שעת ערב שקטה. השלווה הירושלמית שאפפה את שכונת 'בתי מחסה' שבעיר העתיקה – הופרה באחת. קול שאון מילא את הסמטאות הצרות, והוציא את התושבים המופתעים מבתיהם. כרכרה רתומה לסוסים אבירים, מלוּוה משמר פרשים, נעה באיטיות ברחובות הצפופים.
עד מהרה זוהתה הדמות העומדת בראש הפמליה המכובדת: הגברת ביאטריס סמואל, רעייתו של הנציב העליון של המנדט הבריטי לארץ ישראל, הרברט סמואל. השניים, יהודים בריטים, היו רחוקים מעולמם של אנשי ירושלים של מעלה. רבה הייתה ההשתוממות לגלות כי הגברת הנכבדה מחפשת את ביתו של רבי יוסף-חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית בירושלים.
אלא שהמשלחת נאלצה להמתין. "הרב איננו בבית", מסרו בני משפחתו, "הוא מתפלל מנחה בבית הכנסת". הפמליה פנתה לעבר בית הכנסת, ושם המתינה בסבלנות עד סיום התפילה.
עם יציאתו של רבי יוסף-חיים מבית הכנסת ניגשה אליו האורחת ביראת כבוד, דרשה בשלומו ומסרה דרישת שלום מבעלה. כעבור כמה דקות של שיחה קצרה עלתה על כרכרתה, והפמליה סבה על עקבותיה.
סקרנותם של התושבים לפשר הביקור המפתיע הייתה גדולה, אולם איש לא ידע את פשרה. למחרת ביקר בביתו של רבי חיים אחד ממקורביו, הד"ר יעקב-ישראל דה-האן, והוא גילה את סוד הפגישה, שהוא עצמו היה קשור בו.
כמה שעות לפני הביקור המדובר התקיימה במעון לבנות שבהנהלת מר גולדשמיד מסיבה חגיגית. רבים מאנשי הממשל הבריטי התארחו באירוע, ובראשם הנציב העליון ורעייתו. במהלך המסיבה שוחחו ביניהם מר סמואל והד"ר דה-האן. הנציב העליון ביקש לשאול את איש שיחו שאלה אישית.
"אמור נא לי", תהה הדיפלומט הבריטי. "יודע אני שאתה איש העולם הגדול, אדם משכיל ובעל שם עולמי. תמהני על קשריך הקרובים עם בני העדה החרדית, השומרים באדיקות את מצוות התורה הנושנה ואינם מקבלים את הקִדמה. מה לך ולהם?".
חייך הד"ר דה-האן. "אשיב לך בסיפור", אמר לנציב העליון, "על אודות הרב העומד בראש 'העדה הקיצונית' הזו, ואחר-כך תאמר לי אתה אם תמצא דמות אצילית שכזו בין בני מעמדך המשכילים והנאורים".
במקום להשיב פתח הד"ר דה-האן וסיפר לנציב הבריטי על הקרן הפילנתרופית שבראשה הוא עומד, אשר מעניקה תמיכה כלכלית לתלמידי חכמים. בעת האחרונה, סיפר, נערכה במשרדי הקרן ישיבת הנהלה, ובה הוא ביקש לסגור את הקרן בשל העדר הפנאי שלו והעול הגדול שהדבר מטיל עליו. הוא הציע להעביר את הכסף שנותר בקופת הקרן, והוחזק באמסטרדם, לידי רבי יוסף-חיים זוננפלד, מתוך אמונה כי זה האיש הראוי ביותר לקבל את הכסף.
דבריו של דה-האן התקבלו על לב חברי ההנהלה והם הצביעו פה אחד בעד ההצעה.
בלב שמח עשה דה-האן את דרכו לעבר ביתו של הרב זוננפלד. במוחו דמיין את תגובתו המופתעת של הרב לנוכח הסכום הגבוה שיועבר לידיו, אשר יוכל לשפר ללא הכר את מצבם הכלכלי של הרב ובני משפחתו.
בחגיגיות בישר דה-האן לרב על ההחלטה שהתקבלה, והניח מול עיניו את ההמחאה. הרב הביט בהמחאה, ואז נשא את מבטו הנחוש לעבר הד"ר. "לא אקח את הכסף", אמר בקול החלטי.
בתחילה סבר דה-האן כי לא שמע היטב. הוא שב וניסה להבהיר לרב כי זו החלטת חבר הנאמנים של הקרן, וכי זו קרן מיוחדת התומכת באנשי רוח. ואולם רבי יוסף-חיים הניד ראשו לשלילה.
"מדוע?", התפרצה השאלה מפי הד"ר. רבי יוסף-חיים לא הסביר את סירובו אבל היה נחוש בדעתו, ובשום אופן לא הסכים לקבל את ההמחאה.
בצר לו פנה דה-האן אל יושב ראש העדה החרדית, הרב ראובן-שלמה יונגרייז, בבקשה שינסה להשפיע על רבי יוסף-חיים לשנות את דעתו. "בהכירי את רבנו", השיב הרב יונגרייז, "הסיכויים לכך קלושים, אולם אשתדל לעשות כבקשתך".
אלא שכצפוי, גם מאמציו של הרב יונגרייז כשלו אל מול הסירוב הנחוש של רבי יוסף-חיים. דה-האן נאלץ להותיר את הכסף באמסטרדם.
"נו", סיים דה-האן את סיפורו באוזני הנציב העליון, "האם מכיר אתה אדם בעל ערכי מוסר שכאלה, שידחה עזרה נדיבה שהוא זקוק לה כל-כך?". הנציב העליון נותר פעור פה, משתומם מגדלות הנפש של הרב. בהתרגשות קרא לרעייתו וחלק עמה את הסיפור. גם הגברת נדהמה למשמע הדברים, ומיד הביעה את רצונה לראות בעיניה את הדמות הדגולה הזו.
וכך, מיד בתום החגיגה יצאה פמליה מכובדת, ובראשה הגברת סמואל, לעבר ביתו של רבי יוסף-חיים זוננפלד, והמתינה זמן ממושך עד שיסיים את תפילת המנחה, כדי שתזכה לחזות בפניו ולשוחח עמו.
(על-פי 'האיש על החומה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
