הרב יוסף-שמחה גינזבורג

בשולחן-ערוך אדמוה"ז, חלק חושן-משפט¹ פסק: "...ואפילו ביום צריך לשפוך מעט מן המים קודם שישתה, לפי שיש מים הרעים ששתו מהם שדים בנהר, וזו רפואתם". ובהלכות ברכות² פסק: "השותה מים ושופך מעט קודם שתייתו משום חשש מים הרעים, ישפוך קודם שיתחיל לברך ולא אחר הברכה, משום ביזיון הברכה".

וציינו את מקור הדברים בגמרא פרק 'כל הבשר'³ . ובדרכי-תשובה⁴ הביא, שהשותה צריך לשפוך בעצמו דווקא.

ובס' 'דרכי חיים ושלום'⁵, מנהגי בעל ה'מנחת אלעזר', הביא ש"בכל פעם ששתה משקה ממים⁶, שפך ממנו מעט קודם השתייה".

וכבר העירו, שכיום, שהמון העם (על-כל-פנים) אינם נזהרים לשפוך, אולי ניתן לסמוך על כך "דדשו בה רבים", כמבואר במכתב הרבי בקשר למים שלנו בכלי מתכות⁷, שבעניין סגולי - בטל העניין לגמרי, וגם תלמיד-חכם יכול לסמוך על זה, אלא שהחפץ להחמיר - יחמיר, ותבוא עליו ברכה.

מנהג הרבי בנדון: ידוע שהרבי, לפני שהיה שותה מים או סודה וכיוצא-בזה (בסוף ההתוועדויות הגדולות), היה שופך מעט מן המים או הסודה לתוך התחתית שמתחת הכוס (וכן עשה במים לפני שהשתמש בהם למים אחרונים⁸), מה-שאין-כן ביין ויי"ש שלא היה שופך מהם כלל⁹.

----------

1) הל' שמירת גוף ונפש ס"ד.

2) סי' רו סעיף טו.

3) חולין קה,ב ופירש"י (בפי' רגמ"ה - דשרי עלייהו רוח רעה), תוד"ה חזנהו וחידושי-אגדות מהרש"א. וראה בס' 'שמירת הגוף והנפש' סי' מ וש"נ. והרחיבו בזה בקובץ 'שערי ישיבה גדולה' גיליון ח"י, עמ' 81 ואילך, מיאמי רבתי, ג' תמוז תשס"ד.

4) יו"ד סי' קטז ס"ק עב.

5) אות רפח.

6) לכאורה משמעות דבריו היא שכולל גם משקאות אחרים שעדיין דינם כמים, כמו סודה (וראה בשו"ת 'אגרות משה' או"ח ח"ב סי' עה שמתייחס לכל מיני הסודה כמים לעניין קידוש וכדומה). וכמנהג הרבי דלהלן.

7) אג"ק ח"ב עמ' קמג, 'שערי הל' ומנהג' יו"ד סי' יב.

8) כן נהג כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ [וכן בעל ה'מנחת אלעזר', 'דרכי חיים ושלום' סי' רפח]. והרבי הסביר זאת, כי ע"פ הגמ' הנ"ל יש לאדם לעשות כן גם אחר שתיית עצמו וגם אם לא שתו כלל מכוס זו, משא"כ מצד דרך-ארץ וסכנת-נפשות שבמסכת תמיד כז,ב ובמסכת דרך ארץ רבה פ"ט ('המלך במסיבו' ח"א עמ' ער).

9) ממכתב הרה"ג הרה"ח ר' יהודה-לייב שפירא, ראש ישיבה דישיבה גדולה דמיאמי רבתי ורב ביהכ"נ 'בית מנחם' שם (והפרטים בו יותר מדוייקים מהנדפס בשמו בקובץ הנ"ל).