עניני הלכה ויראת שמים שהרבי תבע * ממה ביקש הרבי את המזכיר להיזהר? * 4 דברים שנקראים קטנוניים שתבע הרבי מ"מנהיגים" * סיפור הגמרא אודות מנשה – ללמד חובת ידיעת עניני "אורח חיים"
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
כך קובע הרבי בשיחת י"ד אייר פסח שני תשכ"ה (תורת מנחם כרך מג עמ' 299):
"הקב"ה תובע מיהודי, שבהיותו בעולם שברא השם, יתנהג תמיד לפי התורה שלמעלה מהעולם" .
במסכת סנהדרין קב, ב מסופר שרב אשי, שסיים פרק זה עד שהגיע לשלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, אמר: למחר נדרוש בחברינו, שהיו תלמידי חכמים כמותינו ואין להם חלק לעתיד. נגלה לו מנשה [בן חזקי'] בחלום ואמר לו: וכי סבור אתה שנהי' חבריך כו' ?!אתה קורא לי חבר – אמור לי , מאיזה מקום בפת צריך לבצוע המוציא? אמר לו מנשה: אין אתה יודע ענין זה ואתה קורא לי חבר?!
אמר לו רב אשי: אמור לי דבר זה ולמחר אדרוש זאת בהלכה משמך, אמר לו מנשה: ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור [וראה אנציקלופדיה תלמודית ערך בציעת הפת (כרך ד' עמ' קנג)]
והסביר הרבי בהתוועדות מוצאי שבת קודש פרשת צו ליל י"ג ניסן תשמ"ג ('התוועדויות תשמ"ג כרך ג' עמ' 1282):
הגמרא מספרת סיפור האמור כדי ללמדנו על גודל ההכרח בלימוד שולחן-ערוך אורח-חיים.
המציאות בדורנו היא שאפילו אלו הלומדים בהתמדה ושקידה, ובאופן של "יגעת ומצאת", קשה להשפיע עליהם שילמדו שולחן ערוך אורח חיים.
וכאשר שואלים אותם את השאלה שנשאל מנשה (מאיזה צד יש לבצוע את הפת) הם אינם יודעים את התשובה, כי התשובה כתובה בסימן קסז בשולחן –ערוך והם כלל לא למדו שלחן ערוך אורח חיים.
והנה, בעוד שהאדם יכול לעבור את כל ימי חייו מבלי למצוא הזדמנות לפסוק הלכות בעניני "ארבעה אבות נזיקין" וכיוצא בהם, הרי עניני אורח חיים הם דברים שהאדם חי עמהם כל הזמן: אין מציאות שהאדם לא יתעסק בכל יום ב"שויתי ה' לנגדי תמיד", באמירת "מודה אני לפניך", בתפילת שמונה עשרה, קריאת שמע, וברכות קריאת שמע דברים הקשורים עם דינים רבים.
בין קדושת ספר תורה לקדושת ספר הפטרות
ביום שביעי של פסח תש"ל ('המלך במסיבו' כרך ב' עמ' קלא; תורת מנחם כרך ס' עמ' 106) במהלך סעודת החג דובר אודות המנהג לקרוא המפטיר מדי שבוע מתוך מגילת קלף, והרבי סיפר:
פעם הכניסו לחדרי מגילה כזו, כמו ספר-תורה, עם "עצי חיים" ומעיל וכו', ונבהלתי וקמתי מפני', ואמרו לי שזוהי רק מגילה של ההפטרות.
על ספר ההפטרות הזה מספר הספרן הרב שלום דובער לוין שיחי', בספר 'מבית הגנזים' עמ' רפד:
"במשך שנים רבות היה מונח בחדר היחידות של הרבי ספר ההפטרות כתוב על גבי קלף, עם שני עצי חיים ומעיל. הוא היה מונח על גבי שולחנו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע.
מלבד הנ"ל היו תמיד מונחים על גבי השולחן הנזכר ספרים שהרבי עיין בהם וכיוצא בהם. מכל מקום הזהיר הרבי את המזכיר הרי"ל שי' גרונר , שלא יניח ספרים על גבי ספר ההפטרות הנזכר. לכן היו הספרים מונחים זה על זה לצדו של ספר ההפטרות... כשהיו נכנסים... לרבי היו ולא ידעו מהו. חשבו שהוא ספר תורה. ביום מן הימים (במר חשוון תשל"ח) החליט הגבאי ר' יעקב ליפסקר לבנות ארון קודש מיוחד... הוא הביא את ארון הקודש אל הרבי... הרבי השיב על-כך שאין זה ספר תורה כי אם ספר הפטרות ...".
[האם יש חיוב לעמוד בפני ספר נביא הכתוב בקלף ועשוי בגלילה? האחרונים סבורים כי זה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרשב"א (הובא ביו"ד סימן רפב ס"ב) אם יש לעמוד בפני חומשים העשויים בגלילה, דעת הרמב"ם (הלכות ס"ת פרק ז' הלכה יד) שאין צריך לעמוד, ודעת הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"א סימן קמד) שיש להחמיר לעמוד (ועיין בגידולי הקדש סימן רפב ס"ק א).
- אך בנידון-דידן, קיל טפי שכן מדובר באוסף של הפטרות, וק"ל.]
תביעות קטנות ממנהיגים "גדולים"
ישנן הוראות שנאמרו בסגנון לא ישיר – והם מופיעים במכתב כללי מי"א ניסן תשכ"ד ('תורת מנחם' 'אגרות מלך' כרך ב' עמ' מז-מח) בהם הרבי מוכיח "מנהיגים" המזלזלים בדברים שלדעתם בבחינת קטנוניים:
לא "לבלוע" את תיבות התפילה בכלל וקריאת שמע בפרט.
