מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

תפקידו של השוחט למשוך - "ואין ושחט אלא ומשך" - מרשות הרבים לרשות היחיד ד"יחידו של עולם" * "כאשר שולחים מישהו בתפקיד חזן, רב שוחט או מוהל - התפקיד משמש רק תואר רשמי כלפי הקהילה, אבל העיקר הוא שתפקידו לא יגזול את רוב זמנו, אלא שיישאר לו זמן לעסוק בענייני 'ופרצת'" * "מפורסם אשר נהגו בכל מקום, כולל כמובן ופשוט שו"ב חסידים, להראות הסכינים להרב", כותב הרבי לרבה של רחובות, הרב קוק * על שחיטה ושוחטים

נפתח בדברים שאיחל הרבי (אגרות-קודש כרך כב עמ' צט) לשוחט עם קבלת המשרה:

במענה למכתבו מח"י טבת, בו מבשר אשר קיבל משרת שוחט עופות. ובוודאי ידוע לו מפסק הדין (מובא בשלחן-ערוך לאדמו"ר הזקן ובשו"ת הצמח-צדק) ששוחט ובודק צריך להיות ירא-שמים ביותר וביותר וישתדל ככל יכולתו למלאות הדרישה האמורה, והרי הבא לטהר מסייעין אותו.

ויהי רצון שיהיה בשעה טובה ומוצלחת, ומעניין לעניין באותו עניין, שיוסיף אומץ בלימוד תורה ברבים, שבוודאי בזה גם ישנו לימוד תורת החסידות וענייניה ברבים הפצת המעיינות אשר גם זה יהיה בהצלחה ובהוספה מזמן לזמן כהציווי לעלות בקודש.

ביאור פנימי לפוסלים בשחיטה

חמישה דברים פוסלין את השחיטה: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור (חולין ט,א. רמב"ם הלכות שחיטה ריש פרק ג. טושו"ע יורה-דעה ריש סימן כג). בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשי"ג ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך ח עמ' 231) ביאר הרבי את תוכן חמשת עניינים אלה, בעבודת ה':

שהייה: עשיית 'חשבונות' באמצע העבודה (אם כדאי הדבר, ואם יוכל לפעול וכו' - תמורת זה שהעבודה צריכה להיות בדרך דילוג דווקא וללא חשבונות וכו').

חלדה: עבודה רק בסתר (היפך העניין שצריך לעבוד בגלוי "ואל יבוש מפני המלעיגים" כו').

הגרמה: ביטול המציאות לגמרי - הרי זה היפך הכוונה, שכן הכוונה היא שהיצר-הרע עצמו יתהפך לאהבה את ה'.

דרסה ועיקור: שחיטה על-ידי דחיקת הסכין - הסתגפות על-ידי תעניות וכיו"ב - פסולה, אלא צריכה להיות עבודה עם הגוף (כתורת הבעש"ט על הפסוק "עזוב תעזוב עמו").

תפקידו הרוחני של השוחט

בהתוועדות יום שמחת-תורה תשט"ז ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך ט"ו עמ' 165) פנה הרבי לאחד האורחים שעמד להתחיל להיות שוחט ובודק ושוחח עמו אודות תפקידו:

שוחט תפקידו - על פי מאמר הגמרא בתורת הנגלה - 'אין ושחט אלא ומשך', היינו משיכה מרשות לרשות, מרשות הרבים לרשות היחיד ד'יחידו של עולם', כך שבכוחו וביכולתו - אם רק ירצה - להורות ולפעול על כל אלה שבא בקשר עמהם, שככל שיהיה מעמדם ומצבם בטוב, יכולים הם להתעלות לדרגה נעלית יותר.

ועל-ידי זה מוסיפים בהשכנת האור האלוקי שצריך לירד למטה בעולם הזה, כדי להשלים את הכוונה דדירה לו יתברך בתחתונים כו'.

התפקיד הרשמי והתפקיד העיקרי...

