הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 927, ערב שבת פרשת בראשית, כ"ג בתשרי ה'תשס"ה (8.10.2004)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

החזרה לשגרה היא העיקר

לא החג הוא היעד והמטרה, אלא דווקא ימי החול הרגילים והאפורים. החג לא בא אלא להפיח רוח של קדושה והתעלות בתוך ימי החול והשגרה. המשימה האמיתית מתחילה עכשיו

לא קל להיפרד מחודש תשרי, חודש עשיר כל-כך בחגים ובמועדים. קשה להתנתק מהאווירה המרוממת והעשירה של החגים ולחזור לימי החולין האפורים והרגילים. קשה שבעתיים לעזוב את תחושת ההתעלות והאחדות שריחפה באוויר בתקופת החגים ולחשוב שאנו צפויים להיכנס לחורף רווי מתיחות, מאבקים והכרעות גורליות. כמה נפלא היה לראות את בני העם הזה בראש-השנה וביום-הכיפורים, בסוכות ובשמחת-תורה, כולם מאוחדים ודבקים בתורה אחת, באלוקים אחד. ועכשיו הכול חוזרים אל שגרת החולין.

אך האמת היא, שדווקא עכשיו מתחילה המשימה האמיתית. תקופת החגים אינה אלא הכנה והכשרה לאתגר האמיתי - להביא את האמונה והאחדות, השמחה ואהבת התורה אל תוך חיי היום-יום. לא החג הוא היעד והמטרה, אלא דווקא ימי החול הרגילים והאפורים. החג לא בא אלא להפיח רוח של קדושה והתעלות בתוך ימי החול והשגרה.

מי אנחנו באמת

אם נביט לאחור אל החגים שעברו עלינו, ניווכח כי אנו יוצאים לדרך עמוסים בתכנים ובחוויות רוחניות מגוונות ורבות. אנו נוטלים עמנו שפע אדיר של כוחות רוחניים, שאותם עלינו ליישם עכשיו בחיי היום-יום. כל חג העניק לנו 'צידה' מסוג אחר, ויחד יש לנו תרמיל עמוס לכל ימות השנה.

מראש-השנה אנו נוטלים את קבלת עול מלכותו של הקב"ה. ביום הזה עמדנו כולנו לפני ה', תקענו בשופר והכתרנו עלינו מחדש את הקב"ה למלך. "מלוך על העולם כולו בכבודך", ביקשנו, והחלטנו למסור את עצמנו אל הבורא. קבלת עול מלכות שמים היא היסוד גם בחיי היום-יום, והיא באה לידי ביטוי בקריאת 'שמע ישראל' בכל יום. אך אחרי ראש-השנה אנו חשים ביתר עומק את קבלת מלכותו של הקב"ה.

ביום-הכיפורים חשפנו את המהות הפנימית שמסתתרת מאחורי כל אחד מאיתנו. גילינו ביום הזה כי כולנו יהודים חמים, מלאי אמונה ואהבת-ה'. הוכחנו, כי משוגותינו ועוונותינו אינם מבטאים את האמת הפנימית שלנו. אף הכיסויים והכינויים שמאחוריהם אנו מסתתרים בימי השגרה אינם משקפים את מהותנו האמיתית. אחרי יום-הכיפורים כולנו מרגישים את היותנו יהודים, בנים לקב"ה.

תשובה נצחית

חג-הסוכות נתן לנו מבט מעמיק על התרומה ההדדית של כל חלקי עם-ישראל. הבנו, שאין יהודים שווים יותר ושווים פחות. נוכחנו, שבלי הערבה אין תועלת באתרוג, בלולב ובהדס. עכשיו קל לנו יותר להרגיש את אחדות העם ואת האהבה לכל חלקיו. ישבנו כולנו בסוכה אחת, שפרשה עלינו את כנפיה, ונזכרנו בכנפי השכינה הפרושות מעל העם היהודי וביד ההשגחה שמוליכה אותו בבטחה אל ייעודו.

ולבסוף בא שמחת-תורה, היום המופלא הזה שבו רוקדים כולנו עם ספר-התורה - למדנים ועמי-הארץ, נכבדים ופשוטי-עם, חסידים וותיקים וכאלה אשר מקרוב באו. אנו שמחים שיש לנו תורה ומבטאים את האהבה שבלב כל אחד ואחד מאיתנו למתנה הנפלאה שנתן לנו הקב"ה. עכשיו, כשאנו מתחילים לקרוא מחדש את התורה, אופפות אותנו השמחה והאהבה שביטאנו כלפיה בשמחת-תורה.

