נושאים נוספים
	להציל את העולם בשלוש דרכים
	העבודה נסתיימה ונשלמה
	סודות נפלאים בשמות התנאים והאמוראים
	טרדות הפרנסה
	ויעקב הלך לדרכו
	פרשת נח
	הלכות ומנהגי חב"ד

לא זו בלבד שהעולם לא הפריע לנח בבניית התיבה, אלא הצילו על-ידי בניית התיבה והניסיון לעורר את אנשי דורו לתשובה, ועל-ידי הצלת מיני בעלי-החיים בתוכה * הסדר המופתי ששרר בתיבה הוא מעין והכנה לצפוי לעתיד לבוא * העולם אינו יכול להפריע לעבודתו הרוחנית של יהודי, ובכוחו לרומם את העולם ולפעול בו עילוי גדול ביותר

א. בפרשת נח מסופר אודות דורו של נח שהיה בתכלית הירידה ושפל המצב שאין למטה ממנו, ובלשון הכתוב¹: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", ועד כדי כך שלא הייתה ברירה (כביכול) אלא להשחית את כל היקום.

ואף-על-פי-כן, לא הפריע הדבר לעבודתו של נח, ובלשון הכתוב²: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", היינו, למרות היותו בדור ירוד ביותר ("בדורותיו") היה במעמד ומצב ד"צדיק תמים"³, וכן כאשר כל דורו נשטף במי המבול – לא הזיק הדבר לנח כלל. שהרי הוא וכן בני ביתו נכנסו לתיבה וניצלו ממי המבול,

ולא עוד אלא שפעל את הצלת כל העולם כולו – על-ידי-זה שהכניס עמו לתיבה מכל סוגי הנבראים שבכל העולם כולו,

ויתירה מזו – על-ידי-זה נעשה קיום העולם מחדש, בלשון חז"ל⁴: "עולם חדש ראה", באופן נעלה יותר ממה שהיה לפני המבול, כדלקמן.

כלומר: בעבודתו של נח רואים ג' פרטים: א) מצב העולם, שהיה בתכלית הירידה, לא הפריע לעבודתו של נח, ב) בעולם ירוד כזה פעל נח את קיום והצלת העולם, ג) לא רק שפעל את קיום והצלת העולם, אלא פעל בו עילוי גדול יותר, כדלקמן בארוכה.

ומזה למדים הוראה בעבודת כל-אחד-ואחת מישראל, בנוגע לכל ג' פרטים הנ"ל, כדלקמן.

ובהקדם ביאור הקשר דנח עם בני ישראל – על-פי המבואר בדרושי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע⁵ בעניין "וגם את נח באהבה זכרת"⁶ כמו שכתוב⁷ "ויזכור אלקים את נח גו'" שאומרים בפסוקי זכרונות דר"ה, שהזכרון דנח קשור הוא "מצד האהבה פנימית והעצמית . . מצד עצם מעלת נש"י כו'". כלומר: אף שמנח יצאו כל שבעים אומות העולם – מכל מקום, הפנימיות דנח קשורה עם בני ישראל דווקא, "אתה בחרתנו מכל העמים", ולכן, מעניינו של נח יש הוראה ולימוד בעבודת כל-אחד-ואחת מישראל.

ב. ביאור עניין הא' – שמצב העולם לא הפריע לעבודתו של נח:

לכל לראש – עובדת היותו "צדיק תמים", וזאת – למרות המצב שהיה "בדורותיו".

ועניין זה מודגש באופן כניסתו של נח לתיבה, בניגוד לרצונם של בני דורו – כמובא בפרש"י⁸ "שהיו בני דורו אומרים אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו, אמר הקב"ה הריני מכניסו לעיני כולם ("בעצם היום הזה"), ונראה דבר מי יקום":

כאשר בני דורו של נח ראו שהמבול אכן מתחיל, ונח מתכונן להיכנס לתיבה כדי להינצל ממי המבול – הייתה כוונתם למנוע אותו מכניסה לתיבה. וזאת – לא מצד "רשעות", אלא מפני שחשבו שעל-ידי-זה ינצלו גם הם, ובפשטות: הם ידעו והבינו שמכיוון שהקב"ה רוצה להציל את נח מעונש המבול – בוודאי לא יניח הקב"ה שהמבול יפגע בנח. ולכן, חשבו הם, כאשר לא יניחו לנח להיכנס לתיבה – לא תהיה להקב"ה ברירה אלא לעצור את המבול!... ומטעם זה רצו למנוע אותו להיכנס לתיבה – בידעם שעניין זה נוגע בנפשם.

