האכזבה צרבה בליבו. עוד תשובה שלילית. הוא חייג למספר הטלפון הרביעי וחרק שיניו בתסכול. מה יהיה? חשב.
זה היה בשלהי אלול תשע"ו. בבית משפחת בהגלי בגן-יבנה שמחה גדולה. יומיים קודם לכן הגיח בנם החדש לאוויר העולם. ברית המילה של הרך הנולד נועדה ליום השני של ראש השנה, וההורים ביקשו לערוך את השמחה בכפר תפוח, שבו מתגוררים הוריו של ניר.
מכל הבחינות זו הייתה הבחירה המועדפת. לרשותם עמד אולם האירועים של היישוב. בפנימייה של המדרשה המקומית יכלו לשכן את בני המשפחה המורחבת, שביקשו להשתתף בשמחתם.
אלא שאז נתקל ניר במחסום בלתי-עביר – השגת מוהל. מוהלים רבים שאליהם פנה השיבו את פניו ריקם. לא נמצא המוהל שיסכים לעזוב את ביתו לימי ראש השנה ולנסוע לכפר תפוח.
הימים חלפו וניר נאלץ לבטל את הזמנת משפחתו המורחבת בשל חוסר הוודאות, אך עדיין הוסיף לחפש אחר מוהל שיואיל לבוא לכפר תפוח למשך ראש השנה.
כשעמד על סף ייאוש טילפן אליו אביו ומסר לו כי בשיחה עם רב היישוב עלה שמו של מוהל ושמו הרב רזיאל שבח. "נסה לפנות אליו, מה תפסיד!", הציע האב.
זה היה המוצא האחרון. ניר התקשר למספר שקיבל. בתוך ליבו היה נכון לקבל את התשובה השלילית, אלא שהמוהל הפתיע אותו: "קודם כול, מזל טוב!", בירך בחום, "ושנית, בעזרת ה' אמול את בנך".
ניר היה מופתע. "הברית בראש השנה...", הזכיר למוהל. הרב רזיאל הרגיע אותו: "לרעייתי ולי יש סיכום, שכל פנייה שאני מקבל לקיום מצוות ברית מילה – אני נענה לה מייד, ואין לי צורך בקבלת הסכמתה. אם ירצה ה', אעשה את הברית".
ניר לא מצא מילים להודות למוהל הצעיר. "נשמח לארח את כל משפחתך", אמר למוהל. הרב רזיאל סיים את שיחת הטלפון, וניר שחרר אנחת רווחה גדולה. מוהל משמים ממש.
בערב החג המתין ניר לבואה של משפחת שבח. הוא דאג למקום אירוח נאות בעבורה, וכמובן כָּלַל את בני המשפחה ברשימת האורחים לסעודות החג. רבה הייתה הפתעתו לגלות שמרכבו של המוהל יצא הרב רזיאל בלבד...
"לא רצינו להטריח אתכם", התנצל המוהל, "ואשתי שמחה על ההזדמנות לבלות את החג בבית הוריה". ניר עמד המום. בתוך ליבו ידע שהשיקול המרכזי לאי-הבאת בני המשפחה היה להימנע מלהכביד על המארחים.
הוא השתאה כפליים לגלות שהמוהל בא מצויד במזון לכל סעודות החג. ניר נבוך, ואולם הרב רזיאל חיבק אותו בחום, הביט בו בעיניו הטובות, ובאמרה מבודחת הפיג באחת את אי-הנעימות.
זה היה ראש השנה המרגש ביותר שחווה ניר. לקראת ברית המילה יצאו ובאו מתפללי כל בתי הכנסת ביישוב, והשתתפו במצווה שהתקיימה לפני תקיעת השופר. שאגת הפסוקים וה'אמן' הדהדה מפי מאות המתפללים, ויצרה תמהיל מופלא של שמחה וקדושה.
באותו ראש השנה גילו ניר ומשפחתו את אישיותו יוצאת הדופן של המוהל. הם נוכחו שצניעותו וענוותנותו מסתירות גדוּלה בתורה וידע הלכתי רב. דברי התורה שהשמיע בסעודת ברית המילה ריתקו את תלמידי החכמים שביישוב, ופניו המאירות והחן שהקרין לכל סובביו, גרמו לניר לחוש שזכה בנוכחותו של אדם גדול, שכל-כולו נתינה, טוּב וטוהר.
ניר ומשפחתו ביקשו להביע את רגשות תודתם למוהל, ולאחר שנפרדו שלח לו ניר הודעה: "אנו רוצים להודות לך מעומק הלב על שזיכית אותנו בנוכחותך בימי ראש השנה... הלוואי שנזכה להיות במחיצת אנשים כמוך במהלך כל השנה, ונזכה ללמוד כיצד לקיים מצוות ולעשות חסדים לפחות כמותך. אנו מרגישים כאילו פגשנו את אליהו הנביא, במעשיך ובדברי החוכמה שנסכת בנו".
תשובתו של הרב רזיאל, שהייתה אופיינית לו כל-כך, המסה את ליבו של ניר: "אני יושב ברכב, קורא את ההודעה, ופשוט בוכה מהתרגשות! תודה רבה!", הגיב. גם בימים שלאחר מכן הוסיף הרב רזיאל ללוות את המשפחה ואת הרך הנולד, ששמו בישראל נקרא יהלי. קסמו לא מש מזיכרונם של ההורים ויתר בני המשפחה.
חלפו שנה וכמה חודשים. את הרגע הנורא, בכ"ב בטבת תשע"ח, בשעת ערב, לא ישכח ניר.
הוא היה במפגש עם חברים כשהטלפון שלו צלצל. הבשורה המרה הִכתה אותו בהלם. רעד אחז בגופו. הרב רזיאל שבח הי"ד נורה בידי מחבלים ארורים, כששב ברכבו מבדיקת תינוק שמל. פצעיו היו אנושים, ו'אליהו הנביא' הפרטי של משפחת בהגלי, ושל מאות משפחות אחרות שזכו להכירו, עלה בסערה השמימה.
כאוב ונסער פרסם ניר את סיפורו, וזה זכה במהירות לתהודה רבה ונפוץ בעולם כולו. כשבא לנחם את משפחת הרב רזיאל שבח, פגש מנחמים רבים שלא הכירו כלל את המנוח, אך למקרא סיפורו חשו צורך אישי עז לבוא לנחם את בני המשפחה.
"רעייתי ואני שומרים על קשר עם אלמנתו, יעל", מוסיף ומספר ניר, "ואני יודע על מעשים כבירים שנעשו להנצחתו ולעילוי נשמתו של הרב רזיאל, בעקבות סיפורנו האישי, שהוא רק השתקפות קטנה של אדם גדול", הוא אומר.
(תודה לניר בהגלי על הסיפור) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
