נושאים נוספים
	העצם שלמעלה מחורבן מאיר בציון נשיא הדור
	רואים שזה סוף זמן הגלות
	רועה ישראל
	הלכות ומנהגי חב"ד

עתה בטלה ההתנגדות כיוון שאין עוד מקום לטעות, ויכולים להפיץ המעיינות מתוך תוקף, אבל בדרכי נועם * שלושה תנאים לקבלת הברכה והשפע הנמשכים ביום ההילולא, המסוגל להתקשר בעץ החיים * הסיוע מנשמה כללית, על ידי הליכה על הציון, הוא כאשר ממשיכים את ההתעוררות בימים שלאחר מכן, במחשבה דיבור ומעשה * ובמה גדול כוחה של התפילה בציון נשיא הדור מהתפילה בארץ-ישראל? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר¹, שלאחרי הפעמים הראשונות שרבינו הזקן נסע למעזריטש, ונודעה שייכותו לעדת החסידים, אזי הורידו את חמיו מהמינוי של כבוד שיהיה לו בעירו, ומובן גודל הרדיפות שהיו לרבינו הזקן כו'.

ואף על פי כן, כבר אז היה לרבינו הזקן "מנין" שהיו מקושרים אליו. היה זה אמנם מנין כחוש ("אַ מאָגערער מנין") – כן הוא הלשון בסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר – היינו, שהיו ביניהם גם אנשים פשוטים, אבל אף על פי כן, כיון שכבר היה לו מנין משלו, עדה שלימה, אמר רבינו הזקן, שאינו מתיירא מאותם השניים (מי הם אותם השניים – לא פירש כ"ק מו"ח אדמו"ר).

בין אנשי המנין היה יהודי שנקרא בשם ר' שלמה אופה העוגות ("לעקאַך מאַכער") – על שם פרנסתו שהיה מתפרנס מאפיית עוגות עבור סעודות מצוה,

– שהרי בזמנים ההם לא היה שייך שיאכלו "לעקאַך" סתם, כי אם בסעודת מצוה –

ועל ידי זה בא בהיכרות עם כל תלמידי החכמים שבעיר, שהיו נוהגים להזמינם לסעודות מצוה לכבוד המזמינים והמוזמנים.

וסיפר ר' שלמה, שבשנת תקל"א – עוד בחיי המגיד – התוועד רבינו הזקן עם תלמידיו בשלשת ימי הגבלה, ובין הדברים דיבר אודות מה שאמר הקב"ה למשה רבינו בשלשת ימי הגבלה: "וגם בך יאמינו לעולם"² – דלכאורה הרי זה נראה כמו עניין של שוחד (שבגלל מילוי תפקידו להביא את בני ישראל למעמד הר סיני, מבטיחו הקב"ה "וגם בך יאמינו לעולם"),

רבינו הזקן הביא בדבריו את פירוש האבן עזרא ש"היו בישראל אנשים שהיתה להם הנבואה בספק, ואף על פי שכתוב³ ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שם אמר וירא ישראל, ולא כל ישראל . . וזה טעם . . וגם בך יאמינו, שאתה נביאי, כי מעתה יתאמת אצלם ענין הנבואה". והביא גם את דברי הרמב"ן שדוחה את דברי האבן עזרא, באמרו, ש"זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה", ולכן מפרש באופן אחר. אך רבינו הזקן הִצדיק את דעת האבן עזרא, אבל פירש, שהספיקות לא היו על האמונה בעצם עניין הנבואה; כולם האמינו בעניין הנבואה, אלא הספק היה אם משה הוא אכן הנביא, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר: "אויב דער איז דער". ועל זה היתה ההבטחה "וגם בך יאמינו לעולם".

וסיים רבינו הזקן: כולם מאמינים שישנו "רבי", אך צריך לידע, שהרבי היה הבעל שם טוב, ובדור זה הרבי הוא המגיד.

