בדברי הפרידה של משה לעם ישראל יש דבר המעורר תמיהה: תחילה הוא פונה אל בני גד ובני ראובן: "ה' אֱ-לֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ... חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל". אחר-כך הוא עובר לדבר על יהושע: "וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה. כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה". מיד אחר-כך הוא שב לעסוק בבני גד ובני ראובן (כך משתמע מדברי רש"י): "לֹא תִּירָאוּם, כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם".
אפשר לשער ששני השבטים נזקקו לעידוד מיוחד, שכן הם התחייבו להתייצב חלוצים למלחמה על הארץ, "לפי שהיו גיבורים ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר: וטרף זרוע אף קדקוד". אך לאיזה צורך יש להזכיר באמצע הדברים את הציווי ליהושע, שאינו מבני גד וראובן?!
נכונות ויכולת
אלא שלא היה דיי בנכונותם של בני גד ובני ראובן להיות חלוצים במערכה על ארץ ישראל. אכן, גבורתם של בני גד ובני ראובן מצוינת בכמה מקומות, כפי שרש"י כותב בפרשת וזאת הברכה: "הרוגיהן היו ניכרין, חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת".
ובכל-זאת, מאחר שעמדה לפניהם מלחמה עם שלושים ואחד מלכים, מתעורר חשש שגבורתם הטבעית לא תספיק. לכן אמר להם משה: "לא תיראום", שכן "ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם". מובטח לכם ניצחון למעלה מדרך הטבע, ועם זה, הנס צריך לבוא בתוך גדרי הטבע, ולכן נדרש מכם להיות חלוצים.
עידוד מיוחד
מאותה סיבה מופנים דברי עידוד מיוחדים גם ליהושע, המנהיג שמוביל את העם למלחמה זו: "כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה". כשם שמשה גבר על מלכים גיבורים, כך יהיה גם אצל יהושע.
'כיבוש הארץ' הוא משימה רוחנית, שמתרחשת בנפשו של יהודי. עליו להשתלט על 'חלקו בעולם' ולהאירו באור הקדושה. שני מכשולים צפויים בדרכו: 'קדקוד' ו'זרוע'. ה'קדקוד' מייצג עיכובים הנובעים מהשכל שבראש, מחשבות וטיעונים שמצננים את התלהבותו הרוחנית. הזרוע מייצגת את העיסוקים הגשמיים, שאף הם דורשים את תשומת לבו של האדם, ומונעים ממנו לעסוק בעבודתו.
לקדש את הגשמיות
יש לנהוג בבחינת "וטרף זרוע אף קדקוד": לא להתחיל לטפל בסבלנות ובנחת בכל בעיה, אלא לקטוע אותן בבת אחת ובנחישות. זה נעשֶה על-ידי 'רֹמח': רמ"ח תיבות קריאת שמע, שעניינן קבלת עול מלכות שמים.
וקודם לכן נדרש שיהיה "ואת יהושע ציוויתי". שמו של יהושע נקבע על שם: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים". המרגלים מיאנו להיכנס לארץ כי ביקשו את העבודה הרוחנית בלבד, ויהושע יצא נגדם בכוחו של הקב"ה. כאשר דבקים בדרכו של יהושע ומבקשים לקדש את הגשמיות, זוכים להצלחה במלחמה ולסיוע שמעל לכוחות הטבעיים.
(תורת מנחם תשד"מ, כרך ד, עמ' 2314) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