ואף-על-פי-כן, כל התנגדותם לא הועילה ולא כלום, ואדרבה: "בעצם היום הזה בא נח גו' אל התיבה", "אמר הקב"ה, אני מכניסו לעיני כולם, ונראה דבר מי יקום"!

נקל לתאר את מצב הדברים באותה שעה:

בני דורו של נח עומדים מן הצד, רטובים עד לשד עצמותם ממי המבול שכבר התחילו לרדת על הארץ [שהרי נח "לא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים"⁹], ולנגד עיניהם ניצבת "תיבה" שבה אמורים להיכנס נח ובני ביתו כדי להינצל ממי המבול, וכל מאמציהם למנוע זאת – עולים בתוהו!

ולא עוד אלא שהם רואים שיירה ארוכה של בעלי-חיים – כל סוגי בעלי-החיים שבכל העולם כולו – שהולכים בסדר מסודר, שניים שניים (וממינים הטהורים – שבעה שבעה), כדי להיכנס אל התיבה להינצל ממי המבול, ואילו הם – נשארים מחוץ לתיבה, ואין לאל ידם לעשות מאומה!

ג. ביאור עניין הב' – שנח פעל את הצלת וקיום העולם:

בעניין זה ישנם שני פרטים: א) פעולתו של נח בעולם לפני בוא המבול, ב) פעולתו לקיום והצלת העולם על-ידי-זה שהכניס לתיבה את כל סוגי הנבראים שבעולם.

ועל סדר המאורעות – פעולתו בעולם לפני בוא המבול:

בניין התיבה היה במשך מאה ועשרים שנה – כמבואר טעם הדבר בפירוש רש"י¹⁰: הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו".

כלומר: במשך כל ק"כ שנה דבניין התיבה הייתה עבודתו של נח – לפעול על אנשי דורו שיחזרו בתשובה.

וכאן רואים דבר נפלא ביותר – עד כמה הייתה יכולה להועיל פעולתו של נח להחזירם בתשובה:

גם לאחרי שעברו ק"כ שנה ולא חזרו בתשובה, שלכן התחילו כבר לרדת מי המבול – נאמר בכתוב¹¹ "ויהי הגשם על הארץ", ומפרש רש"י: "הורידן ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה", היינו, שאפילו ברגע האחרון (לאחרי שכבר עברו ק"כ שנה ולא חזרו בתשובה) עדיין היה יכול נח לפעול בהם שיחזרו בתשובה בשעתא חדא וברגעא חדא¹², ואז – לא זו בלבד שלא היה עונש המבול, אלא עוד זאת, גשמי המבול היו מתהפכים ל"גשמי ברכה", על-דרך ובדוגמת העניין ד"זדונות נעשו לו כזכיות"¹³ שבעבודת התשובה.

ויש להוסיף – בביאור הפלאת העניין דהפיכת מי המבול לגשמי ברכה:

ידוע¹⁴ שבין כ"ו הדורות שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה¹⁵, חסד שלמעלה ממדינה והגבלה¹⁶, היה עילוי מיוחד עד דור המבול – כפי שעניין זה בא לידי ביטוי בכך ש"עד המבול היו ימיהם באורך", ואילו לאחרי המבול "הלכו ימותם הלוך וחסור"¹⁷. ומכיוון ש"מאן דיהיב חיי יהיב מזוני"¹⁸ – מובן, שכל ההשפעות שלהם היו בריבוי עצום, מצד חסדו של הקב"ה.

ונוסף לכל מעלות אלו, היו יכולים לזכות להשפעת ברכה מרובה עוד יותר – הפיכת גשמי המבול ל"גשמי ברכה"!