ב. ובנוגע אלינו:

איתא בזהר⁴ ש"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". וכן הוא גם על פי נגלה (ככל העניינים), כדאיתא במדרש⁵ "אין דור שאין בו כאברהם . . כיעקב . . כמשה". ואם כן, דבר פשוט אצל כל בני ישראל המאמינים בדברי חז"ל שכן הוא האמת. אבל השאלה היא – מי הוא ("ווער איז ווער").

ובכן: צריך לידע שבדורו של הבעל שם טוב היה זה הבעל שם טוב, ולאחרי זה המגיד, אדמו"ר הזקן וכו', ועד בדורנו זה – הרבי הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר.

ובמכל שכן וקל-וחומר: אם נאמרו הדברים בפשטות כבר אז – כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר כשסיפר זאת: "הנה לכם דרישת שלום מלפני מאה שבעים וחמש שנה" – הנה עכשיו הרי זה בודאי דבר הפשוט כו'.

ג. כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר פירסם את ה"קול קורא"⁶ בנוגע "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" – הפיצו חסידים את ה"קול קורא", והוסיפו ש"הוא⁷ הוא"...

וכאשר מישהו בא בטענה אל אחד מאדמו"רי פולין, באמרו, הייתכן, כיצד מניחים לחסידים לפרסם את ה"קול קורא'ס" ועוד בהוספה הנ"ל?!... – השיב לו האדמו"ר הנ"ל: הבה נתבונן. הרי מאמינים אנו ומחכים "בכל יום שיבוא", – ישנם שאומרים זאת בנוסח "אני מאמין", ויש שיוצאים ידי-חובה במחשבה, כך, שמשיח ישנו. וכיון שכן, הרי כאשר הנך יודע שאינך משיח, וגם אני יודע שאינני, ומישהו חייב להיות – מה איכפת לך שהוא הוא!

וכמו כן בנדון דידן:

עניין זה שישנו "רבי" – מפורש להדיא בזהר ומדרש הנ"ל, ואם כן כאשר נשאלת השאלה מי הוא, ואין על מי לתלות, הרי המענה הפשוט – ש"הוא הוא" ("דער איז דער"): תחילה – הבעל שם טוב, ואחר כך המגיד, רבינו הזקן וכו', עד כ"ק מו"ח אדמו"ר.

ד. וזוהי גם הוראה בעניין הפצת המעיינות חוצה:

יש שחושבים שמצד זה שיש עדיין התנגדות על חסידות, אי אפשר לצאת בגלוי ולהפיץ את המעיינות. אבל, אין האמת כן.

בדורות הקודמים היתה ההתנגדות מצד טעות⁸ – שהיה לה מקום על פי תורה – כי מכיוון שהיו אז כתות מסוכנות כו', היה מקום לטעות כו' בשוגג, ועל כל פנים לא באופן של היפך משוגג.

אבל בדורנו זה, יודעים כולם – גם עמא דבר, ואפילו גוים, להבדיל – שכאשר אומרים שפלוני שייך לחסידות, הרי משמעות הדברים היא שהנ"ל בעל זקן שלם, מניח ב' זוגות תפילין, ולובש ציצית כפול שמונה, וכו' וכו', והטענה היחידה נגדו היא – היותו "בטלן", שבטל ממלאכת העולם כו', כיון שמאחר בתפלתו, ומניח ב' זוגות תפילין (כנ"ל), ומזה מובן שמהדר גם בכל המצוות, שהרי "הוקשה כל התורה כולה לתפילין"⁹.

ונמצא, שעכשיו לא שייך כלל שתהיה התנגדות על פי תורה, ואין זה אלא באופן ש"מעשה אבותיהם בידיהם"...

וכיון שאין לזה מקום על פי תורה – אין לזה מציאות כלל, ואין זה אלא ניסיון בלבד, שאין לו שום מציאות.

