שאלה: מתי אומרים 'קדיש שלם' ('תתקבל'), מתי 'חצי קדיש', מתי 'קדיש דרבנן' ('על ישראל') ומתי - 'קדיש יתום' ('יהא שלמא')?

תשובה: 'קדיש שלם' אומרים רק לאחר תפילת העמידה ('שמונה-עשרה'), ולכן מוסיפים שם "תתקבל צלותהון...", או בסיום ה'סליחות', שגם סדרן דומה לתפילה. בסיום עניין במהלך התפילה, כמו פסוקי-דזמרה, קריאת התורה, מיד אחרי שמונה-עשרה, וכמו-כן אחרי 'אשרי' שלפני מוסף ומנחה - אומרים 'חצי קדיש'.

לאחר פסוקי תנ"ך אומרים 'קדיש יתום', ולאחר מאמרי חז"ל - 'קדיש דרבנן' (שבו מוסיפים בקשה עבור החכמים ותלמידיהם).

יש להיזהר תמיד (גם בטקסי אזכרה) שלא לומר קדיש אלא-אם-כן נאמרו פסוקים (או מאמרי חז"ל כנ"ל) לפני-כן. לפי כמה פוסקים, צריך שמניין ישמע את הפסוקים הללו. לכן אם אמרו 'אשרי' במנחה, למשל, בלא שנכח במקום מניין,  יש לומר מזמור או שלושה פסוקים לפני הקדיש. כמו-כן אם בשעת הלימוד לא היה מניין, יאמרו כשיתאסף המניין את משנת "רבי חנניא בן-עקשיא", כדי שיוכלו לומר קדיש דרבנן.

במקום שאומרים דרשה בשבת אחרי החזרת ספר-התורה ולפני מוסף, יש לזכור לומר מזמור כלשהו או שלושה פסוקים לפני הקדיש שקודם מוסף. כך גם למנהג חב"ד בראש-חודש, כשמניחים תפילין דרבנו-תם לפני מוסף, ויש הפסק גדול אחרי 'אשרי', על החזן לומר מזמור או פסוקים לפני הקדיש.

כשצריך למסור "הודעות לציבור" קודם שיתפזרו בסיום התפילה, יש לעשות זאת אחרי הקדיש (שאחרי הפיוט 'אנעים זמירות', או שאחרי 'עלינו'), ולא בין מאמרי חז"ל לבין הקדיש שאחריהם, או בין 'עלינו' (או הפיוט, שבשניהם יש פסוקים) לקדיש שאחריו.

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן סי' נג ס"א, נד ס"ד ורצ"ב ס"ד. משנ"ב נג,יא, נה,ב. תרכא,י. אשי ישראל פט"ו סל"ג-לה, וש"נ. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 6. שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב סי' קעז.