נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1171 - כל המדורים ברצף
	כוחו החשאי של האור
	ערכתי נר למשיחי
	הפצת ספרי קה"ת ו'מרכז לעניני חינוך'
	פרשת מקץ
	להאזין לנרות החנוכה
	הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1171, ערב שבת-קודש פרשת מקץ/חנוכה, א' בטבת ה'תשע"ז (30.12.2016)

  דבר מלכות

כוחו החשאי של האור

מדוע לא נאמרו מאמרי דא"ח מיוחדים לחג החנוכה, אלא ענייני חנוכה הובאו במאמרי השבת? * מוציאים את האור החומה, והחושך נדחה מאליו וללא מלחמה * כיצד יין ושמן מייצגים את ביטויי השמחה השונים בין חנוכה ופורים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. חנוכה¹ ופורים, הגם ששניהם הם עניין של "פרסומי ניסא", חלוקים ביניהם בכך, שפורים נחוג ברוב עם, "ברעש גדול" ובשמחה יתירה, מה שאין כן בחנוכה לא מצינו כל עניינים אלו.

מצינו אמנם מנהג במקומות שונים ובמדינות שונות, ו"נהרא נהרא ופשטיה"², שהדלקת נרות חנוכה נעשית ברוב עם וכו'. אבל אצל רבותינו נשיאינו לא נהגו כן³. ואדרבה: כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר, שכאשר מישהו שלא מבני הבית נכח בעת הדלקת נרות חנוכה, לא היתה שביעות-רצון.

טעם הדבר – לא שמעתי בפירוש, אבל בדרך אפשר יש לומר על פי המבואר שהיום-טוב דפורים צריך להיות ביין, כדאיתא בגמרא⁴: "חייב איניש לבסומי בפוריא", ומפרש רש"י: "ביין". והטעם לזה, מכיוון שכל עניין נס פורים היה על ידי יין. הן ההתחלה, והן הסוף של מפלת המן וניצחון מרדכי וישראל, היו ביין⁵.

מה שאין כן בחנוכה קבעו את היום-טוב בשמן, כיון שהנס היה בשמן, וכדאיתא בגמרא⁶ "מאי חנוכה", ועל זה מסופר מעשה הנס שהיה בפך השמן, ולכן קבעו את היום-טוב בשמן. גם את ברכת הניסים מברכים על הדלקת השמן.

וביאור החילוק בין יין ושמן: יין ענינו גילוי ו"רעש" ("שטורעם"), ושמן ענינו העלם⁷. מצד עצמו – הוא העלם לגמרי; ואפילו כשמדליקים אותו, שעל ידי זה פועלים בשמן את עניין הגילוי – הרי "מצוה מן המובחר" והידור שלא יהיה שום רעש, אלא השמן ידלוק בניחותא ובחשאי, כיון שכללות ענינו הוא העלם.

ויש לומר שזהו הטעם שלהדלקת נרות חנוכה לא נהגו לעשות פרסום ברוב עם וכו', מכיוון שכללות עניין חנוכה הוא עניין השמן שענינו העלם, ואפילו הגילוי שבו הוא בניחותא.

ב. ויש לומר⁸, שזהו הטעם שרבותינו נשיאינו לא נהגו באמירת מאמרי דא"ח בימי החנוכה (מלבד בשבת קודש, כנהוג בכל ימות השנה, ולפעמים גם בימות החול – אם היתה סיבה צדדית לכך), כי, אף שעצם עניין פנימיות התורה שייך לחנוכה ("תורה אור"⁹) – הרי אמירת דא"ח ענינה הוא גילוי לזולת, ומכיוון שענינו של חנוכה הוא העלם, לא היה בו שינוי הסדר באמירת דא"ח שזהו עניין של גילוי.

ואף על פי כן, הרי במאמרי שבת חנוכה, וכן במאמרים שנאמרו בימות החול דימי החנוכה כשהיתה לכך סיבה צדדית (כנ"ל) – דובר על דבר עניינים השייכים לחנוכה.

ויש לומר הטעם לזה, בהקדים החילוק בין השמן שבמנורה לשמן המשחה¹⁰:

שמן המשחה, גם לאחר שמשחו בו את כלי המקדש, לא נשתנה כלל, אלא נשאר במהותו הקודמת – שמן (העלם). מה שאין כן בשמן שבמנורה – הרי על ידי הדלקת המנורה היתוסף בו עניין של אור (גילוי),

– וטעם הדבר, לפי ששמן המנורה הוא למעלה יותר משמן המשחה, ולכן דווקא שמן המנורה בכוחו לבוא לידי גילוי, כיון שכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה יותר, כנ"ל –

אלא שאף על פי כן, גם השינוי שנעשה בשמן המנורה אינו בבחינת שינוי ממהות אחת (שמן) למהות אחרת (אור), אלא הוספה – שאותה מהות שמצד עצמה הרי היא בהעלם (שמן), באה בגילוי (אור). ולכן גילוי זה אינו באופן של רעש (כמו הגילוי בעניין היין), אלא גילוי באופן המתאים לשמן – בניחותא.

ובהתאם לזה – היה הסדר בעניין אמירת דא"ח בימי החנוכה: מאמרי דא"ח מיוחדים בקשר עם חנוכה – לא נאמרו, כיון שאמירת דא"ח במיוחד היא גילוי באופן של רעש, שאינו שייך לחנוכה (שענינו שמן – גילוי בניחותא). אבל במאמרי שבת קודש (ובימות החול כשהיתה סיבה צדדית) – דובר על דבר עניני חנוכה (דהיינו – גילוי בניחותא).

ג. וביאור הטעם בפנימיות שפורים הוא ברעש וחנוכה הוא בחשאי – יובן על פי המבואר בלבוש ובט"ז¹¹, ומובא במאמרי דא"ח¹², שהחילוק בין פורים לחנוכה הוא, שבפורים היתה הגזירה על הגוף (גשמיות), ובחנוכה היתה הגזירה על הנשמה (רוחניות). וברוחניות גופא – היתה הגזירה "להעבירם מחוקי רצונך", שזהו עניין של דקות ("איידלקייט") ברוחניות גופא.

ולכן פורים שייך יותר לעניין המצוות¹³, והמצוות דפורים הם "משלוח מנות איש לרעהו"¹⁴ וכו', שהן מצוות הקשורות עם הגוף, והמשלוח מנות צריך להיות דווקא בדבר שהגוף יכול ליהנות ממנו, ועד שיש דעה שאפילו בבשר חי אי אפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות¹⁵.

מה שאין כן בנוגע לנרות חנוכה אומרים "הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהן"¹⁶, כיון שהם קשורים עם רוחניות.

ידוע, שכאשר דבר בוער, הרי ככל שהחומר הוא מגושם יותר הרי הוא בוער ברעש יותר, מה שאין כן חומר דק דולק ללא רעש. וטעם הדבר – כי הרעש הוא מצד ביטול הישות.

ועל פי זה יובן החילוק בין פורים לחנוכה – שבפורים השמחה היא ברעש, ובחנוכה – בחשאי¹⁷.

ד. יש לקחת הוראה מחנוכה על כל השנה¹⁸. וההוראה מהעניין האמור בנוגע לעבודה במשך כל השנה היא:

העבודה צריכה להיות שלא ברעש, אלא בחשאי, כלומר, שמלכתחילה אין נותנים מקום למנגד. המצוה היא אמנם להאיר "על פתח ביתו מבחוץ"⁶, כדי להאיר גם את החושך שמבחוץ, אבל, לא באופן של מלחמה, אלא על ידי שמוציאים החוצה את האור הפנימי, ובדרך ממילא – "מעט אור דוחה הרבה מן החושך"¹⁹. ובפרט כשההדלקה היא באופן ד"מוסיף והולך"⁶, תוספת אור בכל יום, עד לנר השמיני שהוא תכלית האור (כנ"ל בארוכה), שעל ידי זה פועלים שיהיה "ולילה כיום יאיר"²⁰.