ולכן יכולים להפיץ את המעיינות מתוך תוקף, אלא שצריכים לילך בדרכי נועם ובדרכי שלום – לעורר את פנימיות הנשמה, על ידי פנימיות התורה שמקשרת את ישראל עם הפנימיות דקוב"ה, ולהמשיך משם בגליא דתורה, שזהו מקור כל סדר ההשתלשלות. וכאשר נמשך מבחינת הפנימיות, אזי נמשכת השפעה מרובה בכל המצטרך, בבני חיי ומזוני רויחי.

* * *

ה. ישנו מכתב¹⁰ שכתב בעל ההילולא בקשר ליום ההילולא של אביו (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע),

– שהיה הנשיא בדורו, וכ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל ההילולא, הוא ממלא מקומו, וכמדובר כמה פעמים דיוק הלשון "ממלא מקום" (שהוא לשון בתורה¹¹), שהוא ממלא ("ער פילט אויס") את כל המקום של קודמו, היינו, שכל העניינים שהיו לפניו הרי הוא ממלא אותם במילואם, ומלבד זה יש גם תוספת, שהרי בקדושה ישנו תמיד העניין של "מעלין בקודש"¹² –

וזה לשונו: "מסוגל הוא היום הזה להתקשר בעץ החיים... אנ"ש ותלמידי התמימים... עמדו הכן כולכם – אתם, נשיכם, בניכם ובנותיכם, לקבל ברכת ה' בשפעת חיים ופרנסה טובה ונחת מיוצאי חלציכם, אשר ישפיע השם יתברך לכם ולנו על-ידי התעוררות רחמים רבים ממקור הרחמים והחסדים האמיתיים, על דרך מכניסי רחמים [כלשון ה"פדיון"¹³] אשר יעורר כ"ק אאמו"ר בעל ההילולא, וברוכים תהיו בבני, חיי ומזוני רוויחא".

ועל-פי ה"דין" שפסק כ"ק מו"ח אדמו"ר, הרי מובן וגם פשוט מעצמו – כפסק "דבר משנה" – שכן הוא גם בנוגע ליום ההילולא שלו, אשר יום זה הוא יום סגולה להתקשר בעץ החיים ולקבל ברכת ה' בשפעת חיים וכו' אשר ישפיע השם יתברך על-ידי התעוררות רחמים רבים שיעורר כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא.

ו. וההכנה הדרושה לזה – אינה על-ידי עניינים מיוחדים, ועל-אחת-כמה-וכמה לא על-ידי עניינים שלאו כל מוחא סביל דא; התנאי היחידי הוא ההכנה שכותבה במכתבו – "עמדו הכן כולכם":

"עמדו" – עמידה והעכבה מהמרוצה בענייני העולם, הבלי הזמן¹⁴, ועל-דרך העמידה של תפילה, ש"אין עמידה אלא תפילה"¹⁵.

"הכן" – להתכונן לקבל את הברכה מתוך רגש של אהבה וחיבה אל מי שמעורר הרחמים רבים להמשיך הברכה עד למטה מטה, על-דרך שדרשו חז"ל¹⁶ (והובא להלכה בפועל¹⁷) "כה תברכו"¹⁸, "פנים כנגד פנים".

"כולכם" – ההתכללות והאחדות של כל השייכים אליו, שכן צדיקים דומים לבוראם¹⁹, והרי הכלי שמחזיק ברכתו של הקב"ה הוא השלום²⁰, שזהו עניין ההתכללות של כל בני ישראל יחדיו,"כולנו כאחד", שעל-ידי זה ישנו מן המוכן העניין של "ברכנו אבינו... באור פניך"²¹.

