נקודת נשיאותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, לאורך שלושים שנותיה, הייתה מסירות נפש * העניין ד"פרחה נשמתן" היה בשמיעת דיברות שאינם בכלל "ייהרג ואל יעבור" * הנהגה של מסירות נפש למען כל יהודי קיימת אצל הנשיא עוד לפני הנשיאות שלו, בדומה למשה רבנו תיכף משנולד * השפעת הנשיא מתעצמת לאחר הסתלקותו, באופן ד"מעלין בקודש" בעילוי אחר עילוי"
א. בנוגע להתוועדות זו – הנה אע"פ שישנו עניין בפני עצמו של "מלוה מלכה", "סעודתא דדוד מלכא משיחא1", ועד שישנו סימן שלם בשו"ע2 שמדבר במיוחד אודות הענין דמוצאי שבת וסעודת מלוה מלכה שבה, ובלשון רבינו הזקן בשו"ע שלו3: "יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת .. כדי ללוות את השבת ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו . . כדרך שמלווין את המלך4" – הרי ענין זה ישנו בכל מוצאי שבת;
ואילו הענין המיוחד במוצאי ש"ק זה, שבגללו התאספנו, הוא – היותו מוצאי שבת של יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.
ב. ובהקדם דיוק הלשון "נשיא דורנו"5:
אע"פ שלכאורה הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא חב"ד, היינו, שענינו הי' לעסוק בענינים השייכים לחב"ד – הרי ראו בפועל מהרגע הראשון שקיבל את הנשיאות, שמצב היהדות (בד' אמות הקרובים אליו, שבזה נכללת כל המדינה (שנחשבת כד' אמות6) שבה הי' אז רוב מנין ורוב בנין – הן בכמות והן באיכות – של עם ישראל) הי' תלוי בהתעסקותו בענינים שהתמסר לפעול בהם מתוך מס"נ.
וכידוע לכל אלו שיודעים (מעצמם או ששמעו) אודות תקופת הימים ההם – בשנת תר"פ, שאז קיבל את הנשיאות, שמצב היהדות הי' אז באופן שעל כל צעד וצעד היו זקוקים לעבודה ופעולה באופן של מס"נ דוקא, ולא רק מס"נ בכח, אלא מס"נ בפועל7.
ולכל לראש – עצם ענין קבלת הנשיאות על תנועה שענינה להפיץ את היהדות וכל עניני', במדינה כזו שעמדה תחת ממשלתם של אלו שהסיתו אותם להלחם נגד היהדות – הרי זה כבר ענין של מס"נ בפועל.
וזו היתה הנקודה שחדרה את כל שלושים שנות נשיאותו, מתר"פ עד תש"י, בכל הגלויות שבהן עבר ממדינה למדינה כו' – שהיו חדורות כולן בנקודה שהייתה ברגע הראשון של קבלת הנשיאות: נקודת המס"נ8.
וכאמור – מס"נ בפועל, שכן, מס"נ בכח – יש לכל אחד מישראל, ובשלימות, בכל מעמד ומצד שיהי', אלא שזהו רק בכח, ובא בגלוי רק בזמן מן הזמנים, במקרים מיוחדים, ואלו שעומדים בדרגא נעלית יותר, הרי זה אצלם בפועל בזמנים תכופים יותר; ואילו כאן מדובר אודות תקופה שלימה של שלושים שנה, שחדורה במס"נ!
ובזה גופא – לא רק בעת העבודה במקום כזה שאין ברירה אחרת לפעול החזקת היהדות מלבד ע"י מס"נ, אלא גם כשנמצאים במדינת הרווחה, ששם יש ברירה לכאורה שתהי' העבודה ע"פ טעם ודעת, חשבון ומדידה והגבלה, שגם באופן כזה יכולים לפעול גדולות ונצורות, לא רק בביסוס והחזקת היהדות, אל גם בהפצת היהדות באורך וברוחב ובעומק – הנה אפילו במדינות אלו, התחיל כבר ברגע הראשון לעבוד בכל הענינים מתוך מס"נ בפועל:
ברגע הראשון ברדתו לארצות-הברית – שבה היו עשר השנים האחרונות בעלמא דין – הכריז כבר שבא לכאן כדי להפיץ עניני יהדות, ולעשות מארה"ב מקום תורה, ולשלול את ה"הנחה" ש"אמעריקא איז אנדערש"9, כיון ש"אלקיכם10 ישן הוא"...