* * *

ה. נזכר לעיל שפורים קשור עם גשמיות, וחנוכה – עם רוחניות.

אבל אף על פי כן, יש בחנוכה עניין של גשמיות שאינו בפורים – שזהו העניין ד"מעות-חנוכה" ("חנוכה-געלט")²¹.

ואף שגם בפורים ישנו עניין "מתנות לאביונים"¹⁴ [והוא עניין עיקרי בפורים, כמו שכתוב ברמב"ם²² "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו"], מכל מקום, אין זה דומה כלל לעניין "מעות חנוכה" – כי, "מתנות לאביונים" עניינם הוא מילוי החיסרון, שהרי נתינתם היא "לאביונים" דווקא, שזקוקים לזה לצורך הוצאותיהם ההכרחיות [ואפילו "משלוח מנות" (שאינו לעניים דווקא) – הרי החיוב הוא לשלוח דווקא דברים שהגוף יכול ליהנות מהם מיד (כנ"ל), שגם זה הוא בדוגמת מילוי החיסרון], מה שאין כן מעות-חנוכה – נותנים על פי רוב לילדים שאין להם הוצאות כו', להיותם סמוכים על שולחן אביהם, כך שה"מעות-חנוכה" הם עבור צעצועים כדי לשחק בהם וכדומה.

ו. ויש לבאר עניין זה על פי מה שכתוב במדרש²³ "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא, בשביל המשכן ובשביל בית-המקדש".

וההסברה בזה שנקט "זהב" דווקא – כי, כסף ונחושת יש לעולם צורך בהם, מה שאין כן זהב אין לעולם צורך בו, כיון שיכולים להשתמש גם בכלי נחושת, ואפילו בכלי כסף, ולא נברא זהב אלא בשביל בית המקדש, שהוא למעלה מהעולם.

וכן הוא גם ברוחניות העניינים – שזהב מורה על ספירת הבינה, מה שאין כן כסף שמורה על ספירת החסד "דאזיל עם כולהו יומין"²⁴, ונחושת מורה על תפארת או מלכות (כמבואר בביאורי הזהר²⁵), ולכן, כסף ונחושת שייכים לעולם, מה שאין כן זהב הוא למעלה מהעולם.

ולכן "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב", ומה שנברא זהב בעולם – הרי זה "בשביל המשכן ובשביל בית המקדש", שבו צריכה להיות ההנהגה באופן של עשירות דווקא (למעלה ממילוי החיסרון), ועד כדי כך, ש"השקו את התמיד בכוס של זהב"²⁶ [והיינו, שאף על פי שמדובר על דבר בהמה – שגם בהיותה בבית-המקדש, הרי היא עדיין בהמה... – מכל מקום השקוה "בכוס של זהב"], כיון ש"אין עניות במקום עשירות"²⁷; ולאחר שנברא הזהב בשביל בית-המקדש, הרי זה נמשך גם בעולם.

ז. בעניין זה ישנו סיפור מזקני²⁸, אביה של אמי מורתי²⁹, שהיה "יושב" ("זיצער") אצל אדמו"ר מהר"ש נ"ע³⁰, היינו, שלאחרי נישואיו נסע לליובאוויטש למשך זמן.

– באותה תקופה היה הסדר, שאברכים אחרי נישואיהם היו נוסעים לליובאוויטש, למשך חצי שנה, שנה או שנה וחצי, והיו נקראים בשם "יושבים" ("זיצערס"). אינני יודע איך מתאים הדבר עם הדין שבשנה הראשונה לנישואין צריך להיות "ושמח את אשתו"³¹, אבל מכיוון שכך נהגו, בוודאי שיש לזה מקום על פי הלכה.

[כאן ישנו סדר, שאחרי החתונה נוסעים ל"ירח דבש" ("האָני מון"), "למקום שאין מכירין אותו", וממילא אפשר לעשות "מה שלבו חפץ"... כלשון הגמרא³² [. .]].

בשובו מליובאוויטש לביתו, סיפר זקני על דבר אופני הנהגתו של אדמו"ר מהר"ש נ"ע. ובין הדברים סיפר, שהנהגתו של אדמו"ר מהר"ש היא בהתרחבות גדולה ובעשירות, ובכלי זהב – קופסת טבק מזהב, ועוד קופסה מסוג נוסף וכו'³³.

שאל אותו אחד השומעים (יהודי ירא-שמים, אבל, "אַ בעל- הבית'שער"): איך ייתכן שנשיא בישראל ומורם מעם יתעסק בעניינים גשמיים וחומריים? – וענה לו זקני: "פּעטאַך"! [=קל דעת] וכי בשביל מי נברא הזהב, בשבילי ובשבילך? הרי הזהב נברא מלכתחילה בשביל הצדיקים!

ח. וכיון ש"זהב" מצד עצמו הוא עניין שלמעלה מהעולם, לכן, גם לאחרי שנמשך בעולם, הרי זה כמו שהוא למעלה מהעולם, עניין של עשירות (יותר מכפי המוכרח).

ועל פי זה יש לבאר עניין "מעות חנוכה", שעם היותו עניין של גשמיות, הרי זה שייך לחנוכה – כי, "גשמיות" זו אינה עניין של העולם, אלא עניין של "עשירות" שלמעלה מהעולם (כנ"ל ש"מעות חנוכה" אינם בשביל מילוי החיסרון), ולכן שייך עניין זה לחנוכה דווקא, לפי שבחנוכה נמשך אור שלמעלה מהעולמות (כנ"ל בארוכה), ועניין זה נמשך גם בעולם בגשמיות – עשירות בגשמיות.

ט. וההוראה מזה בעבודה:

ענינו של חנוכה הוא – "תורה אור"⁹, שהתורה היא למעלה מהעולמות, כמאמר רז"ל³⁴ "אלפים שנה קדמה תורה לעולם", והוא על-דרך עניין הזהב, עשירות, שלמעלה מהעולם.

ולכן, דווקא על ידי לימוד התורה נמשך עניין העשירות בגשמיות, כי בעולם מצד עצמו ישנו רק עניין מילוי החיסרון, ואילו עניין העשירות נמשך על ידי התורה דווקא.

(שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשט"ז. תורת מנחם כרך טו, עמ' 314-317,321-324, בלתי מוגה)

_____________________

1)     מכאן עד סוף ס"י – הוגה על ידי כ"ק אדמו"ר (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ב ס"ע 482 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2)     חולין יח, ב. נז, א.

3)     ראה מאמר ברוך שעשה נסים להצמח צדק עמוד 19, 21 (סה"ש תש"ו ע' 21).

4)     מגילה ז, ב. בש"ס שלנו הגירסא מיחייב. אבל במאור הקטן על הרי"ף, שער הכוונות בסופו, של"ה פ' תצוה ובכל דרושי דא"ח שראיתי הל' הוא חייב איניש וכן הוא ג"כ בא"ח (הובא בב"י סי' תרצה), שו"ע או"ח סתרצ"ה ס"ב, סי' יעבץ ועוד.

5)     ראה אלי' רבה או"ח ר"ס תרצה. אבודרהם "דיני פורים". וראה "רשימות" חוברת לג ע' 24.

6)     שבת כא, ב.

7)     ראה זח"ג לט, א. לקו"ת שה"ש ד"ה צאינה וראינה (כד, ד ואילך). ובכ"מ.