מצויידים בכל אלה אנו שבים אל ימי החולין, כדי שנעשה את החולין קודש. אנחנו פותחים את החזרה לשגרה בקריאת פרשת בראשית, שבה מסופר על בריאת העולם. יש אפוא בעל-בית לעולם זה, יש מנהיג לבירה, ויש לנו על מי לסמוך.

הפרשה גם נותנת לנו תשובה ניצחת לטענות מצד אומות-העולם 'ליסטים אתם, שכבשתם ארצות'. על כך משיב עם-ישראל, כדבריו הנצחיים של רש"י: "כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו – נתנה להם, וברצונו – נטלה מהם ונתנה לנו". אם נדבק באמת זו – ננצח.

בציפייה לגאולה

"שישה דברים קדמו לבריאת העולם - התורה וכיסא הכבוד, האבות וישראל ובית-המקדש ושמו של משיח. שמו של משיח מנין? שנאמר: יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו"

(בראשית רבה פרשה א)

ספרים

משנה תורה
עם ביאור מהרבי מליובאוויטש
בהוצאת מכון משנת מנחם

כרך ראשון ממהדורה חדשה של הרמב"ם, עם הביאורים של הרבי מליובאוויטש. כרך זה מכיל את ספר המדע. לשון הרמב"ם מובאת באותיות גדולות ומנוקדות. 432 עמ'. טל' 1-700-704120.

חומש אור החיים
מאת אפרים-משה קורנגוט
בהוצאת אור יחזקאל

כרך רביעי במהדורה חדשה של החומש עם פירושו של אור-החיים. המחבר צירף פירוש לאור-החיים ושמו ישמח משה. עד כה הופיעו הכרכים: שמות-יתרו, משפטים-פקודי, דברים-ראה, שופטים-ברכה. טל' 054-7938550.

פאר לשולחן
מאת רפאל בצלאל
בהוצאת בצלאל

לקט פנינים ופרפראות, חידות ומדרשי-פליאה על פרשיות השבוע. ספר-עזר למורים ולהורים שמעוניינים להעשיר את שולחן השבת. כ-600 עמ'. טל' 02-5810202.

וקשרתם לאות
מאת דוד רוסוף
בהוצאת פלדהיים

כל מה שצריך לדעת על התפילין, מהלכות עשייתן ועד סדר הנחתן. הספר נועד במיוחד לנערי בר-מצווה, ולכן נלוו אליו גם פרקים העוסקים במהותה של בר-המצווה. ניקוד מלא. 260 עמ'. 02-6518054.

שלחן שבת

כוחות מיוחדים לתקופת החורף

שבת זו, שבת בראשית, היא שבת מברכים חודש מרחשוון. חודש זה נקרא מרחשוון משום שבו מתחילים לרדת גשמי החורף, ו'מר' משמעותו טיפת מים (כמו שנאמר: "כמר מדלי" – כטיפת המים המטפטפת משולי הדלי).

על הגשם צריך להתפלל, והוא תלוי בעבודת האדם. אם חס-ושלום אין מעשי האדם ראויים דיים, עלולה להיות עצירת גשמים. לעומת זאת, הטל, שמעניק לחות לצמחים בקיץ, אינו תלוי בעבודת האדם, והוא קיים תמיד, כביטוי "טל לא מיעצר" – הטל אינו נעצר ואינו נפסק.

קיץ וחורף בעבודה הרוחנית

תורת החסידות מסבירה שהטל והגשם מסמלים את מהות העבודה הרוחנית המשתנה בין ימות הקיץ לימות החורף: הקיץ הוא זמן של 'אתערותא דלעילא' (=התעוררות מלמעלה), שבה מעוררים את האדם מלמעלה, והוא נדרש להימשך אחר ההתעוררות וההארה שבאה מאליה.

לעומת זאת, החורף הוא זמן של 'אתערותא דלתתא' (=התעוררות מלמטה). זה זמן שיש בו יותר העלם והסתר, והאדם נדרש להתעורר בכוחות עצמו ולהתעלות מלמטה.

