טיפות הגשם היכו על זגוגית החלון בבית הקטן שבשכונת שערי חסד הירושלמית. החורף כבר פרש את כנפיו על הארץ והשמים היו מעוננים וקודרים. אך בביתו הצנוע של רבי שלום-מרדכי הכוהן שבדרון, ה'מגיד' הנודע, שמחה והתרגשות.
בשעה טובה נשלמה ההכנה לדפוס של החלק התשיעי בסדרת הספרים 'דעת תורה – מהרש"ם', שחיבר הסב הגדול, רבי שלום-מרדכי הכוהן שבדרון, הידוע בכינויו 'המהרש"ם מברז'אן' (נסתלק בט"ז בשבט תרע"א).
בתוך הבית התנהל דיון בין רבי שלום-מרדכי הנכד לבין בעליו של בית דפוס מפורסם בעיר. הלה הוזמן לאמוד את היקף העבודה, להעריך את משך הזמן הדרוש להדפסת הספר, ולנקוב במחיר ההדפסה.
האיש בחן את כתב היד שהוצג לפניו, עלעל בדפים, סקר את החומר, ולבסוף אמר את דברו: העבודה תארך כמה חודשים. עלות העבודה, הנייר, הדפוס והכריכה מגיעה לשנים-עשר אלף דולר, שישולמו בפעימות, לפי קצב התקדמות העבודה.
ואז הוסיף בעל הדפוס ואמר: "אם אקבל את התשלום מראש, אוכל לעשות את העבודה תמורת עשרת-אלפים דולר בלבד".
רבי שלום-מרדכי דן עם נכדו בדברים. הצעת המחיר הייתה הוגנת, ובית הדפוס נודע בעבודתו המקצועית. השאלה הייתה אם לשלם את הסכום מראש ולקבל את ההנחה הגדולה של אלפיים הדולרים, או לשלם בפעימות, ואז המחיר יהיה גבוה יותר.
הנכד לחץ לקבל את ההנחה ולשלם מראש. "הלוא הכסף בידנו, ואנחנו יכולים להוזיל את המחיר", אמר.
פתאום ניתר רבי שלום-מרדכי ממקומו בבהלה. הוא לפת את ראשו בשתי ידיו והזדעק: "אוי! ריבית! כמעט נכשלנו בעוון החמור של ריבית!". הוא היה נסער ונרגש, והתהלך בחדר מצד אל צד כאחוז תזזית.
לאחר כמה דקות של הרהורים, הסביר לנכדו: "ראה, ברגע שבעל הדפוס נקב במחיר של שנים-עשר אלף דולרים, הרי זה מחיר העבודה. כשהוא מוכן לבצע אותה בעשרת-אלפים דולר בלבד, אם אלה יינתנו מראש, נמצא שבעצם אנחנו מעניקים לבעל הדפוס הלוואה, ומקבלים עליה ריבית של אלפיים דולר. אם כן, זוהי ריבית!".
כל ימיו נזהר רבי שלום-מרדכי מאוד מאיסור ריבית, והתרחק ממנה כמו מאש. פעם אחת זוּכה חשבון הבנק שלו בסכום פעוט של ריבית זכות, והוא שיגר מכתב להנהלת הבנק וביקש שיואילו לבטל את הזיכוי.
הנכד ניסה לדון בעניין ולטעון שאין זה בגדר ריבית. רבי שלום-מרדכי הורה לו: "גש מייד אל רבי שלמה-זלמן, שיכריע כיצד יש לנהוג למעשה".
בעוד בעל הדפוס מביט בהשתאות בדין ודברים בין רבי שלום-מרדכי לנכדו, ביקש ממנו בעל הבית להמתין, עד שהנכד ישוב.
יצא הנכד אל ביתו של הגאון רבי שלמה-זלמן אוירבך, שהיה גיסו של רבי שלום והתגורר בסמוך. הוא נכנס אל הפוסק המפורסם, והציג לפניו את השאלה. רבי שלמה-זלמן הקשיב לדברים בתשומת לב והשיב: "אפשר לעשות זאת בדרך החומקת מלעבור על איסור ריבית, ואולם הדבר אינו פשוט כל-כך".
חזר הנכד אל סבו, שציפה בדריכות לתשובת הגאון. "נו, מה אמר רבי שלמה-זלמן?", שאל.
הנכד חזר על דברי הפוסק, וסיכם: "הוא אמר שהדבר אפשרי, אך זה לא 'חלק'".
רבי שלום-מרדכי חזר לשבת על כיסאו, מול המדפיס שהמתין בציפייה לסיכום הדיון. "ובכן", אמר רבי שלום-מרדכי, "ההצעה שלך הגונה מאוד. אתה תקבל שנים-עשר אלף דולרים, שיינתנו לך בפעימות, לפי קצב התקדמות העבודה. עם השלמת כל שלב, יינתן לך התשלום המלא בעבור אותו שלב. אמנם הכסף כולו כבר בידנו, אך איננו יכולים לשלם כעת סכום נמוך מזה שנקבת".
המדפיס אישר את פרטי ההסכם, לחץ את ידו של רבי שלום-מרדכי ופנה לצאת מהבית. אלא שאז הבזיק רעיון במוחו של רבי שלום. פניו אורו באחת.
"רגע אחד!", קרא לעבר המדפיס. ובליבו חשב: הלוא הכסף כבר בידי, ולא ארוויח דבר מהחזקתו בביתי עוד כמה חודשים, ואילו המדפיס זקוק לכסף, עד שהוא מוכן לתת הנחה של אלפיים דולר. אמנם אסור לי לשלם לו תמורת הקדמת התשלום פחות מהסכום שנקב, אבל את מלוא הסכום הרי אני רשאי לתת!
רבי שלום-מרדכי ביקש מהמדפיס להמתין רגע ונכנס לחדר פנימי. הוא חזר משם ובידו חבילת שטרי כסף, ולנגד עיניהם המשתאות של המדפיס והנכד מנה שנים-עשר אלף דולרים, טבין ותקילין. הוא הושיט את הכסף לידי המדפיס ואמר: "הרי לך מלוא הסכום!".
משתומם נטל האיש את הכסף ויצא מן הבית, ושפתיו ממלמלות: "לעולם לא אצליח לרדת לסוף דעתם של האנשים האלה... אין הם מנהלים חשבונות כספיים רגילים... הראש שלהם עובד אחרת לגמרי".
(על-פי 'קול חוצב') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