8)     סעיף זה – מהנחה בלתי מוגה.

9)     משלי ו, כג.

10)   ראה ד"ה ברוך שעשה נסים הנ"ל ס"ד ואילך – אוה"ת שם תתקסא, ב ואילך.

11)   שו"ע או"ח סי' עת"ר סק"ג.

12)   ראה סה"מ תש"ח ע' 118. ועוד.

13)   ואף שאמרו חז"ל (שבת פח, א) "הדור קבלוה בימי אחשורוש", והיינו שבפורים היה גמר קבלת התורה (ואם כן, לכאורה, פורים שייך דווקא לתורה ולא למצוות) – הרי קבלה זו עצמה התבטאה בעניינים של קיום המצוות (מהנחה בלתי מוגה).

14)   אסתר ט, כב.

15)   ראה פמ"ג או"ח סו"ס תרצה.

16)   וכמארז"ל (ר"ה כח, א. וש"נ) "מצוות לאו ליהנות ניתנו" (מהנחה בלתי מוגה).

17)   ובלשון החסידות: פורים ענינו אור השייך לעולמות, שבזה שייך שיהיה מנגד, ולכן שמחת פורים היא ברעש, מצד ביטול המנגד. מה שאין כן חנוכה ענינו אור נעלה ביותר, שלמעלה מהעולמות, שבזה מלכתחילה לא שייך שיהיה מנגד, וזוהי סיבת העדר הרעש בשמחת חנוכה (מהנחה בלתי מוגה).

18)   ובפרט מיום השמיני דחנוכה, שהוא בדוגמת יום השמיני למילואים, שענינו נמשך גם לאחר ימי המילואים, דלא כשבעת ימי המילואים שענינם היה חד-פעמי. וכמודגש גם בקריאת התורה דיום זה – "בהעלותך את הנרות", שהדלקת הנרות היא עבודה שהיתה נעשית בביהמ"ק בכל יום ויום, דלא כקרבנות הנשיאים – אודותם קורין בתורה בשאר ימי החנוכה – שהו"ע חד-פעמי (מהנחה בלתי מוגה).

19)   ראה תניא פי"ב. חובת הלבבות שער יחוד המעשה פ"ה.

20)   תהלים קלט, יב.

21)   ראה "היום יום" כח כסלו. לקוטי לוי"צ אגרות-קודש ע' שנח.

22)   הלכות מגילה וחנוכה פ"ב הי"ז.

23)   שמו"ר רפל"ה. ב"ר פט"ז, ב.

24)   ראה זח"ג קג, א-ב. קצא, ב. הנסמן בלקו"ש ח"ה ע' 174 בשוה"ג.

25)   להצ"צ פ' פקודי ע' שא ואילך.

26)   משנה תמיד פ"ג (ל, א).

27)   שם כט, א.

28)   ראה גם התוועדויות תשמ"ב ח"א ע' 341.

29)   הרה"ג הרה"ח וכו' ר' מאיר שלמה הלוי ינובסקי.

30)   ראה גם לקו"ש ח"כ ע' 391. התוועדויות תשמ"ו ח"ד ע' 438 ואילך.

31)   תצא כד, ה.

32)   מו"ק יז, א.

33)   ראה גם תורת מנחם – התוועדויות חי"ב ע' 141. וש"נ.

34)   ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. וש"נ. זח"ב מט, א.

 משיח וגאולה בפרשה

ערכתי נר למשיחי

הזמן לעסוק בהפצת המעיינות לזרז הגאולה

איתא בספר מאור עינים להרב-הצדיק ר' נחום מטשערנאָביל, שמה שכתוב "ערכתי נר למשיחי" קאי על נרות חנוכה.

ומזה מובן שבימי חנוכה צריכים לעסוק ביותר בהפצת המעיינות דתורת החסידות, שעל ידי זה מאירים את חשכת הגלות, שזהו עניין שמצוותה משתשקע החמה עד דכליא רגלא דתרמודאי, ופועלים ביאת משיח.

ועניין זה נעשה על ידי מתתיהו כהן גדול,

– שהרי כללות עניין החנוכה היה "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול". ולהעיר מב' הדעות אם "כהן גדול" קאי על מתתיהו, או על יוחנן "(מתתיהו בן) יוחנן כהן גדול". אבל בכתבי האריז"ל מפורש להדיא שמתתיהו היה כהן גדול –

דקאי על נשיא הדור, שכולל את כל הנשיאים – כמו בזמנו של משה רבינו, שהיו י"ב נשיאים, ומשה רבינו, נשיא הדור, היה כולל את כולם, וכן הוא בנוגע לאתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא, שהוא כללות הכול,

והוא פועל את עניין "ערכתי נר למשיחי" – להאיר עם נרות חנוכה בכל מקום, עד דכליא רגלא דתרמודאי, שזוהי ההכנה לגאולה השלימה על ידי משיח.

כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר יצא עם הקריאה "לאלתר לגאולה", היה זה בפרסום גדול, כך שכולם ידעו שהרבי מליובאוויטש מרבה לדבר אודות משיח.

– פעם נסעו שני יהודים ברכבת, וכאשר עברו בתחנה שבה יורדים להגיע לביתו של הרבי, נענה אחד מהם ואמר לחברו: כאן גר הרבי מליובאוויטש. שאל אותו חברו מי הם ה"ליובאוויטש'ערס"? והשיב לו – בפשיטות – אלה הם היהודים שמאמינים במשיח!...

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) הרי מדברים כל הזמן שהעיקר הוא המשכה למטה,

– וכידוע הסיפור שהמגיד אמר פעם לאדמו"ר הזקן איזה עניין הקשור עם גילוי אליהו, ואמר אדמו"ר הזקן שרוצה לראותו, ואמר המגיד שזוהי דרכו של "ליטוואַק"... –

ועל דרך זה בנוגע לעניין משיח – שיימשך ויבוא בגילוי, באופן הנראה לעיני בשר, היינו, שתהיה ביאת המשיח בפועל ממש, בגשמיות.

(שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשי"ג. תורת מנחם כרך ז, עמ' 263-4)

התגברות החושך בגלל התקרבות משיח

יש לומר, שההתקרבות לביאת משיח-צדקנו היא גם הסיבה להתגברות החושך בעולם – שבגלל התגברות הקדושה נעשית גם התגברות הלעומת-זה שמנגד לביאת משיח צדקנו, ויש צורך ללחום עם המנגד, שזהו עניין "ילחם מלחמות ה'" עד ש"נצח".

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת מקץ, שבת חנוכה ה'תשנ"ב. ספר-השיחות תשנ"ב, עמ' 201)

 ניצוצי רבי

הפצת ספרי קה"ת ו'מרכז לעניני חינוך'

הצימאון לספרי תורת החסידות בארץ-הקודש הוליד משלוחי ספרים מרוכזים מארה"ב * בחורף תשט"ז הגיע משלוח גדול של ספרי קה"ת ו'מרכז לעניני חינוך' * הרבי ראה בכך מימוש "יפוצו מעיינותיך חוצה" * והקשר בין תמיכה בפרסומים אנטי-סובייטיים ולמשלוחי-הספרים

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הוצאת הספרים קה"ת זכתה שבראשה יכהן פאר, עוד בטרם עטה את נזר נשיאות חב"ד, כ"ק רבינו בעצמו. מני אז החלה תנופת הדפסה והפצת ספרי חסידות חב"ד, ואלה הביאו את אורה לכל קצוות עולם ובכל לשון.

בשנות נשיאותו הראשונות בוצעו משלוחים מרוכזים של ספרי קה"ת לארצנו הקדושה, ומעקב אחרי ההתנהלות סביב הגעת הספרים מלמד על הצימאון הגדול שהיה לדברי אלוקים חיים עלי כתב.