– שכן, למרות שהתורה היא אמנם דבר ישן ("א אלטע זאך") שניתן במעמד הר סיני, הרי היא באיתנה ובתקפה בכל מקום –
ועסק בזה מתוך מס"נ בפועל – כפי שראו, שלא התחשב במצב הגופני, ששלל אפשריות של עבודה כזו, מבלי לסכן את כללות בריאות הגוף ונפש הטבעית.
ג. ולהעיר, שאופן העבודה מתוך מס"נ בכל המצבים – מודגש במעמד הר סיני:
אמרו חז"ל11 ש"על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן", ואין מאמר רז"ל יוצא מידי פשוטו – "פרחה נשמתן" כפשוטו, ועד שחכמינו ז"ל מספרים שהי' צורך להחזירן להם ע"י "טל של תחי'", שעל ידו תהי' תחיית המתים בקרוב ממש, כשיקויים היעוד12 "והקיצו ורננו שוכני עפר", והוא בתוכם.
והענין ד"פרחה נשמתן" הי' "על כל דיבור" – לא רק על הדיבור ד"אנכי הוי' אלקיך" ו"לא יהי' לך"13, שעליהם ישנו חיוב של מס"נ ע"פ דין, אלא גם על שאר הדברות, ואפילו הדברות האחרונות, "לא תחמוד" ו"לא תתאוה"14, שלכאורה ע"פ דין אין בהם הענין של מס"נ (שהרי אין זה משלש העבירות שבהם ישנו החיוב יהרג ואל יעבור15), ועד שיש שפוסקים שאסור למסור נפשו על ענינים אלו16 – הנה במעמד הר סיני הראו את הדרך שגם על דברות אלו "פרחה נשמתן".
אבל זוהי הדרך של יחידי סגולה – שלא רק כשמדובר אודות "אנכי הוי' אלקיך" ו"לא יהי' לך אלקים אחרים", אלא גם כשמדובר אודות "לא תחמוד" ו"לא תתאוה", הולכים תמיד באותה תנועה; יהי' מה שיהי' – צריכה להתמלא השליחות העליונה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ועוסקים באותו רעש ("שטורעם") ובאותה מסירות-נפש בענינים גדולים וענינים כלליים כמו בענינים פרטיים וקטנים, לפי ערך, ואפילו בפרטי פרטים, ועד אפילו בנוגע ל"ערקתא דמסאנא"17.
וטעם הדבר – לפי שאצלם כל עשרת הדברות הם "בדיבור אחד"18 לא רק מלכתחילה, אלא גם בסוף לא הוצרכו להתפרט לעשרה דברות נפרדים, כמו אצל משה רבינו, שגם את עשרת הדברות בפרטיות שמע בבת אחת19".
ובהתאם לכך היתה גם אצלם ההנהגה בפועל, כמו אצל בעל ההילולא, שכל הענינים במשך כל שנות נשיאותו – "ויהי בשלשים שנה"20 – היו חדורים בנקודה של מס"נ בפועל ממש, שבה לא שייך חילוקים וחשבונות, מדידות והגבלות.
ד. ובנוגע לעניננו:
נוסף על הנקודה הפנימית שמדובר אודות נשיא חב"ד – מדובר גם אודות נשיא דורנו, אבל באופן שהיותו נשיא כל הדור כולו הוא ע"י היותו נשיא חב"ד, כך, שההתחלה היא בענין המס"נ (כנ"ל), אבל אין זה נשאר בענין המס"נ בלבד, אלא נמשך בחכמה בינה דעת, בהבנה והשגה, ועי"ז נקבעת דרך בחיים, באופן שכל עניניו בחיים, מאכלו ומשקהו וכל עשר הענינים שהרמב"ם מונה בהלכות דעות21, יהיו באופן ש"בכל דרכיך דעהו"22 – להמשיך אלקות בכל עניניו.
וזוהי הדרך שבה הלך בעל ההילולא בעצמו, ועל מנת לסלול את הדרך עבור כל אחד מאנשי הדור שיוכל לילך אחריו בדרך אשר סלל לנו – שמתוך הרווחה ומתוך עושר ברוחניות ובגשמיות גם יחד, יוכל לעמוד כח המס"נ בגלוי, שאז נעשים כל הענינים מתוך חיות והתלהבות יתרה ופנימיות עמוקה יותר, ובדרך ממילא הרי זה בא בהרחבה ובלי גבול, כיון שאצלו הרי זה גם ללא מדידה והגבלה.