הרב ישועה חדד מחניכי חב"ד במרוקו, ברינואה ו-770 וכיום מרבני איטליה שמע בזמנו מהרבי ב'יחידות' את הדברים הבאים ('כפר-חב"ד' גליון 900 עמ' 200): "כאשר שולחים מישהו בתפקיד חזן, רב שוחט או מוהל - התפקיד משמש רק תואר רשמי כלפי הקהילה. אבל העיקר הוא שתפקידו לא יגזול את רוב זמנו, אלא שיישאר לו זמן לעסוק בעניני 'ופרצת'".

השוחט פוטר בגלל ערדליים

ב'יחידות' בשנת תשי"ד ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך יב עמ' 192) סיפר הרבי:

סיפרו על שוחט בעיירה ל' שנעל ערדליים והעבירוהו מהשחיטה. ואף שלכאורה מהו האיסור בזה?... אלא שבאותו הזמן היה זה דבר חדש, ונעלום רק אלו מבני-ישראל שהתלבשו והתנהגו במנהג הפריצים, נטלו חלק במסיבות ההוללות שלהם וכדומה, ומי שנעלם - ידעו שסר מן הדרך, והסוף היה - שנתגלה שאכן סר מן הדרך, וגם בני ביתו.

ויכוח בין הצמח-צדק לגיסו

בהזדמנות אחת (שבת-קודש פרשת עקב תשי"א - 'תורת-מנחם - התועדויות' כרך ג עמ' 288 הערה 33) סיפר הרבי על השקלא וטריא והוויכוח בדינו של שוחט שהעבירוהו בית-דין מהשחיטה עקב עבירה שעבר כו' - ויכוח שהתנהל בין הרבי הצמח-צדק לבין גיסו הרב הצדיק ר' יעקב-ישראל מטשערקאס (שניהם היו חתניו של אדמו"ר האמצעי, והיו נוהגים ללמוד יחד נגלה וחסידות, משך זמן, עוד בחיי רבינו הזקן).

הוויכוח בניהם התנהל בחילופי מכתבים. בתחילה היו חילופי מכתבים ב"לומדות", ובסופו של דבר כתב הרב הצדיק מטשערקאס להצמח-צדק שיש להחזיר את השוחט לתפקידו וסיים ש"שחיטתו כעולה וכקורבן". השיב לו הצמח-צדק מניה וביה: "מה עולה וקורבן אסורים (בזמן הזה), כך שחיטתו אסורה". כתב הצדיק מטשערקאס לצמח-צדק שהשוחט עצמו היה אצלו ולא ראה על מצחו שום רושם של עבירה, והשיב לו הצמח-צדק, שהרושם במצחו נמחה בדמעות של תשובה. ואף-על-פי-כן, כיוון שהייתה גביית עדות בבית-דין על מעשה העבירה, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולכן, על-פי דין שחיטתו אסורה.

מכך הסיק הרבי: ונמצא שגם בזמן הזה לא מועילה תשובה בנוגע לעניינים שנמסרו לבית-דין, אבל בנוגע לביטול העונש מצד בית-דין של מעלה, מועילה התשובה.

מצא מין את מינו...

הרבי התבטא פעם על פלוני שנכשל במילוי משימה פנימית שהוטלה עליו, וזה עשרים ושתיים שנה שכח מתפקידו זה עד שנזכר בו ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך יא עמ' 64) - "הוא שוחט, יש לו עסק עם שוורים, ונעשה כמותם...".

להאיר ואחר-כך לשחוט

בהלכה נפסק שעניין השחיטה אינו יכול להיעשות במקום חשוך, אלא צריך להיות במקום מואר דווקא - אור היום, או הלבנה או אור הנר, אבל בכל אופן צריך להיות המקום מואר (ראה טור שולחן-ערוך יורה-דעה ריש סימן יא). והסביר הרבי ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך טז עמ' 146) שיש בכך לקח בעבודת ה' -  תחילה צריך ש"נר הוי' נשמת אדם" יאיר אצלו ורק אז מתאפשר 'לשחוט' את הנפש-הבהמית.