להתבונן בגדלות ה' – ולהבדיל – בשפלות ערך האדם (מבלי להוציא מן הכלל את עצמו) לפני כל תפילת "שמונה עשרה" מידי יום – חסרים לו זמן וסבלנות.
להשמר מהשגת גבול ע"י משיכת לקוחות מן הזולת - הוא חושש פן על ידי כך ייגרע בפרנסה אשר .. ה' נותן לו.
כשמגיע הזמן שלפני פסח והוא צריך לסייע לעני פשוט ב"מעות חיטים" – הרי הוא מתאר לעצמו את הדר יציאת מצרים ומחליט כי – כאז חייבים להיות לו ולבני ביתו "כלי כסף וכלי זהב ושמלות". מה נותר איפוא, ל"מעות חיטים"?
לגימה שמקרבת
הסופר החסידי, איש חסידות צאנז קלויזנבורג הרב בנימין קלוגר פירסם (תוספת לגליון המודיע ט"ו באדר תשע"ח עמ' 47) רשימה תחת הכותרת "הלגימה הראשונה שלי":
"בבית הורי ע"ה לא היו שותים כלל בפורים, מקסימום ליקר בננות.. וגם לאחר נשואי לא ידעתי שתייה ו"לחיים" מה הם עד שבאדר ב' תשל"ג ביקרתי לראשונה בניו-יורק ונסעתי לכ"ק אדמו"ר ה'שפע חיים' זי"ע, ביוניאן סיטי בניו ג'רזי, ולאחרי הטיש של פורים דפרזות, ב-12 בלילה, אמר לי מאן דהו כי אחד הנוסעים נוסע לביתו בקראון היטס. "בשמחה הצטרפתי אליו, אכן השתוקקתי לראות לראשונה את כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. בשעה אחת לאחר חצות נכנסתי לבית המדרש הגדול, שהיה מלא ודחוס ההתוועדות היתה בעיצומה והשמחה - רבה בעיצומו של ה'פארברענגען' היה מאוד לעבעדיג. "עמדתי דחוק ע"י הדלת, יחידי עם שטריימל, וכך לראשונה זכיתי לראות את פני קודשו של הרבי, וליטול חלק ב'פארברענגען' כפי שהשתוקקתי זמן רב.
"הסתכלתי היטב-היטב בדמות דיוקנו, כשאני עומד מחריש ומשתאה למראה חזותו המופלאה, במיוחד על המבע המיוחד של שמחה עילאית ופשטות עצומה, מיזוג של דחילו-ורחימו עם שמחה וטוב לבב. דמות השופעת הוד ורוממות ומשפיעה רטט דקדושה. ראיתי בימי שני חיי כמה וכמה גדולים וצדיקים – אך הבעה כזאת טרם ראיתי. בלי כל התבלטות ובלי שום תנועה. פשטות וחביבות, מבט חודר, חום מלטף ואש יוקדת. עקבתי בהשתאות אחר הנהגת הרבי. לזה הורה לשיר שיר בגרוזינית, ולאחר סימן להיות פריילעך וכו'. "לאחר כמחצית השעה רמזו לי כי הרבי מרמז אלי.
"הרבי פנה לכיוון שלי, באם כבר הי' לי "לחיים", לא הגבתי, הרי איש אינו מכיר אותי. אך העומדים לידי סימנו לי כי הכוונה אלי, ונענעתי ראשי לשלילה.
"לא האמנתי – כל כך הרבה אנשים והרבי מבחין דווקא בי! והנה פתאום מגישים לי כוס 'משקה' מלאה... "כנהוג, הרמתי אותה כדי לומר 'לחיים', ולא ידעתי אם לשתות או לא... מעולם לא התנסיתי בשתיה שכזו ובמידה שכזו, הייתי בטוח שתוך דקות לאחר שאשתה יובילו אותי כמה אברכים אל המסדרון... "החלטתי שאצמיד את שפת הכוס לפי, ואלגום רק טיפ-טיפה, אחזיק בכוס עד שעת היציאה ואז הרי ידחפו אותי והיין ישפך מעצמו ואז אצא ידי חובת שתי השיטות. גם קיבלתי 'משקה' וגם נמנעתי משתיית יין. "החזקתי את הכוס בידי לאחר לגימה של טיפ-טיפה. כעבור מחצית השעה, לאחר שני שירים שמחים ועוד שיר ששר עולה מבוכרה, שוב פנה הרבי לכיוון שלי ושאל בשפת הידיים, האם עשיתם 'לחיים', והפעם הנהנתי בראשי שכבר קיבלתי, ואז סימן בידו – 'א צווייטן מאהל', והכוס השניה עשתה את דרכה אלי...
"כאן החלטתי להניח את הכוס הראשונה בזהירות ליד רגל השולחן שלידי, והחלטתי שאת הכוס השניה אני חייב לשתות ויהי מה, מקסימום אהיה קצת שיכור – הרי הרבי שלח פעמיים. ואז במלוא לוגמי שתיתי חצי מהכוס, ואת החצי השני הותרתי בכוס עד יציאת הקהל, כנ"ל.
"להפתעתי ופליאתי עמדתי על רגלי עד גמר ההתוועדות, בשעה 4:15 לפנות בוקר, ואף הלכתי רגלי עם עוד אורח עד לוויליאמסבורג, שם התאכסנתי. "מאז אני שותה – ולא משתכר כלל. "זה היה בעבר, במשך מסעי הרבים, בעיקר בבריה"מ לשעבר, אני נפגש עם ה'לחיים', ה'משקה', וה'שנאפס' לעיתים קרובות, וכך הלגימה הראשונה הביאה ללגימות נוספות המקרבות לבבות – שלי ושל השלוחים ברחבי תבל".
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