וכאשר ישנם ג' עניינים אלו – שהם בכוחו של כל אחד ואחת בנקל ביותר: העיכוב מהמרוצה בהבלי הזמן לכל הפחות לשעה קלה; לכלול את עצמו עם כל אלה שהיתה להם שייכות אל בעל ההילולא, על-כל-פנים לאחד מענייניו; ולעמוד "פנים כנגד פנים", שיהיה הרצון לקבל את הברכה בפנימיות ומתוך אהבה – אזי (על-פי הפסק- דין של בעל ההילולא בעצמו) נמשכת הברכה עד למטה מטה, לכולכם: אתם, נשיכם, בניכם ובנותיכם, בכל עניינים טובים, מרוח ועד בשר, בבני, חיי ומזוני באופן של רוויחי כפשוטם, למטה מעשרה טפחים.

* * *

ז. בנוגע ל(השתטחות על) קברי צדיקים דנשיאי חב"ד – מנוחתם כבוד (לא בארץ ישראל, אלא) במקומות שונים בחוץ-לארץ דווקא.

ועל דרך זה מצינו בנשיא ומנהיג ישראל הראשון, משה רבינו ("ומשה היה רועה"²², רועה צאן ישראל) – שנשאר במדבר עד היום הזה (אף שכבר עברו יותר מג' אלפי שנה).

[. .] ועל דרך זה בנוגע לכל מנהיג ונשיא ישראל בדורו:

נשיא ישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו מצד עצמו²³, מניח הוא... את הכל על הצד, ומביט על צאן מרעיתו, וכאשר צאן מרעיתו נשאר בגלות, נשאר גם הוא ("בלייבט ער ליגן")...בגלות, כדי... שיוכל להמשיך ולשמש..²⁴. "צינור" ו"ממוצע המחבר"²⁵ שעל-ידו יוכל יהודי... לקשר את עצם הנשמה... עם עצמות ומהות אין-סוף ברוך-הוא.

וזהו גם הביאור על זה שמנוחתם כבוד של נשיאי חב"ד במקומות שונים בחוץ- לארץ²⁶ – נוסף לכך שממתינים להיכנס לארץ בגאולה העתידה יחד עם צאן מרעיתם ("דער גוף זאל מיטגיין מיט אט דעם גוף") – כדי לעזור ולסייע בכל המצטרך לצאן מרעיתם, להיותם נשמות כלליות שהם שורשים לכל הנשמות הפרטיות שבדורם, שלכן בכוחם וביכולתם לסייע לנשמות הפרטיות(שכל אחד מהם הוא "פרט" שלהם) שלא בערך מאשר סיוע של מי שנשמתו אינה נשמה כללית.

ובפרטיות יותר:

העזר והסיוע של נשיא הדור לצאן מרעיתו (שבשביל זה מנוחתו כבוד בגלות) נעשה על-ידי זה שהולכים על הציון ומבקשים ("מ'קומט אויפן ציון און מ'בעט") על כל המצטרך להם, ועוד ועיקר – שבעת ההשתטחות²⁷ מתקשרת ה"יחידה" עם ה"יחיד"... ועניין זה מהווה נתינת-כוח על כללות העבודה, על-ידי זה שממשיכים ההתעוררות שנעשית בעת ההשתטחות על כל הימים שלאחרי זה, שתפעל פעולתה בנוגע למחשבה דיבור ומעשה שיהיו כדבעי למהוי –

שזהו תכלית כל האדם, ועל זה נאמר²⁸ "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו".

ח. ועוד עניין בהעזר והסיוע של נשיא הדור לצאן מרעיתו על-ידי זה שמנוחתו כבוד בחוץ-לארץ בסמיכות-מקום אליהם – שפועל אצלם הקישור והחיבור עם ארץ-ישראל.

ובהקדמה:

מצינו שתפילה, שעניינה בקשת צרכיו²⁹ - צריכה להיות קשורה עם המקום שעליו אומר הקב"ה "והיו עיניי ולבי שם כל הימים"³⁰, שלכן, "היה עומד בחוץ-לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ-ישראל שנאמר³¹ והתפללו אליך דרך ארצם, ויכוון גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קודשי-קודשים³².