השמש האלוקית

דבר זה מוצא את ביטויו גם בעובדה שבקיץ יש הארה גדולה יותר של השמש. הגילוי האלוקי נמשל לאור השמש, "שמש ומגן ה' אלוקים". התחזקות אורה של השמש בקיץ היא השתקפות של ההארה האלוקית הגדולה יותר שקיימת אז. לעומת זאת, בחורף השמש מאירה בעוצמה חלשה יותר, דבר המשקף את העובדה שיש אז פחות התגלות אלוקית ונדרשת עבודה מלמטה.

משום כך עבודת ה' קלה יותר בקיץ, משום שהאדם נהנה אז מהתעוררות גדולה שבאה מלמעלה ומסיוע של ה'שמש' האלוקית, ואילו בחורף העבודה קשה יותר והאדם נדרש להתגבר על קשיים ועל הסתרים.

נותנים כוחות

מכאן חשיבותה הגדולה של שבת בראשית, השבת שמברכת את חודש מרחשוון. שבת זו חלה בתוך חודש תשרי, "החודש השביעי", ה'מושבע' בכול (מלשון שובע ושפע). חודש זה עשיר בחגים ובמועדים ויש בו הארה אלוקית גדולה, שממנה שואבים כוחות למשך כל ימות השנה.

שבת זו נותנת אפוא את הכוחות להתגבר על הקשיים ועל ההסתרים של תקופת החורף, להצליח בעבודת ה'אתערותא דלתתא', מתוך התגברות שבאה מצד האדם עצמו (בבחינת "גבורות גשמים"), ושהשנה כולה תהיה מוצלחת בגשמיות וברוחניות.

(לקוטי שיחות כרך א, עמ' 3)

מן המעיין

שבת בראשית

מקור השפע של השנה

כל ימות השנה מקבלים שפע וחיות משבת בראשית – הן ימות החול, השבתות והמועדים הכלליים, הן המועדים הפרטיים, כמו יום הכניסה ל'חדר', יום הבר-מצווה ושאר ימי חיי האדם ומאורעותיו – כולם 'מקבלים' משבת בראשית שבאותה שנה.

(כתר-שם-טוב)

יש בורא לעולם

"בראשית" – לכל לראש יהודי צריך לדעת כי "ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", שיש יד מנהגת לעולם, ואין הדברים מתנהלים חלילה מעצמם.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

להתייצב נכון

בשבת בראשית היה הרבי ה'צמח-צדק' נוהג להאריך בקריאת 'שניים מקרא ואחד תרגום' באמרו, שכפי שהאדם מציב את עצמו בשבת בראשית כך הולכת כל השנה.

הרחבה בגשמיות וברוחניות

כשאדם קובע את התנהגותו בשבת בראשית בהרחבה, באה הרחבה זו לידי ביטוי בכל השנה כולה, בכל העניינים: בהרחבה בגשמיות ובהרחבה ברוחניות.

(לקוטי שיחות)

אפשר 'לחטוף'

בליל שמחת-תורה תרצ"א אמר הרבי הריי"צ מליובאוויטש: עדיין יכולים 'לחטוף' ולעשות תשובה. בראש-השנה - כותבים, ביום-הכיפורים - חותמים, בהושענא-רבה מוציאים 'פתקי חיים', ועד שבת בראשית אין הם יוצאים מן ההיכל.

אין הפרעה

בפרשת בראשית מתוארת בריאת העולם על-ידי הקב"ה. כאשר יהודי יוצא אל העולם כשהוא חדור בהכרה זו, שהעולם נברא בכל רגע מחדש בדבר ה', לא יראה בענייני העולם הפרעה לתורה, אלא להפך, גם בשעה שהוא עוסק בעסקיו ישנן דברי תורה ויעסוק במעשים טובים.

(לקוטי שיחות)

עניין כללי

שבת בראשית אינה ככל השבתות, או אפילו כמו כל שבת מברכים, אלא היא עניין אחר לגמרי – עניין כללי.

(שיחות-קודש)

קנייני מצוות

זה גם הטעם למנהג ישראל, שמנהג ישראל תורה היא – להוסיף בשבת בראשית בקנייני מצוות וענייני שמחה יותר משאר השבתות, משום ששבת זו היא שבת כללית, שדרך ההעמדה בה נוגעת לכל השנה כולה.

(הרבי מליובאוויטש)

שש המעלות

המילה 'בראשית' רומזת לשש המעלות החשובות ביותר הדרושות לאדם: ביטחון, רצון, אהבה, שתיקה, יראה, תורה.

