נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1115 - כל המדורים ברצף
	דמות דיוקנו של אביו נראתה לו
	כצער הגלות גודל הגאולה
	מבצע אנטבה והעולם התורני
	פרשת וישב
	"מבצע חנוכה"
	הלכות ומנהגי חב"ד

שלוש השאלות שהציב הרבי בפני רבנים, על מנת שיפסקו דעתם בפסק-דין על פי תורה * מיהו הרב מירושלים שאודות מכתבו דיבר הרבי בהתוועדות כ' כסלו תשל"ז? * פרסום ראשון של מכתב הגרש"י זוין ז"ל, ומעשה רב מהגרי"ז מבריסק * רשימה ראשונה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

מה קובע לגבי רפואה?

לאחר 'מבצע יהונתן' (מבצע אנטבה) שהתקיים בקיץ תשל"ו – בו שוחררו בידי חיילי צה"ל בני ערובה שנחטפו לאוגנדה, הביע הרבי את דעתו בצורה נחרצת כי "יד ה' עשתה זאת" (ראה גם גליון שס"ט, אגרות קודש כרך לא מבוא עמ' 11. ועוד).

היו רבנים שהתנגדו לקביעה זו, והרבי התייחס לטענותיהם במספר התוועדויות. בהמשך לזה פנה הרבי לרבנים (בהתוועדויות שמחת-תורה ושבת בראשית תשל"ז) וביקש לפסוק בשאלות הבאות:

א. אחד מחטופי אנטבה שיבקר שוב באנטבה, האם עליו לברך ברכת הודאה.

ב. בחולה שלפניו שני רופאים: אחד מומחה שאינו ירא-שמים והשני ירא-שמים שאינו מומחה כל-כך, למי עליו לפנות כדי לקבל טיפול רפואי.

ג. כשמתרחשת חטיפה ל"ע, ומומחה שאינו ירא-שמים מביע דעתו לחלל שבת, האם צריך לסמוך על דעתו.

בהתוועדות כ' כסלו תשל"ז סיפר הרבי על מכתב שקיבל מרב בירושלים, בו מובא מעשה מחיי הגרי"ז מבריסק, שכאשר סיפרו לו לגבי מקרה מסויים ששאלו דעתם של שני רופאים מומחים, אלא שאחד מהם ירא-שמים יותר מחבירו – הקפיד הגרי"ז ונזף על כך שמזכירים עניין של יראת-שמים בקשר לרופא, והתבטא שיראת שמים בהקשר רפואי "לא מעלה ולא מוסיף".

לכאורה, הקשה הרבי, כיוון ששני הרופאים מומחים הם, מה אכפת לנו אם יעדיפו את זה שהינו יותר ירא שמים? – והסביר בהרחבה, כי אף אם באותו מקרה שני הרופאים מומחים באותה מידה, הרי כאשר השומעים יראו שמורה הוראה גדול בישראל מתעניין במידת יראת ה' של הרופא, עלולה להתגלגל מכך תקלה במקרים אחרים, בהם אין הרופאים שווים במומחיותם, ויבואו להעדיף את הירא-שמים שאינו מומחה כל-כך.. והרי זה עניין של ספק פיקוח נפש שמחמירים בו ביותר וכו'.

כלומר: כדי לחזק ולהשריש את היסוד שבענייני רפואה מה שקובע הוא, מומחיותו של הרופא בחכמת הרפואה כפשוטה – שלל הגרי"ז בתכלית את ההתעניינות במידת היראת-שמים של הרופא (אף שבאותו מקרה מסוים בלאו-הכי היו שני הרופאים מומחים בשווה). – תוכן הדברים ב'שולחן מנחם' כרך ד' עמ' פה הע' א.

מכתב 'הרב מירושלים'

הנה להלן בפרסום ראשון מכתבו של "הרב מירושלים" אותו הזכיר הרבי בהתוועדות הנ"ל – הלא הוא הגאון-החסיד הרב שלמה יוסף זווין זצ"ל (באדיבות הרה"ת ר' חיים שאול ברוק – ועד הנחות בלה"ק, נ.י.):

"כ"ק אדמו"ר שליט"א...

"בנוגע להשאלה מהרבנים בדבר חולה אם צריכים מומחה או ירא-שמים, הייתי רוצה להוסיף עוד דבר: מעשה שהיה פה באחד מגאוני הדור שלא מאנ"ש הגאון הידוע בשם רבי וועלוועלע מבריסק הוא הגרי"ז סולובייציק בנו של רבי חיים מבריסק (על הגרי"ז ביחוד כתבתי ב"אישים ושיטות" שלי במדור של אביו רבי חיים מבריסק), והנה הוא היה פעם חולה, באו ואמרו לו נשלח אל רבינו רופא מומחה גדול ונוסף לזה הוא גם ירא-שמים, גער בהם בנזיפה ואמר: אל תזכירו לי שהוא ירא-שמים, זה לא מעלה ולא מוריד, אין זו מעלה נוספת כלל.

"יש בסיפור זה שתי נקודות: א. פסק להלכה למעשה של אחד מגאוני הדור שלא מאנ"ש. ב. אף-על-פי שזה מומחה וזה מומחה אלא שאחד מהם במעלה נוספת של ירא-שמים, אין להזכיר זה כלל, זה לא מעלה נוספת.

