אחדות ישראל היא מוטיב העובר כחוט-השני במצוותיו של חג-הסוכות. האחדות באה לידי ביטוי הן בסוכה, הן בחיבור של כל ארבעת המינים יחדיו, הן במהותו של כל אחד ואחד מארבעת המינים.

הסוכה מבטאת את האחדות בהיותה "סוכת שלום", וכפשטות הדברים, שכאשר אדם יוצא מביתו ויושב בסוכה, הוא גם מסיר את המחיצות שבינו ובין האנשים האחרים וקל לו יותר להתאחד איתם. חז"ל גם אומרים: "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". האחדות מתבטאת ביתר-שאת במצוות ארבעת המינים, הרומזת לכל הסוגים שבעם-ישראל, כדברי המדרש הידועים. ועל כך אומר הקב"ה: "יוקשרו כולם אגודה אחת".

אחדות בכל מין

תורת החסידות ('וככה' תרל"ז פרק פז ואילך, 'בסוכות תשבו' תשל"ח, 'וחג האסיף' תשמ"ג) מרחיבה את רעיון האחדות שבמצוות חג-הסוכות. היא מגלה את האחדות הקיימת לא רק בחיבור של כל ארבעת המינים יחדיו, אלא גם בכל אחד ואחד מהם בנפרד (אגב כך מוסבר גם-כן, למה אנו נוטלים דווקא את הלולב, ענף התמר, ולא את פרי התמר עצמו).

האחדות המתבטאת באתרוג היא בהיותו פרי ש"דר באילנו משנה לשנה". כל פרי יש לו עונת גידולו, ולאחר מכן הוא נושר או מרקיב. לעומת זאת, האתרוג יכול להישאר על האילן בכל עונות השנה, אין הוא נפגע משינויי העונות, - הוא אף גדל בכל העונות ויש בו ההשפעות של הקיץ והחורף, הסתיו והאביב. כך מבטא האתרוג את אחדותן של כל עונות השנה, היוצרות יחדיו שלמות אחת.

גם הלולב מבטא את רעיון האחדות. הלולב נקרא בתורה "כפת תמרים", והכתיב חסר (כפת, ולא כפות). דרשו מכך חז"ל, שהלולב צריך להיות "כפות" (קשור) - שהעלים יהיו צמודים ומחוברים ולא מפורדים. דבר נוסף שיש בלולב, שכל אחד ואחד מעליו מורכב משני עלים שמחוברים יחדיו. אם-כן, גם בלולב עצמו מופיע מוטיב האחדות.

מסימניו של הדס כשר, שעליו מסודרים בשלשות ("תלתא בחד קינא"). זו כוונת הפסוק בהגדרה "ענף עץ עבות". המספר שלוש מבטא את שלמות ה'קווים' השונים - ימין, שמאל ואמצע - ובהדס בא לידי ביטוי הרעיון, שכל שלושת ה'קווים' הללו יוצאים מנקודה משותפת אחת.

גם בערבה אנו מוצאים את מוטיב האחדות. הערבה נקראת בגמרא "אחווינא", משום שהיא גדלה בטבע באחווה עם ערבות אחרות - "אגודות-אגודות". אמנם כל ערבה היא אילן בפני עצמו, אך היא נוטה לגדול עם ערבות אחרות, וזה ביטוי לאחווה ולאחדות.

אחדות בלי לטשטש

הנה כך מבטא כל אחד ואחד מארבעת המינים של חג-הסוכות את עניין האחדות. הדגש כאן הוא לא על טשטוש ההבדלים, אלא דווקא על הבאת האחדות בתוך כל ההבדלים והשינויים. כל אחד מהמינים הללו (ועל-אחת-כמה-וכמה ארבעתם יחדיו) מבטא בדרכו-שלו את הרעיון, שאף שיש כאן ריבוי גוונים, ויש שינויים ויש הבדלים - בכל-זאת כולם מאוחדים יחדיו וכולם יוצרים במשותף מצווה אחת.

בכך ייחודה של האחדות שבאה לידי ביטוי בארבעת המינים על האחדות שמבטאת הסוכה. אמנם האחדות שעל-ידי הסוכה היא נעלה מאוד, אך אין היא יורדת לפרטים הקטנים. היא אחדות כללית, 'מלמעלה'. עניינם של ארבעת המינים הוא להוריד לרמה של פרטים ופרטי-פרטים את האחדות של הסוכה, ולהדגיש שגם בתוך מציאות של ריבוי פרטים וריבוי גוונים - יש נקודה משותפת של אחדות.

הכרה כזאת של אחדות ישראל נחוצה מאוד בימים האלה של ערב הגאולה האמיתית והשלמה, ובזכותה נזכה במהרה לשבת בסוכת עורו של לווייתן, בביאת משיח-צדקנו.