בשנת תשט"ז שוגר משלוח גדול של ספרי קה"ת ו'מרכז לענייני חינוך'. אולם מעיון בחילופי מכתבים בין יבשתיים מחסידי חב"ד בארץ למזכירות הרבי, מסתבר שספרי יסוד רבים בתורת החסידות נעדרו מן המשלוח והביקוש תמיד גבר על ההיצע.

כך עולה מפנייה של הנהלת ישיבת אחי תמימים בראשון-לציון למזכירות הרבי בשנת תשי"ז, בבקשה לקבל מספר ספרים בסיסיים. השיב על כך המזכיר א. קווינט: "שלום וברכה: בתשובה על בקשתכם לשלח לכם 6 לקוטי תורה חלק א וחלק ב, וכמה ש[ו]"ע של אדמו["]ר הזקן, הנני להודיע לכם כי אין אצלנו אפילו ספר אחד מהספרים הנ"ל זה בערך שנתיים.

"אנו מקוים להדפיס את הש[ו"]ע בעוד איזה זמן, אבל אין ידוע מתי. יכול להיות שבארץ ישראל אפשר יכולים להשיג את הספרים הנ"ל אבל פה אזלו מהשוק ואי אפשר להשיגם אפילו אצל מוכר ספרים. בברכת כט"ס א. קווינט מזכיר".

ב'בטאון חב"ד' חוברת ד' נושאת תאריך י' שבט תשי"ד מופיעה ידיעה בעמ' 29:

"שמחים אנו להודיע, כי נתקבלו כל ספרי חב"ד שיצאו לאור ע"י קה"ת-ליובאוויטש, ובתוכם ספר הספרים התניא עם הגהות, תקונים והוספות, מאמרי דא"ח וחוברות לנוער "שמועסן מיט קינדער און יוגנד" וגם הגדה ש"פ [של פסח] עם באורים ומראה מקומות על כל פסקא. הספרים נמצאים למכירה אצל ידידנו ר' יהודא שמוטקין, רח' אלנבי 92 פנת סמטת בית השואבה תל-אביב".

ועדיין מדובר היה במשלוח קטן ומזערי.

הנחה לרוכשים

שנתיים לאחר מכן נדפסה סקירה מקיפה על "ספרי הוצאת-ליובאוויטש" בחוברת יו"ד (יו"ד שבט תשט"ז) עמודים לז-לח, שככל הנראה ביקשה לעשות היכרות בין ספרי קה"ת לקהל הקוראים ולהגביר את הפצת הספרים של ההוצאה:

"'הוצאת ספרים קה"ת'... נוסדה על-ידי כבוד קדושת אדמו"ר רבי יוסף יצחק נ"ע שניאורסאהן מליובאוויטש, ומתנהל כיום תחת נשיאותו של הוד כ"ק אדמו"ר שליט"א. באותן השנים, תש"א-ב, הייתה עבודת כ"ק אדמו"ר נ"ע בשדה החינוך והרבצת תורה חסרה מחלקת הוצאת ספרים, ובא מוסד זה והשלים היקפה הגדול שהתכנית הענקית המסתעפת בכל מקצועות חיזוק היהדות בכלל, שדה החינוך, הרבצת תורה והפצת תורת החסידות בפרט.

"יותר משלוש מאות ספרים וקונטרסים נדפסו מאז על-ידי הוצאת קה"ת, שנתפשטו בכל תפוצות ישראל. מהם שנדפסו כמה וכמה פעמים אחרי שהוצאות ראשונות אזלו מן השוק. ביניהם ספרים גדולים בכמות ואיכות, או קונטרסים וחוברות, ירחונים וילקוטים, אשר כולם כאחד מצטיינים בצורתם ותכנם ועשו להם שם גדול בעולם הספר. בכמות בלבד מצטרפים הם ליותר משני מיליונים טופסים, ודי בפרטים אלה להעיד על צעדי הענק שצעד מוסד זה בשדה הוצאת ספרים מאז הוסדו".

הסקירה מוסיפה ומפרטת את סוגי הספרים הנדפסים. הסוג הראשון מונה ספרי חינוך במסגרת ה"מוסד בלתי מפלגתי לכל ענייני חינוך". "כאן יבואו ספרי ה'מרכז לענייני חינוך' מופיעים בלשון הקודש, אידית, אנגלית וצרפתית. בקרוב עומדת להיפתח גם מחלקה ספרדית". הסוג השני: "כולל בעיקר הנדפס בהוצאת הספרייה 'אוצר החסידים' בתורת החסידות, חקירה, מוסר והלכה. רוב הספרים הם מיצירת נשיאי חב"ד מראשית התנועה ועד היום". הסוג השלישי: "הוצאות שונות שלא נכנסו בשני הסוגים הנ"ל, כמו, לדוגמה, ה'שדי חמד' שיוצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו".

הסקירה מסיימת בהבטחה למחירים מוזלים מאוד: "במסגרת השגת ספרים מארצות הברית במחיר של לירה לדולר – יכולים להשיג גם את כל ספרי הוצאת קה"ת... אלה שקונים סכום גדול של ספרים מקבלים הנחה מיוחדת במינה. כמו כן ישנה אפשרות להשיג ספרי קה"ת בתשלומים חודשיים נוחים. הזדרזו והכניסו לבתיכם אוצר יקר זה של ספרי קה"ת".

בנוסף פורסמה איגרת של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע המבהירה את מעמדה של הוצאת קה"ת כבעלת הסמכות הבלעדית להדפסת ספרי קה"ת: "שמועה הגיעני אשר איזה מאנ"ש ותלמידי התמימים יחיו מדפיסים ספרים בנגלה ובדא"ח המשתייכים לנשיאי חב"ד, מבלי לקבל תחילה רשות על זה.

"והנני בזה להודיעם אשר הדפסת הספרים בנגלה ודא"ח נמסרה על-ידי המוסד להוצאת ספרים, קה"ת – קרני הוד תורה – והנני מבקש את כאו"א מאנ"ש ותלמידי התמימים יחיו לסייע להמוסד קה"ת בעבודתם הק' להתדבר תחלה עם המוסד קה"ת באופן סיועם ועזרתם בזה, והשי"ת יצליחם בגו"ר, ומבלעדי המוסד קה"ת בל יהין שום אחד מכם להדפיס ספר מהספרים הנ"ל וכל השומע לי יתברך ברוב טוב גשמי ורוחני. ידידם הדו"ש ומברכם בגו"ר. יוסף יצחק".

חסידות היא אור עצמי

בידיעה שפורסמה בחוברת י"א (ל"ג בעומר תשט"ז) על כינוס מטעם ה'מרכז לעניני חינוך' בכפר חב"ד אנו קוראים על כינוס מיוחד בנושא הפצת ספרי חב"ד:

"ביום א' דחוה"פ התקיימה בכפר חב"ד אסיפה רבת משתתפים מטעם הסניף הארצישראלי של 'מרכז לעניני חינוך'. מטרת האסיפה היתה לחפש דרכים איך להפיץ מעינות החסידות, כתבי נשיאינו הקדושים חוצה. דברי פתיחה השמיע ידידנו הרב אברהם שי' פריז ושילב בתוך דבריו קטעים ממכתבי כ"ק אדמו"ר שליט"א המדגישים הכרח השעה להפיץ ספרי הוצאת קה"ת ליובאוויטש.

"הרב שניאור שי' גרליק מרא דאתרא והרב דוד שי' חנזין הלהיבו את קהל הנאספים הרב בנאומים חודרים, בהדגישם שענייני כ"ק אדמו"ר שליט"א הם נתינת כח ועידוד לכל אחד ואחד למלאות שליחות הנשמה שלו ובירור חלקו בעולם.