(הגר"א מווילנה)

אמרת השבוע

יריקה של אדם הראשון

רבי ברוך-מרדכי אטינגה, מגדולי תלמידיו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, היה רבה של העיירה בוברויסק. הוא היה גדול בתורה ובחכמה, וכל תושבי העיר העריצוהו.

ליד ביתו נקוותה תמיד שלולית של מים, שלא התייבשה אף בהפוגות שבין הגשמים. כדי להיכנס אל הבית היו חייבים לבוסס בשלולית. ניסיונות שונים לנקז את המים הועילו לזמן קצר ביותר, ושוב התמלאה השלולית מים.

פעם הסביר זאת הרב בחיוך: "חכמינו אמרו שהקב"ה הראה לאדם הראשון את ראשי וחכמי כל דור. כאשר הגיע לדורנו, וראה אדם הראשון שבבוברויסק יהיה רב כמוני - ירק יריקה גדולה וקרא בבוז: 'גם זה רב ייקרא!', ומאז נשארה שלולית ליד ביתי"...

מעשה שהיה

רפואה ושכרה

הסיפור הזה אירע לפני כמאה שנה. שני יהודים, ששירתו יחדיו בצבא הצאר הרוסי, נהגו מדי בוקר להשכים קום ולהניח תפילין בחשאי. זו הייתה, כמובן, 'עברה' חמורה מאוד, ועונשה חמור.

בוקר אחד הפתיע אותם אחד הקצינים במחנה ותפס אותם בשעת 'קלקלתם'. הוא הקים קול זעקה, ובחמת-זעמו אף סטר לאחד מהם. השניים, שהיו גיבורים בגופם ועזים ברוחם, הביטו זה בזה וקראו איש את מחשבות רעהו. הם הבינו כי צרות-צרורות יצמחו להם מקצין זה, אם לא ישתיקוהו במהירות. התנפלו עליו והכוהו למוות.

מיד לאחר מכן ברחו שני החיילים מן המחנה ונשאו את רגליהם הרחק משם. הם ידעו כי אם ייתפסו ויואשמו בהריגת הקצין - אחת דתם. בדרך-לא-דרך הצליחו השניים לחצות את הגבול שבין רוסיה לגרמניה.

לא חלף זמן רב וצוות החקירה הצבאי, שהוקם כדי לחקור את פרשת מותו של הקצין, הצליח לקשור את קצוות החוט שחיבר את הרג הקצין עם שני החיילים הנמלטים. כעבור ימים אחדים עלו החוקרים על עקבות הנמלטים, שהוליכו לגרמניה.

עד-מהרה התנפח המקרה מאירוע פלילי מקומי לתקרית בין מדינות. הצאר הרוסי הודיע כי שני החיילים היהודים שוהים על אדמת גרמניה ודרש מהקיסר הגרמני לאתרם ולהסגירם לארצו.

הפרשה המוזרה והמסובכת הייתה לשיחת הכול. משטרת גרמניה פתחה בחיפושים נמרצים אחר שני היהודים הנמלטים. חמור מכך - הקיסר הגרמני אף איים מפורשות על האיש או הקהילה שיסייעו לשניים להסתתר.

דבר הפרשה לא נעלם גם מהגאון הרב דוד-צבי הופמן, רבה של קהילת היראים בברלין ומחשובי הפוסקים והוגי-הדעות בדורו. הוא הניח כי השניים אכן מוסתרים על-ידי אחת הקהילות היהודיות בגרמניה. בדרכיו-שלו הצליח להיוודע באיזו קהילה מצאו מקלט.

בחשאיות גמורה יצא הרב הופמן אל בית רבה של אותה קהילה. הוא שוחח עמו וביקש להיפגש עם השניים. רב הקהילה הזהירו כי הוא מסכן את נפשו, אך הרב הופמן עמד על שלו. הרב המקומי הובילו למרתף אחד הבתים הסמוכים, שם התחבאו הנמלטים.

הרב הופמן שוחח עם החיילים והתרשם כי מדובר ביהודים ישרים ותמימי-לב, שעשו את המעשה רק משום שהקצין הרוסי סיכן את חייהם. הוא הודיע לרב הקהילה כי בכוונתו ליטול את השניים לחסותו, ובכך להסיר את הסכנה המרחפת על ראשה של הקהילה כולה. רב הקהילה הופתע מאומץ-ליבו של הרב הופמן ומנכונותו לסכן את עצמו, אך נכנע לדעתו.