וההסברה בזה – על-פי הידוע³³ שבחוץ-לארץ נמשכות כל ההשפעות כו' על-ידי התלבשות בע' שרים³⁴, מה-שאין-כן בארץ-ישראל, "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"³⁵, נמשכות כל ההשפעות כו' מהקב"ה בעצמו (ללא התלבשות בע' שרים), ולכן צריכה להיות התפילה דרך ארץ-ישראל דווקא.

ומעלתה זו של ארץ-ישראל קיימת גם בחוץ-לארץ (נוסף לכך ש"יחזיר פניו כנגד ארץ-ישראל") – במקום מנוחת כבודו של נשיא הדור.

ט. ועל זה בא העזר והסיוע של צדיק ונשיא הדור:

ידוע³⁶ ש"לפני נשמות הגבוהות . . לא נחרב הבית כלל כו'", היינו, שהמעמד ומצב שמצד העצם (ששם לא שייך חורבן, כנ"ל) נמשך ומאיר אצלם גם בדרגת הגילויים³⁷, בכל כוחות הנפש, ובכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים.

וכיוון שאצל הצדיק לא שייך עניין של חורבן, ניכרת אצלו בגילוי גם מעלתה העצמית של ארץ-ישראל, היינו, שבמקום ששם מנוחתו כבוד, שגם בהיותו בחוץ-לארץ דינו כארץ-ישראל מצד ה"מחילות" שפתחן פתוח לקודש, יש מעלה גם לגבי ארץ-ישראל כפי שהיא לאחר החורבן – כיוון שבו ניכר בגילוי מעלתה של ארץ-ישראל כפי שהיא מצד העצם, למעלה מהחורבן.

י. ועל-פי זה מיתוסף עילוי גדול ביותר בעניין ההשתטחות – בנוגע לתפילה:

בזמן הזה, שירדה מעלתה של ארץ-ישראל מצד החורבן, הנה כאשר יהודי רוצה להתפלל להקב"ה תפילה שהיא בדוגמת התפילה בארץ-ישראל בזמן הבית (במקום שלמעלה משליטת הע' שרים וכו'), תפילה באופן שעצם הנפש מתקשרת עם עצם הקב"ה ללא ממוצעים, "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"³⁸ – אזי המקום לתפילה כזו הוא על הציון של צדיק ונשיא הדור, שכן מקום זה, לא זו בלבד שדינו כארץ-ישראל, אלא יש בו מעלת ארץ-ישראל כפי שהיא בזמן הבית.

ומובן שתפילה במקום כזה יש בה סגולה נוספת – שיתקיימו כל הבקשות שבתפילה, בכל המצטרך לו, כולל ובמיוחד בנוגע להמשכת העצם בגילויים, שמבחינת החכמה שבה מתלבש אור-אין-סוף ברוך-הוא, יומשך ויתפשט בכל כוחות הנפש ואברי הגוף, בחיי היום-יום, במחשבה, דיבור ומעשה בפועל, ובפרט בנוגע לקיום השליחות שנשיא הדור מסר לכל אחד ואחד מאתנו,

שיומשך כל זה ללא העלמות והסתרים, ובהצלחה מופלגה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

[כ"ק אדמו"ר ציווה לנגן "ניע זשוריצי כלאפצי", ועמד על מקומו ורקד משך זמן רב].

(קטעים משיחות ש"פ נשא, ט' סיון וי' שבט ה'תש"כ; י' שבט ה'תשי"ד.

תורת-מנחם כרכים כח עמ' 128-130; ז"ך עמ' 300-302; יא עמ' 27-35 – בלתי מוגה)

______________________________

1)     שיחת יום א' דחה"ש תש"ד סי"ג (סה"ש תש"ד ע' 131 ואילך).

2)     יתרו יט, ט.

3)     בשלח יד, לא.

4)     תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

5)     ב"ר פנ"ו, ז.