ויש להוסיף בזה: אף-על-פי שחטאו של דור המבול היה "מפני רוב טובה ועושר"¹⁹, היינו, שריבוי ההשפעה כו' גרמה לכך שמרדו בהקב"ה [על-דרך שמצינו בדור ההפלגה, שמעלתם באופן ד"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים"²⁰ (מעלת האחדות) הייתה סיבה לכך שמרדו בהקב"ה], אף-על-פי-כן, על-ידי התשובה היו מקבלים תוספת השפעה בריבוי גדול יותר – "גשמי ברכה"!

ומכאן למדים עד כמה גדלה מעלתו של נח בפעולה על אנשי דורו – שמצדו היה יכול לפעול אצלם את עניין התשובה עד לרגע האחרון, ועל-ידי-זה – לא רק לבטל את עונש המבול, אלא להפכו ל"גשמי ברכה".

ומזה באים לעניין הב' – פעולתו של נח לקיום והצלת העולם על-ידי-זה שהכניס לתיבה את כל סוגי הנבראים בעולם:

למרות שהעולם היה במצב ירוד ביותר, ועד-כדי-כך, שאפילו כאשר ראו שמי המבול יורדים כבר בפועל, לא חזרו בתשובה – גם אז פעל נח את הצלת וקיום העולם, על-ידי-זה שהכניס עמו לתיבה "מכל החי מכל בשר . . מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו"²¹, כל סוגי הנבראים שבעולם.

ד. ביאור עניין הג' – העילוי שפעל נח במציאות הבריאה כולה:

ידוע²² שמציאות העולם (כל הברואים שבעולם) בתוך תיבת נח הייתה במעמד ומצב נעלה ביותר – מעין ובדוגמת מעמד ומצב העולם לעתיד לבוא.

והעניין בזה:

בתיבת נח נכנסו מכל סוגי בעלי-החיים שבכל העולם כולו, בהמות חיות ועופות, כולל בעלי-חיים טורפים ודורסים. ואף-על-פי-כן, במשך כל זמן שהותם בתוך התיבה – משך שנה שלימה – "לא עשו רעה זה לזה כלל ולא השחיתו זה לזה"²³.

ומובן, גודל החידוש והפלא שבדבר – עניין שלא ייתכן כלל וכלל מצד טבע הבריאה:

כאשר מכניסים לתוך תיבה ששטחה מצומצם – "שלש מאות אמה גו'"²⁴ – ריבוי סוגי בעלי-חיים שבכל העולם כולו, ומחזיקים אותם יחדיו במשך זמן ארוך, וללא השגחת אנשים רבים (רק נח ובניו) – הנה על-פי טבע לא ייתכן שבמשך כל הזמן לא יהיה אפילו מקרה אחד שיזיקו זה לזה.

[המקרה היחיד של נזק שאירע בתיבה הוא – שהארי הכיש את נח²⁵. אבל שם הייתה סיבה לדבר – מפני "שאיחר מזונות לארי", שזהו חסרון בעבודתו של נח, שהיה צריך לזון את כל הבריות שבעולם – בשליחותו של הקב"ה שהוא "זן ומפרנס לכל", ולכן נענש מיד, כדי שלא יישאר אצלו רושם מעניין זה, כמו שכתוב²⁶ "הן צדיק בארץ ישולם". אבל מלבד זה – לא היה, כאמור, שום מקרה שבעלי-החיים יזיקו זה לזה].

והמדובר – כאמור – אודות כל סוגי בעלי-חיים, היינו, לא רק בעלי-חיים טהורים, שגם אצלם הרי זה דבר פלא שלא יפגעו זה בזה, כי – אף-על-פי שאין בהם טבע האכזריות (שלכן הותרו באכילה כו'²⁷), מכל מקום, גם אצלם יש מקרים של "שור נגח" וכיוצא בזה (כמבואר בפרטיות במסכת בבא קמא), ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר אודות בעלי-חיים טורפים ודורסים, שאצלם טבע האכזריות הוא בתוקף ביותר, עד כדי כך שכל חיותם (כפשוטה) היא מנטילת חיותם של בעלי-חיים אחרים... – גם הם לא הזיקו כל זמן משך היותם בתיבה.

