מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1609 - כל המדורים ברצף
	דיי לעריצות בשם ה'חוק'
	יש חדש
	בלי שאלות והבהרות
	צדקה ומשפט
	שני עולמות
	עובר ושב
	ההזדמנות הוחמצה
	הרמת המסך
	תרופה בדוקה: הכנסת אורחים
	חדר אירוח בבית

כאשר אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש היה בן חמש, למד בפרשת וירא על התגלות הקב"ה אל אברהם אבינו, ובכה לפני סבו, אדמו"ר הצמח צדק: מדוע אברהם זכה להתגלות הקב"ה ואילו הוא אינו זוכה לכך. השיב לו סבו: "כאשר יהודי (צדיק) מחליט בגיל תשעים ותשע למול את עצמו, ראוי הוא שה' יתגלה אליו".

האמירה "מחליט למול עצמו" דורשת ביאור: הלוא אברהם לא עשה את ברית המילה בהחלטתו האישית, אלא בעקבות ציווי ה' אליו: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (במצוות המילה). והאוּמנם זה מעשה הקרבה נדיר כל-כך, שעליו אברהם ראוי לשכר נעלה במיוחד?

הסבר וטעם

אכן, מעלתו של אברהם אינה בעצם העובדה שקיים את ציווי ה'. אפילו על ניסיון העקדה נאמר בספר התניא (איגרת התשובה כא): "העקדה עצמה אינה נחשבת כל-כך לניסיון גדול, בשגם כי ה' דיבר בו 'קח נא את בנך', והרי כמה וכמה קדושים שמסרו את נפשם על קדושת ה' גם כי לא דיבר בם".

את מעלת המילה יש לראות בהשוואה לציוויים אחרים. כשהקב"ה ציווה אותו "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ", הבטיח שכר על כך: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ". היו ציוויים שהקב"ה נתן להם טעם והסבר. על הבטחת הארץ שאל אברהם: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?", ואז עשה הקב"ה את ברית בין הבתרים. כאשר אברהם קיים מיד את שנצטווה, בלי להמתין להסברים ובלי לשאול שאלות, זה היה דבר נדיר, ועל כך נאמר: "וְהֶאֱמִן בַּה', וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה".

למנוע תהיות

מדוע באמת היה הקב"ה צריך להבטיח לאברהם שכר על "לך-לך", והלוא גם בלי ההבטחה היה מקיים את הציווי, כפי שאנו רואים שלקח את יצחק בנו לעקדה. ניסיון העקדה היה קשה הרבה יותר מ"לך-לך": ראשית, הקושי שבעקדה חמור לאין ערוך מקשיי הדרך. שנית, האבדן בעקדה הוא ודאי, ואילו ב"לך-לך" הנזק שנגרם מההליכה אינו ודאי.

אם כן, מדוע היה הקב"ה צריך להבטיח לאברהם שכר? להפך, מוטב שלא היה מבטיח לו מאומה, ובכך היה חושף את נאמנותו הטהורה אליו. אלא שאילולא ההבטחה, הדבר היה נתון לבחירתו של אברהם אם לציית בלי שאלות או לתהות, והקב"ה ביקש למנוע את הספק הזה, ולכן הקדים את הבטחתו.

ראוי להתגלות

עתה תובן מעלת המילה. אברהם היה יכול לשאול: האוּמנם?! אחרי שנים רבות כל-כך של עבודת הבורא, התמודדות עם ניסיונות וברית בין הבתרים, עדיין איננו 'תמים'?! האם עדיין יש בו פגם?!

אך אברהם לא ערער ולא תהה ולא שאל שאלות, אלא קיים בצייתנות את שנצטווה. זו מעלתו הגדולה, שעליה זכה להתגלות ה' אליו. ועם זה, המילה נחשבת להחלטה שלו, מפני שאברהם כבר החליט מדעתו שטרם הגיע לשלמות רוחנית והוא זקוק למילה, ולכן הוא ראוי ל"וַיֵּרָא אֵלָיו ה'".

(תורת מנחם, כרך נח, עמ' 259)