להתמסר כמו צאן לרועה
משה רבינו הוא רועה ישראל. הוא המדריך שלהם שיתנהגו בכל הנהגותיהם כדבעי, ועל ידו משפיעים להם כל הצטרכותיהם.
וכמאמר רז"ל שירידת המן הי' בזכותו של משה. גם ענני הכבוד שהיו בזכותו של אהרן ובארה של מרים, הנה כשנסתלקו אהרן ומרים, חזרו בזכותו של משה. ובאמת הנה גם לפנ"ז הי' ההשפעה ממשה רבינו, ורק עברה באמצעות אהרן ומרים.
כי, ענינו של רועה ישראל הוא, שהוא דואג ומספק לבנ"י כל המצטרך להם הן בגשמיות והן ברוחניות.
אבל בכדי לקבל את ההשפעה ממשה רבינו, רועה ישראל, ואתפשטותי' שבכל דרא ודרא – צריכים לעמוד בביטול והתקשרות אליו. צריכים להיות מסורים כמו צאן לרועה, צאן שאין להם רצונות משלהם, והולכים היכן שהרועה מוליך אותם. ובשעה שאין רצונות אישיים, לא בענינים ארציים, ולא בענינים שמיימים, אלא מסורים לגמרי למשה, אזי נעשים כלי לקבל את הברכה: "וזאת הברכה אשר ברך משה גו"' "ממגד שמים" – ענינים רוחניים, "ומתהום רובצת תחת" – ענינים גשמיים.
(משיחת ליל שמח"ת תשח"י – תו"מ חכ"א עמ' 91)
הרבי ימצא את הדרך להודיע
...על כך אומר הרבי שהחיים ניצחיים הם, ובמילא, ישנם בתקפם כל עניני השליחות והכוחות שניתנו על ידו, וגם עכשיו ממשיך לדרוש בכל התוקף ("מיט די זעלבע שטריינגקייט") אודות קיום השליחות ששלח כבר, וימשיך לשלוח!
– ישנם התמהים על דיבורים אלה, אבל, האמת היא, שמצינו בתנ"ך: "ויבא אליו מכתב
מאליהו הנביא" – כמה שנים לאחרי שעלה בסערה השמימה! וא"כ, מהי התמיהה שגם עכשיו ימשיך הרבי לשלוח?!... באיזה אופן להודיע – יש לרבי את הדרכים שלו, ואין אנו צריכים לדאוג באיזה אופן יודיע הרבי, יכולים לסמוך עליו!
...כאו"א מהתלמידים, מהמקושרים ומהחסידים צריך לידע שהוא מ"אנשי משה", וענין זה הוא לעד ולעולמי עולמים, לו ולדורותיו, עד ביאת משיח צדקנו.
ויתירה מזה – גם אלה שמקודם לא היתה להם שייכות אל הרבי, יכולים עתה להיות חסידים של הרבי.
ונקודת הענין – שאין שינוי כלל בין קודם לעכשיו.
...ועד"ז בנוגע להשפעת ברכות לכל אלה שעוסקים ויעסקו בעניני העבודה של הרבי – שעתה , לאחרי הסתלקות, שאינו מוגבל בהגבלות הגוף הגשמי, נמשכים כל הברכות בהשפעה מרובה.
הרבי אמר פעם שתמיד הי' בעל חוב, אבל, אף פעם לא פשט את הרגל ("ער האט קיינמאל ניט געווען באנקראט"), ח"ו. – עכשיו משלם הרכי את כל חובותיו, כל הברכות שהבטיח בכלל, ובפרט לאלה שעוסקים ויעסקו בעבודה שלו, וכאמור, שהמשכת הברכות עכשיו היא בהשפעה מרובה.
מצב זה – שאין שינוי כלל, כי אם למעליותא – הוא מצד הרבי, ונוסף לכך, צריכים גם אנו לעשות משהו ("מ'דארף אַליין אויך עפעס טאָן").
ההתקשרות של הרבי עם חסידים הוא באופן שמצד הרבי נמשכים כל הענינים. הרבי רוצה להמשיך שהרי טבע הטוב להיטיב, ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, אבל, יש צורך בהקדמת עבודת עצמו, ואז מסייע הרבי, ועד לסיוע שבאין-ערוך לעבודת עצמו".