הוציא הרב הופמן מתיקו שמלות ופאות נכריות והורה לשניים להתחפש לנשים. "בדרך אל תוציאו מילה מפיכם", הנחה אותם. "אם מישהו יפנה אליכם בשאלה כלשהי, סמנו לו בתנועות ידיים כי אינכם מבינים את השפה והצביעו עליי. אני אציג עצמי כידידכם ואדבר בשמכם".

השלושה מיהרו לתחנת-הרכבת הנוסעת לברלין, כשהרב הופמן ושתי ה'נשים' נוסעים באותו קרון. הדרך עברה ללא תקלות, ובהגיעם לברלין סידר הרב הופמן לשניים מקום מסתור ודאג לכל צורכיהם.

חיפושי המשטרה הגרמנית נמשכו, אך העלו חרס. בתוך כך חלה קשות הקיסר הגרמני. העיתונות דיווחה על המחלה ואף נקבה בשמם של רופאים גדולים שהוזעקו למיטת הקיסר, ללא הועיל. מצבו של המלך הוסיף להידרדר.

יום אחד זימן אליו הרב הופמן את רופאו האישי והורה לו לצאת אל הקיסר. "אמור לאנשי המלך כי יהודי ברלין מודאגים מאוד ממצב הקיסר, וכי אני - הרב דוד-צבי הופמן - שלחתי אותך לרפא אותו".

"וכי אני אצליח במקום שבו נכשלו גדולי הרופאים?!", השתומם הרופא.

ה' יהיה בעזרך ותצליח לרפא את הקיסר!", ענה לו הרב הופמן בטון נוסך ביטחון. "לאחר שתצליח במשימתך", הוסיף, "ודאי יציע לך הקיסר תמורה. בקש אפוא ממנו כי יעניק אזרחות גרמנית לשני החיילים היהודים שהצאר הרוסי מבקש את הסגרתם".

הצלחת רופאו של הרב הופמן הייתה מופלאה. אנשי הקיסר התרשמו מאוד מהדרך שבה הציג את עצמו (כפי שהודרך). הם הובילוהו למיטת החולה והושיטו לו את כל העזרה שביקש. והנה, הלא-יאומן קרה - הקיסר הגיב טוב על הטיפול שהעניק לו הרופא מברלין. בתוך ימים התאושש הקיסר ממחלתו.

בדיוק כפי שצפה הרב הופמן - כן היה. "הושעת אותי מסבל רב והצלת את חיי", אמר לו הקיסר, "כיצד אגמול לך?". הרופא השיב כי לעצמו אין הוא מבקש דבר, אך אם יעניק הקיסר אזרחות לשני החיילים היהודים מרוסיה - יראה בכך הכרת-תודה מצידו.

הקיסר לא ראה בבקשת הרופא, שהציל את חייו, בקשה מופרזת, והבטיח למלאה. עוד באותו יום העביר קיסר גרמניה מסר חד-משמעי לצאר הרוסי כי החליט להעניק לשני הנמלטים מקלט בארצו ובזאת שם קץ לפרשה.

בשוב הרופא לברלין, גולל - אחוז התפעלות - את הקורות אותו באוזני הרב הופמן, וזה הורה לו לשמור את הסיפור בסוד. ואמנם באותה העת רק מעטים ידעו על שאירע.

דבר המעשה זכה לפרסום רק שנים רבות לאחר מכן, כאשר הופיע בהקדמה לספרו של הרב דוד-צבי הופמן - שו"ת 'מלמד להועיל'.

דרכי החסידות

לדעת להבחין

מאז חטא עץ הדעת ועד זמן הגאולה האמיתית והשלמה אנחנו חיים בעולם שבו מעורבבים יחדיו הטוב והרע. אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. הערבוב הזה נוצר בכל העולמות, אולם בעולם הזה התחתון הרע גובר על הטוב, עד שנאמר (תניא פרק ז) כי "רובו-ככולו רע, רק מעט טוב מעורב בתוכה".

