רסן וחכה
"וייקר ה' אל בלעם וישם דבר בפיו" (במדבר כג,טז). אומר רש"י: "נתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו". גם בברכות היה צריך לרסנו, כי בגמרא (סנהדרין קה) נאמר "שכולן חזרו לקללה", שלימים כל ברכותיו נהפכו לקללות. לפיכך היה צורך לרסנו, שלא ירבה בברכות.
(מגדל דוד)
גורלו בגורלם
"הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה" (במדבר כג,כ). איך אוכל להשיב את הברכה ולקללם, אחרי שכללתי אף את עצמי עמם, וביקשתי "ותהי אחריתו כמוהו", שיהא גורלי כגורלם!
(כתב סופר)
מי המטיף מוסר
"וישא משלו ויאמר, מן ארם ינחני בלק" (במדבר כג,ז). בלעם קרא בלעג: מן ארם הביאני בלק לייסר את ישראל ולקללם. מארם, מלאת החטא והזימה, הביאני להטיף מוסר לבני ישראל. וכי לא צחוק הוא?!
(המגיד מדובנה)
פותח אילמים ולהפך
"ויפתח ה' את פי האתון" (במדבר כב,כח). טעמו של הנס היה להזהיר את בלעם שלא ילך אחר נחש וקסם, ולא יקלל את ישראל. להודיעו שכשם שהקב"ה פותח פי הנאלמים, כך בכוחו לאלם את פיהם של המדברים, או לשים דברים בפיהם לדבר כרצונו.
(רמב"ן)
מבורך מעצמו
"כי ידעתי את אשר תברך מבורך" (במדבר כב,ו). מדוע נאמר "מבורך" ולא "יבורך"? אלא לא ייתכן שבלעם ירעיף ברכה למישהו, שכן אין הוא שייך כלל לברכה. כל מעיינו היה קללה בלבד. לכן נאמר "אשר תברך מבורך" – מעצמו, מכבר.
(רבי מיכל מזלוטשוב)
מלאך רע עונה אמן
מה שמצאנו שבלעם בירך את ישראל וברכותיו נתקיימו, אכן אין הכוונה שהברכה נמשכה מבלעם עצמו, שכן בלעם לא היה שייך לברכה, אלא הברכה כבר ניתנה מהקב"ה, ורק היה צורך שהיא תצא גם מפיו של אותו רשע, בבחינת "מלאך רע עונה אמן".
(אדמו"ר האמצעי)
רע בעצם
"ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כא,א). אומר רש"י: "על-ידי עצת בלעם". בלעם היה ה'לעומת זה' של משה רבנו. משה רבנו היה טוב בעצם מהותו, ולכן הרגיש את הטוב המצוי בכל יהודי, גם את הטוב הנסתר, וגילה אותו; ואילו בלעם היה רע בעצם, ולכן הבחין ברע הנעלם הקיים בישראל, ועורר אותו על-ידי העמדתם בניסיון.
(ספר המאמרים ת"ש)
לא לשמוע למלאכים
"וישלח מלאכים אל בלעם" (במדבר כב,ה). מלאכים – שליחים. הטעם שהכתוב קראם "מלאכים" ללמדנו שאפילו אם יבואו מלאכים ויאמרו לך לקלל את ישראל, אל תשמע להם.
(עיטורי תורה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
