו של דבר בכ"ה מרחשון תשמ"ח (17 בנובמבר 1987).

כנראה שהמאמרים הודפסו כדי לזרז את הנצחון הסופי של הספרים ולהנציח עוד יותר ברוחניות את ענין הנשיאות.