6)     ב"הקריאה והקדושה" דשנת תש"א, ולאח"ז באג"ק שלו ח"ה ס"ע שסא ואילך. וש"נ.

7)     ראה גם לשון התוס' ד"ה סרח – סוטה יג, א.

8)     ראה גם מכתב ימי הגבלה שנה זו (אג"ק חי"ט ס"ע שלא ואילך). תו"מ חי"ד ע' 207. וש"נ.

9)     קידושין לה, א. וש"נ.

10)   קונטרס ג. קונטרס לו. ולאח"ז באגרות קודש שלו ח"ב עמ' קסו. ח"ד עמ' רעח ואילך.

11)   כתובות קג,ב. ועוד.

12)   ברכות כח,א. וש"נ.

13)   ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"א עמ' 39 ואילך. וש"נ.

14)   ראה גם רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד.

15)   ברכות ו,ב.

16)   סוטה לח, סע"א.

17)   שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח סט"ו ואילך.

18)   נשא ו,כג.

19)   רות רבה פ"ד, ג. וראה ב"ר פס"ז, ח. ועוד.

20)   ראה עוקצין בסופה.

21)   ראה תניא פל"ב.

22)   שמות ג, א. וראה שמו"ר פ"ב, ב-ג.

23)   כאן דיבר כ"ק אדמו"ר בקול חנוק מבכי (המו"ל).

24)   ראה סוטה יג, סע"ב: "מה להלן עומד ומשמש אף כאן כו'".

25)   ראה סה"ש תורת-שלום עמ' 158.

26)   ראה גם לקו"ש חכ"ה עמ' 272. עמ' 478 ואילך. ח"ל עמ' 255.

27)   ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"א עמ' 67 - ע"ד ההתקשרות עם בחינת יחידה שבנפש. וראה גם איגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"י עמ' רסד: "קודם הילוך על ציון של צדיק ובפרט איש כללי וביחוד נשיא ישראל, צריכה להיות ההכנה בכל החמשת עניינים הנזכרים במאמר ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי, ומתאימים לנר"ן ח"י של נפש כ"א מישראל".

28)   ניצבים ל,יד.

29)   ראה רמב"ם הל' תפילה פ"א ה"ב. נ"כ הרמב"ם שם ה"א. סהמ"צ להצ"צ שורש מצוות התפילה בתחלתו. וש"נ.

30)   מלכים א ט,ג. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סצ"ה ס"ג.

31)   מלכים א ח,מח.

32)   שו"ע שם סצ"ד ס"א (מברכות ל,א).

33)   ראה תניא אגה"ק סכ"ה (קלט,ב). ובכ"מ.

34)   ולהעיר, שמזה שעל-ידם נמשכת ההשפעה כו', נשתלשל העניין דע"ז - שחולקים להם כבוד ומייחסים להם עניין של שליטה כו' (ואף שלאמיתו של דבר אינם בעלי בחירה ואינם אלא כגרזן ביד החוצב בו) - על-כל-פנים באופן של שיתוף, שגם על זה נצטוו בנ"י (ראה בכ"ז סהמ"צ להצ"צ מצוות מילה פ"ג. מצוות אחדות ה' בתחלתו. ובכ"מ).

35)   עקב יא,יב.

36)   "כמ"ש מהמנוח מוהרי"א בשם אדמו"ר הזקן נ"ע" (פלח הרמון שמות עמ' ז).

37)   ודוגמתו בכאו"א מישראל - "כשבאים לידי נסיון בדבר אמונה שהיא למעלה מהדעת ונגעה עד הנפש לבחי' חכמה שבה", שעומד בניסיון "למסור נפשו אפי' שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד . . אף שאינו מאמין בה כלל בלבו, וכן שלא לדבר תועה ח"ו על אחדות ה' אף שאין פיו ולבו שווין כו'" (תניא פי"ט).

38)   משלי ה,יז.