ומובן גם שהנהגה כזו מסירה את כל המחיצות וחילוקי הדרגות בין בנ"י – אם שייכים לחב"ד, לחג"ת או לנה"י, או בלשון הכתוב23: "ראשיכם שבטיכם", עד לדרגא הכי תחתונה ד"חוטב עציך", ו"שואב מימך" – שכולם "נצבים", כפירוש המדרש24: "חיים וקיימים", ובאופן ד"נצב מלך"25, שאין עליו שום הגבלות – "אמר מלכא עקר טורא"26.
וכך הולכים בדרכיו ואורחותיו אשר הורנו באופן ד"נצח סלה ועד27", מתוך התגברות על כל הקשיים וכל הנסיונות מבפנים ומבחוץ, ועד לנצחון גמור על כל הענינים של העלם והסתר ומדידה והגבלה, וסוללים את "דרך המלך", מלכו של עולם, לצאת בקרוב מהחושך כפול ומכופל של הגלות, ולילך קוממיות לארצנו, לקבל פני משיח צדקנו, ובעגלא דידן.
* * *
ה. דובר לעיל, שכיון שנקודת החיים של בעל ההילולא היתה הנקודה של מס"נ, שהיא למעלה מחלוקות וחשבונות מדידות והגבלות, לכן לא הי' חילוק בענין המס"נ בין "ערקתא דמסאנא" לענין שהוא מד' העבודות של ע"ז בפועל28, ובנוגע לכל הענינים מסר נפשו עבור כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, בכל הקשור לקיומם בגשמיות וברוחניות גם יחד.
וכאמור לעיל, שזו היתה הנהגתו מיד מהרגע הראשון להנשיאות שלו ופעולותיו בפועל, בתקופה שבה נדרשה מס"נ – שמסר נפשו הן בהנוגע לחיים הרוחניים של בנ"י במדינה ההיא (שבה הי' אז רוב מנין ורוב בנין של כל עם ישראל) שיהיו בדרך התורה והמצוה, ש"הם חיינו ואורך ימינו"29, והן בהנוגע לחיים הגשמיים בפשטות, בעניני פרנסה והסתדרות וכו' וכו'; וכך נמשך גם עד לסיום תקופת שלושים שנות נשיאותו, אע"פ שאז הי' כבר במדינת הרווחה – שגם אז היתה כל עבודתו באופן ומתוך תנועה של מס"נ.
ומזה מובן גם בנוגע לכללות ימי חייו בחיים חיותו בעלמא דין, גם לפני זמן הנשיאות שלו – ע"ד מ"ש אודות רועה ישראל ורעיא מהימנא הראשון, "ומשה הי' רועה"30, ואיתא במדרש31 ש"כל מי שכתוב בו הי' מתוקן לכך", היינו, שתיכף משנולד הי' ממונה וראוי ומוכן להיות "רועה", אע"פ שבפועל הי' זה שמונים שנה לאח"ז, שכן, סופו מעיד על תחילתו, ועד"ז בנדו"ד, שההנהגה במשך שלושים שנות נשיאותו היא באופן ש"משה הי' רועה", שמתחילתו הי' מתוקן לכך.
ו. [...] הענינים האמורים לעיל הם בנוגע לפעולתו של בעל ההילולא, ובנוגע לנתינת-כח שיוכלו להתנהג בדרכיו, במשך חיים חייתו בעלמא דין; ונוסף לזה, ישנו גם המעמד ומצב שלאחרי ההסתלקות, שאודותיו מדבר רבינו הזקן באגרת הקודש סימן ז"ך וביאורו.
ובהקדמה – שבודאי לא עזב צאן מרעיתו ח"ו, אלא ממשיך למלא תפקידו ושליחותו, כדברי הגמרא במסכת סוטה32, בנוגע לרועה נאמן הראשון של ישראל: "מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש" (במרום33), והיינו, שאפילו לאחרי הסתלקותו עומד משה ומשמש להגן על ישראל,
ולא רק על צדיקים גמורים, חסידים גדולים, או אפילו על בינונים, אלא כמובן מהמשך דברי הגמרא: "ויקבור אותו .. מול בית פעור34 . . מפני מה נקבר משה אצל בית פעור, כדי לכפר על מעשה פעור", וכמבואר בתוס', ש"בכל שנה ושנה . . באותו פרק (שחטאו ישראל) בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר עון, וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע, שמשה רבינו שקעו כו'", והיינו, שאפילו כשמדובר אודות אלו שהיתה להם שייכות ל"פעור" [ע"ז בזוי', שאין לה מקום אפילו בשכלו של גוי, כמסופר בגמרא35 אודות גוי' שהיתה יכולה להבין את כל עניני ע"ז, מלבד הע"ז של "בעל פעור"], ובאופן שעדיין "לא הטהרנו ממנו"36 – עומד משה ומשמש במרום להגן גם עליהם, שלא זו בלבד שלא יזיק להם, אלא שיהי' "חוזר ושוקע".
