בפעם הראשונה שדיבר הבעל-שם-טוב עם תלמידיו אודות שמחת תורה, סיפר:
בשמחת תורה, בכלל, יהודים מאחרים קצת בשינה בגלל ההקפות וסעודת יום טוב. אך למלאכים אין עבודה זו, והם קמים בשמחת תורה באותה שעה כמו בכל יום. הם רוצים לומר שירה, אך בלי נשמות אין הם יכולים, ולכן הלכו לכבד את הגן עדן.
והנה מוצאים הם שם דברים שאין הם יודעים מה הם: נעלי בית וסנדלים. הם תמהו מאוד על כך, שכן רגילים היו למצוא בגן עדן ציצית או תפילין, אבל לא נעלי בית.
הלכו לשאול את מלאך מיכאל, והוא ענה להם, שזו הסחורה שלו. והסביר, שזה מהריקודים של בני ישראל עם התורה, והחל למנות את נעלי הבית: אלה הם מקמינקה, אלה ממעזריטש וכו'. בכך התגאה מלאך מיכאל על מלאך מט"ט, הקושר כתבים לקונות מתפילותיהם של ישראל, ואילו הוא (מלאך מיכאל), יעשה כתר יותר טוב מנעלי הבית הקרועות שמריקודי שמחת תורה.
יש לשאול, מהו הדיוק שנמצאו נעליים דווקא, ולא כובעים, לדוגמה, שעל זה ישנה אותה שאלה – כיצד מגיע כובע לגן-עדן?
אלא, כובע שייך, לפחות ברוחניות, לגן-עדן, שכן הכובע ממשיך יראת שמים, ועל-דרך-זה לגבי שאר לבושי הגוף. הנעל, לעומת זאת, עניינה שמירה מפני קוצים וברקנים, ועניין זה אינו נמצא ברוחניות, שהרי בגן עדן אין קוצים וברקנים. גן עדן אינו סובל רע, "לא יגורך רע" (ומטעם זה גורש אדם הראשון משם לאחר שחטא בחטא עץ הדעת). מובן, אפוא, שיש חידוש מיוחד בכך שגם נעל יכולה להימצא בגן עדן.
(משיחת אחרון של פסח תשל"ג – על-פי 'קובץ סיפורים עם ביאורים והוראות בעבודת ה' עמ' 29) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