הכול צריכין לשחוט יצרם

בפורים תשט"ז ('תורת-מנחם - התוועודויות' כרך טז עמ' 145 הערה 94) ביקש הרבי שאחד המסובים יתנדב לקיים "עד דלא ידע"... ואז פנה לאחד הנוכחים ששימש שוחט ובודק ואמר לו: מה שחושש לקיים "עד דלא ידע", בגלל שצריך לילך מחר  למלאכת השחיטה - האם ישנו מישהו מהמסובים שאינו צריך מחר לשחוט את נפשו הבהמית?!... לא נורא אם תשתכר היום!

כל התערבות מושללת ופוגעת בחופש הדת

יש מדינות שבהן יש מניעות ועיכובים חמורים בעניין השחיטה היהודית הכשרה. הנה מכתב שהרקע המדויק שלו אינו ברור, אך מתוכנו עולה כי הוא קשור למעורבות של השלטונות (או לניסיון מצידם להתערב) בסדרי השחיטה. וכך כותב מזכיר הרבי (בי"ז בשבט תשכ"ו) אל עורך-הדין מר יהודא שי' דיק (אגרות-קודש כרך כד עמ' עה-עו):

שלום וברכה!

בפקודת כ"ק אדמו"ר שליט"א הנני בזה לאשר קבלת מכתבו מיו"ד שבט בצירוף הצעת חוק חדש בנוגע לעניין השחיטה, ותשואת-חן בעד שימת לבו.

ואשר לעצם העניין, ומבלי להיכנס לתוך פרטי ההצעה, הנה ידועה דעתו המוחלטת של כ"ק אדמו"ר שליט"א, אשר כיוון שאופן ההכנה לשחיטה הוא גם מעניין השחיטה, לכן כמו שאין כל מקום לאיזה משרד ממשלתי לדון, ואין צריך לומר לחוקק, בכל הנוגע לדיני שחיטה, כן אין מקום למשרד ממשלתי לדון ולחוקק בהנוגע לאופני ההכנה לשחיטה, מאחר שיש בזה פגיעה בחופש הדת במדינה זו. וכאן לא חשוב אם הכוונות רצויות ואפילו אם בנוסח ההצעה אין כל סתירה לדיני השולחן-ערוך, חשוב כאן העיקרון היסודי שאין לשלטון כל רשות וסמכות להתערב בתחום הדת של איזה מיעוט, ולכן כל עצם שקלא וטריא מצד ארגון או משרד ממשלתי בשטח הדת מופרך מעיקרא, ולא על הממשלה להכריע במקום שיש חילוקי דעות בין רבנים בנוגע לאיזה ענין דתי שהוא.

בקשה אישית של הרבי מנעה מכשלה

באחת היחידויות אמר הרבי להרב ישועה חדד ממילאנו ('כפר חב"ד' גליון 900 עמ' 201): "אני רוצה לבקש ממך טובה אישית: גש לבית-המטבחיים ותבדוק את החלפים [=סכיני השחיטה] אצל השוחטים. זה מנהג קדמון, ולו איישר חיילי, הייתי מנהיג זאת מחדש שהרבנים יגשו לבית-המטבחיים ויבדקו את החלפים אצל השוחטים".

כאן הרבי הוסיף: "אף שמדובר בשוחטים יראי-שמים ובני-תורה, ומדובר גם באנ"ש - אולם כשיודעים שהרב מגיע לבדוק את החלפים, נזהרים יותר".

כשחזר למילאנו קרא הרב חדד לשוחטים ולמשגיח, וסיפר להם על הוראת הרבי. יום אחד, כשהגיע במפתיע לבית-המטבחיים, כבר היו תשע בהמות חתומות כ"כשרות"; שתי בהמות שחוטות נוספות נבדקו ולבסוף האחת נטרפה והאחת הוכשרה. הסתובב הרב חדד בחצר בית המטבחים וכששב מצא אחת-עשרה בהמות כשרות. אחרי בירור נודע שבטעות החתימו גם את הטריפה בחותמת כשרה.

מה עושים עכשיו? הסרכא שהיתה לבהמה הטריפה היתה על הצלעות, מהריאה אל הצלע. כשמורידים את הסירכא, חותכים חתיכת בשר מהצלעות, כדי שהסרכא תהיה תלויה במשהו. הרב חדד הציע: נבדוק באיזו בהמה חסרה חתיכת בשר ולפי זה נדע.