"... בהערצה רבה.

שלמה יוסף בן חיה".

'שאלות' בגלל חושך הגלות

תשובות נוספות של רבני וגדולי ישראל הגיעו אל שולחנו של הרבי, ביניהם תשובת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (מד' מרחשוון תשל"ז), שנדפסה בספר 'אגרות משה' [כרך שמיני] יורה דעה חלק רביעי סימן ח' (עמודים קסו-ז):

א. אם להעדיף רופא מומחה שהוא כופר בתורה או רופא ירא-שמים אף שאינו כל כך מומחה – "הנה שאלה זו אינה צריכה לפנים, כי מאחר שהתירה התורה להתרפאות אצל רופאים... ודאי צריך לילך לרופא המומחה אף שהוא כופר...".

ב. נס ההצלה שנעשה על ידי חיילים שאינם שומרי תורה – "מסתבר שיש להחשיב זה לנס גלוי, כי בדרך הטבע לא היה אפשר להיות דבר כזה... והוא עשה ההצלה בזה שנתן אומץ ורצון שילכו להציל, ואשר הצליח דרכם שהצילו".

גם הגאון בעל 'מנחת יצחק' זצ"ל כתב תשובה בנושא (שלעת-עתה לא פורסמה).

על פסקי דין אלו כתב הרבי בכ"ב טבת תשל"ז (נדפס באגרות קודש כרך לב) לגאון הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל (ראה צילום האגרת ב'התקשרות' גליון שסט עמ' 13):

תשואות-חן על הפסק-דין המצורף במכתבו בנוגע לג' "שאלות" המפורסמות. והוספתי מירכאות לתיבת "שאלות" לאחרי שאמרו חכמינו ז"ל שהנשאל [=בנושאי פיקוח נפש] הרי זה מגונה, ופסק-דין ברור בזה [וק"ל?] וידוע לכל מצוה בגדול וכו', אלא שבחושך כפול ומכופל בגלותנו זה, גם בזה צריך להיות פרסום נוסף וחדש וכו'.

רבנים בעקבות הרבי

היה זה 'המאור', ירחונו התורני של הרב מאיר אמסעל (רב דקהל וישיבת המאור) ששימש במה לרבנים שביקשו לחוות דעתם בנושא.

הרב אמסעל עצמו פרסם שני מאמרים בנושא (שנה כח חוברת ה' כמ' 17-20). הראשון תחת הכותרת "חיילי ההגנה שהצילו את השבויים באוגאנדא, אי עשו כהלכה לסכן נפשם ונפש השבויים". בפתיחת הדברים כתב:

"נשאלתי בדבר ההצלה הנפלאה בחודש תמוז הזה, על ידי חיילי מדינת ישראל, שהפתיעו את כל האומות בפלאי גבורתם, במסירות נפשם וגופם להצלת נפשות... עיתונות העולם עסקו בזה כמה שבועות בסיפור נפלאות לאין מספר. והנה פי כל הבאים לבתי מדרשות מלא כמו כן תהילות ההצלה הזו, ורבים בהתעלותם קוראים זה קידוש השם ממש, אולם כרגיל ישנם גם כמה מקטריגים, הדורשים לחומרא, שאסור היה לסכן את החיילים... ואי יש מקום לפקפק בהצלה כזו שיסודה להרוג או ליהרג וכו'".

ומסקנתו:

"סוף דבר אין כל ספק שבעלי הצבא וכל האנשים שמסרו נפשם להציל אחיהם הנתונים בצרת הרג ושמד, בודאי ששכרם גדול ורב ודבר גדול עשו להצלת נפשות יהודים. מיהו, מה שגרוע ביותר שבשירות והודאות על חשבון השלטונות שוכחים לגמרי שיד ה' עשתה זאת, כי ההצלה היתה למעלה מהטבע וקשורה בסכנות נוראות ורק ניסין וגבורות דעבד קודשא-בריך-הוא היו בעזרת ההצלה המיוחדת הזו.

ותיתי לו לכ"ק הגאון האדיר וצ"ת האדמו"ר שליט"א מליובאוויטש שנקט בזה הדרך הנכונה לחיזוק האמונה וד"ק ובין השאר עורר גם כן, שמצווה לפרסם על דבר מצות מזוזה שיש בה גם כן הסגולה של שמירה ובטחון, כמו שנאמר בזוהר-הקדוש ובשאר ספרים ואצל רוב החטופים היה חסר אצלם בבתיהם השמירה של מצות מזוזה, היינו או שלא היה מזוזה כשרה על כל פתח ופתח כו' או שלא היתה כלל וכו'. והשמיע עוד דברים נכבדים בקשר לזה, על דבר יסודות האמונה".

מאמר זה גרר תגובה של הרב שניאור זושא רייז בגיליון הבא (שנה כח חוברת וא"ו עמ' 25-26):

"הרב הגאון העורך שליט"א בתשובתו בעניין הצלת שבוים אוגאנדא, קלע אל נקודת ההלכה ודבריו עשו רושם טוב בעולם התורה... ותיתי להמאור שהביא כל המקורות בעניין הצלת נפשות וזהו דבר בעתו, ולא הלכתא למשיחא".