"בתכנית מפורטת ונרחבת סיים הרב זוסיא שי' וילימובסקי והדגיש כי אנן פעלא דיממא אנן ועלינו להאיר לבביהם ובתיהם של ישראל על ידי כתבי רבותינו הקדושים נשיאי חב"ד, כי חסידות היא אור-עצמי שנתגלתה על ידי מס"נ של רבותינו עבור כלל ישראל. הנאספים החליטו לעמוד בקשר עם ועד הפצת ספרי קה"ת באה"ק ת"ו למען הפצת המעינות חוצה".

דרישת השעה

בחוברת י"ב (ח"י אלול תשט"ז) פורסמה במסגרת אגרתו של הרבי בנושא מכ"ד בסיוון תשט"ז בקשר להפצת ספרי קה"ת: "במענה על מכתבו מח"י סיון בבשורה טובה שמפיץ ספרי חב"ד במדה האפשרית, ואף שאינו מפרט בזה הרי כפי דרישת השעה ובפרט שמתקרבים אנו לקץ גלותנו וידוע המענה דמלכא משיחא לכשיפוצו מעינותיך חוצה שהפצת ספרי חסידות הוא אחד הדברים בזה, מובן שצריך להתאמץ ולהוסיף בזה כהנה וכהנה,

"וידוע מרז"ל אין מזרזין אלא למזורזין שאם עד עתה הפיץ במדה האפשרית צריך להתעסק גם בהגדלת המדה והוא ע"י תעמולה בעצמו וע"י אחרים בהכרח לימוד תורת החסידות וכו' ובפרט שתעמולה זו מצ"ע ג"כ הכרחית וחיונית היא, וכיון שהאמור הוטל על כל אחד ואחד מדורנו זה המכיר בחובתו וזכה להוודע ממאור שבתורה זוהי תורת החסידות, בודאי ניתנו לו הכחות למלאות ציווי וחובה זו, והשי"ת יצליחו שיהי' בלי עכובים ובמדה גדולה והולכת וגדלה עוד יותר".

גיוס 'תכנית וושינגטון'

בקיץ תשי"ג ביקר מזכירו של הרבי הרב ד"ר ניסן מינדל בארץ-הקודש, וביקורו נוצל כדי לארגן רישיון להבאת ספרי קה"ת לארץ-הקודש. בין השאר ביקר יחד עם העסקן החב"די המפורסם ר' פיני'(ה) אלטהויז במשרד החינוך ופגש בד"ר מיכאל איש שלום, חוקר וסופר, שהיה ממונה על אישורי ייבוא ספרים.

על כל זה למדנו מאיגרת הד"ר מינדל לד"ר איש שלום מח' טבת תשי"ד (נדפס ע"י ועד הנחות בלה"ק לש"פ ויחי תשע"ב) הפותחת בקטעים הבאים:

"בבקורי הראשון בארץ-הקודש תבנה-ותכונן בשלהי קייטא [=בסוף הקיץ], נעם לי לבקר את מעלת-כבודו במשרד החינוך, בלוית ידידנו הוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ וכו' מוה"ר פינחס שי' אלטהויז, בקשר עם רשיון יבוא לספרי ה"מרכז לעניני חינוך" וקה"ת, לפי תכנית ושינגטון. ובהזדמנות זו אביע לו תשואת-חן עבור התענינותו ועזרתו בזה, ובטח גם להבא יעשה כל אשר ביכלתו להעניק לספרינו הזכויות הראויות להם".

'תוכנית ושינגטון' הייתה יוזמה של ממשלת ארצות-הברית במסגרת עידוד פרסומים והוצאה-לאור של ארגונים בעלי מגמה אנטי-סובייטית.

כך התאפשר לפרסומי ה'מרכז לעניני חינוך' ו'קה"ת' לזכות ברישיונות יצוא גם לארץ-הקודש. בחורף תשט"ז התנהלה התכתבות רצופה עם הגורמים המשרדיים השונים, בעיקר עם משרד המסחר והתעשייה (אחרי שהאחראים ב'משרד החינוך' אישרו עקרונית את הבקשה).

בז' חשוון תשט"ז הונפקה בקשה לרשיון יבוא מס' 29276. המערך: ספרי קודש, בסך: 75,000$

לפני כן שיגרה אגודת חסידי חב"ד את המסמך הבא:

[צילום]

"כ"ה תשרי תשט"ז

11.10.55                                                                                                דחוף

לכבוד

משרד המסחר והתעשיה,

המדור ליבוא ספרים,

ירושלים

הנדון: יבוא ספרי-קדש מארצות הברית

במסגרת ההסכם

א.נ.מ.

"לפני שנה וחצי קבל "מרכז לעניני חנוך' של חב"ד בניו-יורק קונטרקט על 65 אלף דולר לשלוח ספרי חב"ד לישראל במסגרת ההסכם. קבלנו כאן ממשרדכם רשיונות יבוא על הסכום הנ"ל ונצלנו אותם מזמן. כפי שידוע למשרדי הממשלה שחקרו את הבעיה בשנים הקודמות – הספרים מיועדים לאלפי חסידי חב"ד ורבבות אוהדיהם.

"קיבלנו עכשיו מכתב מ"מרכז לעניני חנוך" מניו-יורק שקבלו שמה קונטרקט מספר 1195 לשלוח ספרי חב"ד על סכום של 75 אלף דולר שנתן מ-1 אוגוסט 1955 עד 1 אוגוסט 1956. הרשימה כוללת את כל הספרים הישנים שאושרו כאן ומקצתם חדשים שהם רק חב"ד ואינם מתחרים בשום ספרים המופיעים ע"י מולים בישראל.

"רצ"ב בקשה לרשיון יבוא על 75 אלף דולר. את הספרים נביא בפעמים אחדות תוך תקופת הקונטרקט. כדי למנוע מכם ומאתנו טרחה, הרינו מביאים את זה בבת אחת, הואיל ותקופה די ארוכה אכן נסתים רשיוננו הקודם ולא הבאנו ספרים לישראל, נוצר מחסור בספרים רבים שאזלו מזמן וחסידינו מחכים להם. בהתאם לכך נבקש אתכם בכל לשון של בקשה לאשר לנו את הרשיון-יבוא בהקדם האפשרי. בכבוד רב".

ושוב שוגר המכתב הבא:

"א' כסלו תשט"ז, לכבוד משרד המסחר והתעשיה, המדור ליבוא ספרים, לידי מר זקהיים, ירושלים. הנדון: יבוא ספרי-חב"ד מארצות הברית...

"לפני למעלה מחדש הגשנו לכם בקשה לרשיון יבוא ספרי חב"ד מארצות הברית. כידוע לכם הספרים המובאים על ידינו אינם מתחרים בשום ספרים המופיעים ע"י מו"לים בישראל.

"בהתחשב עם השנויים העלולים לחול בשער המטבע והואיל שהספרים מיועדים בעיקרם לתלמידי חכמים, חסידי חב"ד ואוהדיהם שאינם עשירים, אנא להוציא את הרשיון במלואו. נמסר לנו שבימים האחרונים אושרה בקשתנו והרינו מבקשים בכל לשון של בקשה שתסדרו את הרשיון המבוקש בהקדם האפשרי. בכבוד רב".

בתגובה נתקבל המסמך הבא:

[צילום]

מדינת ישראל

משרד המסחר והתעשיה, אגף התעשיה הקלה

ירושלים

בכסלו תשט"ז

25 בנובמבר 1955

012269 מס' 515/3

לכבוד

אגודת חסידי חב"ד

בארצנו הקדושה תובב"א

ת"ד 689

תל-אביב

אדונים נכבדים,

הנדון: בקשה מספר 29276 ליבוא ספרי קודש.