כך נמצאה הטריפה וכך הובנה הוראת הרבי ובקשתו המיוחדת.

לימים, ב'יחידות' האחרונה שלו אצל הרבי, שאל אותו שוב: האם אתה עדיין הולך לבדוק את החלפים אצל השוחטים? הרב חדד ענה בשלילה, והרבי הקשה: הייתכן?! הרי בקשתי ממך טובה אישית! הרב חדד ענה שמצידו הוא מוכן לעשות זאת באש ובמים, ביום ובלילה אבל מישהו שלל בכל אופן את כניסתו לבית-המטבחיים, הרבי הגיב: ככה?! ["גאר אזוי?!"].

מנהג ישראל - להראות סכינו לרב

בכ"ח באדר א' תשל"ו (כפר-חב"ד גיליון 991 עמ' 170) כותב הרבי לרבה של העיר רחובות, הרה"ג הרב שמחה הכהן שי' קוק:

זה עתה נתקבל מכתב כבוד תורתו מי"ט אדר א', עם המצורף אליו, ומפני תוכן מכתבו וגודל הפליאה בזה, הנני ממהר לענות עליו וכו': "מפורסם אשר נהגו בכל מקום, כולל כמובן ופשוט שו"ב חסידים, להראות הסכינים להרב".

הרבי ממשיך:

ובאם יהיה מי שהוא ושאלני בזה, פשוט אשר אענהו כנ"ל, שעל שוחט ובודק להראות סכיניו להרב.

והמפורסמות אין צריכות ראיה.

כחודש קודם לכן, בכ"ח בשבט תשל"ו, כותב הרבי לשוחט פלוני ('מקדש מלך' כרך א' עמ' 53): "ודאי, כמנהג כל שוחט ובודק, מראה הסכין להרבנים ויבשר-טוב".

ובב' באדר ראשון תשל"ו (שם עמ' 54): "נהוג בקהילות-קודש - שהשוחט ובודק מראה סכינו להרבנים, ואינה מובנת התנגדותו למנהג זה שיסודו בשולחן-ערוך".

הרבי ממשיך בנחרצות:

"המשער הפריצה [=הפירצה] באם כל השוחטים ובודקים יסרבו להראות הסכינים?".

בט"ז בכסלו תשכ"ד (אגרות-קודש כרך כג עמ' מ) כותב הרבי:

...לכותבו על-דבר עוד משרות בשחיטה ובדיקה - מובן שההחלטה בזה תלויה בתנאי המשרה, הכשרות וכו'. כן נהוג שאין שוחט ובודק מעמיד על עצמו, כי-אם שנמצא תחת רב מתאים ועוד. וכל-זה צריך לברר כדבעי".

הוראות פרטיות בענייני שחיטה

בחור שאל את הרבי ב'יחידות' בחודש מרחשוון תשל"ב ('היכל מנחם' כרך א עמ' רמב): אבי דורש שאלמד שחיטה, סת"ם והוראה - מה עליי לעשות?

השיב לו הרבי: "יש לגשת לבקיאים בתחומים אלה שיבחנוהו - אם אכן הוא מתאים לעניינים אלו, ואם תשובתם חיובית - יעסוק בזה בזמן שבין הסדרים".

ואברך אחר שמע מהרבי בטרם צאתו לשליחות, את הדברים הבאים ('מקדש מלך' כרך ד' עמ' תכח): "בנוגע הרבנות - דבר נכון להמשיך [=להשתדל] בכך, ושיהא כל העניין בהצלחה; ובפרט בנוגע שחיטה כדאי להשלים זאת. דבר זה כדאי אף אם אין חושבים להמשיך בכך למעשה".

הנ"ל שאל את הרבי האם ללמוד שחיטת גסות. הרבי השיב: "הכוונה היא פשוטה להשלים את כל העניין כפי שזה בארץ-ישראל. יש לברר אם זה כפי הנהוג כאן או לא, שני דברים [=נפרדים] או עניין אחד. אם אפשר - ללמוד את ההוספה של עופות על גסות או של דקות על גסות ובתנאי שהדבר לא יארך ריבוי זמן (כל כך) באם אין אתה מתכוון לעסוק בתחום זה".