עבודת האדם בעולם הזה היא 'עבודת הבירורים' - לברור את הטוב מהרע. לגלות את ניצוצות הקדושה שנפלו לתוך הרע, ולהפריד את התחומים ביניהם, שהרע יימצא בתחום המוגדר לו ולא יהיה מעורבב עם הטוב. עבודה זו תגיע לשלמותה בזמן הגאולה, שאז יעביר הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ.

מה לעשות בכסף

כל עוד הטוב והרע מעורבבים זה בזה, האדם נדרש להיות ערני בכל רגע, כדי לדעת להבחין בין טוב ובין רע. ידוע הפתגם החסידי, שיצר הרע עלול להתלבש באצטלה של משי. הוא מופיע בלבוש של צדיק תמים, שרק הטוב והחסד לנגד עיניו, אבל מאחורי האצטלה הקדושה מסתתר אותו 'נחש הקדמוני'.

תורת החסידות מדברת על צורך תמידי ב'הבחנה שכלית' - לדעת להבחין, באמצעות השכל, בין טוב לרע. וכך אומר כ"ק אדמו"ר הריי"צ (ליקוטי-דיבורים חלק ג, עמ' תטז): "הבחנה שכלית נוגעת לעבודה בפועל, לא רק במדרגות התחתונות של עובדי ה' ושל סתם יהודים מקיימי תורה ומצוות. הבחנה שכלית נוגעת אפילו בעבודה הנעלית ביותר של צדיק גמור".

כהמחשה ליכולת של יצר הרע לחדור לדרגות הגבוהות ביותר, מובא שם סיפור מרבי מנחם-נחום מצ'רנוביל. הוא היה עני גדול ושקוע בחובות. יום אחד נכנס אליו חסיד ונתן לו סכום נכבד של שלוש-מאות רובל כסף. בני-הבית והגבאי שמחו מאוד, וכבר הכינו רשימה למי לשלם מכסף זה.

הצדיק הוסיף לקבל את החסידים, ופתאום ציווה לסגור את הדלת וישב זמן-מה בהתבודדות. לאחר מכן הורה להכניס חסיד שכבר נכנס קודם-לכן, ואחרי שזה יצא, הוסיף לקבל את החסידים הנותרים. בסוף היום בא הגבאי והשתומם לגלות ששלוש-מאות הרובלים אינם.

סיפר לו הצדיק, שנכנס אליו יהודי והתלונן שזה כשנה לא שילם שכר לימוד, ועוד עליו לשלם דמי חכירה לפריץ, ונוסף על כך הוא עומד להשיא את בתו ואין לו פרוטה להוצאות החתונה. "כששמעתי את כל אלה, עלה בדעתי כי אפשר שהקב"ה זיכני להיות גבאי-צדקה, כי אותו הסכום הגדול שהובא לי הוא בשביל מצוות גדולות כאלה - תלמוד תורה, הצלת משפחה והכנסת כלה. ואשאל את החסיד כמה עולים חובותיו וצורכי הכנסת כלה, ואראה כי הסכום מכוון", אמר הצדיק.

עצת היצר

"כשהחלטתי לתת את הסך שלוש-מאות רובל לחסיד הנזכר, עלה ברעיוני, אם כדאי לתת סכום גדול כזה לאיש אחד - הלוא במעות אלו אפשר להחיות לכל הפחות שש משפחות, שתהיה להן פרנסה. באתי במבוכה ולא ידעתי מה לעשות... ואסגור את חדרי להתבונן איך להכריע".

לאחר ההתבוננות הגיע הצדיק למסקנה שהעצה השנייה אינה של יצר הטוב, שכן היא עלתה בדעתו רק לאחר שכבר החליט לתת את הכסף לאותו נזקק, ונראה שזו עצת היצר המבקש להניאו מקיום מצוות צדקה. "ואקיים עצת היצר הטוב ואקרא את החסיד ואתן לו את שלוש-מאות הרובל".

ומסיים אדמו"ר הריי"צ (שם עמ' 836): "יצר הרע הוא צבוע ושקרן. לפעמים הוא משים עצמו כתמים וכחרד, אולם 'שבע תועבות בלבו' (משלי כו,כה). כוונתו להפיל את האדם בחטא. משום כך נחוצה תמיד הבחנה שכלית - לדעת מיהו המדבר כעת: יצר הטוב, או יצר הרע. לימוד תורת המוסר מעניק לאדם הבחנה שכלית במידה מסויימת, אך עיקר יכולת ההבחנה מצויה בתורת החסידות".

חיים יהודיים