בראש-השנה, לפני התקיעות, סיפר רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב:

מלך גדול יצא לטייל ביער ותעה במשעוליו. ימים רבים חיפש את דרכו, וכשעמד על סף ייאוש הופיע לפניו כפרי אחד, שהביאו לביתו, האכילו והשקהו וטיפל בו במסירות. המלך היה אסיר-תודה לו ולאות הוקרה הביאו לחצר המלכות ונתן לו תפקיד מכובד בארמון.

לימים חטא האיש למלך ונגזר דינו למיתה. לפני ביצוע גזר-הדין שאל המלך לבקשתו האחרונה. אמר האיש: מבקש אני שהמלך ואני נלבש אותם בגדים שלבשנו כשנפגשנו ביער. מילא המלך את בקשתו, ואז נזכר בחסד שהאיש עשה עמו וביטל את גזר-הדין.

וסיים רבי לוי-יצחק: תקיעות השופר מזכירות לקב"ה את היום שבו נפגשנו, במעמד הר-סיני, בקול שופר, ואז הוא ממתיק את דיננו ונותן לנו שנה טובה ומתוקה.