וטעם הדבר – מפני שבתיבה האיר אור אלקי נעלה ביותר, מעין ובדוגמת האור דלעתיד לבוא, שאז יהיה מעמד ומצב העולם באופן ד"וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ גו'"²⁸, "לא ירעו ולא ישחיתו . . כי מלאה הארץ דעה את ה'"²⁹.

בנוגע לגן-עדן – אין כל חידוש במעמד ומצב כזה, מכיוון שגן-עדן הוא למעלה ממציאות העולם; החידוש הוא אפוא כאשר פועלים זאת במציאות העולם – כפי שהיה בתיבת נח, במציאות העולם דלמטה, כאשר מחוץ לתיבה היה מעמד ומצב הכי נמוך, גם בעולם כזה נפעל עניין שהוא מעיין ובדוגמא למעמד ומצד דלעתיד לבוא.

וזהו גם הביאור במאמר רז"ל שנח "עולם חדש ראה":

לכאורה אינו מובן: מהו הפירוש ד"עולם חדש" – מהו החידוש שהיה בקיום העולם לאחרי המבול, הרי לא היה כאן עניין של בריאה מאין ליש, מכיוון שנח הכניס לתיבה את כל סוגי בעלי-החיים שבכל העולם כולו כדי שמהם יהיה קיום העולם לאחרי מהבול, ואם כן, מהו החידוש שבדבר?

והביאור בזה – שהכוונה לחידוש שנפעל בטבע הברואים שבעולם, שבמשך כל זמן היותם בתיבה, לא הזיקו זה את זה, היפך טבעם, ועד כדי כך, שעניין זה נעשה הכנה לזמן דלעתיד לבוא ("וגר זאב עם כבש כו' לא ירעו ולא ישחיתו"), תכלית השלימות דמציאות העולם.

ומובן, שלאחרי ש"כבר היה לעולמים מעין זה" בזמנו של נח – נקל יותר לפעול עניין זה בשלימותו לעתיד לבוא, ועל-דרך לשון הגמרא³⁰ בנוגע לתחיית המתים: "דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל-שכן" ("אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין, אותן שהיו כבר לא כל שכן שחוזרין וחיין"³¹).

ומכל זה מובן גודל מעלתו של נח בפעולה בעולם – שלא זו בלבד שפעל את קיום והצלת העולם, אלא עוד זאת, שפעל בו עילוי גדול ביותר, מעין ובדוגמא, ובעיקר – הכנה, לשלימות העולם לעתיד לבוא.

ה. על-פי האמור לעיל אודות שינוי טבעם של בעלי-החיים בהיותם בתיבה – יש להוסיף עוד עילוי והפלאה בנוגע לעניין הא', שבני דורו של נח לא היו יכולים להפריעו מעבודתו:

שינוי טבעם של בעלי-החיים שלא הזיקו זה לזה התחיל כבר, למעשה, מקודם לכן – בבואם להיכנס אל התיבה, שכבר אז התקבצו כולם יחדיו, ואף-על-פי-כן, לא הזיקו זה לזה.

ומובן עד כמה גדול הנס שבדבר – נס שלא היה כמוהו לעולמים:

כל עניין של נס הוא בדבר פרטי שבעולם, כמו: הנס דירידת המן במדבר במשך ארבעים שנה – לא היה אלא ב"מן", ובזה גופא – לא בכל שטח העולם, כי אם במקום מסויים (בחלק המדבר שבו הלכו בני-ישראל). ועל-דרך-זה בנוגע ל"עשרה נסים (ש)נעשו לאבותינו במצרים כו'"³², "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש"³³ וכיוצא-בזה – שכל נס הוא בעניין פרטי, ובמקום מסויים דווקא.