ועאכו"כ עתה, כמבואר בספרים37 שקליפת ע"ז בטלה לפני זמן רב, ולכן בטלו גם כל שאר הענינים הקשורים בזה (ורק בגלל שישנה מציאות העולם בכל הפרטים, יש באיזו פינה נדחת גם קליפה זו), ועיקר הבירורים הם בשאר הענינים, כך, שהעבודה היא בנקל יותר – הרי בודאי ש"עומד ומשמש במרום", להמשיך כל טוב למטה מעשרה טפחים, עד לכל טוב גשמי.
ולכל לראש – מתחיל כל ענין מהתורה, ש"היא חיינו ואורך ימינו" – לא רק חיים בעוה"ב, אלא חיים כפשוטם, כמובן מהמענה של ר"ע על השאלה היתכן שמעמיד את עצמו בסכנה ועוסק בתורה בניגוד לגזירת המלכות: "משל .. לשועל שהי' מהלך על גב הנהר ורואה דגים . . ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו עאכו"כ, אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכו"כ"38, שמזה מובן, שהתורה נותנת חיים גשמיים (אלא שלאח"ז צ"ל גם ה"קמח" שבא ע"י התורה - "אם אין תורה אין קמח"39).
ולכן מבאר רבינו הזקן באגרת הקודש האמורה (סימן ז"ך וביאורו), שלאחרי ההסתלקות, יכולים לקבל תורה, הארות והשפעות רוחניות מהצדיק – שחייו אינם חיים בשריים, אלא חיים רוחניים, אמונה יראה ואהבה (ככל פרטי הראיות וההוכחות שמביא על זה) – באופן נעלה יותר מכמו בשעה שהיתה נשמת הצדיק בגופו, שאז היו יכולים לקבל רק על-ידי הגוף וההגבלות של נפש ורוח כו', משא"כ לאחרי ההסתלקות יכולים לקבל ללא מדידות והגבלות.
ז. ונוסף על הענין האמור שמתחיל מרגע ההסתלקות – ישנו ענין נוסף כעבור עשרים שנה (כדלקמן).
וע"פ האמור כמ"פ40, שכל ענין בפנימיות ונסתר דתורה, יש לו רמז או אפילו הוראה ברורה בנגלה דתורה – מצינו ענין מיוחד בנוגע לעשרים שנה אצל שמשון, שהי' מהשופטים בישראל (כדלקמן ס"ח).
ובהקדמה – שבין השופטים שהיו המוציאים ומביאים של כל ישראל, כמ"ש41 "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", להבדיל "בין דם לדם בין דין לדין גו' דברי ריבות בשעריך"42 – היו כו"כ דרגות וענינים, אבל ישנו שופט אחד ששמו "שמשון", ואיתא בגמרא במסכת סוטה43 ש"על שמו של הקב"ה נקרא, שנאמר44 כי שמש ומגן ה' אלקים".
והענין בזה:
המשמעות של קריאת השם היא – שזהו הענין שכל העולם כולו ראה בו, ולכן נקרא בשם זה. וכיון שנקרא על שמו של הקב"ה, ו"שמא מילתא היא"45 – הרי מובן שהסיבה לכך היא מפני שענינו הי' להמשיך ולגלות את שמו של הקב"ה בכל מקום.
ובעצם הרי זה תקפידו של כל שופט, אלא, שיש שופטים שכל העולם ראה אצלם מעלות שונות – אדם גדול, מנהיג גדול ושופט גדול, שעושה כל עניני צדק ויושר וכו' (ועל שם זה נקראו בשמות שונים), אבל אין זה באופן שאין דרך אחרת לקרותו בגלוי מלבד "על שמו של הקב"ה"; כדי להגיע למסקנא זו, יש צורך לחשוב ולהתבונן מדוע מתנהג ופוסק באופן כך. וכפי שמצינו אפילו בנוגע לשלמה, עליו נאמר46 "וישב על כסא הוי'", שע"י המשפט של שתי הנשים, "ראו כי חכמת אלקים בקרבו"47.
