שאלה: מהו הסדר בגלילת ספר-התורה לאחר הקריאה בו?

תשובה: אמרו חז"ל: "עשרה (=מניין) שקראו בתורה – הגדול שבהם גולל ספר-תורה. הגוללו - נוטל שכר כנגד כולן". לפי רבנו חננאל והרמב"ם הכוונה ל'משלים' (המסיים את הקריאה). לפי הטור והשולחן-ערוך, הכוונה למי שכורך את הספר אחרי הקריאה, מכיוון שצריך להיזהר לעשות זאת בצורה מכובדת.

בזמן חז"ל נהגו (כמנהג הספרדים כיום) להגביה את הספר לפני הקריאה. בסיום הקריאה היה אדם אחד סוגר (וכורך) את הספר ומוליכו לארון-הקודש. למנהג האשכנזים, שההגבהה נעשית אחרי הקריאה, וגם מחלקים את ההגבהה והגלילה לשני אנשים – עיקר הכיבוד הוא ההגבהה, שהמגביה הוא הגולל וסוגר את הספר בעצמו.

כדי לעשות זאת בשלמות, מנהג חב"ד שאחרי ההגבהה מניח המגביה את הספר על הבימה וסוגרו היטב, ואז מגביהו שוב ויושב ל'גלילה'. אחרים נוהגים שהמגביה מתיישב מיד אחרי ההגבהה ומתחילים בגלילה, וגם למנהג זה רצוי שיסגור בינתיים היטב את הספר בעצמו ובזהירות.

כשסוגרים ומהדקים את הספר מקפידים שהתפר שבין יריעותיו יצא באמצעו, כדי שאם ייקרע – ייקרע התפר, ולא היריעה עצמה. למנהג חב"ד חוגרים את האבנט בתחילת השליש התחתון של הספר. אחרים נוהגים לקושרו בשליש העליון (כמיקום המזוזה בגובה הפתח).

אם חיבור האבנט נעשה בקשירה יש אוסרים לקשור "קשר ועניבה" ב'גלילה' בשבת במנחה (כשהספר יישאר קשור עד יום שני בבוקר, מכיוון שזה יותר מיממה), וכן להתיר קשר כזה בעבור הקריאה בשבת. הרבה מתירים, מכיוון שזה צורך-מצווה.

מקורות: מגילה לב,א, ור"ח. ר"ן וש"ג שם. מסכת סופרים יד,יד. רמב"ם הל' תפילה יב,יח. טושו"ע או"ח סי' קמז, רמ"א ונו"כ, משנ"ב ס"ק ה,יט, ערוה"ש ס"ט, פסקי תשובות סק"ד, ומנהג ישראל תורה סק"ב. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 15. שערי הל' ומנהג או"ח ח"א סי' פו. שבת: קצות השלחן סי' קכג בבדה"ש ס"ק ט. ש"ש כהלכתה פט"ו סנ"ג ובהערות.