בתשובה למכתבכם מא' כסלו תשט"ז הנני מבקשם להגיש לנו פרטים מדויקים על כמויות הספרים שברצונכם להזמין.

עם קבלת הפרטים המבוקשים נטפל בבקשתכם הנ"ל.

בכבוד רב

מ. זהר

מנהל מחלקת הניר והשונות".

 ממעייני החסידות

פרשת מקץ

כי הפרני אלוקים בארץ עוניי (מא,נב)

ידוע שעל-ידי הגלות זוכים בני ישראל לעלייה גדולה יותר מכפי שהיו קודם הגלות, בבחינת "יתרון האור מן (מתוך) החושך". כך היה בגלות מצרים, שבסופה יצאו בני ישראל ב'רכוש גדול'. כמו-כן 'כור הברזל' במצרים הכשיר את בני ישראל לקבלת התורה.

הדבר רמוז בפסוק זה. דווקא על-ידי "ארץ עוניי", עניין הגלות, מגיעים ל"הפרני".

(ליקוטי שיחות כרך א, עמ' 88)

ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון (מב,ד)

פן יקראנו אסון: ובבית לא יקראנו אסון? אמר ר' אליעזר בן יעקב – מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (רש"י)

מדוע חשש יעקב מפני אסון שיקרה בדרך לבנימין יותר מלשאר אחיו (והרי בנימין כבר היה אז קרוב לגיל שלושים)?

יעקב סבר שיוסף מת כתוצאה מ'דרך' – חיות רעות המצויות בדרך, טרפוהו. גם רחל אימו מתה ב'דרך' (ראה פירוש רש"י בראשית לא,לב: "מאותה קללה מתה רחל בדרך"). מפני כל זה יעקב חשש שה'דרך' תהיה סכנה גם לבנימין, כי "השטן מקטרג בשעת הסכנה".

(ליקוטי שיחות כרך ה, עמ' 213)

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו (מב,ח)

רז"ל אומרים (חגיגה טז), "כל המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות – בקשת, ובנשיא ובכוהנים".

נמצא אפוא שלאחי יוסף היה אסור להסתכל בפני יוסף, שהיה נשיא, בראייה ובהבטה חזקה, ולכן לא הכירוהו.

(משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו)

כי לולא התמהמנו כי עתה שבנו זה פעמיים (מג,י)

"לולא" - אותיות 'אלול'.

"כי לולא התמהמנו" – כפי מה שאדם מתמהמה ומכין עצמו ומאריך בחשבון נפשו בחודש אלול,

"כי עתה שבנו זה פעמיים" – כך תהיה עבודתו בשני אופני התשובה דראש-השנה ויום-הכיפורים: בראש-השנה, תשובה כללית בקבלת עול מלכות שמים. ביום-הכיפורים, תשובה פרטית, לפרט חטאיו, לכבסם ולהיטהר.

(קובץ מכתבים לכ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע)

ויבך שמה... ויתאפק ויאמר שימו לחם (מג,ל-לא)

"ויבך" – רומז לבחינת 'רצוא' של הנשמה, להיפרד מן הגוף.

"ויתאפק" – רומז לבחינת 'שוב', להיות מושל ברוחו להישאר בגוף, כדי למלא את הכוונה העליונה ולעשות נחת רוח ליוצרו.

"ויתאפק ויאמר שימו לחם" – עיקר ה'שוב' הוא בעסק התורה שנמשלה ללחם. לאחר ה'רצוא' שבתפילה צריך 'לגנוז' את אור האהבה והתשוקה – בתורה, שהיא חכמתו יתברך המלובשת בדברים גשמיים.

(אור-התורה ויקרא כרך ב פרשת אחרי דף תקמ"ז)

 הזמן גרמא

להאזין לנרות החנוכה

עלייה מדורגת

הסדר של הדלקת נרות חנוכה הוא שבלילה הראשון מדליקים נר אחד, בלילה השני – שני נרות, וכן הלאה, עד שבלילה השמיני דולקים כל שמונת הנרות. נמצאנו למדים מכך הוראה חשובה בעבודת ה': אין להתחיל מיד עם שמונה נרות, כי זה קשה מדי; אלא בהכרח להתחיל בנר אחד. וגם לאחר שהדליק נר אחד, אינו יכול להדליק ביום השני שמונה נרות, ואף לא שלושה נרות, אלא עליו לצעוד ולהתקדם בהדרגה. רק כך, שלב אחר שלב, יגיע לשמונה נרות. עבודת ה' דורשת עלייה מדורגת והליכה מן הקל אל הכבד. דווקא על-ידי עבודה מסודרת זו זוכים ומגיעים למדרגות נעלות.

(התוועדויות תשמ"ב כרך ב, עמ' 610 – בלתי מוגה)

מצווה מאירה

כשם שבטיפה אחת מן הים משתקפת כל השמש כולה (בדיוק כמו בים הגדול), כך יש מצוות פרטיות שבהן משתקפים עניינים כללים של כללות המצוות. עניין המצוה בכלל היא "נר" ו"אור", כדכתיב, "כי נר מצווה ותורה אור". תכונה זו באה לידי ביטוי גלוי באותן מצוות הקשורות בנר ואור בגשמיות, כמו נרות המקדש, נרות שבת ויום-טוב, ועוד.

בנרות חנוכה יש הוספה מיוחדת, שמצוותם היא "על פתח ביתו מבחוץ". הנרות גלויים לעין כל עובר ושב והכול רואים כי הם מאירים את ה'חוץ' כפשוטו. נרות חנוכה מאירים גם את ה'חוץ' הרוחני – חושך הגלות; 'גלות', תרתי משמע – גלות כפשוטה וגלות פנימית (החושך של החטא ויצר-הרע שהוא-הוא סיבת הגלות כפשוטה).

(לקוטי שיחות, כרך י, עמ' 282)

על פתח ביתו מבחוץ

נרות חנוכה מזכירים לנו את חובתנו להאיר גם את ה'חוץ' ואת הזולת המשוטט בו. שני עניינים בזה:

א) אין לחכות עד שהחושך יחדור פנימה אל הבית ואז להילחם בו, אלא יש לצאת אל ה'חוץ' ולהאירו.

ב) אינו מדליק נר בביתו לחוד ונר בפתח הבית לחוד, אלא אותו נר עצמו המאיר את ביתו הוא גם שמאיר את החוץ. כלומר – יש להשתדל להביא את זולתו לאותה המדרגה בעבודת ה' ("מהדרין מן המהדרין") שהוא בעצמו אוחז בה. אין אדם רשאי להתנהג בעצמו באופן של "מהדרין מן המהדרין" ואילו עם הזולת יסתפק בעבודה של "כשר בדיעבד"...

(משיחת שבת-קודש פרשת וישב תשל"ז – בלתי מוגה)

מצווה גוררת מצווה

יש השואלים: איך אפשר להיות בטוח שדרך התורה היא הדרך האמיתית?

נרות החנוכה משיבים על כך בפשטות: מטבע האדם שכאשר הוא עובר עבירה הרי הוא מתחרט על כך תוך זמן קצר והדבר נעשה מאוס בעיניו. מנגד, כשעושה דבר טוב מתעורר בו חשק לשוב ולעשותו. זוהי ההוראה מנרות חנוכה – אם הדלקת נר היום, ומחר אתה רוצה להדליק שוב נר, הרי זהו סימן מובהק שאמש עשית דבר נכון וטוב.