אבל שמשון – "על שמו של הקב"ה נקרא": כל מי שראה אותו, יהודי, או להבדיל פלשתי, קראו "שמשון", על שמו של הקב"ה – "שמש (ומגן) הוי' (אלקים)".
כלומר: הקב"ה נקרא בשם הוי', וגם בשם אלקים. ומזה נמשך בעולם הענין ד"שמש" והענין ד"מגן".
ומזה מובן שמעלתו של שמשון שנקרא ע"ש "שמש הוי'" – היא בדוגמת מעלת שם הוי' על שם אלקים:
שם הוי' – הוא שם העצם, שם המיוחד ושם המפורש48, משא"כ שם אלקים הוא משבעה שמות שאינם נמחקים49, אבל לא שם העצם, שם המיוחד ושם המפורש.
וזהו "שמש הוי'" – ששם זה מורה על אלקות בגלוי, שהרי שם הוי' פירושו שהוא "הי' הוה ויהי' כאחד"50, וגם הוי' מלשון מהוה51. וכפי שמוסיף רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה52, ש"היו"ד משמשת על הפעולה שהיא בלשון הוה ותמיד", והיינו, שאין זה ענין שהי' בעבר, אלא בכל רגע ורגע הוא "הי' הוה ויהי' כאחד", ובכל רגע ורגע הוא מהוה מחדש את כל העולמות כולם מאפס ואין המוחלט, כמאמר53 "המחדש בטובו . . תמיד מעשה בראשית", בארוכה בשער היחוד והאמונה.
אבל שם אלקים, שהוא לשון כח וחוזק, ע"ש היותו בעל היכולת ובעל הכחות כולם (כמבואר בטור ושולחן ערוך54 בנוגע לכוונת נוסח הברכות) – הוא בדוגמת ענין ה"מגן", כיון שאינו שם שמיוחד אף ורק להקב"ה, שהרי מצינו שגם דיינים נקראים בשם "אלקים", כמ"ש55 "עד האלקים יבוא דבר שניהם", ומה שהקב"ה נקרא אלקים, כמו בפסוק56 "אלקים נצב בעדת א-ל", הרי זה לפי שהוא מהמקור שממנו באים כל הכחות כו'; וכיון שהקב"ה ברא את העולם באופן ש"מה רבו מעשיך"57 ו"מה גדלו מעשיך"58 – לכן שם "אלקים" הוא לשון רבים59, ע"ש "מה רבו מעשיך".
ובהתאם לכך הנה גם בהנהגת (בנ"י בכלל ו)השופטים (בפרט), יש אופן הנהגה שהיא בדוגמת "מגן" על השמש, היינו, לא כפי ש"מוציא חמה מנרתקה"60, אלא כפי שהשמש נמצאת בתוך המגן ונרתק; אך מעלתו המיוחדת של שמשון – שנקרא "על שמו של הקב"ה . . שמש . . הוי'" – שאצלו הי' הסדר, שגם כאשר ראה אותו פלשתי שהולך ברחוב, ראה את הקב"ה כפי שנקרא "שמש הוי", ללא מגן ונרתק!
ח. ובכן, בנוגע לשמשון – איתא בירושלמי61:
"כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל ארבעים שנה62, וכתוב אחד אומר והוא שפט את ישראל עשרים שנה63 . . מלמד שהיו הפלשתים יראים ממנו כ' שנה לאחרי מותו כדרך שהיו יראים ממנו כ' שנה בחייו".
וכפי שכבר צויין בקיצור בהמכתב64, שכיון שבכתוב נאמר "וישפוט את ישראל", הרי מובן שעיקר ענינו הי' לשפוט ולהנהיג את ישראל, אלא שבשביל זה הוצרך להיות תחילה ביטול עול מלכות – שהיו הפלשתים יראים ממנו. וכיון שיראת הפלשתים ממנו נמשכה כ' שנה לאחרי מותו, לכן אפשר לומר "וישפוט את ישראל ארבעים שנה", כיון שעי"ז הי' הנהגת בנ"י יכולה להיות ברוחו של שמשון עשרים שנה לאחרי מותו, כמו בעשרים שנה ששפט אותם בחייו.
