יהודי הדור פנים נכנס אל בית הדין של רבי שמואל סלנט בירושלים. "שלום עליכם, רבי שמחה-זיסל!", קידם רבי שמואל את פניו בלבביות.
רבי שמחה-זיסל זילמן היה תלמיד חכם, מחשובי העיר ירושלים. בואו הפתאומי לבית הדין, מלוּוה בבתו, שנישאה בעת האחרונה, ופניהם העגומות של השניים, העידו כי אירע דבר מה מדאיג.
"אני מבקש לסדר גט בעבורה", הטיל רבי שמחה-זיסל את הפצצה.
"מה?!", נדהם רבי שמואל סלנט. "אתה מבקש שבתך תתגרש מחתנך הצעיר, שהוא תלמיד חכם מופלג?".
רבי שמחה-זיסל הנהן בראשו. אין חולק שחתנו, ולוולה, הוא אברך נדיר וכליל המעלות. בכל העיר דיברו על החתונה הגדולה, שבה השתתפו גדולי ירושלים. ידעו לספר שהוא גאון וירא שמים מופלג, עניו ופיקח, שאין בעולמו אלא ארבע אמות של עבודת הבורא.
"זו בדיוק הסיבה", נאנח חמיו. "הוא באמת אברך קדוש, מלאך ממש, אבל אני זקוק לחתן עם שתי רגליים על הקרקע".
רבי שמואל החליט לדחות את הדיון בחודש ימים. אולי ישנו האיש ובתו את דעתם. אלא שבחלוף החודש שבו השניים לבית הדין ועמדו על דרישתם.
"אמור נא לי", פנה רבי שמואל אל אבי האישה, "באיזו ישיבה למדת בצעירותך? מי היה ראש הישיבה?".
תמה רבי שמחה-זיסל לפשר השאלה, אך שמח להיזכר בימי בחרותו, כשחבש את ספסלי ישיבתו של רבי יעקב-צבי קנר. "שמעתי ממנו סיפורים רבים על רבו שלו, רבי משולם איגרא מטיסמניץ".
"הו!", הוארו פניו של רבי שמואל, "נשמח אם תואיל לזַכות אותנו בסיפור מעשה על רבי משולם איגרא".
דייני בית הדין החליפו ביניהם מבטים תמהים. גם רבי שמחה-זיסל התקשה להבין מה לדיני גיטין ולסיפורי צדיקים. אך חזקה עליו בקשתו של רבי שמואל, והוא ניסה להיזכר בסיפורים ששמע מרבו על רבו שלו.
בדקות הבאות פצח רבי שמחה-זיסל ברצף של סיפורים, בעוד רבי שמואל מקשיב בדריכות והבעת התמוגגות על פניו. הזמן נקף, ומעבר לדלת נוצר תור ממתינים ארוך, עד ששמש בית הדין נכנס והודיע על הקהל הממתין בחוץ.
"אם כן", הגיב רבי שמואל, "ניאלץ להמשיך את הדיון בשבוע הבא, ואשמח מאוד לשמוע עוד מעשיות על רבי משולם איגרא".
התמיהה בלב הנוכחים גברה שבעתיים. כולם הכירו את פיקחותו של רבי שמואל סלנט, אולם הפעם אפילו עמיתיו הדיינים התקשו לרדת לסוף דעתו.
כעבור שבוע חזר רבי שמחה-זיסל לבית הדין, ושוב סיפר סיפורים לרוב. סיפור רדף סיפור, ובשלב כלשהו העיר רבי שמואל: "רבי שמחה-זיסל, אנו רָווים נחת מסיפורים יקרים אלה, אולם תמה אני עליך שאין אתה מספר את הסיפור האמיתי הנוגע לענייננו – הסיפור על ר' שמואל ביק".
פניו של רבי שמחה-זיסל החווירו. פתאום קלט לאן רבי שמואל חותר. לא הייתה לו ברירה אלא לספר את שאירע אחרי נישואיו של רבי משולם איגרא. בקול שפל סיפר על הבחור העילוי שנלקח לחתן על-ידי ר' שמואל ביק, גביר העיר ברוד, אלא שאז התחוור לו כי חתנו קדוש ופרוש מהוויות העולם. בתוך זמן קצר רעשה העיר למשמע הידיעה על גירושיו של העילוי מבת הגביר.
באותה תקופה סער העולם התורני סביב פרשת 'הגט הידוע'. גאוני הדור מכל העולם היו מעורבים בסוגיה הסבוכה, בשאלת כשרותו של גט. הללו העמידו בראשם את רבי ישעיה פיק מברסלאו, שיהיה המכריע בעניין, ושלחו אליו את חוות דעתם. בין התשובות צד את עיניו במיוחד מכתב של תלמיד חכם אלמוני, משולם איגרא שמו. רבי ישעיה התפעל מגאונותו של הכותב ומכושר הניתוח וההעמקה הנדיר שלו.
"מוכרח אני לתהות על קנקנו של הגאון הזה", ציין לעצמו. בדיוק באותו זמן נכנס אליו לא אחר מר' שמואל ביק. "טוב שבאת", קידמו רבי ישעיה בשמחה, "האם אתה מכיר יהודי מהעיר ברוד ושמו משולם איגרא? מה טיבו?".
"זה תלמיד חכם צעיר", השיב ר' שמואל המופתע.
"צעיר אתה אומר?! האוּמנם?!", תהה רבי ישעיה.
"מדוע רבנו משתומם? אכן, אברך צעיר הוא", השיב ר' שמואל.
"שמע נא", אמר רבי ישעיה בהתרגשות. "עברתי על מאות תשובות בעניין הגט, ואף אחת מהן אינה מגיעה לעומקה של התשובה שלו. אין ספק שהוא חד בדרא!".
למשמע הדברים צנח ר' שמואל והתעלף. כשהתאושש לא ידע את נפשו. "רבי, זה היה חתני ולחצתי על בתי להתגרש ממנו", התוודה חלושות.
"עכשיו אני מבין למה התעלפת", הפטיר הגאון. "לא התעלפות אחת בלבד ראויה כאן, אלא התעלפויות רבות".
השתתק רבי שמחה-זיסל. גם רבי שמואל סלנט שתק. הוא רק הִפנה מבט נוקב לעבר רבי שמחה-זיסל. זה פרץ בבכי. המסר חלחל לתודעתו. גם בתו הצטרפה אליו בדמעות חרטה. "בקשת הגט בטלה ומבוטלת", אמרו, "אנו מבטיחים לנהוג בחתן בכבוד הראוי לתלמיד חכם שכמותו".
(על-פי 'ירושלים של מעלה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
