בעיר לבוב לא היה מי שחש על בשרו את הפתגם 'גלגל סובב בעולם' טוב מזלמן הסוחר. עד לפני זמן לא רב ההצלחה האירה לו פנים. עשיר מופלג היה, והונו גדל מיום ליום. סוחרים ביקשו לעשות אתו עסקות משותפות. בן ובת היו לו. את שניהם השיא בחתונות מפוארות והעניק להם בסיס לחיים ביד רחבה.
ופתאום קרתה המפולת. עסקות כושלות רדפו זו את זו, ועד מהרה לא נותר דבר מכל רכושו. אפילו את ביתו המפואר נאלץ למכור. זלמן היה בטוח שבנו ובתו יעמדו לימינו, אך השניים התחמקו מאביהם בתואנות שונות ועזבו אותו לאנחות. אם לא דיי בכך, גם אשתו חלתה פתאום ונפטרה.
בצר לו שֹם זלמן את פעמיו אל רבי ישראל מרוז'ין. בדמעות שטח את סיפורו העצוב. "יש בלבוב דיי והותר יהודים רחמנים שיתמכו בך", אמר הצדיק. "אשלח בידך איגרת אל חסידיי בעיר, והם יסייעו לך להתאושש ולשוב לראות הצלחה".
עיניו של זלמן האירו בהכרת הטוב. הוסיף הצדיק ואמר: "מבקש אני ממך כי מיד בשובך לעירך תחפש שידוך ותישא אישה יראת שמים".
בשובו ללבוב ניגש זלמן אל חסידי רוז'ין ומסר להם את מכתבו של רבם. הללו התגייסו וערכו מגבית למען העשיר שירד מנכסיו. כשהצטברו בידיהם חמש-מאות אדומים העניקו אותם לזלמן.
זה לא בזבז רגע ומיד יצא לחפש עסקה מתאימה. ואכן, המזל האיר לו פנים. הוא גם נשא אישה נכבדה, וזו הביאה לו עוד שלוש-מאות אדומים, דמי נדוניה. לא חלף זמן רב וזלמן שב למעמדו הקודם.
בנו של זלמן ראה שאביו חזר והתעשר, החל לדבר על ליבו דברי חלקלקות: "הלוא אינך אדם צעיר. לשם מה לך להיות תלוי באישה חדשה? גרש אותה ובוא להתגורר בביתי, לבלות את שיבתך בנעימים". גם הבת החלה להשמיע דברים ברוח זו באוזני אביה.
האב סירב להטות אוזן לדבריהם, אולם השניים לא הִרפו. שוב ושוב טפטפו באוזניו דברי ארס כלפי אשתו השנייה. במתק שפתיים הציעו לו הרים וגבעות אם רק ייאות לעבור לגור בבתיהם.
יום אחד נסע זלמן ליריד. בדרכו חזרה עבר דרך סדיגורה, שבה ישב רבי ישראל מרוז'ין. הוא הודה לרבי על עצתו וברכתו, וסיפר על ההצקות שהוא חוֹוה מילדיו. "חוששני", אמר, "שליבי החל לנטות אחר דבריהם. אולי באמת הם מבקשים את טובתי?".
"שמע נא לעצתי", השיב לו הצדיק. "חכמינו אמרו: 'מותר לשנות מפני השלום'. כתוב עכשיו שלושה מכתבים – לאשתך, לבנך ולבתך.
במכתבים סַפֵּר להם שאיבדת את כל רכושך ונותרת חסר כול, ואפילו דמי נסיעה לביתך אין בידך. לכן אתה נאלץ לבקש מהם עזרה כספית כדי לשוב הביתה ולהיות בביתם עד שתתאושש. בינתיים המתן כאן עד שיגיעו התשובות".
זלמן עשה כדברי הרבי. הוא העלה על הכתב סיפור שלם, איך התקלקלה הסחורה שרכש עד שנאלץ להשליכהּ לנהר. כספו אזל, והוא נאלץ אפילו למכור את בגדיו המפוארים, כדי לקנות מזון לדרך. הוא סיים בתחינה לעזרה.
חלפו כמה ימים ושלושה מכתבים הגיעו לסדיגורה בעבור זלמן הסוחר: האחד מאשתו, השני מבנו והשלישי מבתו. תחילה קרא את מכתבו של בנו. "אני מבקש את סליחתך ומחילתך", כתב הבן, "אבל אני בתקופה לחוצה כלכלית. אין באפשרותי לארח אותך בביתי. אני מציע שתישאר בחצרו של הצדיק, ושם בוודאי ירחמו עליך".
זלמן נדהם למקרא הדברים. מיד עבר לקרוא את מכתבה של בתו. "צר לי, אבא", כתבה הבת, "אך אין באפשרותי לשלוח לך כסף. הלוא ידוע לך כי שידכתי את בתי עם בנו של גביר גדול, וההוצאות מרובות. עדיף שתהיה סמוך על שולחנו של הצדיק משתתגורר עם אשתך הרעה".
זלמן נאנח מעומק ליבו, ופתח את המכתב השלישי, מאשתו. "קיבלתי את מכתבך", פתחה הרעיה וכתבה, "ומבקשת אני ממך שלא לדאוג כלל! אם עד עתה עזר לנו השם יתברך, ודאי לא יעזבונו חסדיו. אמכור את תכשיטיי ואשלח לך כסף כדי שתוכל לחזור ללבוב. לפרנסתנו מוכנה אני למכור מאפים בשוק".
דמעות התרגשות זלגו מעיניו של זלמן. הוא נכנס אל הצדיק ושלושת המכתבים בידו. "סע לביתך", אמר לו הצדיק, "נראֶה שקיבלת תשובה לשאלתך"...
בהגיעו ללבוב ביקש זלמן מהעגלון להמתין בסמטה צדדית עם העגלה עמוסת הסחורות. הוא נכנס אל ביתו, מתחזה לעני חסר כול. על אף זאת קיבלה אותו אשתו בשמחה ובמאור פנים, והרעיפה עליו דברי עידוד ונוחם. זלמן שלח להודיע לילדיו כי חזר לעיר, אך השניים לא רצו כלל לבוא לבקרו.
או-אז הורה לעגלון להכניס את הסחורה לחצרו. זלמן הוציא מאמתחתו תכשיטים יקרי ערך, שקנה בעבור אשתו, ואז חשף לפניה את האמת. כשנודע לבנו ולבתו שאביהם חזר להיות עשיר, באו אליו וברוב חוצפתם שוב ניסו לדבר בגנות אשתו. נטל האב את שלושת המכתבים והחל לקרוא אותם באוזני הבן והבת. כשסיים, גירשם מן הבית בבושת פנים.
(על-פי 'מאורות הגדולים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