ט. והנה, כיון שישנו כלל לדינא ש"מעלין בקודש ולא מורידין"65 ח"ו, לא מסתבר בשכל לומר שהענין ד"וישפוט את ישראל" נמשך רק בעשרים שנה ראשונות שלאחרי ההסתלקות, ולא יותר.
אלא שבנוגע לשמשון אין מקום לשאלה וקושיא מדוע נאמר שענין זה נמשך עשרים שנה – כיון שלאח"ז התחיל זמן של השופט שלאחריו, וכיון ש"אין מלכות נוגעת בחברתה"66, הוצרך להיפסק זמן משפטו של שמשון.
אבל בנדו"ד, שמדובר אודות נשיא בישראל אשר מי יתן לנו תמורתו – הרי מובן שגם לאחרי עשרים שנה נמשך הענין, ובעילוי אחר עילוי – "מעלין בקודש".
י. וכמו בכל ענין – יש גם על זה רמז בנגלה, ועד לדין בפועל:
ישנו פס"ד בגמרא במסכת בבא בתרא67: "ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים שנה".
והטעם הפשוט בזה – כיון שעד עשרים שנים אין לו את השכל הדרוש כדי "למכור בנכסי אביו".
מצינו אמנם ש"הפעוטות מקחן מקח" החל מגיל שש שנים68, ולאח"ז ניתוסף בזה מזמן לזמן, שככל שנעשה בר-דעת וחכם יותר, יש לו רשות וכח יותר לבחון ולברר כיצד להתנהג בכל הענינים; אבל בנוגע ל"נכסי אביו", שתהי' לו מלוא הבעלות לידע כיצד לנהל את המשא ומתן "בנכסי אביו" – הרי זה רק כשנעשה בן עשרים שנה.
– בנוגע לירושת נכסי אביו, הנה אפילו תינוק בן יומו, ברגע שנולד, הרי הוא כבר יורש, אבל צריכים להעמיד לו אפוטרופוס; וכדי שתהי' לו שליטה בנכסי אביו למכור כו' – צריך לילך מדרגא לדרגא, "עד שיהי' בן עשרים שנה", שאז נעשית שלימות השכל (בנוגע לנכסי אביו, שלכן לא נזכרו חילוקי דרגות דבן שלושים ובן ארבעים, כיון שבגיל עשרים נעשית כבר שלימות השכל בנוגע לנכסים, אפילו נכסי אביו).
ובלשון הקבלה – כמבואר בעץ חיים69 (והביאו רבינו הזקן בלקוטי תורה פרשת במדבר בתחילתו70) ש"אזי נכנסים בו מקיפי אבא", שזהו"ע שלימות המוחין – לא רק מוחין דבינה, אלא גם מוחין דאבא.
וכמבואר בזהר71 בפירוש הכתוב72 "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", ש"שבע שנים" הו"ע המדות, ו"עשרים שנה" הו"ע המוחין, ולאח"ז בא הענין ד"מאה שנה", שזהו"ע הכתר, למעלה משכל והבנה.
ומזה מובן, שלאחרי שנעשה בן עשרים שנה, הנה לא זו בלבד שלא נעשה גרעון לגבי עשרים שנה, אלא אדרבה – שמתחילה העלי' לדרגת "מאה שנה".
(חלק משיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד בשבט ה'תש"ל - התוועדויות תורת-מנחם חלק נט ע' 90)
____________________________
1) סידור הארי"זל בכוונת הבדלה ומוצ"ש. פע"ח שער השבת פכ"ד.
2) או"ח ס"ש.
3) שם ס"א-ב.
4) ולהעיר מלשון אדה"ז לעיל מיני' (סרס"ב ס"ד) בנוגע לכניסת השבת: "כיוצא לקראת המלך .. בואו ונצא לקראת שבת המלכה", שמביא ב' הלשונות "מלך" ו"מלכה", והרי ידוע שכל תיבה שבשו"ע היא מדוייקת ומתאימה ונוגעת בפועל הן בנוגע לנגלה והן בנוגע לפנימיות התורה, "נשמתא דאורייתא" (ראה גם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט תשכ"ח בתחלתה (תו"מ חנ"ב ע' 29). וש"נ. לעיל ע' 28).
5) ראה גם שיחת יו"ד שבט תשכ"ב בתחלתה (תו"מ חל"ג ע' 18 ואילך). תו"מ חמ"ז ע' 156 ואילך.
6) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סוסשצ"ו. וש"נ.
7) ראה גם שיחת יו"ד שבט תשי"ז ס"ז (תו"מ חי"ט ע' 27). וש"נ.
8) ראה גם לקו"ש חט"ז ע' 142. חי"ח ע' 303 ואילך. חל"ג ע' 168.
9) ראה סה"ש תש"ו ע' 53. וש"נ.
10) ראה גם שיחת יו"ד שבט תשכ"ג סמ"ז (תו"מ חל"ו ע' 143). וש"נ.
11) שבת פח, ב.
12) ישעי' כו, יט.
13) יתרו כ, ב-ג. ואתחנן ה, ו-ז.
14) יתרו שם, יד. ואתחנן ה, ו-ז.
15) סנהדרין עד, א. רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ה.
16) רמב"ם שם ה"ד.
17) סנהדרין שם, רע"ב.
18) מכילתא ופרש"י יתרו שם, א.
19) השיטות באופן אמירת ושמיעת עשה"ד – ראה תו"ש ליתרו שם אות ח', ובמילואים לשם פ"ג.
20) יחזקאל א, א. וראה גם תו"מ ח"כ ע' 155. וש"נ.
21) רפ"ה.
22) משלי ג, ו. וראה רמב"ם שם ספ"ג.
23) ר"פ נצבים.
24) שמו"ר רפמ"ד. במדב"ר פט"ז, כד. תנחומא שלח יג. ועוד.
25) מלכים-א כב, מח. וראה אוה"ת נצבים ע' א'רא ואילך.
26) ראה ב"ב ג, ב.
27) ראה תניא אגה"ק סז"ך (קמו, א).
28) ראה רמב"ם הל' ע"ז פ"ג ה"ג.
29) נוסח התפלת ערבית – ע"פ לשון הכתוב ס"פ נצבים.
30) שמות ג, א.
31) שמו"ר פ"ב, ד.
32) יג, סע"ב.
33) זח"א קלג, א. וראה הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש בתחלתה (ד"ה דע כי כל).
34) ברכה לד, ו.
35) סנהדרין סד, א.
36) יהושע כב, יז.
37) ראה לקו"ת ואתחנן ד, סע"ג ואילך. ה, סע"ד ואילך. ובכ"מ.
38) ברכות סא, ב.
39) אבות פ"ג מי"ז.
40) ראה גם לעיל ריש ע' 55. וש"נ.
41) ר"פ שופטים.
42) שם יז, ח.
43) יו"ד, א.
44) תהלים פד, יב.
45) ראה ברכות ז,ב. יומא פג,ב. זהר ח"א ו, סע"א. ח"ב קעט,סע"ב. ועוד. וראה גם אגרות קודש חלק א סוף עמוד רפח ואילך. לקוטי שיחות חלק ו סוף עמוד 35 ואילך. וש"נ.
46) דברי הימים-א כט, כג.
47) מלכים-א ג, כח.
48) סוטה לח, א. סנהדרין ס, א. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב. הל' ע"ז פ"ב ה"ז ובכס"מ שם. מו"נ ח"א פס"א ואילך. פרדס שי"ט בתחלתו. עיקרים מ"ב פכ"ח.
49) שבועות לה, סע"א. רמב"ם שם.
50) זח"ג רנז סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. שער היחוד והאמונה פ"ז (פב,א). שו"ע או"ח רס"ה.
51) זהר ופרדס שבהערה הקודמת.
52) רפ"ד.
53) נוסח ברכת "יוצר".
54) או"ח ס"ה.
55) משפטים כב, ח.
56) תהלים פב, א.
57) שם קד, כד.
58) שם צב, ו.
59) ראה גם פרש"י וירא כ, יג. וישלח לה, ז.
60) נדרים ח, סע"ב. וש"נ.
61) סוטה פ"א ה"ח.
62) ראה לעיל ע' 60 הערה 18. וש"נ.
63) ס' שופטים טז, לא.
64) דר"ח שבט שנה זו – הערה ד"ה עשרים שנה (אג"ק חכ"ו ע' רעח).
65) ברכות כח, א. וש"נ.
66) שם מח, ב. וש"נ.
67) קנו, א.
68) גיטין נט, א.
69) שכ"ד.
70) ד"ה מבן עשרים – ב, א.
71) ח"א קכג, א. וראה תו"מ סה"מ חשון ע' רצד. וש"נ.
72) ר"פ חיי שרה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