(תורת מנחם כרך א' עמ' 130)
"בעל הציון רואה שמספר הפדיונות הולך וניתוסף"
לכל לראש — אישור כללי על כל ה"פדיונות", לאשר לכל אלה ששלחו פדיונות (בכלל ובפרט) בקשר ליו"ד שבט — שהפדיונות נתקבלו. וחלקם הגדול הובא כבר על הציון של בעל ההילולא (היום, נוסף על החלק שהובא לציון עוד לפני יום הש"ק) וגם הפדיונות שנמצאים עדיין בדרך — ישנה ה"חזקה"... שיביאו הפדיונות למקומם הראוי — על הציון של בעל ההילולא בעתם ובזמנם.
ובפרט שישנה גם ה"חזקה" מההנהגה במשך כל השנים שלפנ"ז, לאחרי שעברו ל"ט שנה ששולחים פדיונות ומביאים אותם על הציון וכו', ועכשיו מתחילה שנת הארבעים, ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואוזנים לשמוע", כולל גם בנוגע לענין זה גופא — להתבונן שבודאי הגיעו הפדיונות להציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובודאי ש"לא יעזוב צאן מרעיתו" (כמ"ש במכתבו הידוע), אלא "פועל ישועות בקרב הארץ", ובפרט בסמיכות ליום ההילולא שלו...
...ועוד ענין עיקרי — הוראה בנוגע לעבודה בפועל, "החי יתן אל לבו" שכיון שרגילים בפדיונות להודיע לבעל הציון ע"ד החלטות טובות, יש להוסיף ולזרז בנוגע לקיומן של החלטות טובות אלו בפועל ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב, אשר, ההחלטה בזה פועלת שקיום ההחלטות יהי' בנקל יותר, ביתר זריזות ושלימות, ועד לתכלית השלימות — "כמצות רצונך".
ובזה נכלל גם ענין הצמיחה... כמודגש גם בנוגע לה"פדיונות", כפי שרואה בעל הציון שמספר הפדיונות שמביאים על הציון הולך וניתוסף מידי שנה בשנה, והולך וניתוסף באופן של צמיחה בכל הענינים שכותבים בהפדיונות, וכן בקיום ההחלטות הטובות שבהפדיונות במעשה בפועל.
(תורת מנחם תשמ"ט ב, עמ' 279)
"רק עבר מספר רחובות"
(במענה לשאלת הרה"ת ר' צבי פייגלשטוק בנוגע להליכה לציון הק' בחול-המועד (או באסרו חג), השיב כ"ק אדמו"ר:) "אם בעיניך זו הליכה לבית החיים, בימים אלה אין ללכת לבית החיים. אבל אם אתה סבור שהרבי רק עבר מספר רחובות הלאה, אך הוא נמצא שם באותו האופן שהיה ב 770- , אתה רשאי ללכת".
(ע"פ עדותו למגזין 'תורת חיים', תכנית 437)
יגרמו נחת רוח למעלה
...ואלה הרוצים – ישלחו הדו"ח ע"ג פתקא לכאן, לד' אמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, "יוסף" שבדורנו...
על מנת להביא ולהניח הפתקאות על הציון שלו, וישאירום שם, ברשותו של בעל הציון ]וכמדובר כמ"פ שאין צורך באישור בכתב כיון ש"חזקה" על בית הדואר שמביא המכתבים לתעודתם ו"חזקה" יותר מג' פעמים בעבר שלאח"ז מביאים ומניחים אותם על הציון הק'[, ועד שיעלו בלהב השמימה, שעי"ז יגרמו נחת רוח למעלה, ובודאי שבעל הציון, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, יעורר רחמים שיתוסף עוד יותר בברכותיו של הקב"ה, "יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם".
(תורת מנחם תש"נ, כרך ג', עמ' 277)
חובה לפרסם
בעת רצון אזכיר את כל אלו שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכנראה שאין מסבירים להנ"ל אשר כשבאה הטבה ע"י שמזכירים אותם על הציון הק' פשוט שזה צריך להביאם להתעוררות יתירה וביחוד בלימוד תורתו של בעל הציון וללכת בדרכיו, ואם המתברך בעל השפעה הוא בחוג וסביבה, מחובתו הכי מוחלטה לפרסם בכל הסביבה תורתו והדרכתו של בעל הציון, וק"ל. ויהי רצון שעכ"פ עתה יתעסק בזה.
(אגרות קודש כרך ט"ו עמ' קפט) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