(משיחת שבת-קודש פרשת מקץ תשל"א - בלתי מוגה)

ה'שמש'

מקומו של ה'שמש' הוא למעלה משאר הנרות. הטעם הפשוט הוא "שאם בא להשתמש ישתמש לאותו נר".

אך יש לומר: השמש הוא בדוגמת הכהן המדליק נרות המקדש. והטעם הפנימי לזה הוא – מי שמדליק את "נר ה' נשמת אדם" של חברו מתעלה לדרגה עליונה אף ממדרגתו של האדם שאת נשמתו 'הדליק'.

(לקוטי שיחות)

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

על-פי הספר 'הלכות ומנהגי חב"ד'

שבת-קודש פרשת מקץ
ב' בטבת – ז' דחנוכה

* אין לזמר "הנרות הללו" בשבת¹. אבל מזמרים את סיומו: "על ניסיך..."².

* מי שבירך ברכת-המזון בשתי הסעודות הראשונות של השבת, ואמר 'ועל הניסים' אך שכח לומר 'רצה', ונזכר לאחר שהתחיל ברכת 'הטוב והמטיב' (אפילו אמר רק מילת 'ברוך' בלבד³) – חוזר לראש, ואומר 'רצה', אבל אין צריך להזכיר 'ועל הניסים'⁴.

שחרית. לאחר חזרת הש"ץ: הלל שלם. קדיש תתקבל. שיר של יום. קדיש יתום.

מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע – מקץ. לאחר מכן, מניחים את ספר-התורה השני על הבימה ואומרים חצי קדיש. הגבהה וגלילה, ואחר-כך קוראים למפטיר בספר השני בפרשת נשא "ביום השביעי...". הגבהת וגלילת ספר שני. הפטרה: "רני ושמחי" (זכריה ב,יד-ד,ז). קרא הפטרה אחרת – קורא אחריה 'רני ושמחי', ואם נזכר אחר הברכות – קורא אותה בלא ברכה⁵.

אין אומרים 'אב הרחמים'.

יום התוועדות (וביתר-שאת). ובוודאי אפילו בשבתות החורף יש לחלק ההתוועדות או לסדרה באופן כזה, שיוכלו המשתתפים בה להמשיך ההתוועדות בסעודת שבת בבתיהם⁶.

מנחה: אין אומרים 'צדקתך'.

יום ראשון
ג' בטבת – זאת חנוכה

קוראים לכהן "ביום השמיני... מלאה קטורת", ללוי עד "בן פדהצור", ולרביעי מ"ביום התשיעי" עד "כן עשה את המנורה" (במדבר ז,נד – ח,ד).

על כל אחד ואחת לנצל את יום 'זאת חנוכה': להשלמת נתינת דמי-חנוכה (מי שטרם נתן – "לחטוף" עוד בחנוכה, וכל המקדים הרי זה משובח), וגם מי שכבר נתן – להוסיף עוד⁷. להשלים הפעולות ד'מבצע חנוכה', עד לתכלית השלימות⁸; ולעשות 'סך-הכול' מכללות העניין דחנוכה, על כל השנה כולה, להאיר את העולם כולו ב"נר מצווה ותורה אור"⁹. לשם כך יש לערוך התוועדות נוספת ביום זה¹⁰. יש ללמוד ביום זה את מאמר רבינו הזקן (או על כל פנים חלק ממנו) המבאר מעלת 'זאת חנוכה', והעיקר 'לחיות' עמו¹¹.

בזאת חנוכה הורה הרבי שלא לכבות את הנרות אחר תפילת המנחה, ושיישארו דלוקים גם בצאת החנוכה¹².

אחרי החג: שיירי הפתילות שדלקו ושיירי השמן שבחנוכייה (לא שבבקבוק) – אם לא התנו עליהם תחילה – עושים להם מדורה ושורפים אותם (ואין להשתמש במדורה זו לתועלת כלשהי)¹³.

חודש טבת

מצווה לפרסם את תשובת הרבי, במענה לשאלה אם לערוך חתונה [בחצי השני של רוב החודשים, וכן] בזמנים מסויימים שהיה מנהגנו שלא לקיים בהם חתונה:

"הגבלות בימינו אלה בנוגע לימי חתונה – מלבד המפורשים [=בשולחן-ערוך], כמובן ופשוט – המביאים לדחיית ואיחור זמן החתונה, מביאים בכמה וכמה מקרים, בעוונותינו הרבים, למכשולים בענייני צניעות וכו' דחתן וכלה, וד"ל.

"וצריך-עיון גדול ביותר: הכדאיות הן, או אדרבא?!

"[ולכן עצתי בכלל - שלא לאחֵר זמן חתונה]"¹⁴.

יום שני
ד' בטבת

קידוש לבנה:  התחלת הזמן מדינא היא: יום ראשון בלילה, אור ליום שני. ואם יש (או צפויה) עננות רבה, מקדימים את קידוש הלבנה גם לפני ז' ימים למולד¹⁵.

יום שלישי
ה' בטבת

היום בו 'דידן נצח'¹⁶ באופן גלוי, לעיני כל העמים (בבית-המשפט הפדרלי), בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאוויטש, בשנת תשמ"ז. חל השנה כקביעות הפעם הראשונה, וקישרו הרבי לשיעור חומש היומי.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הכריז על יום זה כיום סגולה ועת רצון לדורות¹⁷. כמו-כן יצא בקריאה קדושה להוסיף ולהרחיב את ספריית אגודת-חסידי-חב"ד ליובאוויטש, וכן לייסד ספריות תורניות ציבוריות ולהרחיב גם את הספרייה הפרטית של כל אחד ואחד, במיוחד של ילדים ב'בית חב"ד' הפרטי שלהם, בספרי רבותינו נשיאינו ובספרי קודש בכלל.

מדבריו במעמד השמחה: "כמו בעת מאסרו וגאולתו של רבנו הזקן, הרי בעל השמחה והגאולה למד מכל האירועים הוראות בעבודת ה', ואחת המסקנות שלו היתה להוסיף ביתר שאת בהפצת המעיינות חוצה. לאור כל זה ברורה ההוראה האלוקית הנצחית בקשר לאירוע הנוכחי, שדווקא מן הטיעונים וההאשמות כאילו אגודת-חסידי-חב"ד, כולל הספרייה שבה נמצאים הספרים וכתבי דא"ח, איננה בשימוש עבור הפצת המעיינות חוצה, הרי דווקא מטיעונים אלו יש ללמוד עתה להגביר עוד יותר את הפצת תורת רבנו ולימודה ביחיד וברבים מתוך שמחה עצומה והתלהבות, שמחה פורצת כל גדר"¹⁸.

מההוראות ("אבן הבוחן" דנצחון הספרים) דיום זה: להוסיף בקביעות עיתים לתורה, כולל ובמיוחד לימוד ברבים, ולכל לראש – לימוד [משניות, ועל דרך זה בספרים שנפדו] המביא לידי מעשה, עד ללימוד ההלכות ברמב"ם ושו"ע ונו"כ ועד לפנימיות התורה, ולעורר רבים לזה¹⁹.

רכישת ספרי קודש – שיהיו בכל בית יהודי פרטי, וגם בחדר האוכל, ספרי יסוד (נוסף לחומש, סידור, תהילים, ובבית חסידי – גם ספר התניא וכו') כולל ובמיוחד ספרי הלכה למעשה בחיי יום-יום, שילמדו בהם לעתים קרובות.

וכן שלכל ילד וילדה יהיו ספרי קודש משלהם ("תניא קטן"), בחדרם, ויסבירו להם שלא יחששו מקריעה ברוב השימוש, כי אז אדרבה יקנו להם ספרים חדשים ומהודרים עוד יותר. וכן לדבר עם המו"לים ומוכרי הספרים על הנחה מיוחדת לרכישתם, וכל הזריז בכל זה הרי זה משובח, כולל גם על-ידי הזמנה מראש כ'מנוי' ("פרענומעראנטן") המקבל את הספר תיכף ומיד בצאתו לאור.