אמנם, נס זה היה בנוגע לכל סוגי בעלי-החיים שבעולם, ובכל המקומות שבעולם – שהרי מכל העולם כולו, גם מקצוי תבל, הגיעו כל סוגי הבהמות והחיות לתיבת נח, כלומר, נס שחדר במציאות הבריאה כולה!

וכמה פרטים בנס זה:

עצם העובדה שבעלי-חיים הנמצאים בכל העולם כולו – באים מאליהם³⁴! אף א' אינו דוחף אותם, ואף-על-פי-כן, מחליטים לפתע לעזוב את מקומם, ולבוא כולם למקום אחד – המקום שבו עמדה תיבת נח!

לא כל בעלי-החיים מגיעים למקום זה, כי אם שניים שניים (זכר ונקבה) מכל סוג בלבד!

יש מינים שמהם באים "שבעה שבעה" – בעלי-חיים טהורים!

באו רק המובחרים שבהם – "אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם"³⁵!

כל בעלי-החיים שבעולם, שביניהם כאלו הטורפים ודורסים – נכנסים כולם לתיבה בסדר מופתי, מבלי שיזיקו זה לזה – היפך טבעם (כנ"ל בארוכה)!

וכל זה – "בעצם היום הזה", לעיני כל דורו של נח!!

היש לך נס גדול מזה?!...

ולהוסיף, שנס זה היה בסוף ק"כ שנה (שרק אז באו כל בעלי-החיים למקום התיבה), כלומר, כאשר העולם היה בתכלית הירידה, שגם לאחרי ק"כ שנות פעולתו של נח, עדיין לא עשו תשובה!

ובזה מודגש עד כמה הייתה מושללת האפשרות שבני דורו של נח יפריעו לו בעבודתו – שכן, כניסתו לתיבה (שזוהי עבודתו בקיום והצלת העולם) נעשתה בניגוד מוחלט לרצונם של בני דורו, ומתוך נסים הכי גדולים. ולא עוד אלא שפעל את קיום והצלת העולם, ועד שהביאו לידי עילוי גדול יותר (כנ"ל בארוכה). וכל זה – למרות היותו יחידי נגד כל העולם כולו (שהרי פעולתם של בני נח לא הייתה אלא בכך שהלכו אחרי נח).

ו. ביאור ההוראה מהסיפור דנח – בעבודתם של ישראל:

בתורה אור ריש פרשתנו מבואר העניין ד"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה גו'"³⁶ – ש"מים רבים" קאי על "טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עולם הזה", שהם בדוגמת מי המבול, "מים הזידונים"³⁷.

ועל זה באה ההוראה מהסיפור דנח, בכל ג' פרטים הנ"ל – א) שהעולם אינו יכול להפריע לעבודתו של יהודי, ב) אדרבה – יהודי פועל במציאות העולם, ג) ולא עוד אלא שפועל עילוי גדול יותר מכמו שהיה קודם לכן:

כאשר יהודי יוצא לעולם שנמצא במצב נמוך כו', עולם שיש בו "מים רבים" (מי המבול) שעניינם "לכבות את האהבה" – עליו לדעת שאין לו מה להתפעל מזה, כי בוודאי "לא יוכלו לכבות את האהבה", "בחינת האהבה המסותרת שיש בכל נפש מישראל בטבע", היינו, ש"גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק בעניינים גשמיים שהן הנקראים מים רבים, עם-כל-זה לא יוכלו לכבותה מלהיות תמיד בבחינת אהבה ותשוקה נפלאה לעלות וליכלל למעלה".

זאת ועוד:

לא זו בלבד שיהודי אינו מתפעל מהעניין ד"מים רבים", אלא אדרבה – "על-ידי התלבשותה (של הנשמה) במים רבים הנ"ל יכולה להגיע למדרגה היותר גבוה מקודם שירדה לעולם הזה", באופן דאתהפכא חשוכא לנהורא כו', יתרון האור מן החושך, ועד שמהפכים את מי המבול ("מים הזידונים") להיות "מי נח"³⁸ – מים שנקראים על-שם נח, שעניינו "נייחא דרוחא", עניין המנוחה, ובלשון הכתוב³⁹: "זה ינחמנו" [על-דרך ובדוגמת הפיכת מי המבול ל"גשמי ברכה" על-ידי עבודת התשובה], ובזה גופא – "נח נח" ב' פעמים, "נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים"⁴⁰, היינו שפועלים זאת גם בעליונים וגם בתחתונים.

