"והיכן בעלך?", שאל רבי מאיר מפרמישלן את האישה שבאה לבקש את ברכתו לפרי בטן.
האישה פרצה בבכי. "הכול החל כשבעלי יצא לחפש מקור פרנסה", נשנק קולה. "הוא נעשה עגלון, ועד מהרה דבק באורחות חייהם של עגלוני העיר, והללו דרדרו אותו לשאול תחתית. מאברך ירא שמים נהפך לקל שבקלים!".
נאנח הצדיק ואמר לאישה: "שובי לביתך ואמרי לבעלך שאם הוא רוצה ילדים, עליו לבוא אליי".
"לבוא לכאן!", השיבה האישה בחיוך מר, "בעלי בז לאמונת צדיקים. לא אוכל לשכנעו לבוא אל הרבי".
פני הצדיק הרצינו. "זכרי היטב את הדברים שאומר לך עכשיו", אמר, והחל לפרט באוזני האישה רשימה של חטאים שעשה בעלה, תוך ציון המועדים והמקומות המדויקים. "כשתאמרי זאת לבעלך", סיכם, "מבטיחך אני שיבוא לכאן מהר מאוד".
תגובתו המבוהלת של הבעל הייתה כפי שצפה הצדיק. האיש נחרד לגלות שכל מעשיו גלויים לפני רבי מאיר. הוא מיהר לרתום את סוסו ולצאת לדרך.
"לאן אתה נוסע?", קראו לעברו חבריו העגלונים. "אהמ... ללמברג, ליריד!", שיקר.
בפנים מושפלות התייצב לפני הצדיק. "מה שמך?", שאלו רבי מאיר.
"נתן-שמעון קלינגהופר", השיב בקול נמוך.
"והלוא פניך מועדות ליריד, ללמברג!", נקבו דבריו של הצדיק את ליבו. חיוורון עז כיסה את פניו של האיש.
"אני משאץ...", גמגם, "ובאתי בעקבות אשתי".
"לא, לא", אמר רבי מאיר. "חזור לשאץ והודע לכל חבריך כי נוסע אתה לפרמישלן, אל מאיר! רק אז יסכים מאיר לדבר איתך, ויש לו על מה!".
אבל וחפוי ראש יצא האיש מן החדר, טיפס על עגלתו, והדהיר את הסוסים לעירו, שאץ. חבריו תמהו: "רק היום נסעת, מדוע חזרת?!". "אני נוסע לפרמישלן!", הודה ומבטו נעוץ בקרקע.
"מה יש לך לחפש שם?", הגיבו הללו. "רק אל תאמר לנו שאתה נוסע אל הצדיק!".
הבעה נחרצת עלתה על פניו של נתן-שמעון: "כן! נוסע אני אל הצדיק מפרמישלן", הכריז והדהיר את הסוסים לעבר היציאה מן העיר.
כשהגיע שוב לפרמישלן קידמו הצדיק בסבר פנים יפות. "כעת באת לפרמישלן!", ציין בנחת, וביקשו להישאר ולשבות בעיר.
למרבה הפתעתו, כובד נתן-שמעון בעלייה הראשונה, 'במקום כוהן'. הקורא היה רבי מאיר בעצמו, ונתן-שמעון חש יראה גדולה נופלת עליו.
כשהגיע הצדיק לפסוק "לא יהיה בך עקר ועקרה" קרא אותו בקול רם במיוחד ובהטעמה. בברכת 'מי שבירך' אמר הגבאי: "בעבור שייתן...", והמתין לעולה שישלים את סכום הנדבה. אלא שאז התערב הצדיק והשיב במקומו: "בעבור שיעזור לישראל!", והוסיף, כמשיח אל נפשו: "ומיהו 'ישראל'? ישראל הוא יהודי, יהודי אמיתי, המתנהג כראוי!".
כעת פנה אל נתן-שמעון, ואמר לו: "הלוא שאץ ממוקמת בין מולדביה לאוסטריה. יום אחד יבוא יהודי ששמו ישראל, ויזדקק לעזרתך בחציית הגבול. עשה הכול למענו, ובתמורה תזכה להיפקד בזרעא חיא וקיימא".
באותה שנה נולד לבני הזוג בן. נתן-שמעון שינה את דרכו וחזר בתשובה שלמה.
הימים חלפו. בשושן פורים ת"ר שוחרר רבי ישראל מרוז'ין, אחרי שנעצר בעקבות הלשנה חמורה, והיה צפוי לעמוד למשפט. הוא החליט לברוח. תחילה הסתתר ביאס (כיום ברומניה), ואולם רודפיו דלקו אחריו, והוא נס מפניהם לכיוון אוסטריה, עד שהגיע לשאץ.
באותו יום באו שני שליחים מאת הצדיק מפרמישלן ומסרו לנתן-שמעון מכתב שעליו להציל את רבי ישראל מרוז'ין. הלה נרתם מייד למשימה. באישון לילה יצא לחפש את הצדיק. זמן רב סייר ברחובות, עד שהבחין בעגלה קטנה רתומה לסוס. כשהתקרב אליה שמע מתוכה שתי מילים: "ישראל שמי".
נתן-שמעון הוביל את העגלה לעבר הנהר שבפאתי העיר. חבילת שטרות ששולשלה לכיסו של מפקד המשמר גרמה לו לשלוח את חייליו לאזור אחר, והזירה התפנתה.
עכשיו היה על רבי ישראל לצלוח ברגליו את הנהר, שמימיו הקרים געשו והגיעו כמעט עד צוואר. נתן-שמעון לא היסס – הוא נשא את הצדיק על כתפיו ונכנס למים. פתאום קרא הצדיק: "עצרו!". הכיפה נפלה מראשו. נתן-שמעון סיכן את חייו, צלל לקרקעית הנהר, והצליח לאתר את הכיפה.
ואז עצר. "רבי!", קרא בגרון ניחר, "הבטיחו לי שיהיה לי חלק בעולם הבא!".
הצדיק נאלם דום. רק רחש המים נשמע. "רבי", נשבר קולו של נתן-שמעון, "לא הייתה עבירה שלא עברתי. הנני מלא חטאים ופשעים. מוסר אני את נפשי בעבורכם, אבל אנא, עשו דבר מה למעני!".
עיניו של הצדיק ברקו כשהשיב: "מבטיחך אני, נתן-שמעון, שתזכה לחיי העולם הבא!". היהודי פרץ בבכי נרגש, ובמשנה מרץ הוביל את הצדיק אל הגדה השנייה של הנהר. הרבי ניצל.
נתן-שמעון יצא לפרמישלן, וסיפר לצדיק את כל ההתרחשות. פניו של הצדיק נהרו. "אם הבטיחך רבי ישראל שתזכה לעולם הבא – כך יהיה!", אמר.
(על-פי 'אספקלריה המאירה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