וכן לקיים מנהג ישראל לתת מתנה לחתן – ש"ס, ולכלה – סידור 'קרבן מנחה' (ובימינו אלה – ספרי הלכה בעניינים השייכים להנהגת הבית "בלשון ברורה ודרך קצרה" בלה"ק, או מתורגם לשפת-המדינה. וזה קודם להשתדלות להכין את כלי הבית "מטה ושולחן וכסא ומנורה"), וכל המרבה הרי זה משובח. וכן לתת ספרי קודש כמתנה, גם לילדים, לקראת שמחה פרטית או יום-טוב²⁰.

יום שישי
ח' בטבת

'תקופת טבת'²¹  בשעה 10:30.

____________________

1)    בש"פ מקץ, שבת חנוכה תשמ"ב, לאחר השיחה הראשונה, אמר הרבי "שבת זאָגט מען ניט [=בשבת אין אומרים] "הנרות הללו'" (נשמט מההנחה בלה"ק, אך נמצא בהנחות הת' מהתוועדות זו), ומאז לא שרו זאת עוד בבית-חיינו בשבת.

2)    כפי שהחל הרבי פעמים רבות, כמו בשבת חנוכה תנש"א ותשנ"ב (ראה 'בית חיינו' משבתות אלה).

3)    שו"ע אדה"ז סי' קפח ס"ט. סידור אדה"ז.

4)    שו"ע אדה"ז סי' קפח סעיף יד. ולכאורה גם לדעתו אין איסור להזכיר. (ריכוז הדעות בנושא בס' בירור הלכה תנינא או"ח ח"א עמ' שעא).

5)    לוח כולל-חב"ד.

6)    אג"ק כרך י עמ' ד, ועיי"ש עמ' סט.

7)    'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 92.

8)    שם עמ' 90.

9)    שם עמ' 95. וראה 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 92,88.

10)  'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 92,88.

11)  המאמר: ד"ה ביום השמיני - לקוטי-תורה, דרושי שמע"צ פו,ג  (ובפרט בסופו פח,ב). הגהות הצמח-צדק: אור-התורה, חנוכה (כרך ה), דף תתקס"ב,א – 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 86. מאמר של הרבי ליום זה – ד"ה הנ"ל, ס' המאמרים מלוקט ח"ד עמ' קט (ובהוצאה החדשה לפי החודשים - ח"ב עמ' קצג).

12)  יומן תשכ"ה אות קס (וכן בכו"כ שנים). ובשיחת זאת חנוכה תשמ"ט (התוועדויות ח"ב עמ' 95) מפורש גם להדליק: "שלאחרי הדלקת כל הנרות דימי חנוכה על פתח ביתו מבחוץ דכאו"א מישראל, הרי כשמתאספים כולם יחד בבית-הכנסת ובית-המדרש [=לתפילת מנחה] חוזרים ומדליקים כל שמונת הנרות... משום פרסומי ניסא. (כמנהג ישראל – ככל התוקף שבמנהגי ישראל, תוקף דמ"ע ומל"ת), שאז מאירים עוד הפעם כל שמונת נרות חנוכה, ומאירים גם מבחוץ, ובחשכת הלילה, גם לעיני אוה"ע, כנ"ל".

13)  שו"ע ונו"כ סי' תרע"ז ס"ד. ביאור-הלכה שם.

14)  'דבר מלך' (הוצאת 'ופרצת', כפר חב"ד תשנ"ט) עמ' 65. זאת בנוסף להוראות דומות שפורסמו בנדון ב'התקשרות' גיליון קסא עמ' 18 - כל זה במקום ההסתייגות שהיתה בעבר מעריכת חופה בחודשי טבת ושבט, כמ"ש באג"ק ח"ה עמ' נב, חי"ח עמ' טז, ובפרט בח"ז עמ' פח.

15)  הגהות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לסידור אדה"ז (בסידור 'תורה אור' ברוקלין תשמ"ז, עמ' רמה).

16)  ראה סיפור חז"ל אודות הכרזה זו - ויקרא רבה פכ"ד,ג. משמעותה בעבודת ה' נתבארה בהתוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 243.

17)  בסיום חזרת הש"ץ ביום זה (בשנת תשמ"ז), החל הש"ץ (הרה"ח ר' זאב-יחזקאל שי' הכהן כץ) לומר קדיש. הרבי הביע תמיהה על כך, ונענה שיש (ואכן היה) חתן בבית-הכנסת.

18)  תקציר - ע"פ 'ימי חב"ד'.

בשעתו נמשכה השמחה שבעת ימים, כאשר בכל יום היה הרבי אומר שיחה מיוחדת. בשיחת ש"פ ויגש אמר בין השאר: "יש להכריז ולפרסם שבימינו אלה נמצאים אנו בזמן (ומקום) מיוחד, אשר, לא נותר בו אלא עניין אחד ויחיד - וחייב אדם לומר בלשון רבו, כלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר: 'עמדו הכן כולכם, לבניין בית-המקדש העתיד בביאת דוד מלכא משיחא!'" ('התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 203).

השיחה האחרונה, אור לי"ב טבת, הוקדשה להצעות להכנות לקראת יו"ד שבט, לכל אנ"ש ולכל ישראל, אנשים נשים וטף, ביניהן הוספה בתורה ובצדקה, כולל בהפצת המעיינות חוצה, עריכת 'בחינות' ע"י 'עשה לך רב' של כל אחד ואחת מדי עשרה ימים, ודיווח מלא עליהן לרבי (שם, עמ' 236).

19)  'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 164-174. סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 211-212.

20)  'התוועדויות' תשמ"ח שם עמ' 171-173, תשמ"ט שם עמ' 103. סה"ש תשנ"ב עמ' 227, 360, 488.

21)  ראה שו"ע אדה"ז סי' תנה סט"ו, שהחמיר בעניין מים ששהו בביתו [מגולים, ע"פ הד"מ שם, ואפילו בתוך המקרר] בשעת [חצי שעה לפני וחצי שעה אחרי – דרכ"ת יו"ד קטז,פח מכנה"ג שם] התקופה (אם לא מים שנשאבו למצות-מצוה, משום "שומר מצוה לא ידע דבר רע", וגם בהם לכתחילה) מציע לשים ברזל כמו מחט בתוך המים (ולהוציאו מיד אח"כ). כמו"כ כ' שם בקשר למים שבשכונת המת (בית שמת בו וב' בתים הסמוכים). [וכן אין שותים מים בשעת התקופה עצמה] ועד"ז בסי' רו סי"ד. וכן הובא ברמ"א יו"ד קטז ס"ה, וצ"ע שבשו"ע רבינו, חו"מ הל' שמירת גוף ונפש ס"ד (במהדורת קה"ת תש"כ ואילך, חלק ה-ו עמ' 1773. במהדורה החדשה כרך ו' עמ' קמב), הביא כמה דברים מהרמ"א שם בקשר לשתיית מים והשמיט עניין זה. פרטים בזהירות זו נלקטו בס' 'שמירת הגוף והנפש' סי' מז (ומהרה"ג הרה"ח ר' אלי' שי' לנדא שמעתי שנוהגים להיזהר בזה, ע"פ הפרטים דלעיל). ה'תקופות' צויינו בלוח 'היום יום' בעמוד שלפני התחלת ה'לוח' עצמו, ובלוח כולל-חב"ד מופיעות תמיד בתחילת החודשים המתאימים.