והעניין בזה – דלכאורה, מכיוון שנח נמצא בתחתונים, מה שייך כאן העניין ד"נייחא לעליונים"? והביאור – שישנם עליונים ותחתונים באדם עצמו: בריאת האדם הייתה "מן העליונים ומן התחתונים, גוף מן התחתונים, ונשמה מן העליונים"⁴¹, שהרי הנשמה "חלק אלקה ממעל ממש"⁴² – עליונים, ואילו הגוף הוא "עפר מן האדמה"⁴³ – תחתונים.

וזהו "נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים" – שלא זו בלבד שמי המבול אינם מפריעים ומבלבלים לעבודת הנשמה (עליונים), אלא כן הוא גם בנוגע לעבודה עם הגוף (תחתונים), ויתירה מזו – גם בנוגע לפעולה בחלקו בעולם ובעולם כולו, במציאותם של התחתונים ממש, תחתון שאין למטה ממנו – כפשטות הכתוב "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו" (וכאמור לעיל שזהו העניין ד"נייחא"), דקאי על המנוחה שפעל נח בעולם כולו על-ידי-זה שהכין להם כלי מחרישה⁴⁴.

ועד כדי כך, שעל-ידי עבודתו ופעולתו של יהודי בעולם, נעשה העניין ד"עולם חדש ראה" – תכלית השלימות דמציאות העולם כפי שתהיה לעתיד לבוא, שעניין זה נפעל על-ידי מעשינו ועבודתינו בעולם⁴⁵.

זוהי איפוא ההוראה שלמדים מפרשת נח – על-פי ההסבר והביאור בספר ששמו "תורה אור" (שם שנקבע, כפי הנראה, על-ידי אדמו"ר הצמח-צדק שסידר את הדרושים של אדמו"ר הזקן להדפיסם בספר זה) – שאין ליהודי מה להתפעל מ"מי המבול", "מים הזידונים", ואדרבה – בכחו וביכלתו להפכם להיות "מי נח", "נייחא דרוחא", ועד לעניין ד"עולם חדש ראה", כנ"ל בארוכה.

ואם הדברים האמורים בנוגע לדור המבול, דור ירוד ביותר – הרי על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא גם בימינו אלו – ובמכל שכן וקל וחומר: א) בימינו לא שייכת ירידה גדולה כזו כפי שהייתה בדור המבול... ב) נח היה לפני מתן-תורה, ואף-על-פי-כן הצליח למלא את עבודתו מבלי להתחשב עם כל הנעשה מסביבו, ועל-אחת-כמה-וכמה לאחרי שישנה הנתינת-כח דמתן-תורה.

(משיחת ש"פ נח תשמ"ה – תורת מנחם תשמ"ה, כרך א', עמ' 507)

________________________________

1)    פרשתנו ו, יב.

2)    ריש פרשתנו (שם, ט).

3)    ראה פרש"י על הפסוק.

4)    בראשית רבה פרשה ל', ח. ילקוט שמעוני פרשתנו רמז מט.

5)    המשך תער"ב חלק א' פרק ר"א.

6)    תפילת מוסף דראש השנה.

7)    פרשתנו ח, א.

8)    שם ז, יג.

9)    פירוש רש"י שם, ז.

10)  פרשתנו שם, יד.

11)  ז, יב.

12)  ראה זוהר חלק א' קכט, סוף עמ' א.

13)  יומא פו, ב.

14)  ראה לקוטי שיחות חלק ט"ו עמ' 54, הערה 42. ושם נסמן.

15)  פסחים, קיח, א.

16)  ראה תורה אור ריש פרשת בשלח. אור התורה בראשית רפח, א. קונטרס ומעיין מים חיים פרק א. לקוטי שיחות חלק ט"ו עמ' 66 הערה 21. ושם נסמן.

17)  רמב"ן על הפסוק בראשית ה, ד.

18)  ע"פ לשון חז"ל – תענית ח, ב.

19)  בעל הטורים פרשתנו ז, ד.

20)  פרשתנו יא, א. וראה פירוש רש"י שם, ט – מבראשית רבה פרשה לח, ו.

21)  שם, יט-כ.

22)  בהבא לקמן ראה לקוטי-שיחות חלק כה, עמ' 28.

23)  המשך וככה תרל"ז, ריש פרק צה.

24)  פרשתנו ו, טו.

25)  פירוש רש"י פרשתנו ז, כג. מתנחומא שם, ט.

26)  משלי יא, לא. הובא בפירוש רש"י ובתנחומא שם.

27)  ראה רמב"ן (הובא בבחיי) שמיני יא, יג. עקידה ואברבנאל שם. ועוד. לקוטי שיחות חלק י"ג עמוד 260. ושם נסמן.

28)  ישעיה יא, ו.

29)  שם, ט.

30)  סנהדרין צא, א.

31)  פירוש רש"י שם.

32) אבות פרק ה, משנה ד.

33)  שם, משנה ה.

34)  פירוש רש"י פרשתנו ו, כ.

35)  שם.

36)  שיר השירים ח, ז.

37)  לשון הכתוב – תהילים קכד, ה.

38)  ישעיה נד, ט.

39)  בראשית ה, כט.

40)  בראשית רבה פרשה ל, ה. ילקוט-שמעוני פרשתנו רמז, מח.

41)  פירוש רש"י בראשית ב, ז – מבראשית רבה פרשה יב, ח.

42)  תניא ריש פרק ב' (ע"פ איוב לא, ב).

43)  בראשית שם.

44)  פירוש רש"י על הפסוק – מתנחומא בראשית יא.

45)  תניא ריש פרק לז.

סיכום:

בעבודתו של נח יש ג' עניינים: א) העולם לא הפריע לעבודתו. ב) נח הצליח לפעול את הצלת העולם, ויתירה מזו: ג) נח גרם לעולם גילוי גדול יותר מזה שהיה בו.

העניין הראשון: בני דורו של נח, שהתנכלו לבניית התיבה, מתוך מחשבה שבכך ימנעו מהקב"ה לבצע את המבול, לא הצליחו לעצור בעדו מבניית התיבה במשך 120 שנה, ואף כשהחל הגשם לרדת עמדו חסרי-אונים והביטו בשיירת בעלי-החיים נכנסת אל התיבה.

העניין השני: נח פעל להצלת העולם לפני המבול, ובזמן התרחשותו. בניית המבול התפרשה על פני 120 שנה כדי לעורר את אנשי דור המבול לתשובה. וגם כאשר החלו לרדת גשמי המבול, אילו היו אנשי המבול מתעוררים בתשובה, הגשמים היו הופכים לגשמי ברכה.

העניין השלישי: החיים בתוך תיבת נח היו במדרגה נעלית, שהתבטאה בשינוי טבע הבריאה של בעלי-החיים – שלא הזיקו זה לזה כלל. זה מעין המציאות שתהיה לעתיד לבוא: "וגר זאב עם כבש". שינוי הטבע הזה החל עוד קודם שנכנסו לתיבה, בנס המופלא שבקיבוץ כל בעלי החיים מכל העולם, בסדר מופתי, אל התיבה.

בכל אחד משלושת העניינים האלו יש הוראה בעבודתו הרוחנית של היהודי, בהתמודדותו עם ה"מים רבים", שהם טרדות הפרנסה: א) העולם אינו יכול להפריע לעבודתו של היהודי; ב) היהודי מצליח לפעול בהיותו בעולם, ולהביאו ל-ג) עילוי שלא בערך לקודם לכן.

על-ידי שהנשמה ירדה לעולם, ושרויה ב"מים רבים", לא זו בלבד שלא נגרם לה נזק – אלא בכוחה להפוך את מי המבול ל'גשמי ברכה', ועל-ידי זה ליצור 'עולם חדש' – את מציאות העולם כפי שתהיה לעתיד לבוא.